זה לא חוסר יכולת להכיל את השונה.
זה עניין שהם מתנהגים משונה, וזה לא אותו הדבר.
אם למשל הבן שלך היה מתנהג באופן שונה, למשל, מנומס באופן יוצא דופן בישראל.
ילדים אולי היו צוחקים עליו, אבל מבוגרים היו מתמוגגים.
תארי לעצמך, שהוא היה מציע לסבתא לפתוח לה את הדלת למשל, או מנשק את כף היד שלה או משהו כזה. מדבר עם בבקשה, תודה, סליחה. כולם היו אומרים לך איזה ילד נפלא יש לך.
גם אם הבן שלך היה עוזר לכולם בשיעורי הבית כי הוא היה פשוט גאון מדהים, אף אחד לא היה צוחק עליו.
אם הוא היה רוקד הכי יפה ושונה מכולם, אז גם כולם היו מתלהבים.
אנשים לא אוהבים שמכאיבים להם ולא מבינים למה אדם מחבק אותם חזק מידי.
וזו רק דוגמה.
וזה לא נעים ובגלל זה הם מעירים.
לדעתי, זה לא קשור ליכולת לקבל את השונה.
זו חוסר יכולת לקבל את מי שנראה להם משונה.
למשל, אם פעם מישהו היה עושה תנועות מוזרות של ריקוד בלי מוזיקה - זה היה נראה מוזר.
או מדבר לעצמו.
אבל אם היום יראו אוזניה באוזן שלו יבינו שהוא שומע מוזיקה או מדבר בטלפון עם מישהו.
כי היום מבינים שזה לאו דווקא משונה, אלא יש לזה הסבר.
זה עניין שהם מתנהגים משונה, וזה לא אותו הדבר.
אם למשל הבן שלך היה מתנהג באופן שונה, למשל, מנומס באופן יוצא דופן בישראל.
ילדים אולי היו צוחקים עליו, אבל מבוגרים היו מתמוגגים.
תארי לעצמך, שהוא היה מציע לסבתא לפתוח לה את הדלת למשל, או מנשק את כף היד שלה או משהו כזה. מדבר עם בבקשה, תודה, סליחה. כולם היו אומרים לך איזה ילד נפלא יש לך.
גם אם הבן שלך היה עוזר לכולם בשיעורי הבית כי הוא היה פשוט גאון מדהים, אף אחד לא היה צוחק עליו.
אם הוא היה רוקד הכי יפה ושונה מכולם, אז גם כולם היו מתלהבים.
אנשים לא אוהבים שמכאיבים להם ולא מבינים למה אדם מחבק אותם חזק מידי.
וזו רק דוגמה.
וזה לא נעים ובגלל זה הם מעירים.
לדעתי, זה לא קשור ליכולת לקבל את השונה.
זו חוסר יכולת לקבל את מי שנראה להם משונה.
למשל, אם פעם מישהו היה עושה תנועות מוזרות של ריקוד בלי מוזיקה - זה היה נראה מוזר.
או מדבר לעצמו.
אבל אם היום יראו אוזניה באוזן שלו יבינו שהוא שומע מוזיקה או מדבר בטלפון עם מישהו.
כי היום מבינים שזה לאו דווקא משונה, אלא יש לזה הסבר.
