הרצון של מי בדיוק?
יכול להתקיים רצון חופשי רק במקום שבו יש אחד,אבל במקום שבו עדיין יש רבים,איך יכול להתקיים רצון,כל שכן חסון? ההנחה לאורך הדורות כנראה הייתה שאם מעמידים את הגוף במבחנים קשים או אז מחשלים בו רצון,אבל התוצאה היותר מתקבלת על הדעת בעקבות מבחנים שכאלו היא חיזוק רצונו של האגו הרוחני,דהיינו אותו צד שתפס פיקוד וניסה בכל דרך לכפות רצונו על כל הצדדים האחרים בו ,לעיתים אפילו מבלי להכיר בהם או לראותם. פשוט מאוד השתקה מהסוג של סטאלין.אז דבר ראשון כדאי לפתח את יכולת הראיה שלנו לגבי עצמנו,לראות במה דברים אמורים,מי הם הנפשות הפועלות ברקע ומה הם יחסי הגומלים בינהם? אני חושב שהשאלה שהעלה בארס בנוגע לאותה היררכית "שירות" פנימית היא אולי מהחשובות שניתן להעלות על הדעת. תארי לעצמך שנצליח למפות כתוצאה משיתוף פעולה פנימי את מבנה האישיות שלנו כולה,דהיינו להכיר ממש את האישיות מבפנים הכרה מוחלטת,לגרום לשיתוף פעולה מרצון של כל הגורמים באמצעות עשייה,להביא אותם לידי רצון משותף, ההולך וגדל עד כדי מיוזגם של חלק מהגורמים בגורמים שמעליהם. זאת אולי ההעשייה שתביא להתייעלות.זאת העשייה היחידה שעשויה להביא לתוצאות מבלי לחזק צד אחד בתוכינו על חשבון ניצול והרס האחרים. עשיה מסוג זה לא תביא להרמוניה פנימית ולא לאיחוד אלא אפילו לפיצול גדול יותר שיעשה בהתמדה מאחורי הקלעים. תארי לעצמך את האגו כבעל מפעל שנועד להפיק ולספק תוצרת.אם האגו חושב שהוא המפעל ושוכח את כל הגורמים האחרים הוא ממש לא יגיע רחוק וזה בדרך כלל המצב.אבל זה לא בדיוק המצב,בתוך המבנה הזה יש כמה בעלי מפעל אולי, שמפעם לפעם תופסים פיקוד ונותנים את ההוראות שלהם,תוך שהם שוכחים את מה שנעשה לפניהם.כתוצאה מזה מבנה האישיות שלנו מתנהל ונראה בדיוק כמו המדינה שלנו על שיטת הבחירות הדמוקרטית לכאורה שלה ועל ממשלתה שכל חבריה עושים בעיקר למען עצמם ללא ראייה ארוכת טווח ובפחד מתמיד מפני איבוד כיסאם לטובת גורמים אחרים. ככה זה נראה לי.אז רצון חסון?השאלה שתמיד נצטרך לשאול היא,הרצון של מי? מוטי.
יכול להתקיים רצון חופשי רק במקום שבו יש אחד,אבל במקום שבו עדיין יש רבים,איך יכול להתקיים רצון,כל שכן חסון? ההנחה לאורך הדורות כנראה הייתה שאם מעמידים את הגוף במבחנים קשים או אז מחשלים בו רצון,אבל התוצאה היותר מתקבלת על הדעת בעקבות מבחנים שכאלו היא חיזוק רצונו של האגו הרוחני,דהיינו אותו צד שתפס פיקוד וניסה בכל דרך לכפות רצונו על כל הצדדים האחרים בו ,לעיתים אפילו מבלי להכיר בהם או לראותם. פשוט מאוד השתקה מהסוג של סטאלין.אז דבר ראשון כדאי לפתח את יכולת הראיה שלנו לגבי עצמנו,לראות במה דברים אמורים,מי הם הנפשות הפועלות ברקע ומה הם יחסי הגומלים בינהם? אני חושב שהשאלה שהעלה בארס בנוגע לאותה היררכית "שירות" פנימית היא אולי מהחשובות שניתן להעלות על הדעת. תארי לעצמך שנצליח למפות כתוצאה משיתוף פעולה פנימי את מבנה האישיות שלנו כולה,דהיינו להכיר ממש את האישיות מבפנים הכרה מוחלטת,לגרום לשיתוף פעולה מרצון של כל הגורמים באמצעות עשייה,להביא אותם לידי רצון משותף, ההולך וגדל עד כדי מיוזגם של חלק מהגורמים בגורמים שמעליהם. זאת אולי ההעשייה שתביא להתייעלות.זאת העשייה היחידה שעשויה להביא לתוצאות מבלי לחזק צד אחד בתוכינו על חשבון ניצול והרס האחרים. עשיה מסוג זה לא תביא להרמוניה פנימית ולא לאיחוד אלא אפילו לפיצול גדול יותר שיעשה בהתמדה מאחורי הקלעים. תארי לעצמך את האגו כבעל מפעל שנועד להפיק ולספק תוצרת.אם האגו חושב שהוא המפעל ושוכח את כל הגורמים האחרים הוא ממש לא יגיע רחוק וזה בדרך כלל המצב.אבל זה לא בדיוק המצב,בתוך המבנה הזה יש כמה בעלי מפעל אולי, שמפעם לפעם תופסים פיקוד ונותנים את ההוראות שלהם,תוך שהם שוכחים את מה שנעשה לפניהם.כתוצאה מזה מבנה האישיות שלנו מתנהל ונראה בדיוק כמו המדינה שלנו על שיטת הבחירות הדמוקרטית לכאורה שלה ועל ממשלתה שכל חבריה עושים בעיקר למען עצמם ללא ראייה ארוכת טווח ובפחד מתמיד מפני איבוד כיסאם לטובת גורמים אחרים. ככה זה נראה לי.אז רצון חסון?השאלה שתמיד נצטרך לשאול היא,הרצון של מי? מוטי.