כולנו סיזיפוס. קאמי והאבסורד
במקרה או שלא במקרה אני קורא בזמן האחרון את המיתוס של סיזיפוס של אלבר קאמי ומתעסק לא מעט עם השאלות הללו.. הקיום הוא אבסורדי לפעמים עד כאב. אפשר לבָכּוֹת את האבסורד הזה, אפשר לשמוח בתוכו ואפשר הרבה דברים אחרים. אפשר גם להתאבד, כמו שקאמי מנסה לשאול ולברר את השאלה היחידה שיש לפילוסופיה, לדבריו. הנה כמה הרהורים שכתבתי השבוע בקשר לספר.. בלי סדר או ארגון ככה אסוציאטיבי..... גם הטענה שהאדם הוא יצור ששואף למשמעות היא טענה שדורשת הסבר, כאשר ההסבר לה עצמו גם הוא סוג של קפיצה, שעליה מדבר קאמי רבות. קאמי דן במושג הקפיצה. הוא מדבר על הקפיצה הפילוסופית כמו גם הקפיצה של האדם הבוחר לשים קץ לחיים, קפיצה שההסבר של קאמי אותה היא שהחיים אינם ראויים לחיותם עבור הקופץ, או אם לדייק שהאפשרות לחיות והאפשרות להפסיק את החיים הן אפשרויות שעומדות על הפרק כל הזמן, כאשר מתוך זה עולה השאלה בעצם מדוע לא להתאבד, שכן גם זו אפשרות. ההתאבדות גם היא סוג של משהו טוטאלי, סוף של משהו מוכר, נקודת גבול של התודעה. קאמי מדבר רבות על נקודת הגבול של התודעה כנקודה שלאחריה לא ניתן כמעט לומר דבר, שכן מאחורי גבול זה מצוי (או שלא) מקום או דבר שבו אין לו, לקאמי עצמו, נסיון. הנסיון הוא, לפי קאמי (בעמ' 24) - רק דבר מה שחווינו אותו והפכנו אותו למודע. ישנן ודאויות לפי קאמי, הודאויות הללו הן של הלב אולם יש צורך להעמיקן כדי להסבירן לשכל, כותב קאמי בעמוד הראשון בספרו. קאמי עצמו מברר עם עצמו וכנראה שגם מטרתו המודעת היא להעביר תהליך כזה את הנמען של הספר ובו יש לבדוק את השאלה הפילוסופית היסודית, שכל שאר השאלות האחרות הן משניות לה ומהוות כמשחק. זוהי שאלת ההתאבדות. האם כדאי לחיות את החיים האלה. החיים האלה הן דבר נתון לנו. זוהי חוויית קיום שלא בחרנו בה. קאמי מודע לתקופה בה הוא חי, המאה ה20- ומודע לשפע התורות הרוחניות הקיימות בנמצא. אין כל רע איתן והן לגיטימיות, טוען קאמי, אך אין הוא יכול לקבלן כמסבירות את העולם, שכן אין לו את הוודאות שהן מקבלות על עצמן, הודאות הזאת שאליה לא ניתן להגיע בלעדי הקפיצה, הפעם מדובר בקפיצה הפילוסופית. הקפיצה הפילוסופית כמוה כהתאבדות. האם יש עדיפות לקפוץ קפיצה פילוסופית מאשר קפיצה ממשית? מה זה בכלל אומר לחיות את החיים הללו? אין ברירה אלא לחיות את האבסורד, יגיד לנו קאמי, שכן לקפוץ את הקפיצה, ולו גם הפילוסופית כמוה כהתאבדות. (אני בכלל לא בטוח במשפט הזה שכתבתי עכשיו) הוא עוסק גם בקפיצה הפילוסופית וגם בקפיצה הממשית, ההתאבדות הממשית. לקפוץ קפיצה פילוסופית אין משמעה שהאדם רואה את החיים כחוסר משמעות. זוהי שאלה דוחקת וחשובה מעין כמוה, וההנמקה לכך היא שמתן תשובה של אדם על שאלה זו – האם כדאי לחיות את החיים האלה – מובילה בסופו של דבר למעשה, שיכול להיות גם התאבדות בפועל. לכן רואה עצמו קאמי חייב לדון בשאלת יסוד זו לפני כל שאלה אחרת, בשל המעשים שמחייבת שאלה זו. אין מה להסביר אבל אפשר להסביר וזה בסדר. ההסבר הזה הוא הקפיצה, שאותו הוא לא יכול לקבל כי אין לו נסיון אישי בזה. ומהי התנסות אישית? קאמי מאוד נחרץ בעניינו. הוא מתאר מצב בו מתמוטטת תפאורת החיים, מצב בו מתעוררות שאלות (עמ' 21-22), מצב קיומי, חוויה קיומית, שמשותפת למספר לא מבוטל של אנשים במאה ה20 שיכולים להזדהות עם חוויה כזו של התעוררות השאלות הלמה ומדוע. מדבר על שלבים – עמ' 22 – שלב של יקיצה, וזה גם השלב של תחילת הספר, מטרתו היא לגרום לקורא שלו את היקיצה הזאת. הוא כביכול כותב את התנהלות חקירתו ואולם מודע לחלוטין לכך שיש קורא בצד השני של הדפים, שאליו ממוענים דבריו. הוא מתכוון לחולל טרנספורמציה. הפילוסופיה של קאמי היא של טרנספורמציה, של שינוי – שום דבר לא משתנה באמת – "כל הבעיות שבות ומופיעות בכל חריפותן", ואין ישועה או גאולה, שכן אף אחד מן הקונפליקטים לא נפתר, אולם "כולם שינו דמותם" (עמ' 55). וכך – "גיהנום זה של ההווה הוא סוף-סוף מלכותו". כלומר, שום דבר לא השתנה באמת, אך בכל זאת משהו התרחש. חלה איזו טרנספורמציה פנימית חווייתית אך מודעת, בדיוק כפי שקאמי בעצם מגדיר התנסות. הוא מכוון את כתיבתו כדי ליצור בקורא התנסות משל עצמו במה שקאמי מתאר, ולבחון את חייו שלו. במציאות אין לנו שום נסיון של מוות. וכאן מסיר מהו הסיון "למעשה, לא ייחשב נסיון אלא דבר שחווינו אותו והפכנוהו למודע." (עמ' 24) קאמי מאוד ברור וחסר פשרות בקשר להגדרתו את המושג "נסיון". לנסיון שני תנאים הכרחיים, העוקבים ביניהם. העקיבות הזאת גם מציינת את ראשוניות החוויה. אין קאמי מתעסק במטאפיזיקה ושואל על מקור היווצרותה של החוויה, אינו שואל האם יש עולם או כיצד נוצרת חוויה, אלא מקבל את כל אלו גם הםכנתונים, ולו רק משום שיש לנו נסיון בהם, כלומר חוויה של העולם ושאנו מודעים לו, ולכן הוא מתעניין בנסיון החיים הקיומי שלנו, בעל שני התנאים: חוויה, הפיכת החוויה למודעת. כלומר, יש לנו חוויות ותחושות, אחת מהן של האבסורד והוא רוצה לקחת את הסיון הזה ולהפוך אותו למודע וזאת על ידי חקירה שלו. וזהו לבינתיים....
מאור
