אמ
לא התכוונתי לכתוב על פרשס ט'ינגס או קלאוד און מי טונג, או כל שיר אחר של טורי, אבל כשאני קוראת את זה עכשיו, די ברור לי שהדימויים שלה השפיעו עלי כל כך חזק, שבלי כוונה כן "גנבתי" לה אותם. בכל אופן, אני חושבת שהקטע הזה מדגים בצורה הכי טובה את ההשפעה של טורי על ילדה בת 15. נכתב בתחילת 2007. --- האנשים בטלוויזיה נראים לי כל כך אמיתיים כשהדמעות שלהם מרצדות על הפנים שלי בחושך. הייתי רוצה להתעורר עכשיו, בבקשה. עכשיו. שהאנשים מהטלוויזיה יצאו ויחבקו אותי חזק ויעירו אותי מהלילות הארוכים האלה. נרוץ בכל העיר המטונפת הזאת, נצבע אותה בטושים ונצא מהקווים. נבכה כמו שלא בכינו מעולם, נעצור ונשאף את האוויר החד הזה, שרק כשהוא שורף לי בעיניים אני בוכה. הייתי רוצה להתעורר עכשיו, בבקשה. יש תור ארוך על הלשון שלי, תור ארוך של ילדים דוחפים, הם יודעים שאני עומדת לבלוע אותם ובכל זאת הם רוצים להיות ראשונים. הם מדגדגים אותי במילים התמימות שלהם, במשחקים, כשמישהו אומר להרים ידיים וכל הילדות כבר מזמן הורידו את התחתונים. אני טועמת ומוצצת ולועסת ובולעת. אני נושכת את השפתיים עד שאני יכולה להרגיש את הטעם של הדם מתפשט בתוך הפה שלי, וזולג על הכרית. אני כל כך עייפה, תיקחו אותי על הידיים. ילדות יפות, לאן הן הולכות, אלה עם האף הישר והעיניים הכחולות, הנשיות והשותקות, אני רוצה לחייך אליהן ולמשוך להן בצמות, אני רוצה לתלוש ולקרוע מהן את כל השערות, להשאיר אותן קרחות ולזרוק אותן לפח כמו כל הבובות שלי שלא היו מספיק יפות.