נכון
אבל. ויש כאן אבל גדול. נכון, לכל אדם יש, באופן פרטני, את הזכויות להכל, מסיבה מאוד פשוטה. על אדם בודד לא חלים שום חוקים מעצם העובדה שהוא לבד. אדם שנמצא על איש בודד, ברור שלא מתקיימים עבורו דברים כמו מוסר, טוב ורע. אין לו נקודות ייחוס, שהרי כל הדברים הללו הן יחסיים ורק כלפי פרטים אחרים בחברה. מוסרי יותר, מוסרי פחות, טוב יותר וטוב פחות. ישנם דברים ה"מחוקקים באבן" כטובים או רעים, כגון רצח, גניבה, אלימות וכו', אבל הן תופסות כלפי אנשים אחרים. וכאן נכנס האבל. אתה חי בחברה. בחברה של פרטים לא יתכן שכל אחד יוכל לממש כל זכות שלו מאחר וכמעט תמיד יהיו זכויות שמתנגשות (הזכות שלך לסקס מול הזכות של הבחורה להגיד לא, הזכות שלך לנהוג באוטו הכי טוב מול הזכות של היצרן למכור אותו כדי להיות עשיר מול הזכות שלך פשוט לקחת את האוטו מול זכותו של היצרן להוציא אותך להורג), ועל החברה, כחברה, להחליט איזה מהזכויות חשובות יותר ולחוקק חוקים בהתאם. לדוגמא בחברה שלנו עד לפני כמה מאות שנים באמת הזכות שלך לסקס היתה חשובה יותר מזכות הבחורה להגיד לא ולכן אונס היה חוקי. בינתיים האנושות הגיעה להחלטה (כמעט גורפת) שזכותה של הבחורה להגיד לא חשובה יותר מזכותך לסקס וחוקקו חוקים בהתאם. החשיבות העצמית והאגו טריפ הם מה שמסנוורים דווקא את האנרכיזם. תמיד אני אני אני....