זה לא הורס לתלמידים את החיים
אני שואל ברצינות, אני לא מתיימר להכיר את מערכת ההשכלה הגבוהה האמריקאית, אלא רק מתוך סקרנות.
אני מניח שמי שבאמת גאון, אולי הוא לא צריך להקדיש את כל חייו וכל זמנו הפנוי ללימודים,
אבל אני לא בטוח שכל מי שמתקבל למוסדות הללו הוא כזה,
יתרה מכן, הרי עשרות אלפים מנסים להתקבל לכל מוסד כזה, אז אני מניח שהם עושים את מירב המאמצים,
לכן אני תוהה האם זה "שווה" את זה, ומכיוון ש"שווה" זה מושג סובייקטיבי, אני מנסה להבין:
1. האם איכות ההוראה באוניברסיטאות שהוזכרו, היא באמת איכותית בצורה משמעותית ביחס לשאר?
אני בטוח שהאיכות ב Top 10 היא איכותית משמעותית מאשר באוניברסיטה במקום ה 3,000,
אבל איך היא ביחס לאוניברסיטה במקום ה 100? ה 200? שגם הם מאוד טובות?
מבלי להכיר כלום, אני משער (ואולי טועה) שאין הבדל תהומי.
2. האם ה Networking הוא פרמטר חשוב או חשוב מאוד במשחק של המשך הקריירה? והאם זה מאוד תלוי תחום הלימודים?
אני מניח שעו"ד שסיים בהארווארד (Suites?
)יוכל להתקבל יותר בקלות למשרדים מובילים,
להתחכך בעורכי דין טובים יותר, לקוחות ותיקים משמעותיים יותר וזה מאוד יעזור לו בהמשך הקריירה, אבל מה בנוגע למקצועות אחרים?
אם אני חושב לדוגמא על רפואה, אני די בטוח שרופא שלמד באוניברסיטת עילית לא בהכרח יהיה רופא טוב יותר מאוניברסיטה במקום ה 200.
(אבל אולי זה שונה מכיוון שברפואה החלק הקליני מאוד חשוב)
3. עד כמה כל הנושא הזה משפיע על התלמידים?
מקריאה בפורום נראה שמכוונים אותם לשם כבר מגיל צעיר והם צריכים/רוצים לעסוק במגוון פעילויות שיכנסו ל CV,
ואני מניח שמי שמכוון לאוניברסיטת עילית יקדיש את כל(?) זמנו ללימודים.
יש לי קרובת משפחה אמריקאית עם M.D/Ph.D. מג'ון הופקינס,
אני לא זוכר אם רק התואר הראשון היה בג'ון הופקינס או כל המסלול (וברור לי שיש הבדל משמעותי),
אבל אני כן יודע שכל חייה היא למדה בבתי ספר פרטיים, למדה ולא היו לה חיי חברה.
אולי היא לא מייצגת, אבל לפי התאורים שאני קורא בפורום, נראה שרק בקוריאה דורשים יותר מצויינות עם לחץ גדול יותר.
אני בעד שאיפה למצויינות וללימוד באוניברסיטאות מעולות,
פשוט נראה לי שבארה"ב מדובר על הכנות ולחץ בסדר גודל שונה מאשר אני מכיר בישראל.
