נוזגות' כשר לפסח.

[דרגורן]

לצטט אותך? חס וחלילה!

אני רק אעמוד פה בצד, ואשאל את השאלה שאני שואל כל הרפתקאה: נהניתם? בינתיים, התשובות היו בעיקר חיוביות, (עם המלצות פה ושם). אז כנראה שאני עושה משהו נכון...

 

[בורן]

בטח שיש דברים שהם

בלי שום סיבה!!! אם השהמ אומר (כשאני מסתובב ברחובות העיר) אתה רואה דוכני פירות, דוכני בשר ועוד כל מיני דברים סתמיים, זה אומר שיש להם רלוונטיות להרפתקה?

 

[ketalar]

אתה מבקש ממני

לומר לך מה המנחה שלך חושב. אני לא יכול לעשות את זה. מה שאני כן יכול לעשות, זה לנחש למה המנחה שלך בחר לתאר לך את אותם דוכנים כשהוא תיאר את השוק. אני יכול לחשוב על כמה אפשרויות - 1. אולי הסיבה היא צורך בתפאורה - המנחה רוצה לבנות עבורך תמונה ריאליסטית וחיה של שוק סואן. כדי ליצור את התחושה של מגוון וצפיפות הוא מאריך בתיאורי הדוכנים שעיני הדמויות מצליחות לקלוט. 2. אולי הסיבה היא טקטית - למנחה חשוב שתצטיידו בסחורה הספציפית שעל הדוכנים (בשר, פירות), מאחר והוא רוצה להשתמש באותה סחורה (שעל הדמויות) היכן-שהוא בהמשך ההרפתקה. כדי לא להיות בוטה מדי ("טוב, אז תקנו בשר ופירות?"), הוא מסווה את הרמז הזה בתוך תיאור סתמי של שוק ביום סואן. 3. אולי הסיבה היא עלילתית - המנחה שתל מראש רמז עלילתי חשוב בתוך אחד הדוכנים האלה. למשל, אולי המוכר הוא מכר וותיק של אחת הדמויות, והשחקן של הדמות יזכר בכך אם ישמע על הדוכנים שהוא רואה. או, למשל, חפץ חשוב הוחבא באחד הדוכנים והדמויות צריכות לחפש אחריו בתוך השוק כולו. הוא מתאר את הדוכנים מאחר ורק אם הדמויות (והשחקנים) יקדישו להם תשומת לב, העלילה תוכל להתקדם הלאה. מה שאני מנסה להגיד, זה שכל מה שמופיע בהרפתקה מופיע כדי לשרת מטרה מסוימת. תאמין לי כשאני אומר לך, שחייו של המנחה רצופים בעומס אדיר של פרטים, תיאורים, שמות, מקומות, חפצים, היתקלויות, מספרים וטבלאות שהוא צריך כל הזמן לקחת בחשבון. אף מנחה לא יוסיף שום אלמנט מיותר לרשימת העבודה הארוכה הזו. לא תמיד האלמנט הוא רמז או מסר שנועד לקדם אותך, השחקן, ישירות. אבל תמיד יש סיבה שבגללה המנחה בחר להביא אותו בפניך. והוא אף פעם לא "סתם".

 

[סנדרין]

הסתיייגות עקרונית. ../images/Emo142.gif../images/Emo1.gif

כששחקן מגיע עם הדמות שלו למצב שהשה"ם הכין, אל לו להסתכל סביב בתור 'למה הDM התכוון, מה הוא רומז, למה זה מופיע כאן'. עליו לבוא מנקודת המבט של הדמות. ולכן, כל העניין שאתה ו-DDN דיסקסתם בשתי ההודעות האחרונות, הוא - לדעתי - חסר משמעות לשחקנים, בתוך המשחק לפחות. עוד משהו: חלק ניכר מההנאה *שלי* מהמשחק, בא ממשחק דמות עמוק ומעניין. אני יכולה להנות משחקית גם במצבים בהם הדמות סובלת, מתוסכלת, או מתמודדת עם אתגר שהיא לא יכולה לו. אין כל פסול במתן תשומת לב שלילית ל*דמות*. אי ההגינות היחידה היא חלוקה לא הוגנת של תשומת לב מה-DM בכלל, וזמן במה.

 

[ketalar]

שלא ברורה לי...

הנקודות שאני וDDN העלינו בהודעות האחרונות הן: 1. מנחה אמור להציב אלמנטים במערכה שלו מסיבות טובות 2. האם הוגן או לא הוגן מצד מנחה ליצור סכסוכים פנימיים בחבורה 3. האם הוגן או לא הוגן מצד מנחה לבנות אתגרים שאין בכוחן של הדמויות לפתור כל אלה עשויים להיות חשובים מאוד עבור השחקנים. אני אומר זאת מניסיוני האישי. מה שאת אומרת, זה ששחקן צריך להתייחס לעולם המשחק מתוך נקודת המבט של הדמות שלו, ולא מנקודת המבט שלו עצמו. כלומר, עליו להשתדל לשמור על אשליית הספק, ולהימנע ממטא-גיימינג. וזה מאוד נכון. אני פשוט לא רואה איך מה שאת אומרת קשור למה שאני אומר. "חלק ניכר מההנאה *שלי* מהמשחק, בא ממשחק דמות עמוק ומעניין. אני יכולה להנות משחקית גם במצבים בהם הדמות סובלת, מתוסכלת, או מתמודדת עם אתגר שהיא לא יכולה לו" אני בהחלט מכבד את מה שאת אומרת כאן. אני מאמין ששחקנים טובים מפיקים חלק גדול מהסיפוק שבמשחק תפקידים ממשחק מעניין שבנוי על דמות בעלת אופי חזק ועקבי. בהחלט ייתכן שבמהלך המשחק אותה דמות תיקלע למצב שבו היא סובלת, מתוסכלת, או מתמודדת עם אתגר שהיא לא יכולה לו. את מסוגלת להתמודד עם זה, וליהנות מזה. השחקנים שלי הוכיחו לי שהם מסוגלים להתמודד עם זה, אבל הם לא מפיקים מכך הנאה. למרבה מזלם, משחק תפקידים איננו החיים, בו אנו מחויבים לאכול את מה שהמציאות מגישה עבורינו. במשחק תפקידים יש לשחקן את הפריווילגיה שהוא יכול לפנות לבמאי הראשי של המציאות המדומה, כלומר למנחה, ולבקש ממנו שישנה את התכנים עימם מתמודדת הדמות שלו. מאחר ואותם מצבים שבהם הדמות סובלת, מתוסכלת או מתמודדת עם אתגר שהיא לא יכולה לו הם כולם פרי מחשבתו ודמיונו של המנחה, הם ניתנים לשינוי ואף לביטול. מקובל עלי ששחקן יבקש ממני להימנע ממצבים מסוימים. השחקנים שלי ביקשו זאת בעבר, ולכן העניין הפך למדיניות רשמית אצלינו - המנחה לא ייזום סכסוכים פנימיים בחבורה. וכך היה. כל זאת, עם הסתייגות אחת. ההסתייגות היא שאני מכבד ביותר שחקנים שכן אוהבים למצוא את עצמם בסיטואציות האלה. אגדיל ואומר שאם אקלע לחבורת שחקנים כזו (בתור מנחה), סביר להניח שאצליח לקלוע לטעמם, עם קצת אימון. כל אחד - וההנאות שלו. אני לא שופט אף שחקן אחר. אני רק מדווח מה קורה מסביב לשולחן המשחק שלי, כי זה מה ש DDN בעצם שאל.

 

[Nihau]

במפתיע וקצת מאוחר סוף סוף הבנתי

מה אתה מנסה להגיד- צחוק הגורל, אבל בהחלט התפתח כאן דיון מרתק בעקבות זאת. ברוח חג הפסח ארים X4

לחייך וחיי קבוצתך שתחייה. אמן.

 

[ketalar]

תודה!

ואת איחוליי לקבוצה שלך כבר קראת בהודעה למעלה.

 

[DDN]

נקודה קטנה

ושוב, אני מתייחס רק לחלקים קטנים מההודעה שלך. דרגורן לא הכניס את הסכסוך בין אנשי החבורה. הוא הכניס את הסיטואציה ש"שברה" את דומיניק. ההתנהגות של דומיניק הובילה לסכסוך. אני לא חושב שדרגורן צפה את זה, אבל הוא זרם עם זה הלאה. השחקנים מעל הכל. אני מסכים. ואם לשחקנים מתאים לשחק את הדמויות שלהם "עד הסוף", כולל "ברוגזים" שנראים להם מתאימים, "שברון לב", וכל מיני דברים כאלה, זה עדיין חי תחת ה"שחקנים מעל הכל". השחקנים נהנים מזה. הכל סבבה. ברגע שהדברים נראו שהופכים להיות מעיקים, מפצלי חבורה וכו', אז דרגורן זרק לנו חבל כדי לצאת מהיכן שאנחנו הכנסנו את עצמנו. הוא לא היה צריך לעשות את זה. אבל הוא נתן לנו עוד אופציות לסיום הסכסוך בין הדמויות, שאנחנו התחלנו, בגלל שככה אנחנו רואים את הדמויות שלנו. ואם תרשה לי רק להתייחס כאן למאמר שלך באורק, בנוגע לדב"ש החביב על המנחה. אני מסכים שדב"ש הוא כינור שני בעלילה, וצריך להתרכז בשחקנים. אני לא מסכים עם זה שהדב"שים לא חשובים לשחקנים. תתפלא. ואני לא מסכים עם זה שלא צריך להתמקד בדב"ש או לצאת איתו להרפתקאות, מהסיבה הפשוטה, ששוב, השחקנים הם מעל הכל. אם הם נהנים מאותו דב"ש, או אם מסתתר בו סיפור נחמד, אז מה זה קצת גניבת אור זרקורים היום, כדי לקבל הרבה אור אח"כ או פתחון למשחק תפקידים מעולה - דוגמאת קוואי (הדמות של אנימוס) ומל (הדב"שית החביבה על דרגורן) - שקוואי היה מאוהב בה בסתר.

 

[ketalar]

אז כנראה לא הבנתי נכון.

פשוט, מהדרך שבה ניסחת את השאלה שלך בראש הדיון היה לי נוח להבין שהמנחה הוא זה שיזם את הסכסוך, ביל להשאיר בידי הדמות האמורה הרבה ברירות - "למעשה, מוקי (הנבל, הNPC של דרגורן) לחץ על כל הכפתורים הנכונים, כדי לעשות את העסקה מאוד מפתה...למעשה, המשחק המשכנע של דרגורן בתור מוקי, והעובדה שידע איפה ללחוץ די "סירסו" את ההחלטות של דומיניק" אבל שוב, אתה היית שם, אני לא. מה שאתה אומר - זה מה שקרה. אני, בתור מנחה, לא הייתי עושה כזה דבר לדמות של שחקן, ולא לשחקן עצמו. זה פסול בעיניי. לכם הצליח? אחלה. אם לשחקנים נוח לשחק את הדמויות שלהם עד הסוף, כולל ברוגזים ושברונות לב למיניהם, אז אחלה. אבל אני בתור מנחה לא אוהב לעבוד עם התכנים האלה, כך שאני משתדל מאוד לא להביא לסיטואציות בהן המצבים האלה (של שברונות לב וברוגזים) עשויים לצוץ. מנחים מסוימים נמנעים מתכנים מיניים במשחקים שלהם. אחרים - מתכנים אלימים. יש כאלה שלא מרשים להעלות נושאים דתיים. ואני - לא אוהב להתעסק עם מתחים תוך חבורתיים. אפילו אם זה נורא מתאים לאופי הדמויות שלהם. שיתאפקו - או שיבנו דמויות שיכולות להסתדר אחת עם השניה. כל מנחה ותחומי העניין (וחוסר העניין) שלו. אגב, במקרה שלי יש לי מזל, כי גם השחקנים שלי לא אוהבים לגעת בתכנים של מתח תוך חבורתי. את התככים והאלימות שבהם הם מפנים כלפי חוץ. אם הם היו רואים את המצב שונה ממני, אני מניח שחיי היו קשים יותר. "ואם תרשה לי רק להתייחס כאן למאמר שלך באורק, בנוגע לדב"ש החביב על המנחה. אני מסכים שדב"ש הוא כינור שני בעלילה, וצריך להתרכז בשחקנים. אני לא מסכים עם זה שהדב"שים לא חשובים לשחקנים. תתפלא." כמובן שאני ארשה. כמו שיצא לי כבר להגיד לאלברטין, אין דבר ש"קונה" אותי יותר מציטוט חיובי של הכתוב במאמרים שפרסמתי. אגו של כתב מתחיל. אני מסכים איתך לגמרי - לדב"שים יש את השימושים שלהם. לא אמרתי בכתבה שהדב"שים לא חשובים לשחקנים - להיפך. כל הנקודה שלי היא שהדב"שים חייבים להיות חשובים לשחקנים. אחרת - מדובר בדב"שים מיותרים או פסולים. מהתקשרות אישית בין דמות שחקן לדב"ש היא הבסיס הטוב ביותר להרפתקה או אפילו מערכה מצוינת. הבעיה מתעוררת לא כשהדב"שים חשובים לשחקנים, אלא כשהם חשובים יותר מדי עבור המנחה. מה הכוונה דב"שים חשובים מדי למנחה? דב"ש חשוב מדי למנחה כאשר הוא חשוב בעיניו יותר מדמויות השחקן. אם המנחה לא משכיל לוותר על הדב"ש הזה מבעוד מועד (כמו שמנחה ג'נטלמן צריך לדעת לעשות), אתה מקבל כל מני תפלצים איומים, שגונבים מהשחקנים את תחושת החשיבות וההשג שלהם. למשל - הדב"ש שכל הזמן מציל את הדמויות. או למשל - אותו דב"ש שהמנחה מאמץ ומשחק איתו הרפתקה אחרי הרפתקה כמו דמות שחקן (דמות מנחה?...). הדוגמאות האלה הן שימוש פסול בדב"ש. הדוגמאות שאתה הבאת הן דוגמאות לשימוש לגיטימי, ומוצלח, בדב"ש. בברכת מנחים אחרים מצליחים היכן שאני נכשל - ארז

 

[Nihau]

הרשה גם לי כמה מילים טובות...

ראשית, מאוד שמחתי שבחרת להגיב כאן לדיון הזה. זה בהחלט היה פרודקטיבי לחיוב. שנית רציתי להזכיר את המשפט הידוע "לכל כלל יש יוצא מן הכלל" ולהביא את מל בתור דוגמא מייצגת לקוץ שבאליית התיאוריה. ראה זאת בתור סוג של הוכחה שהכלל עצמו נכון מל התחילה את חייה בתור דב"שית למפגש ארעי עם החבורה בכניסה לאיזה כפר אי שם לפני קרוב לחצי שנה. מסיבות משחק זורם ודינמי כאשר בני החבורה היו עדיין יותר ידידותיים לזרים היא צורפה לחבורה ומשם סרבנו בכל תוקף לתת לה ללכת, נאבקנו על חייה והשארותה בקבוצה, לעיתים בשיניים, וכפי שציינת זו אכן הייתה שיטה מעולה לפיתוח הרפתקאות כמו לערב אותנו בפוליטיקה פנימית בעיר שאחרת היינו פשוט קמים ונוטשים. דרגורן רמז במשך זמן לא מועט על כך שהוא חושש שהיא הופכת לדב"שית מנחה מועדפת ועשה צלילים של "לתת לה ללכת" ונתקל בחומת מגן עויינת מסביב לדמות. בשלב מסויים הוא הכריח אותנו להשאיר אותה מאחור והקבוצה עדיין נלחמת לנסות להחזיר אותה... אני לא אאחל לך קבוצה מופרעת כמו שלנו, למרות שבתור מנחה זו בטח עבורך תהיה חוויה מאלפת...מכיר את הפתגם הסיני על חיים מעניינים? דבר אחד בטוח: לא משתעממים לרגע! LOL.

 

[בורן]

מסכים עם ddn ועם באל"ר

 

[M a n K i n d]

נוזגות' כשר לפסח.

במהלך חופשת הפסח, חברי קבוצת נוסגות' נפגשו מספר פעמים. השרשור עדיין חי, מקומו למעלה. וכן, יש להם אנשים במקומות גבוהים. קוראים לזה שחיתות. שוחד ופרוטקציות - GOT TO LOVE IT