נטיות כפילוסופיה

נטיות כפילוסופיה

מצאתי כמה הודעות שכתבתי בנושא די מזמן, בנסיון להפוך את הנטיות לקצת יותר מ"אופי בשתי מילים" (זה מתחיל עם הטובים, ובשאר העץ יש את הרשעים והנייטרליים):
 

l o r e

New member
נטיות כשבלונות

הבעיה העיקרית שלי עם נטיות היא שהן נוטות לחלק את האנשים בעולם ל-9 סוגים, כשלמעשה יש הרבה יותר. אפשר להשתמש בנטיות כמגדיר כללי ולא מחייב, אבל לפי דעתי זה מיותר. אם בכל זאת רוצים להשתמש בנטיות, אפשר להתחיל ללא נטיה, ולקבל אחת תוך כדי משחק לפי מעשי הדמות.
 
אמנם מסכים איתך שנטיות הם די

שבלוניות (ראה הודעתי למטה), אבל נראה לי שלשחק בלי שום שיטה של נטיות לדמות הוא גם בעייתי, משום שרוב השחקנים פשוט ישחקו את הדמות שלהם בצורה מאוד לא אמינה, מתי שיתחשק להם הדמות תהיה אמיצה, מתי שיתחשק להם הדמות תהיה פחדנית, כשזה ישתלם להם להיות טוב הם יהיו טובים (להציל את הנסיכה כדי לקבל את הפרס), אבל כשישתלם להם יותר להיות רעים הם יהיו רעים. כמובן ששחקן טוב לא צריך את כל זה, הוא יחליט מראש איזה אופי יש לדמות שלו וינסה לשחק אותה, אבל מה לעשות ולא כולם מושלמים, ולכן אני בכל זאת חושב שטוב יותר שיש איזה שהיא שיטה שמגבילה את הדמות לקו אופי מסויים. חשוב לזכור שגם בחיים האמיתיים שלנו אנחנו מוגבלים על ידי תכונות האופי שלנו, ושאנחנו לא כל כך "חופשיים" כפי שאנחנו אוהבים לחשוב. יש הרבה מאוד מקרים בחיים שאדם רוצה להיות אמיץ כדי לעשות מעשה מסויים (להרביץ לבריון שמטריד אותו, להתחיל עם בחורה יפה), אבל הוא פשוט לא מוצא בתוכו את הכוח הנפשי להתגבר על הפחד. יש מקרים שאדם מחליט "לחזור בתשובה" (לא דווקא במובן הדתי של המילה) ולהיות אדם טוב יותר, אבל הוא שוב ושוב נכשל במעשים לא מוסריים למרות כל הרצון הטוב שלו.
 
אישית אני לא מתחבר בכלל לנטיות

של מו"ד, כלומר הצמד של תוהו\סדר מול רע\טוב. פשוט נראה לי שזה שטחי מדי, ולא מכסה את כל רבדי האישיות של האדם. בא ונחשוב לרגע על המושג "רע" (EVIL). מיהו בכלל אדם רע ? אדם שגונב יכול להיות רע, אנס הוא אדם רע, סבתא מרושעת ששונאת ילדים היא רעה, יש הרבה מאוד סוגים של אנשים רעים, ותהום פעורה בין סוג אחד למשנהו. יכול להיות גנב שהוא סך הכל אדם די טוב, והוא לא מתכוון להזיק לאף אחד, אבל הוא סובל מקלפטומניה, או שזו חולשת אופי שלו. יכול להיות בעל נטיות אלימות מאוד, אבל אחד שלא יגנוב מחנות כי זה לא מוסרי בעיניו. בקיצור, האופי האנושי הוא מורכב ביותר ולא ניתן לקטלג אותו לתוך השטאנצים של טוב-רע. אלא צריך להבין שלכל אדם יש תכונות אופי שונות, ושלפעמים התכונות האלה אפילו סותרות אחת את השניה. רוב בני האדם הם לא צדיקים גמורים וגם לא רשעים גמורים, אלא פשוט בני אדם עם חולשות ועם מעלות. לכן אני יותר מעדיף את הגישה של PENDRAGON, שם יש לדמות תכונות אופי שונות שמגדירות את האישיות שלה, האם הדמות היא עצלנית או מלאת מרץ, אכזרית או פציפיסטית, רחמנית או נקמנית, גיבורה או פחדנית וכו'. לפי שיטה זו יכולים להיווצר צירופים מאוד מעניינים, לדוגמא אדם שהוא מאוד אכזרי ואלים, אבל מסוגל לסלוח בקלות, או אדם שהוא מאוד מאוד מוסרי אבל יחד עם זאת בעל יצר מיני מאוד חזק (דבר שעלול להוביל אותו למעשים מאוד לא מוסריים...).
 

Ferenheit

New member
נטיות

נטיות, והרבה אלמנטים אחרים בשיטות (NATURE, VIRTUES, HUMANITY, ALLEIGENCE) מחלקים את העולם ל-X קבוצות כאשר בפועל קיימים הרבה יותר. זה בסדר גמור, בגלל שלתאר את אינסוף האפשרויות ולא לתאר אף אחת זה בדיוק אותו הדבר. נטיות מו"ד, לדוגמה, לא מגדירות אופי נקודתי. הן מגדירות זיקה כללית מוסרית - אלטרואיזם מול אגואיזם, והעדפה ארגונית - אנרכיה מול סדר. אני לא משחק עם נטיות (הרבה שיטות ק20 זנחו אותן גם כן) בדרך כלל, אבל זה מאוד תלוי בסוג המשחק. במשחק של SW ק20, לדוגמה, מאוד מועיל לסמן כמה הדמות התקמה לכיוון הצד האפל ולהיפך. בהרפתקאות אוריינטליות יש נקודות TAINT שנצברות מכל מיני מעשים שקשורים לארצות הצללים או למהו-צוקי(קסם דם). אם אני רוצה להריץ הרפתקאת מלאכים-שדים במהדורה שלישית, נטיות כנראה תשמשנה אותי. במשחק רציני הן יכולות להציג היטב בצורה שמובנת לכולם כיוון כללי של הדמות ("אתם יודעים, אני תוהו-טוב כזה"). אבל בהמשך יש להן תרומה מאוד מעטה, וזה בסדר גמור. אחד הדברים שאני אוהב בשיטת הנטיה של מו"ד דווקא היא השימושיות שלה בתיאור ארגונים, מקומות ודברים אחרים. נטיה של קבוצה כללית שונה מהותית מנטיה של יחידים, אבל היא נותנת למנחה שקורא תוכן כללי להבין את הגישה הכללית. זה קוריוז, אבל זה נחמד. אני לא חושב שצריך להכניס נושאים כמו אומץ לתוך שיטת הנטיות. נטיות עוסקות באג'נדות, לא במעלות האישיות. זה אמנם מאוד חשוב בשיטות רבות, אבל זה לא שייך לכותרת של "נטיות".
 

panters

New member
הבעיה עם הנטיה

ואני מדבר פה בעיקר על מו"ד זה שהיא באמת פטיש (למרות שהיא מתיימרת לא להיות) שנוחת לשחקנים על הראש. כמו שתואר פה, גנב עשוי להיות טוב לב ולגנוב גם מאנשים טובים אם חייו תלויים בזה. יתכן שהוא אפילו יהיה טוב סדרני ועדיין יגנוב פשוט בגלל שהרעב האינסופי מציק לו אבל אין לו את היכולת לצאת מהמצב הזה. לדעתי הדרך ה"נכונה" לשחק נטיה היא לבחור למעשה לדמות כמה קווי אופי שיהוו את ה"פטיש" על ראשה של הדמות. על המנחה "להעניש" שחקן שלא משחק כמו שדמותו צריכה לשחק בלי קשר לנטיה עצמה.
 

Ferenheit

New member
זה לא עניין לעונשים

במיוחד אם אתה מפריד בין משחק נטיה למשחק דמות (כלומר, הם לא בהכרח חופפים, ובצדק). למה במו"ד היא פטיש? למה צריך לבחור קווי אופי "פטישיים"? אנשים, כך אומרים לי, הם יצורים רכים מאוד.
 
אכן

אני לא מדבר על נטייה כאופי (השיטה של פנדרגון אכן נהדרת כאן), אלא על נטייה כפילוסופיה, אליה *נוטה* הדמות. נ.ב. כתבתי את המערכת המפורטת ההיא לפני שהכרתי את שיטת הנטיות של סטורמברינגר, אגב.
 

מירטל

New member
תבדיל בין תכונות אופי לבין

נטייה. נטייה פירושה הצד המוסרי שאליה נוטה הדמות - דמות רעה תאמין בפילסופית חיים רעה, דמות טובה תאמין בפילוסופית חיים טובה, מה זה טוב ורע? אני מעדיפה להשאיר את זה מחוץ לדיון, ואם כבר לעבוד לכאוס וסדר. סדר אומר שדברים צריכים להישאר כמו שהם, תוהו אומר שהם חייבים להשתנות. הגישה הנייטרלית אומרת שהכל הוא אי שם באמצע. תכונות אופי לעומת זאת, שונות לחלוטין - אדם אמיץ יכול להיות טוב או רע, סידרי או כאוטי, פחדן יכול להיות כזה בדיוק באותה רמת שונות, אין שום סתירה או נקודת חיכוך בין שתי המערכות האלה, ולמעשה, מי שלוקח את שיטת הנטייה של מו"ד והופך אותה לשיטת אופי די מפספס את התפיסה הזו. באותה מידה, אולי גם כדאי לאמץ את שיטת הניקוד שנגנבה מאבי סער ורומח הדרקון - אין שם נטייה מוחלטת של "טוב" ו"רע", סידרי או כאוטי, אתה צובר או מאבד נקודת על דברים שאתה עושה. אם באיזשהוא שלב אתה מגיע למצב שההפרש בין הטוב או הכאוטי לכל השאר גדול ממספר מסויים, אתה יכול להגיד שאתה טוב או כאוטי, אבל זה לא משנה ממש.
 
חוששני שלא הבנת את מה שכתבתי

הרי זו בדיוק הייתה הטענה שלי, אני טענתי שכל החלוקה של ה GOOD GUYS מול ה BAD GUYS היא שיטחית ולא אמיתית. זה מתאים אולי לסרטי זבל הוליוודיים, שם ברור מההתחלה מי הם ה"טובים שלוחמים למען הצדק" ומיהם ה"רשעים שכל מטרתם בחיים היא השמדת היקום". אבל כאמור כל זה אינו נכון וחוטא למציאות. אדם רשע הוא לא רע מפני שמטרתו בחיים היא עשיית רע, אלא בגלל האופי שלו. אני בטוח שרוב הפושעים מעולם לא חשבו שהם עושים רע אלא הם תמיד הצדיקו את מעשיהם בדרכים שונות; ושהמעשים הרעים שלהם לא נבעו מתוך מטרה מוצהרת של השלטת הרוע בעולם, אלא הם נבעו מתוך תכונות אופי שליליות, אגרסיביות, אגואיזם, תאוות שלטון וכדומה (אני לא קיצוני כמו סוקרטס שטען שאין אדם שמכוון במעשיו לשם הרע, אלא שאני סבור שמקרים כאלה הם מאוד נדירים). אגב, גם ההבנה שלי בנושא הסדר והתוהו היא שונה, בעיני היא דומה למחלוקת בין אריסטו לציניקנים בנוגע לחברה האנושית, דהיינו האם האדם הוא יצור חברתי שנולד לחיות על פי חוקים ובהתאם לנורמות החברתיות, או שמא החברה האנושית היא חולי שיש להפטר ממנו, ושהיא רק גורמת לרוע ולהשחתת הטבע האנושי, מחלוקת שכידוע קיימת עד ימינו אנו. כל זה בנוגע למו"ד, אבל בסט"ב זה משהו בסגנון של "חוקים קוסמיים", כך לפחות לפי הספרים של מורקוק בהם מודגש שאין שום קשר בין התוהו והסדר לבין טוב ורע, אלא שבעולמות שבהם כוח אחד גובר על השני הוא נהיה "מושחת" יותר ופוגע בסדר הקוסמי. במשחק סט"ב נקודות התוהו והסדר (שהחלו להופיע כמדומני רק במהודרה הרביעית) מייצגות את מידת המקושרות של הדמות לכוחות אלה, ולכן אין בכך שום אינדיקציה לאופיה של הדמות. לפיכך כפי שאמרתי אין לבלבל בין המושגים תוהו וסדר במו"ד ששם זו אכן ה alignment של הדמות, או בעברית: יישור ; מַעֲרָךְ ; הֵעָרְכוּת ; מִתְאָר (לקוח מהמילון), כלומר ההערכות הנפשית של הדמות - לבין מושגים אלה בסט"ב.
 

Ferenheit

New member
נטיות

א. לפעמים אנחנו עלולים לרצות מערכות שהן יותר שטחיות בהבחנה המוסרית לשהן. מערכות של יותר שחור ולבן מאשר גוונים של אפור. אני חושב על מערכת בני האור בבני החושך קלאסית, אבל אחרים יכולים ללכת על מלחמת הכוכבים, עולמות אגדות כמו גרים או סתם מערכה שבה כל מי שהוא אלמת הוא רשע ומי שהוא לא הוא לא (מה שמגדיר מכנית רגישות למים קדושים ודברים דומים). ככלל, אני מסכים שדווקא מערכות מהסוג שמשתמש בגוונים עדינים של אפור ומשחק על כל האפשרויות והדילמות המוסריות הן המאתגרות והמעניינות יותר. אבל אני חושב שיש מקום לקיום הרעיונות הכללים השטחיים יותר. ב. מערכת הנטיות לא חייבת להיות שטחית. אפשר להתייחס אליה כאל העדפה כללית, נטיה קלה ומחייבת באופן מועט למדי. בכלמקרה אסור להסתכל עליה לדעתי כעל אמת-בל תעבור ("אני לעולם לא אעבור על החוק!"). ג. סדר ותוהו במו"ד אמנם שונה מסט"ב אבל אני לא חושב שהם עוסקים בתפיסה פילוסופית חבתרית רחבה דוקא. אפשר לדבר על אנשים שמרגישים נוח יותר במסגרת או ארגון, שהחברה טובה ורצויה בעיניהם עבור עצמם, לא ברמה קוסמית. פושע תוהני הוא אולי אדם שמקומו בחברה הוא לחיות על חשבונה תוך ניצול המשאבים שלה. אדם שפוגע במרקם החברתי, אבל עדיין זקוק לו. נבל אחד יקים אימפריית פשע סטייל המאפיה (סדר-רשע) ואחר יארגן כנופיית שודדים אקראית (תוהו רשע).
 

מירטל

New member
שאלה - האם אגרסיביות או תאווה

לשילטון הם דברים רעים מעצם היותם רעים? או שהם טובים? אומץ יכול להיות דבר נהדר לנהג מרוצים, ואיום ונורא לנהג טרנטה שמסיע עשרים ילדים מאחורה. קמצנות וחסכנות הם אותו דבר, רק שאחד נשמע לך טוב והשני רע. אני מתעבת את התפיסה של " תכונות אופי טובות" ו" תכונות אופי רעות", בעיקר בגלל התוצאה היא שאתה מקבל דמויות שיטחיות בערך כמו התיאורים שתיארת : דמות עם חמש עשרה באומץ, שמונה עשרה באהבה ונאמנות, ציונים גבוהים מאוד בתכונות ה"טובות" ונמוכים מאוד בתכונות ה"רעות", ואז קיבלת דמויות שיטחיות תוך כדי שימוש בהרבה יותר מתשעה נטיות, אבל עדיין שיטחיות ודומות אחת לשניה באותה מידה. בגלל זה אני מעדיפה לשמור את הנטיה כלא יותר משימשיה של השקפת עולם ונטיה בהתנהגות - לאן הדמות נוטה במאזן הקוסמי של הטוב והרע, הסדר והתוהו, החוק ואי החוק. רוב סיפרי הפנטזיה עובדים לפי הרעיון שישנו ממאבק עצום בין שני כוחות על, והגיבורים נעים ועובדים אי שם באמצע - לפעמים לטובת צד זה או אחר, לפעמים לטובת עצמם, לפעמים בלי לדעת על הכוחות האלה, אבל המאבק עצמו הוא שם והוא קיים - למה לנסות להתעלם ממנו ולזרוק הכל לפח? ולמה לקבוע את ה"נטייה" של הדמות על סמך אמונתה ולא על סמך פעולותיה?
 
זה בדיוק מה שאני טוען.

אני בכלל לא אומר שהתכונות הללו הן "טובות" או "רעות", אלא אני טוען שהן מאפיינות את האישיות של הדמות. מה שהאדם עושה עם התכונות האלו הופך אותן לטובות או רעות. אפשר להשתמש בכל תכונה לעשיית טוב, אבל אפשר גם להשתמש בה לעשיית רע (לא תמיד מדעת) גבורה למשל יכולה לגרום לאסונות גדולים מאוד. המורדים בימי בית שני שהחליטו להלחם ברומאים היו בהחלט אמיצים מאוד, זה היה כמו שהיום נכריז מלחמה על ארצות הברית. אבל אומץ הלב שלהם לא עשה שום טוב, אלא רק גרם לחורבן הבית ולמותם של כמליון בני אדם (בערך שליש מהאוכלוסיה היהודית בארץ אז). לעומת זאת, ברור שהיו מקרים בהיסטוריה שבהם אומץ הלב של אנשים מסויימים דווקא גרם למעשים טובים. כך שלא ניתן לומר שאומץ לב היא בהכרח תכונה טובה או רעה. אדם אמיץ יכול להיות גיבור לאומי, או שהוא יכול להביא לאסון לאומי (דברים מאוד אקטואלים לימינו אנו...) אכן יש תכונות שהן יותר קשורות לטוב לב, כמו למשל סלחנות, רצון לעזור לזולת, וחוסר אכזריות (אם כי לפעמים דווקא כאשר חומלים על אויב אכזרי גורמים בסופו של דבר לעשיית רוע). אבל כאמור דווקא כאשר מתייחסים לתכונות האופי השונות של הדמות, ולא מגדירים אותה כאחד מהGOOD GUYS או מה BAD GUYS, אז מקבלים דמות עם אישיות עמוקה ולפעמים גם עם קונפליקטיים פנימיים מענינים מאוד, ממש כמו בחיים האמיתים. כאשר סתם אומרים על מישהו שהוא "טוב", אז מניחים כמובן מאליו שהוא אדם טוב לב, שרוצה לעזור לזולת, שלא יפגע באדם חסר ישע, שיתרום מכספו לנזקקים וכו' וכו'. לעומת זאת ה"רע" תמיד ינסה לגנוב, לרמות, לשקר, לרצוח ומה לא. מסיבה זו רוב השחקנים בוחרים, בצדק, שלא לשחק דמויות עם נטיה רעה, משום שהם סולדים מצורת ההתנהגות הזאת. אבל לפי שיטת תכונות האופי אז אדם "טוב" יכול להיות לדוגמא אדם שרוצה לעזור לזולת, ואין בו אכזריות, אבל הוא מאוד אגריסיבי ונוטה לאלימות, לא מצד רוע לב אלא שפשוט יש לו "פיוזים קצרים". אדם כזה לא ירצה לריב עם אנשים תמימים, אבל אם מישהו קצת יעצבן אותו, הוא עלול לכעוס עליו ולהתקיף אותו (ואחר כך הוא כמובן יצטער על כך). או שיכול להיות אדם אחר עם תכונות אופי די טובות, אבל עם נקודת תורפה אחת - שהוא גאוותן מאוד גדול. גם אדם כזה, למרות תכונות האופי ה"טובות" שלו, עלול בהחלט להגיע למעשים מאוד רעים או מסוכנים רק בגלל שהגאווה שלו הביאה אותו לכך. וזה בדיוק העניין של אופי מורכב מול אופי פשטני ושטחי. לדעתי זה לא סותר קמפיינים שמבוססים על "מאבק קוסמים בין כוחות הרוע וכוחות הטוב", אלא שהגישה הזאת טוענת שיש אולי מאבקים קוסמיים כאלה בעולמות העליונים (שדים מול מלאכים, אלים טובים מול אלים רעים וכדומה), אבל בני האדם הם בני אדם, כלומר יצורים מורכבים שבהם "אור וחושך משמשים בעירבוביה", עם תכונות טובות ותכונות רעות, והרבה מאוד פוטנציאל לבנות את העולם או להרוס אותו.
 

מירטל

New member
דבר ראשון -

כל התפיסה הזו - של לנסות למקם את האישיות עצמה בתוך השיטות, אינה מתאימה למשחקי התפקידים ודי זרה לכל התפיסה שלהן - קח לדוגמא את המושג הפשוט - אמיץ, לשם שלי היא חסרת פחד בקרבת אנשים ומעשיהם, אבל גצת גובה יכול לגרום לה לשקשק. איך תמקם אותה על הסקאלה של " פחדן אמיץ" של פנדרגון? אבל אני אחזור לתפיסה שלי רגע - אני אוהבת משחק בעולם פנטסטי קלאסי - משחק שבו יש מאבק בין שני כוחות עליונים ובצורה כזו או אחרת יש לכל אחד מהם גיבורים וסוכנים. אני מעדיפה את שיטת הניקוד של אבי סער על פני זו של מו"ד, אבל אני חושבת שבעולם כזה, נטיות הן הכרחיות.
 
לדעתי הקביעה שלך יותר מדי גורפת,

כלומר מה זאת אומרת: "כל התפיסה הזו - של לנסות למקם את האישיות עצמה בתוך השיטות, אינה מתאימה למשחקי התפקידים ודי זרה לכל התפיסה שלהן" ? הרי כמספר שחקני מ"ת כך מספר הגישות למ"ת, איך בכלל אפשר לומר על דבר מסויים שהוא "לא מתאים" למ"ת ? כפי שמן הסתם ידוע לך יש מ"ת הרואיים, ויש מ"ת שבהם הגיבורים הם אנשים רגילים, יש מ"ת קומיים כמו פרנויה, ויש מ"ת אפלים כגון קת'ולהו, יש מ"ת שמתרחשים בעולם שלנו, ויש מ"ת שמתרחשים בעולמות דמיוניים, יש מ"ת עמוסים בחוקים כגון רולמאסטר, ויש מ"ת ללא שום חוקים כגון אמבר. בקיצור, יש גישות שונות למ"ת ואף אחד אינו יכול לומר על דבר מסויים שהוא לא מתאים למ"ת. לכל היותר הוא יכול לומר שלטעמו האישי זה לא מתאים (כפי שאני אומר למשל על שיטת הנטיות של מו"ד). בכל אופן לגופו של עניין, הטענה העיקרית שלי הייתה מאוד פשוטה, טענתי שחלוקה של "טובים" מול "רעים" היא פשטנית ומלאכותית, ואילו הגדרה של תכונות אופי שונות היא יותר מעמיקה ותואמת למציאות. כמובן שיש אין סוף של תכונות אופי, ואין סוף דקויות בין הרמות השונות (איך לדוגמא נגדיר את ההבדל בין "נדיבות לב 16" לבין "נדיבות לב 17" ?), אבל בכל זאת הרשימה שנמצאת בפנדרגון נראית לי די ממצה, ובוודאי שכל שה"מ יכול להוסיף עוד תכונות אם הדבר נראה בעיניו. אגב, גם בפנדרגון בנוסף לשבע או תשע התכונות הבסיסיות מומלץ שלדמות תהייה עוד תכונות ספציפיות של אהבה\שנאה לדברים מסויימים. למשל לאביר יכול להיות שנאה לסאקסונים, אהבה לאדון שלו (במובן של נאמנות כמובן...) וכו'. כך שלגבי השאלה שלך אפשר לומר שלדמות יש אומץ לב גבוה למדי, אבל פוביה מגבהים שמתבטאת באומץ לב נמוך מהרגיל לגבי גבהים. חשוב לי להדגיש שלדעתי כל המערכת של תכונות אופי באה בעיקר כדי לתת לשחקן חומר למחשבה. זה עובד פחות טוב אם רק משתמשים בה בתור חוקים יבשים, וכפי שכבר כתבתי כאן פעם על הטלת קוביה כדי להכריע את התנהגות הדמות. כמובן ששחקן טוב לא צריך שום שיטה כדי להגדיר את הדמות שלו, אלא שכשאר ואכן יש שיטה כזאת היא מוסיפה הרבה מאוד ומעודדת את השחקן להגדיר היטב את הדמות שלו.
 

מירטל

New member
לדעתי האישית - אני באמת צריכה

להגיד את זה? זה לא ברור שכל מה שאני כותבת הוא לדעתי האישית? אבל אני אגיד את זה שוב - המסגרת של השיטה נועדה ( לפחות עבורי) לייצג את כשורי הדמות ואת כישרונותיה, התפיסה של סוג התנהגות נועד עבורי רק במקרים קיצוניים של דת ( אני חושבת שאתה לא יכול להקרא דתי אם אתה לא מאמץ לפחות חלק מחוקי הדת), או של גיבורים ואנטי גיבורים מיוחדים ביותר שחייבים להתנהג בצורה חזקה מאוד ומיוחדת מאוד. אבל אופי? דמויות גדלות ומשתנות על פי אלוהים יודע כמה תכונות, ואני לא חושבת שניתן לכמת דברים כמו אהבה, שנאה קנאה או פחד. היות והלב של משחק התפקידים הוא משחק האופי של הדמות ( וכל השאר - קסמים ומכות הם לא יותר מקישוטים שנועדו להדגיש את תכונות האופי שלה או לבחון אותם) אני מעדיפה להשאיר את זה לא מכומת לחלוטין, ובטח שלא כפוף לשיטה של מספרים וקוביות.
 

l o r e

New member
אלריק התוהו והסדר

העולם של הממלכות הצעירות בנוי על המאבק האדיר בין התוהו לסדר. למעשה רוב ספריו של מורקוק עוסקים בקרב הזה, שבו הגיבור משרת את אחד הקטבים או את האיזון. לפעמים הגיבור מחליף את האדון שאותו הוא משרת ואז סובל (למורקוק יש נטייה להתעלל קשות בגיבור שלו). אבל גם בסדרת ספרים שהבסיס שלה הוא הניגוד הזה, אין ממש נטייה. אי אפשר להגדיר את אלריק לפי שילוב של 9 נטיות או אפילו יותר. לעתים הוא נוטה לצד הזה ולעתים לצד האחר, והכל תלוי בנקודה הספציפית בחייו. גם גיבורים אחרים של מורקוק, כדוגמת קורום, הוקמון ואחרים לא ממש ניתן להגדיר ע"י נטייה כלשהי. את הכוחות ניתן להגדיר, גם לחלק ממעשי הדמות אפשר ליחס נטיה, אבל לא ממש לדמויות עצמן. הנטייה במיוחד במו"ד נועדה לדעתי ליצירת תבניות קלאסיות ונוחות לסיווג של יצורים כאויב/חבר, ליצירת חפצי קסם שמתאימים לדמויות מסויימות ושאר ירקות. בד"כ הדמות מגדירה את הנטייה שלה, כמו אלריק למשל, ולא להפך, ובמצבים כאלה הנטייה משמשת כאינדיקציה יותר לכוחות, שאותם עובדת הדמות, מאשר לאישיותה הכללית. מה ההגדרה של עולם פנטסטי קלאסי ד"א?
 
ובזה מטפלת שיטת הנטיות של סט"ב

שם אתה לא מחזיק בנטייה אחת כל הזמן, אלא צובר במקביל נקודות עבור כל שלושת הכוחות הקוסמיים. אם יש לך "קרדיט" גבוה במיוחד באחד מהם, אתה יכול להסכים להצעה לשרת אותו כסוכן. אלריק למשל שירת את התוהו, אבל בסופו של דבר מצא את עצמו נלחם למען החום בשירות האיזון (מבלבל, נכון?)
 

l o r e

New member
לא ממש מבלבל

אלריק מאז ומתמיד שירת את הסדר, רק בלא ידיעתו. בהתקלות הראשונה שלו בקורום ובארקוס הוא מודה בכך שלמרות שהאדון שלו הוא אריוך, מעשיו משרתים בד"כ את הצדק. קראתי את כל סדרת הגיבור הנצחי. אני לא זוכר שכתבת מעולם סקירה על השיטה. בא לך לעשות אחת? מה בדבר המשחק שהצעת בעבר?
 
למעלה