לקוראי התנ"ך הבלתי אדישים
"וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ:" (שמות ז) "יהיה נביאך - כתרגומו מתורגמנך וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות והוא מגזרת (ישעיה נז) ניב שפתים (משלי י) ינוב חכמה ויכל מהתנבאות דשמואל (סי' י) ובלע"ז קוראין לו פרידיג"ר (פרעדיגען):" (רש"י) ואף כי השיג עליו הראב"ע באומרו "והאומרים כי נביא. מגזרת ניב שפתים. איננו נכון כי שורש ניב מהשניים לפי דעת חכמי צרפת. ומעלומי העי"ן לפי דעת חכמי ספרד. ושרש נביא שלש אותיות והעד נביאים. ויתנבאו. כי האל"ף שרש. ועוד כי ניב שפתים כמו פרי. כי הוא מגזרת תנובה. עוד ינובון בשיבה. והעד הנאמן. וניבו נבזה אכלו. ועוד מה טעם השב אשת האיש כי נביא הוא. אם פירושו דברן הוא. רק פירושו הוא נביא שאגלה לו סודי. כדרך כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. והוא מתענג עלי ע"כ ויתפלל בעדך וחיה:" ואם כבר דיבר הראב"ע על בעלי השניים, שלדעתם השורשים בעברית בעלי אות אחת או שניים, הנה בן סרוק מראשי בעלי המשנים, חילק את שורש נ.ב. לשתי מחלקות. המחלקה האחת "בורא ניב שפתיים" "פי צדיק ינוב תנובות" "ויכל מהתנבאות" וכולן "לשון מבטא המה" ואף לדעת בעלי השלישיים, כבר היכה על קודקודו הרא"ם בקרניו " ואינה טענה, כי מצאנו צואר, שהוא מעלומי העי"ן, ונוסף בו האל"ף תמיד, בין במקום המשך, בין שלא במקום המשך. וכתב החכם רבי אברהם בן עזרא, "צואר ימצא לשון יחיד ורבים, עם תוספת נו"ן, אכן האל"ף לא נעדר". גם מה שטען עוד, "מה טעם 'השב אשת האיש כי נביא הוא' אם פירושו דברן", אינה טענה, כי יש לומר, שנקרא שם המדבר דברי ה' אל העם תמיד דברן, בעבור היותו מזומן לדבר דברי ה' אל העם תמיד. ויהיה טעם "השב אשת האיש כי נביא הוא", כי הוא דבק עם השם להיותו מדבר דברי השם תמיד, והדבק עמו תמיד ראוי לירא ממנו, פן יתפלל להמיתך. וזהו שכתב אחר זה, "כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות":" ואם נביא = דברן, עכ"ז לא כל דברן נהרג על הכזבתו ! וזיל קרי בי רב ! לכל האדישי הייתי מציע להתבונן באומרם "המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף אלא מאי תרגום תרגום דידן" (קידושין מט) אז אין כמו פתיחת החומש והבנת הנקרא כתרגומו, בכדי לידע איזהו נביא אמת ואיזהו נביא שקר הנהרג על הכזבתו ?
"וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ:" (שמות ז) "יהיה נביאך - כתרגומו מתורגמנך וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות והוא מגזרת (ישעיה נז) ניב שפתים (משלי י) ינוב חכמה ויכל מהתנבאות דשמואל (סי' י) ובלע"ז קוראין לו פרידיג"ר (פרעדיגען):" (רש"י) ואף כי השיג עליו הראב"ע באומרו "והאומרים כי נביא. מגזרת ניב שפתים. איננו נכון כי שורש ניב מהשניים לפי דעת חכמי צרפת. ומעלומי העי"ן לפי דעת חכמי ספרד. ושרש נביא שלש אותיות והעד נביאים. ויתנבאו. כי האל"ף שרש. ועוד כי ניב שפתים כמו פרי. כי הוא מגזרת תנובה. עוד ינובון בשיבה. והעד הנאמן. וניבו נבזה אכלו. ועוד מה טעם השב אשת האיש כי נביא הוא. אם פירושו דברן הוא. רק פירושו הוא נביא שאגלה לו סודי. כדרך כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. והוא מתענג עלי ע"כ ויתפלל בעדך וחיה:" ואם כבר דיבר הראב"ע על בעלי השניים, שלדעתם השורשים בעברית בעלי אות אחת או שניים, הנה בן סרוק מראשי בעלי המשנים, חילק את שורש נ.ב. לשתי מחלקות. המחלקה האחת "בורא ניב שפתיים" "פי צדיק ינוב תנובות" "ויכל מהתנבאות" וכולן "לשון מבטא המה" ואף לדעת בעלי השלישיים, כבר היכה על קודקודו הרא"ם בקרניו " ואינה טענה, כי מצאנו צואר, שהוא מעלומי העי"ן, ונוסף בו האל"ף תמיד, בין במקום המשך, בין שלא במקום המשך. וכתב החכם רבי אברהם בן עזרא, "צואר ימצא לשון יחיד ורבים, עם תוספת נו"ן, אכן האל"ף לא נעדר". גם מה שטען עוד, "מה טעם 'השב אשת האיש כי נביא הוא' אם פירושו דברן", אינה טענה, כי יש לומר, שנקרא שם המדבר דברי ה' אל העם תמיד דברן, בעבור היותו מזומן לדבר דברי ה' אל העם תמיד. ויהיה טעם "השב אשת האיש כי נביא הוא", כי הוא דבק עם השם להיותו מדבר דברי השם תמיד, והדבק עמו תמיד ראוי לירא ממנו, פן יתפלל להמיתך. וזהו שכתב אחר זה, "כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות":" ואם נביא = דברן, עכ"ז לא כל דברן נהרג על הכזבתו ! וזיל קרי בי רב ! לכל האדישי הייתי מציע להתבונן באומרם "המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף אלא מאי תרגום תרגום דידן" (קידושין מט) אז אין כמו פתיחת החומש והבנת הנקרא כתרגומו, בכדי לידע איזהו נביא אמת ואיזהו נביא שקר הנהרג על הכזבתו ?