נֵתַח או נֵתַח

לא הובנתי, כנראה.

Sic transit gloria mundi הוא ביטוי לטיני שפירושו: "כך חולפת. לה תהילת עולם".
 

חצי טון

New member
אוי. מה אתה כבר לא אוהב אותי?

זה לא שייך כי התהילה חולפת. זה לא שהתהילה חולפת משהו.
 
תמהני מה יהיה הפיתול הבא.היינו בבינוני ובאורח

פלא, אבראחצטנא, קפצנו לפועל יוצא ולפועל עומד. ודרך אגב, כשחומדים לצון, לא חומדים את הלצון. כך שלמרות אהבתי אותך אהבה ללא מצרים, אני עדיין איני חומד לי אותך, כי להוותי אין צ'אנס שאוכל לחמוד לי לצון אתך.
 

חצי טון

New member
מדוע כאשר חומדים לצון לא חומדים את הלצון?

אני לא יודע איך הגעת מבינוני לפעול יוצא/עומד. כונתי היתה שלצון הוא מושא ובמשפט שהבאת אין מושא. אבל עכשיו אני רואה שיש לך השגות אחרות. תוכל להסביר?
 
מדי ערב אני רואה לי איזה סרט טוב

או קוראת לי איזה מאמר. לפעמים אני סתם שותה לי כוס מים והולכת לי לישון. אבל אני נוטה להסכים אתך שמשמעותו המקורית של הביטוי "חומדים לצון" משמעו חומדים את הלצון. גם שבעים הזקנים והירונימוס מסכימים אתך.
 
לא, אבל מעולם לא "ידעת לך" עברית

ולעולם גם לא "תדע לך" (אלא רק כאשר צורת העתיד משמשת כציווי, כנהוג בלשון ימינו. וכן, זו באמת שאלה מעניינת, מדוע פעלים מסוימים באים במבנה הזה רק בציווי. יש לך רעיון, או שאין לו טלוס, לדיאלוג הסוקרטי הזה?). הלצים, לעומת זאת, כן חמדו להם לצון, ולמך לקח לו נשים, והגר ישבה לה מנגד - ולכן גם אני מרשה לעצמי לחמוד לי ולשבת לי ולקחת לי - בעתיד, בעבר ובהווה. ואני חושבת לעצמי שכיום "חומד לצון" הוא כבר צירוף כבול, שהתרחק מאוד ממשמעותו המקורית. ועכשיו אני באמת הולכת לי לישון. לילה טוב.
 

חצי טון

New member
טריליאן לא מרשה לי לענות לך.

את צריכה לפנות לחכמת הקבלה של העברית המקובלת.
 
התרגום המדויק של sic transit gloria mundi

הוא: "כך עוברת תהילת (ה)עולם" (בלטינית אין תווית יידוע). התרגום המקובל "חולפת לה" איננו תרגום מילולי. sibi הוא הכינוי הרפלקסיבי הדאטיבי, ומכאן ש- "sic transit sibi gloria" משמעותו המילולית: "כך חולפת לה התהילה" (בלטינית הכינוי תמיד רפלקסיבי כאשר הוא מתייחס לנושא המשפט). כך ששנינותך הובנה היטב ואף התקבלה בברכה!
 
מדוע "צאי לך" מובן יותר מ"חומדת לך"?

הלא בדאטיבוס אתיקוס עסקינן, וזה אמנם נפוץ יותר במשפטי ציווי, אך עשוי בהחלט לחבור גם לקטל/יקטול. הדוגמא המתבקשת היא כמובן: "ולצים לצון חמדו להם". הבינוני מתפקד בלשוננו ככל פועל מפורש, כך שאין כל סיבה להבחין בינו לבין צורות עבר/עתיד בעניין זה (ואם מאוד מתעקשים, ניתן למצוא דאטיבוס אתיקוס שחובר לבינוני גם במקרא: "כי המה עלו אשור פרא בודד לו").
 

חצי טון

New member
חמדו זה פועל.

ופרא בודד לו זה תואר (וגם סמיכות: בודד-לו, לפחות על פי הניקוד). ולא כל בינוני הוא פועל. וחוץ מזה, גם לשיטתך אני לא מבין מה זה "חמדו לך".
 
"חמדו" הוא אכן פועל, וגם "חומדת" בלשון ימינו

הוא בעל תפקיד פועלי מובהק. אבל כדי לבטל מראש את האפשרות שתטען שאינו פועלי, הובאה לך דוגמא שמנית מן המקרא גופו (ומה עניין סמיכות לכאן? לא כל טעם מחבר מציין סמיכות, והצירוף, אגב, איננו מוקף). באשר ל"חמדו לך", הן ברי כי מדובר בפליטת קולמוס, אבל אם ברצונך להתקטנן - התקטנן לך כאוות נפשך.
 

חצי טון

New member
"אני אוהב לי שינה"

זה נראה לך פועל? (או בכלל, נכון?) ולא אתקטנן אם מדובר בפליטת קולמוס. אבל אני לא בטוח שאכן ככה (כך הוא), אלא מוטיב חוזר - שעליו שאלתי.
 
למעלה