יש ויש
אני מאוד אהבתי את זה, ועד היום אני מדי פעם מעלה את הפלייליסט שלי של מטאליקה ואיירון מיידן ודומיהם, ובליינד גארדיאן עדיין מופיעים לי בפלייליסט הראשי (אני חושב שהם הלהקה שנמצאת שם הכי הרבה זמן, יחד עם אופספרינג ולימפ ביזקיט...). אבל כן, המשכתי הלאה, ההוואי לא מתאים לי וזה לא אני, הכרתי את ה'מטאליסטים הקשוחים' ויש שם המון פוזה וצביעות, זה לא מה שאני רוצה להיות. אם הייתי מספר לחברים הקשוחים שלי שאני חושב שלאלאניס מוריסט יש כמה שירים ממש טובים, היו יורדים עליי שאני לסבית (אני לא צוחק, אמרו לי את זה...). אני לא צריך חברים שידאגו שאני תמיד קשוח ואפל מספיק בשביל הסטנדרטים שלהם. זה די פתטי תכלס. אבל יש גם אנשים שממש נכנסים לזה לעומק, נהנים, ונשארים בני אדם טובים (ואיתם אני עדיין בקשר). אבל רוב האנשים בסצינה הם לא כאלה. הבעיה שלי היא לא עם מטאל - היא עם המטאליסטים