אני לא מחלק ציונים על כל פסיקה ופסיקה. יש פסיקות הוגנות, ובכל מקרה יש גם ספר חוקים ולפעמים אין ברירה וצריך לפסוק לפי החוק ולא לפי פרמטרים מעורפלים.
למען האמת, פסילת חוקים היא החלק הפחות חשוב ברפורמה. כמו שאמרו, 20 חוקים שנפסלו ב30 שנה, חלקם על סעיפים קטנים שתוקנו אחר כך, זה לא גיים צ'נג'ר. הנושא העיקרי הוא התערבות בהחלטות ממשלה תחת עילת הסבירות או ה"מידתיות" וכמו שאמר ברק "הכל שפיט". אני למשל מאוד לא אוהב את זה שאסיר משוחרר הוא שר בממשלה. אבל יש ציבור שהחליט אחרת ואין חוק נגד זה. אני מאמין שאם אין חוק שמגביל, אז הבחירות צריכות להיות חופשיות. אבל כמעט כל מינוי, מפקידים ועד שרים מגיע לבגץ שמכריע אם זה "סביר" או "מידתי" במקום לפסוק כמו שופט העליון שטיין ש"אין זה מסמכותנו להכריע". אבל זו רק דוגמא אחת. פרשת לארה אל קאסם למשל, ביטול מתווה הגז בשל סעיף היציבות (אפרופו פגיעה במשקיעים וחוסר וודאות) ועוד ועוד.
הפתרון לכל הנ"ל הוא מינוי יותר שופטים שמרנים או לכל הפחות בעלי ראיה פוליטית ימנית-מרכז. להזכירכם שלמרות שליברמן וגדעון סער מתעבים את ביבי והם באופוזיציה אבל הם בהחלט לא שמאל ורוב המצביעים שלהם, בוודאי של תקווה חדשה הם בעלי השקפה ימנית מובהקת כך שמדובר ב60-70% מהעם ובנוסף לכך חלק מסויים ממצביעי גנץ ויש עתיד הם ימנים. בכל מקרה, אפילו עם 50-50 הייתי יכול להסכים אבל המצב הנוכחי הוא שיש אולי 3-4 מתוך 15 שאפשר לומר שהם מייצגים את העם.
אז האופן לתקן זאת היא לוודא שהשופטים נבחרים בידי גוף מאוזן יותר. לפני שעה התבשרנו בעוד מקרה מביש שיו"ר הלשכה הנוכחית אבי חימי התבקש על ידי עו"ד לתת המלצה לוועדה למינויה כשופטת ובמהלך השיחה השיחה הוא התפשט ואונן לעיני המצלמה כשברקע דגל ישראל. בהתחלה חשבתי שזה אולי איזה תפירת תיק אבל הופעתי שהוא הודה בקולו בפני איילת חסון ("זה לא עניינכם כל עוד זה בהסכמה" או משהו כזה). הידיעה שבימים כתיקונם היתה פותחת מהדורות, קצת מתחבאת כי התקשורת לא רוצה להבליט את הזוועות של השיטה הנוכחית.
הבעיה שהשופטים לא רוצים לשנות את הרכב הוועדה ומסרבים לכל שינוי. זה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהם מנצלים את שיטת המינוי כדי למנות את בני משפחתם וחבריהם.
