נביא שקר
לבקשת בין בסט הנה נא הואלתי לשטוח את דבריי בסיכום סוגייה זו. דבר שנבצר ממני עת גולשי בפלפון. ומה גם שכמדומני שנושא זה יישתייך לפרשה זו או אחרת. בדין הנביא נאמר "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ: אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר <לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר> וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא: וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ <אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהֹוָה: ?> אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהֹוָה <וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא> הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהֹוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ:" (דברים יח) האבחנה ברורה היא עד מאוד, במאפייני נביא אמת או נביא השקר ! אם יינבא הנביא בשם יהוה, "<וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא> הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהֹוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא" בפרשה זו ובכל התורה כולה, לא חילק הכתוב, בהכזבת הנביא, בין נבואה לטובה, או לרעה. וכל אימת אם <לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא> אז בהכרח ש"הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהֹוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא" אבחנה נוספת נתן כמדומני המלבי"ם, כאשר נבואת נביא אחד, סותרת את נבואת רעיהו, כדוגמת מיכיהו בן ימלא וצדקיה בן כנענה. (מל"א כב) שאז בהכרח שאחד מהם – כזבן. כאשר נמצא ספר הברית בבית יהוה, צווה המלך יאשיה "לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְהֹוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְהֹוָה אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ:" (מב"ב כב) אף כי לא הפנה אותם המלך אל נביא ספיציפי, עכ"ז "וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ:" ובהכרח שחולדה, הוחזקה זה מכבר – לנביאת אמת. בניגוד לנבואת חולדה "כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי: כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה: וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרשׁ אֶת יְהֹוָה כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ: יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְהֹוָה בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה: לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר:" שמשמע שאלהים לא יינחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו, אולם, יען היכנע לבב המלך, ע"כ הבטיחתו כמובן בשם יהוה, שייאסף אל אבותיו בשלום, ולא תראנה עיניו בכל הרעה אשר מביא על המקום הזה. והפלא ופלא ! שבאותה עת לנבואת חולדה, ספר ירמיה פרק יא "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה לֵאמֹר: שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְדִבַּרְתֶּם אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם:" וירמיה מתנבא בחוצות ירושלים נבואה המכזיבה את נבואת חולדה. וישא משלו ויאמר : "כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת *דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת:* אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם *בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם* מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים: לְמַעַן *הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה* וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן יְהֹוָה:" מדבריו משמע שספר הברית הנמצא בבית יהוה, הוא אותו ספר הברית אשר כרת עימם בחורב. הלוא המה ברכות וקללות שבתורת כוהנים, ולא ספר דברים. ואילו יקיימו את דברי ספר הברית, ויחזרו בתשובה, הלא אז יקיים אלהים את השבועה אשר נשבע לאבותם, "לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה" ובכללם "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ <וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:> - אין צריך לומר, שלא יהו באים עליכם למלחמה. אלא שלא יהו העוברים והשבים עוברים ממדינה לחבירתה כדרך >>>שעברו בימי יאשיהו" (תורת כוהנים) "אפילו [חרב] של שלום" (תענית כב) שלא תעבור בארצם. הן בדברי ספר הברית, והן בדברי יהוה אשר בפי ירמיהו, לא נמצא כל קשר לעברם. אלא כל אימת שיישמעו אל דברי ספר הברית ויעשו אותה, הלוא אז יקיים יהוה את שבועתו אשר נשבע לאבותם. וכן הוא בפרשת היוצר "וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמוֹר: הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהֹוָה הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל: רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד: <וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ:> וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ: וְעָשָׂה הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ:" (ירמיה יח) ההמשך יבוא
לבקשת בין בסט הנה נא הואלתי לשטוח את דבריי בסיכום סוגייה זו. דבר שנבצר ממני עת גולשי בפלפון. ומה גם שכמדומני שנושא זה יישתייך לפרשה זו או אחרת. בדין הנביא נאמר "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ: אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר <לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר> וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא: וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ <אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהֹוָה: ?> אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהֹוָה <וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא> הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהֹוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ:" (דברים יח) האבחנה ברורה היא עד מאוד, במאפייני נביא אמת או נביא השקר ! אם יינבא הנביא בשם יהוה, "<וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא> הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהֹוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא" בפרשה זו ובכל התורה כולה, לא חילק הכתוב, בהכזבת הנביא, בין נבואה לטובה, או לרעה. וכל אימת אם <לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא> אז בהכרח ש"הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהֹוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא" אבחנה נוספת נתן כמדומני המלבי"ם, כאשר נבואת נביא אחד, סותרת את נבואת רעיהו, כדוגמת מיכיהו בן ימלא וצדקיה בן כנענה. (מל"א כב) שאז בהכרח שאחד מהם – כזבן. כאשר נמצא ספר הברית בבית יהוה, צווה המלך יאשיה "לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְהֹוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְהֹוָה אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ:" (מב"ב כב) אף כי לא הפנה אותם המלך אל נביא ספיציפי, עכ"ז "וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ:" ובהכרח שחולדה, הוחזקה זה מכבר – לנביאת אמת. בניגוד לנבואת חולדה "כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי: כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה: וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרשׁ אֶת יְהֹוָה כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ: יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְהֹוָה בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה: לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר:" שמשמע שאלהים לא יינחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו, אולם, יען היכנע לבב המלך, ע"כ הבטיחתו כמובן בשם יהוה, שייאסף אל אבותיו בשלום, ולא תראנה עיניו בכל הרעה אשר מביא על המקום הזה. והפלא ופלא ! שבאותה עת לנבואת חולדה, ספר ירמיה פרק יא "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה לֵאמֹר: שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְדִבַּרְתֶּם אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם:" וירמיה מתנבא בחוצות ירושלים נבואה המכזיבה את נבואת חולדה. וישא משלו ויאמר : "כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת *דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת:* אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם *בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם* מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים: לְמַעַן *הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה* וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן יְהֹוָה:" מדבריו משמע שספר הברית הנמצא בבית יהוה, הוא אותו ספר הברית אשר כרת עימם בחורב. הלוא המה ברכות וקללות שבתורת כוהנים, ולא ספר דברים. ואילו יקיימו את דברי ספר הברית, ויחזרו בתשובה, הלא אז יקיים אלהים את השבועה אשר נשבע לאבותם, "לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה" ובכללם "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ <וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:> - אין צריך לומר, שלא יהו באים עליכם למלחמה. אלא שלא יהו העוברים והשבים עוברים ממדינה לחבירתה כדרך >>>שעברו בימי יאשיהו" (תורת כוהנים) "אפילו [חרב] של שלום" (תענית כב) שלא תעבור בארצם. הן בדברי ספר הברית, והן בדברי יהוה אשר בפי ירמיהו, לא נמצא כל קשר לעברם. אלא כל אימת שיישמעו אל דברי ספר הברית ויעשו אותה, הלוא אז יקיים יהוה את שבועתו אשר נשבע לאבותם. וכן הוא בפרשת היוצר "וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמוֹר: הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהֹוָה הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל: רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד: <וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ:> וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ: וְעָשָׂה הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ:" (ירמיה יח) ההמשך יבוא