כי אתה מבלבל בין אהבה לבין אובססיה
אלו שני דברים שונים אבל משיקים.. קו הגבול מאוד מטושטש בין השניים, כמו שקו הגבול בין אהבה לשנאה יכול להיות מאוד אפור ומטושטש. ומה רע בעוצמה כזו? תראה לכמה ויתורים זה גורם לך. כשתתבגר קצת (אני לא מדברת על הגיל אלא מבחינת ניסיון.. זה יקרה אפילו חודש או חודשיים אחרי שתצא מהקשר הזה) אתה תבין עד כמה אלמנט החופש, אי הויתור על ה"עצמי" על ה"אני", הרצונות האישיים, הוא כל כך חשוב. בן אדם לא יכול ללכת כשהראש שלו מורכן כל היום. זה בדיוק כמו שאתה תלך עם דמות כזו של סוהר על הכתף שלך שתגיד לך כל היום שאסור אסור ואסור. האם זה החיים שבהם אתה בוחר? הדבר שאותו אתה מרוויח הוא בסך הכל אילוזיה, פנטזיה שלך עם עצמך. אתה נהנה מעצם האובססיה, מכך שיש לך קשר שלכאורה הוא מאוד חזק וגורם לך לריגושים, אני בטוחה שיש לך גם הרבה מחשבות על מה שאתה רגיל לראות בסרטים - נשיקות מטורפות וחזקות, סצנות דרמטיות ורומנטיות ומה לא, ואתה משווה אותן לקשר שלך יש, בסוג של גאווה. אני בטוחה שאתה חושב שהקשר הזה הוא כל כך חזק שהוא שונה מכל דבר שיש לכל אחד אחר ולכן אתה מחזיק בו כל כך חזק וחושב שהוא הכי טוב שיש ושלא תוכל למצוא שום דבר אחר כמותו... גם אני הייתי שם בגילך, בקשר קצת מסוג אחר (לא הייתה קנאות אבל היו אלמנטים שליליים אחרים, העוצמה הייתה מטורפת והיה ויתור על ה"אני"). הבעיה היא שכל הדברים האלו שאתה כרגע גאה בהם וחושב שהם מדהימים ומטורפים - הם לא אהבה (למרות שנדמה שהם כן), הם גובלים באהבה, דומים לה מאוד מאוד, ולכן קשה להבין את המצב ולכן גם קשה לצאת ממנו. יש כל כך הרבה אדרנלין וריגושים שאתה בטוח שזו אהבה, וזה בסדר.. זה הגיוני. אבל מתישהו תצטרך לצאת מהבועה הזו ולהבין שאהבה אמיתית ובריאה לא מתקיימת בצורה הזו, רק אובססיה מתקיימת ככה.