סיזיפוס כמשל.
- פותח הנושא מולוקו
- פורסם בתאריך
אגב, ענין החוסר עבדות לטבע-
מסביר לי פעם ראשונה, למה אנשים שגרים באיזורים מוכי טבע- מדבריות , איזורי געש או שיטפון- אינם אורזים ועוזבים. הרבה חשבתי על זה- מה מקשר אותם לקרקע שהמוות טמון בחובה? או האסקימואים? שיכלו לארוז מזוודה ולעבור לגור בהוואי נניח? אולי באמת הטבע הוא לא עול עלינו. הוא חלק מהווייתינו ממנו נוצרנו ואליו נחזור. אז אנחנו מקבלים את חיבוקו בהשלמה.
מסביר לי פעם ראשונה, למה אנשים שגרים באיזורים מוכי טבע- מדבריות , איזורי געש או שיטפון- אינם אורזים ועוזבים. הרבה חשבתי על זה- מה מקשר אותם לקרקע שהמוות טמון בחובה? או האסקימואים? שיכלו לארוז מזוודה ולעבור לגור בהוואי נניח? אולי באמת הטבע הוא לא עול עלינו. הוא חלק מהווייתינו ממנו נוצרנו ואליו נחזור. אז אנחנו מקבלים את חיבוקו בהשלמה.
האדם הוא חופשי מטיבעו, העבדות
כביכול שהוא בוחר היא מחוייבת במציאות, אבל גם לוגית. כדרך חיים יש כאלה שמתחתנים כדי לבנות המשך לאנושות, יש אחרים שלא רוצים המשך כי החיים על פני הכדור אבסורדיים ואין הם רוצים להביא ילדים. האדם החי בהפקר רק לעצמו משוחרר מכל עול, רואה את חייו משוחררים יותר , הוא פועל למימוש עצמי, בדרגת החשיבות הוא במקום העליון אין לו רצון להניח דבר לפניו. לא תמיד אנו בוחרים בעבדות או בחירות , יש מקרים שזה נכפה על האדם למורת רוחו, וזה המבחן שלו בתוך המציאות.
כביכול שהוא בוחר היא מחוייבת במציאות, אבל גם לוגית. כדרך חיים יש כאלה שמתחתנים כדי לבנות המשך לאנושות, יש אחרים שלא רוצים המשך כי החיים על פני הכדור אבסורדיים ואין הם רוצים להביא ילדים. האדם החי בהפקר רק לעצמו משוחרר מכל עול, רואה את חייו משוחררים יותר , הוא פועל למימוש עצמי, בדרגת החשיבות הוא במקום העליון אין לו רצון להניח דבר לפניו. לא תמיד אנו בוחרים בעבדות או בחירות , יש מקרים שזה נכפה על האדם למורת רוחו, וזה המבחן שלו בתוך המציאות.
שרוולים ירוקים
New member
הרצון להמשיך ולגלגל את האבן
בכדי שהאבן לא תתגלגל עליי ותהרוג אותי, (או אם "האבן" היא שטיפת כלים בכיור המתמלא בהם שוב ושוב לשטיפה בכדי שיהיו נקיים) - זה אימוץ החיים על כל האבסורדים שניתן למצוא בהם על כל צעד ושעל. בכך אני רואה את 'אבסורד סיזיפוס' כתכליתי ביותר, וזה גורם לי שמחה, לדעת שיש בו תכלית.
בכדי שהאבן לא תתגלגל עליי ותהרוג אותי, (או אם "האבן" היא שטיפת כלים בכיור המתמלא בהם שוב ושוב לשטיפה בכדי שיהיו נקיים) - זה אימוץ החיים על כל האבסורדים שניתן למצוא בהם על כל צעד ושעל. בכך אני רואה את 'אבסורד סיזיפוס' כתכליתי ביותר, וזה גורם לי שמחה, לדעת שיש בו תכלית.
שרוולים ירוקים
New member
אמנם אני חושבת שאי אפשר
לברוח ממה שנמצאים בתוכו(לכן יש כאלו שמחליטים לצאת) נמצאים בתוך החיים שמלאים אבסורדים, אבל אם אבסורד הוא מאמץ תכליתי להמשיך לחיות -באופן שמניב את הטוב ביותר המתאפשר כ"חיים"- אז יש סיפוק במאמץ הזה. כשהמאמץ אינו מניב, אז יש תסכול, אכזבה, ולעיתים עד יאוש. הנה למשל, הפיגוע שנתרחש קודם בשוק הכרמל, הרצח הזה, הנורא והאיום. הרוצח- המחבל המתאבד שרצח בשם אמונתו, ברח מכל האבסורדים שהיקשו עליו את החיים באמצעות מעשה אחד וסופי שהוא מעבר לכל אבסורד, והוא: הרצח. פחדן ועלוב נפש- מכיוון שהוא נזקק לטקס ברברי ואכזרי רווי קורבנות כדי לעבור את האבסורד האחרון שהוא המוות.
לברוח ממה שנמצאים בתוכו(לכן יש כאלו שמחליטים לצאת) נמצאים בתוך החיים שמלאים אבסורדים, אבל אם אבסורד הוא מאמץ תכליתי להמשיך לחיות -באופן שמניב את הטוב ביותר המתאפשר כ"חיים"- אז יש סיפוק במאמץ הזה. כשהמאמץ אינו מניב, אז יש תסכול, אכזבה, ולעיתים עד יאוש. הנה למשל, הפיגוע שנתרחש קודם בשוק הכרמל, הרצח הזה, הנורא והאיום. הרוצח- המחבל המתאבד שרצח בשם אמונתו, ברח מכל האבסורדים שהיקשו עליו את החיים באמצעות מעשה אחד וסופי שהוא מעבר לכל אבסורד, והוא: הרצח. פחדן ועלוב נפש- מכיוון שהוא נזקק לטקס ברברי ואכזרי רווי קורבנות כדי לעבור את האבסורד האחרון שהוא המוות.
שרוולים ירוקים
New member
המחבל המתאבד בחר
לרצוח. (וברור שהחלטה להתאבד היא כשהמוות מועדף על האבסורד.) אך אל נא ניצור סימטריה בין התאבדות של אדם בלבדו ובין רצח ש"הצלחתו המירבית" תלויה בנכונות של הרוצח להתאבד. ידוע כי נכונות זו נתמכת ומתעצמת ע"י שוחד ופיתוי רוחני(הכולל הבטחות דתיות על החיים הטובים בעולם הבא ומעמד של קדוש) . (ואני אינני יכולה לדעת אם ואיזו שאלה "עמדה על הפרק" אצל המחבל.)
לרצוח. (וברור שהחלטה להתאבד היא כשהמוות מועדף על האבסורד.) אך אל נא ניצור סימטריה בין התאבדות של אדם בלבדו ובין רצח ש"הצלחתו המירבית" תלויה בנכונות של הרוצח להתאבד. ידוע כי נכונות זו נתמכת ומתעצמת ע"י שוחד ופיתוי רוחני(הכולל הבטחות דתיות על החיים הטובים בעולם הבא ומעמד של קדוש) . (ואני אינני יכולה לדעת אם ואיזו שאלה "עמדה על הפרק" אצל המחבל.)
אכן, את אינך יודעת איזו שאלה
עמדה על הפרק. אבל דבר אחד ברור שהמסקנה תומכת בהנחה שלא ראוי לחיות באבסורד. אחרת הוא לא היה מתאבד. עוד הנחה שאפשר להניח - הם לא מאמינים להבטחות על 70 הבתולות , דוקא הכסף והדמות ההירואית של המתאבד עושים עבודה טובה יותר. סתם הגות, או תיקון לאיסלם - אם את אותם 70 בתולות ביתקו כל כך הרבה מתאבדים, אז איך זה שהן עדיין בתולות ?
עמדה על הפרק. אבל דבר אחד ברור שהמסקנה תומכת בהנחה שלא ראוי לחיות באבסורד. אחרת הוא לא היה מתאבד. עוד הנחה שאפשר להניח - הם לא מאמינים להבטחות על 70 הבתולות , דוקא הכסף והדמות ההירואית של המתאבד עושים עבודה טובה יותר. סתם הגות, או תיקון לאיסלם - אם את אותם 70 בתולות ביתקו כל כך הרבה מתאבדים, אז איך זה שהן עדיין בתולות ?
שכונת התקווה
האמנם סיזיפוס היה שמח בכל פעם שהצליח להביא את האבן לראש ההר? האם בכך ראה תכלית לעמלו? הרי ידע שברגע הבא האבן תתגלגל שוב מטה והוא יאלץ לגלגל אותה מעלה שוב. אפילו זמן לסגריה אין לו. סיזיפוס נדון לעבדות שאין נוראה ממנה - עבדות חסרת תכלית. לעיתים יכול העבד לנחם עצמו, שהמטלות שהוא כפוי לבצע מועילות למישהו בעולם - סיזיפוס יודע שבעבודה שהוטלה עליו אין כל תכלית. אם כבר, חוסר התקווה לתכלית הוא שמאפשר לו להיות מאושר. מציאת ההנאה בכל ניצנוץ של רגב אדמה שעיינו קולטת לא היתה מתאפשרת אילו היה שקוע כולו בתקווה לשינוי. היא גם לא היתה מתרחשת אילולא היה סיזיפוס אוהב חיים - כל חיים, אפילו כאלה שאינם מובילים לשום מקום. אהבה זו מאפשרת לו לשמוח גם כאשר אין דבר בעולם שייתן לו שמחה זו. סיזיפוס בוחר להיות שמח כנגד כל הנסיבות - ובכך הוא חופשי. אנשים מגיעים למצב כזה היא נתקלים בפני עולם שהם לא יכולים להסביר. עולם שנראה חסר היגיון, לא צודק ומעל הכל חסר מובן. זה מתחיל בהכרה המאוד בסיסית שהמציאות הרבה פעמים אינה מסוגלת לספק את כל רצונותינו - וזה ממשיך בתובנה שאת מאורעות העולם הזה כנראה לעולם לא נוכל להבין עד הסוף. סיזיפוס של הזה יכול להיות גלגול מודרני של ההשלמה הנוצרית (מעיין נצרות אדוקה ללא תקווה למלכות שמיים), אך הוא יכול להיות גם לוחם חירות או איש סיוע הומניטארי, מנותק מכל יומרה לאידיאולוגיה חובקת כל, שפועל ללא לאות לשיפור העולם בו הוא חי על אף ההכרה שפעילותו, שהיא אחרי הכל טיפה בים, לא ממש תשנה דברים באופן מהותי.
האמנם סיזיפוס היה שמח בכל פעם שהצליח להביא את האבן לראש ההר? האם בכך ראה תכלית לעמלו? הרי ידע שברגע הבא האבן תתגלגל שוב מטה והוא יאלץ לגלגל אותה מעלה שוב. אפילו זמן לסגריה אין לו. סיזיפוס נדון לעבדות שאין נוראה ממנה - עבדות חסרת תכלית. לעיתים יכול העבד לנחם עצמו, שהמטלות שהוא כפוי לבצע מועילות למישהו בעולם - סיזיפוס יודע שבעבודה שהוטלה עליו אין כל תכלית. אם כבר, חוסר התקווה לתכלית הוא שמאפשר לו להיות מאושר. מציאת ההנאה בכל ניצנוץ של רגב אדמה שעיינו קולטת לא היתה מתאפשרת אילו היה שקוע כולו בתקווה לשינוי. היא גם לא היתה מתרחשת אילולא היה סיזיפוס אוהב חיים - כל חיים, אפילו כאלה שאינם מובילים לשום מקום. אהבה זו מאפשרת לו לשמוח גם כאשר אין דבר בעולם שייתן לו שמחה זו. סיזיפוס בוחר להיות שמח כנגד כל הנסיבות - ובכך הוא חופשי. אנשים מגיעים למצב כזה היא נתקלים בפני עולם שהם לא יכולים להסביר. עולם שנראה חסר היגיון, לא צודק ומעל הכל חסר מובן. זה מתחיל בהכרה המאוד בסיסית שהמציאות הרבה פעמים אינה מסוגלת לספק את כל רצונותינו - וזה ממשיך בתובנה שאת מאורעות העולם הזה כנראה לעולם לא נוכל להבין עד הסוף. סיזיפוס של הזה יכול להיות גלגול מודרני של ההשלמה הנוצרית (מעיין נצרות אדוקה ללא תקווה למלכות שמיים), אך הוא יכול להיות גם לוחם חירות או איש סיוע הומניטארי, מנותק מכל יומרה לאידיאולוגיה חובקת כל, שפועל ללא לאות לשיפור העולם בו הוא חי על אף ההכרה שפעילותו, שהיא אחרי הכל טיפה בים, לא ממש תשנה דברים באופן מהותי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.