ניתוק קשר

[אמאלה מאושרת]

וואוו לולי לא תארתי את זה ככה. את צודקת. המצב

ממש על הפנים. מה פתאום שיאשימו אותך מה פתאום שיפילו על כתפייך האשמות. ממש לא דמיינתי שזה העניין הסברת את עצמך טוב מאוד. לקחת הפסקה לדעתי הכי שווה לדבר באמת פעם בשבועיים ואפילו לא ללכת אליהם תקופה. ואם את מתקשרת פעם בשבועיים והיא מתחילה לבכות לך אז פשוט את אומרת אמא אני ממש ממהרת אתקשר אליך עוד מעט יש לי משהו על הגז או משהו כזה ולא להתקשר אלא רק אחרי שבועיים. מבינה אותך מאוד ואת צודקת. הנפש שלך והחיים שלך חשובים אם גם פעם בשבועיים זה יהיה מעיק אז עזבי תתקשרי פעם בחודשיים מתי שנוח לך מתי שלך טוב אין סיסמאות או כללים לזה עשי רק מה שהלב שלך אומר ומה שטוב לך כדי לא להפגע מהאשמות של ההורים ומהתיקים שמפילים עליך. אף אחד לא צריך תיק על הגב שלו הרי גם כך החיים לא קלים אז לא צריך עוד את התיקים של ההורים המשפחה. אם תרצי לשפוך תלב אני במסרים אשמח להיות אוזן קשבת. מבינה אותך מאוד ומתנצלת שהגבתי מה שהגבתי בלי לדעת את מצבך באמת. חיבוק ובהצלחה אמאלה מאושרת

 

[אנילה1]

לדלל את המפגשים זה רעיון טוב

פעם בשבועיים זה בסדר, וגם פעם בשבוע טלפון זה בסדר. אם מתחילים עם האשמות, כדאי למצוא תירוץ לא מעליב להפסיק את השיחה. כגון שיחה ממתינה, הנייד מצלצל, התבשיל על הגז, וכאלה. את עדיין תשארי בת טובה.

 

[lolly87]

את חושבת?

כי הכל קורה כי אני לא שם, כי היא לא רואה אותי כמו שהיא רוצה.. (למרות ששלוש ארבע פעמים בשבוע זה מכובד..) היא חושבת שאני בת גרועה, שאני יורקת על כל מה שהיא עשתה בשבילי כל החיים...

 

[lolly87]

זה בסדר

אני לא הסברתי, שאלתי שאלות כלליות, לא יכלת לדעת.. כנראה שאת צודקת, ושזה יהיה לי טוב, לא בטוחה כמה זה ריאלי ומציאותי בשבילי בסיטואציה הזאת, אבל אם לא תהיה ברירה, גם לזה אני אגיע, גם את זה אני אעשה.. הלב שלי אומר לי שאני צריכה מרחק, אבל אני רוצה לתת עוד נסיון אחד לפני, כי מרחק אומר שהתייאשתי, שהרמתי ידיים, קשה להרים ידיים שמדברים על אמא.. תודה על החיבוק ועל המילים..תודה לך

 

[אנילה1]

לא חושבת שניסיון נוסף יעזור

את יותר מידי רגישה לאמך. הרגישות הזאת נובעת מכך ששנים היא טחנה לך בראש שאת בת לא טובה. אי אפשר לרפא את זה. זה כמו הטבעה. צריך לעשות מעשה. את צריכה למצוא תירוצים מדוע את יכולה לראות אותה רק 3 פעמים בשבוע ולא ארבע. במשך הזמן תרדי לפעמים ואחר כך פעם אחת. תמיד יש טלפונים לגיבוי. אם היא תתנגד, וברור שהיא תתנגד, את חייבת להמשיך בקו הזה ולשנות את ההרגל של שתיכן.

 

[lolly87]

חשבתי על

לרשום לה מכתב, לידע אותה מה היא עושה, ומה מפריע לי, כי בשיחות זה לא עובד.. אני מוצאת תירוצים, אני מוצאת סיבות, בגלל זה, זה רק שלוש פעמים בשבוע או ארבע פעמים בשבוע, הבעיה שאני עוד גרה עם אבא שלי, ובשישי ובשבת אנחנו אוכלים למשל כל המשפחה ביחד אבא, אמא, אחותי ואני. אז אני כשהולכים לאכול אצל אמא שלי, אני באה אוכלת לפעמים נשארת קצת לפעמים ישר הולכת מחשפת תירוצים בשביל להיות כמה שפחות. היא לא טחנה לי שנים שאני בת לא טובה, שנים הייתי הבת של אמא, עד החודשים האחרונים, שבהם היא מתחילה לשדר לי כמה אני לא בסדר, וכמה אני בת גרועה...אבל אני לא בת גרועה, אני פשוט התבגרתי וגדלתי, ואני יותר עצמאית, יותר אחראית לחיים שלי ועושה מה שאני צריכה או רוצה, ולא מסתובבת לה בין הרגלים, זה כל הקטע.. שוב תודה לך

 

[אנילה1]

אם כך אמא שלך מרגישה בדידות בגלל שגדלת

והתבגרת. והדרך שלה להחזיר אותך אליה היא ע"י זה שהיא אומרת שאת בת לא טובה. האם ישנה דרך להסביר לאמא שלך שאת כבר לא מה שהיית? ושאין דרך חזרה. לא כתבת אם יש לך ילדים, אם כן אז אולי צריך לרתום אותה לעזור לך. הנכדים תמיד מרגיעים את הסבים. אני מבינה שבגלל ארוחות השבת אין מצב שתעברי דירה. אני מניחה שאתם שומרי שבת ולכן הקירבה של אביך לאמך חשובה לארוחת השבת. האם אמך אומרת שאולי אביך הרעיל אותך נגדה ולכן השתנית? זה יכול להיות, כי אתם חיים ביחד. זאת שאלה לגיטימית.

 

[lolly87]

היא מרגישה בדידות

כי אני לא גרה בבית שלה, כי אין לי הרבה זמן פנוי. תראי אני אסביר לך את הסיטואציה, אין לי ילדים, אני גרה עם אבא שלי, אני בת 21 בסה"כ, אנחנו לא שומרים שבת, פשוט בשנים האחרונות התחלנו לעשות קידוש בשישי בערב, ולאכול שישי בערב ביחד, שבת בצהורים זה קטע של החודשים האחרונים, פשוט בגלל שאנחנו לא חיים ביחד, זה הזמן של כולם ביחד. אין לי תקציב לעבור דירה, חשבתי על לעבור דירה, לא לגור עם אבא, לא לגור עם אמא, לעזוב להתרחק לגמרי, אבל אין לי תקציב בתור סטודנטית, הכסף שלי הולך ללימודים. אני לא חושבת שהיא חושבת שהוא מרעיל אותי, להפך אבא שלי מדרבן אותי לדבר איתה כל הזמן, לפתור את הדברים. היא חושבת שבחרתי צד, אני חוזרת ואומרת לה שזה לא נכון, בחרתי איפה אני רוצה לגור, ולפחות בהתחלה לא היה משנה לי מי גר בבית הזה, רציתי להישאר בבית שאני מכירה כל החיים שלי. אבל עכשיו זה כבר, אני לא חושבת שאני יכולה לחיות איתה באותו בית, איך אפשר לחיות ככה באותו בית? אני אותה אחת שהייתי, רק התבגרתי קצת, נהייתי יותר עצמאית, לא צריכה שיקרקרו סביבי, כשגרנו כולנו בבית, הייתי מסתגרת בחדר יוצאת רק לאכול ולשתות מהחדר, אז אותו דבר, אני מסתגרת בבית ולומדת, פשוט לא בבית שלה, במקום אחר.

 

[mitsi miaoo]

../images/Emo24.gif

לנתק זה קשה, מאוד. אבל לפעמים צריך. אתן לך דוגמה: אמא שלי, אף פעם לא הסתדרנו מי יודע מה. כל החיים שלי היא האשימה אותי שבגללי רע לה ושהכל באשמתי ואם לא הייתי נולדת הכל היה טוב יותר. ספגתי, כאבתי ובכיתי במשך שנים, ממש שנים. הייתי בטחה שככה זה, היא לא תשתנה ואני לא אשתנה וצריך לקבל את זה ככה. אחרי הצבא עברתי לגור עם חבר שלי (שמאז כבר הפך לבעלי) בעיר אחרת, אפילו לא באמת רחוק, מרחק של 20 דקות נסיעה בלי פקקים. פתאום היה לי יותר טוב, הרגשתי שיש לי אוויר לנשימה. אפילו שדיברנו באותה תדירות והיא המשיכה לבכות ולהאשים אותי. אני הייתי במקום אחר. מאז חזרנו לגור באותה עיר וחזרה גם תחושת המחנק. לפעמים הנתק לא חייב להיות נתק גמור ויכול להיות נתק של לתת לעצמך את המקום כמו שמגיע לך. ואני עכשיו מדברת באמיצות מזויפת כי גם לי יש ימי שבירה, ולפעמים שבועות של שבירה וייאוש שבהם אני שוב לוקחת על עצמי את מה שהיא מעמיסה עליי ולא קולטת שזה מה שעשיתי ואז אני מנסה לחזור לתכנון המקורי שלי שהוא אם אני לא מצליחה להתנתק ריגשית (ואני א מצליחה כי עובדה שאני כל פעם מחדש מקבלת את התיק בלי התנגדות) אז הניתוק חייב להיות פיזי. מרחק פיזי=מרחק רגשי, רחוק מהעין רחוק מהלב. מקווה שלא סתם הטרחתי אותך בקריאת תגובה כל כך ארוכה ושאולי זה ייתן לך רעיונות ותוכלי להתאים אותם אליך ואל חייך. מחבקת ומחזקת, כי לכולנו יש רגעים קשים.

 

[אנילה1]

מיצי כדאי שתחשבי לעבור לעיר אחרת

את באמת צריכה אויר לנשימה. המאמץ שלך לחזור לשפיות מההתקפות של אמך, גוזל ממך יותר מידי אנרגיה. אי אפשר לשנות את הרגישות שלך לאמך. וחבל על המאמצים. כמו שכתבת, עיר אחרת תעשה את הטריק כמו שעשתה בעבר. זה נשמע אולי טיפשי לעבור לעיר אחרת, כי יש טלפונים וכאלה, אבל לא צריך להבין הכל. אם זה עבד בעבר, אז זה הדבר הנכון לעשות. במקרה זה את לא צריכה להתחשב בילדים, הם ימצאו את מקומם החדש בעיר אחרת.

 

[lolly87]

נתת רעיונות

לא הטרחת אותי בשום צורה.. את יודעת, אני מתחילה לשמוע סיפורים, ואני לא מבינה, למה זה ככה? למה אמא שלי מתנהגת כפי שהיא מתנהגת, למה אמא שלך לדוג' התנהגה כמו שהיא התנהגה. תראי אני לא גרה איתה בבית, היא רואה אותי שלוש-ארבע פעמים בשבוע, אני מדברת איתה פעם ביומים או משהו, אבל בשיחות האלה ברובם היא רבה איתי או בוכה לי שהיא לא רואה אותי, מאשימה אותי, מפילה על הכתפיים שלי דברים וכו', אז אני לא מתקשרת, אז אני לא נפגשת איתה לבד, רק עם אנשים אחרים... כרגע בחודשים האחרונים ימי הנפילה שלי והשבירה שלי, הם אותם ימים שהיא רבה איתי וכו', ימים שהיא בסדר, אז אני בסדר, ימים שהיא בוכה יום שלם כי קרה דבר הכי תמים ושטותי, אז אני לא יכולה, אני נשברת, כי אני לא רוצה שהיא תבכה בגללי, אבל מצד שני, אני לא יכולה לוותר על עצמי, בשביל שלה יהיה טוב.. תודה לך, חיבוק ענק..

 

[ליידי דרמה]

כן, אני ניתקתי לפני 7 שנים קשר עם אמא שלי

אני מרגישה הקלה גדולה אבל זה לא פשוט. זה לא מנתק אותך לחלוטין מהשייכות הזו לקשר של אמא-בת. וזה משפיע בהרבה תחומים (למשל ארוחות משפחתיות כשצריך לחשוב אם להזמין אותי או להזמין אותה , זה משפיע על הילדים שלי וכדו') אני לא יכולה להמליץ ולא יכולה לשלול.

 

[לאייה]

בדיעבד היית עושה את זה אחרת ?

 

[ליידי דרמה]

כן.

 

[לאייה]

לא הגזמת באורך של הפוסט ?...../images/Emo8.gif

היו לי תקופות של ניתוקים ארוכים ועם הגיל אני חושבת שמשהו התרכך וגם ההבנה והיכולת להמשיך בחיי כשהם לוקחים חלק שאני בוחרת לתת להם בחיי. בגילאים צעירים יותר זה קשה לעשות את ההפרדה,אני מניחה שזה מגיע עם הגיל,פרספקטיבת הזמן וההפרדה שבלאו הכי קיימת. [והערה צדדית - לא פעם ניסיתי לשתף או לנסות לפתח כאן דיון מעבר ל"שאלות סקר" שכל אחת עונה עליהן והן לא מתקדמות לשום מקום. בזמנו כששאלת מדוע הפורום לא מתרומם העדפתי לא לענות כי חשבתי שזה ענין של זמן עד שיתפתחו דיונים כמו בפורומים אחרים,אבל זה לא קרה וחבל כי יש כאן יופי של משתתפות ויופי של נושאים. אז אני מנסה שוב למרות התשובה "סותמת הפה" שלך ,כשמישהי שואלת זה לא רק בגלל סקרנות אלא גם בגלל שאולי היא הייתה שם,ואם אין לך שום רצון לשתף אלא רק לשאול אז לדעתי הפורום לא יוכל לצמוח.]

 

[ליידי דרמה]

הכל היה נחמד חוץ מחיצי הביקורת שלך

שמעמידים אותך שוב באור לא מחמיא במיוחד. את המסרים בנינו - יכולת לשמור לעצמך, אני עניתי על מה ששאלת ואני חושבת שאני די חושפת ונחשפת פה בפורום. לא שאלת "מה" הייתי עושה אחרת אלא פתחת פוסט חוצב להבות. זכותך, אחרי קיטונות צוננים לא השארת לי שמץ של רצון לשתף הפעם. וכן, אנחנו תמימות דעים לגבי המשתתפות והנושאים שעולים כאן.

 

[לאייה]

לא שווה תגובה נוספת ../images/Emo31.gif

להבדיל ממך "האור שאני מוצגת בו" לא ממש חשוב לי ,אני חיה היטב גם ללא חנפנויות ודרמות.

 

[ליידי דרמה]

מכאן והלאה את מוזמנת לפנות להנהלת הפורומים

בכל ביקורת שיש לך כלפי.

 

[pf26]

לגבי ההערה הצדדית

לפעמים מישהו נמצא במצב בו הוא לא יכול להכנס לפרוט רב. זה יכול להיות בגלל שהילדים בוכים מסביב, וזה יכול להיות בגלל קושי רגשי זמני. מבחינתי - זה "פורום הבית" שלי. כאן אני הכי גלויה ופתוחה והייתי שמחה לראות אותו מתפתח קצת יותר. אולי הדרך הנכונה היא להכניס מידי פעם נושאים "קלילים" יותר (איפה היינו בשבת, המלצה על סרט וכו'). מבטיחה לשתף פעולה.

 

[lolly87]

זהו

זה בדיוק המצב שאני לא רוצה להגיע למצב כזה, כי הוא קורה במשפחה שלי עם קשרים כאלה ואחרים שאני רואה, אבל אני לא יודעת מצד שני אני חושבת אם אחרים עושים את זה, ואולי טוב להם יותר, אולי יש בזה משהו? מנסה לראות מה זה אומר, לחשוב על כל הצדדים.. תודה לך