חג שמח, אני קוראת ותיקה ולא תמיד כותבת.
רציתי לחזק את מה שענת אמרה. אחד הדברים הקשים ביותר שאני עושה כל הזמן בתור אישה נט"ית זה לתת מרחב והבנה להתנהגות השונה או האוטיסטית כפי שקוראים לזה של ילדיי, תוך כדי זה שאני חוזרת כמו מנטרה על כך ומדגישה שאני מצפה בתמורה להתחשבות והבנה חזרה. ואני מקבלת. זה לוקח המון זמן, שנים...אבל זה קורה. הם מרגישים שנותנים להם להתקיים כפי שהם רוצים בבית שלהם, כל עוד הם לא פוגעים בעצמם ובאחרים, הם מתחשבים בצרכים אחד של השני. אני אתן לך דוגמא: לבן שלי, בן ה 11, יש צורך להריח, לשפוך ולהתעסק כל הזמן עם שמפו, מרככי שיער, קרמים, למרוח את זה על כל מיני דברים, שוב להריח וכו'...אני מאפשרת את זה וכל הזמן אומרת לו שהוא צריך לנקות אחריו, לנגב כדי שאף אחד לא יחליק וכיוצא בזה. אני קונה לו תמרוקים בריחות שאני יודעת שהוא אוהב.הוא לא מדבר, מה שנקרא, תפקוד נמוך (שונאת את המושג) וזה פשוט מדהים מה קורה כשמקבלים באהבה ובהבנה אותו ואת משחקיו. הוא מתחשב, מנקה ומסדר אחריו, ולא לימדתי אותו איך הוא פשוט צפה בי כמה פעמים לזמן קצר ולמד. אני כבר מזמן החלטתי שאני אקים מקום כזה לילדים שלי שהאנשים שיעבדו בו יתייחסו בסובלנות ובאהבה לשונות שלהם ולא ינסו לנרמל אותם. הסיבה שכתבתי שזה קשה לי כי אני לא יכולה להתחבר איליהם, אני לא כמוהם, אני לא יכולה להנות יחד איתם כי אני בתור ילדה הייתי אחרת, ילדה נט"ית, אין מה לעשות וזו העבודה שלי עם עצמי,כדי שתהיה לי מערכת יחסים איתם ושיבינו שזו הדרך שלי להראות להם עד כמה אני אוהבת אותם. אני מחזקת אותך, אמא לשלושה מקסימים, מבינה אותך מאוד.
