מתלבטת

קצת צורם להם

אבל הם די השלימו עם זה, הם יותר מודאגים מזה שאני לא אשאר בחיים (לא שיש להם סיבה לדאגה) כל עוד אני בחיים הם מבסוטים - כל השאר, תוספת נחמדה.
 
המממ...

יש לי הרגשה שאנחנו מתקרבים ללב העניין. למה מה שחשוב להורים שלך הוא -- שאת בחיים? מי לא בחיים?
האם זה אותו אדם שאת מגעגעת אליו?
 
לא קראתי את כל השרשור,

אז אולי אכתוב דברים שכבר נאמרו. אני גם מכירה את הקושי שלך מקרוב, בתקופות בהן הייתי שרויה בדיכאון. מהו דיכאון? תחושת חוסר אונים, ייאוש, פחד להתמודד עם החיים. תחושה שאין לך יכולת להתמודד עם החיים כמו שציינת פה באחד המקומות. לתחושתי הרצון שלך להשאר במיטה מייצג נסיגה אל המקום הבטוח ביותר, המקום הראשוני, אל הרחם. אולי זה נשמע מוזר. במקום הזה את לא צריכה להתמודד ולהתאמץ, אלא רק לקבל, לקבל ולקבל. לקבל הזנה (נפשית), לקבל חום, לקבל ביטחון. החיים מחוץ לרחם מאיימים ונדמים במלאי סכנות ואכזבות. אני מניחה שאת כל זה את כבר יודעת. עד כה מאוד צרם לי השרשור במקומות בו כמעט דרשו ממך בכל לקום ולעשות. אני לא חושבת שאת במקום הזה עדיין. הפחדים משתקים אותך עדיין. יש לתת לזה מקום וכבוד. אני נותנת לפחדים שלך מקום וכבוד. הם שם כי יש להם סיבה, הם משתקים אותך כי הם משרתים צורך חזק אצלך, איזו נואשות. יחד עם זה לא לעשות כלום אי אפשר. את מספרת שכבר כמה חודשים את נמצאת במיטה. אני בהחלט ממליצה על נסיונות נוספים של טיפול פסיכולוגי. יכול להיות שעד עכשיו הפסיכולוגים שהלכת אליהם לא התאימו לך, או לא יכלו להכיל את ההתנגדות שלך לטיפול. חשוב שתפגשי עם פסיכולוג שיוכל להבין, לקבל, ולתת לך תחושת ביטחון. אפילו אם כל מה שתעשו במהלך החודשים הקרובים זה רק להיות במיטה, לקום לטיפול פסיכולוגי ולחזור למיטה או למחשב. את לא רואה כרגע מה החיים יכולים להציע לך וזה מובן לחלוטין. את לא במקום הזה עכשיו. עבודה עם המטפל המתאים, שיוכל להכיל את החששות, ההתנגדות שלך,שיהיה סבלני ויוכל לתת לך תחושת ביטחון, אני מאמינה שרק זה יאפשר לך להתחיל להפנים תחושת ביטחון פנימית שכל כך חסרה לך. קיים אצלך חוסר של תחושת חמימות ואמונה בכוחותיך, המטפל המתאים יוכל, אני מאמינה, ליצור אצלך מצב שבו ה"בור" הזה יתמלא ותוכלי להתחזק שוב מבחינה נפשית ומוטיבציונית. לתחושתי דרושה כאן עבודה מעמיקה, ארוכה, נדרשת ממך עבודה רבה. אולי כרגע זה לא נראה שתוכלי לעמוד בזה, אבל תראי שתוכלי. הכוחות שלך יבואו, עם הזמן. לתחושתי הוריך מכשילים אותך, הם לא מאפשרים לך באמת לגדול. לתחושתי, תפקידך המשפחתי להיות הקטנה לעד, זה התפקיד שהם מועידים לך ואת משתפת עם זה פעולה באופן לא מודע. אולי זה גם משהו ששווה לחשוב עליו. אפילו אם ההורים באופן לא מודע מועידים לך את תפקיד התינוקת התמידית, הם עדיין רוצים בטובתך, ולכן - האם הוריך יוכלו לעזור לך לממן טיפול פסיכולוגי? מאחלת לך המון הצלחה בהתמודדות הלא פשוטה.
 
אוקי

תיראי מצד אחד אני מבינה שלכל אחד יש העדפות שלו ,, ויש כאלה שמעדיפים להתבודד ולא אוהבים את מה שכולם אוהבים.. ונכון זה באמת לא חובה. וזה שכרגע את לא רוצה עבודה / לימודים / בן זוג .. זה בסדר גמור . ואת לא משלה את עצמך .. אבל מה כן את אוהבת לעשות ? מה כן נותן לך תחושה שכיף לך והיית רוצה לחוות אותו יותר..... שום דבר בעולם הזה לא מושך אותך?
 
...

טוב אז לדעתי את צריכה לגשת לדברים מהנקודה הזאת בדיוק, לצאת מתוך משהו שאת רוצה ולא "חייבת " את אומרת שאת מבינה שיש לך בעיה .. ואת כן רוצה לפתור אותה ולא יודעת איך . אז , לדעתי במצב שלך מה שאמור לתמרץ אותך , להניע לעשות משהו זה הדברים האלה שאת אוהבת. אולי אם תעשי אותם יותר אז את יותר תירצי כי הם כיפים בשבילך . ואם גם יותר תעשי אותם .. אז הם יהיו עוד יותר כיפים וזה כן יתמרץ אותך להרוויח כסף עבור זה. לא צריך הרבה כסף תתחיל ממעט שרק יספיק לך . " זה לא חובה לחיות .. זה זכות להיות חיים "
 
......

אני מבינה את הגישה - נראה לי קצת רחוק ממני ולא מעשי. אני רוצה לטוס ליורודיסני וללכת לים וללונה פארק ולהחלקה על הקרח ובשביל שזה יקרה צריך כ"כ הרבה כח שכבר עדיף שזה לא יקרה - אלא אם כן מישהו יעשה לי את זה בהפתעה ואני לא אצטרך להתמודד עם המיגבלות. אבל אני אשמור את הגישה לזמן שיהיה לי קצת יותר חשק וכח. בקשר למשפט: "זה לא חובה לחיות.. זה זכות להיות חיים" אז אני רוצה לעדכן אותך - שמי שנולד זה כבר נהיה לו חובה, ואם היו שואלים אותי - הייתי מעדיפה לא להיוולד
 
/////

טוב אז חלק מהדברים שציינת הם לא דורשים הרבה כח ..אולי יורודיסני דורש אבל ללכת לים למשל אפשר גם בישראל חוץ מזה, חשק זה לא משהו שבא והולך אצלך ?? לי אישית לפעמים גם אין כח וחשק אבל אחר כך זה חוזר , כאילו הכל כאן עיניין כימי בגוף שלנו והמשפט הזה יותר מתייחס לגישה לחיים ,אז נכון שאת כבר כאן ואף אחד לא שאל אותך .....אבל מכאן יש גישות שונות ומבחינתי עדיף לעשות דברים מתוך הרצון ו"הזכות " שנפלה בחלקנו שקיבלנו חיים , מאשר לראות זאת כחובה ומעמסה. כי בסוף כולם מתים גם ככה , זה בחירה שלנו מה לעשות עם הזמן הזה
 

גרא.

New member
../images/Emo186.gifדי..! כולם מנסים לשכנע את דורותי בהגיון,

היא מגיבה כל הזמן ממקום של רגש.הגיון ורגש הם מסתבר כמו שני קווים מקבילים,כך שאין יותר טעם להמשיך בתגובות האלה.אחרי דף כמעט מלא בנסיונות שכנוע ,כושלים,הדיון הזה הסתיים.
 
למעלה