משהו על אודם.

[nili6]

היי קרן,

אהלן קרן, אכן צודקת, גם אני חשבתי על כך, שני טיפוסים חיוביים בלבד מתוך התשעה קצת לא הגיוני. בהחלט.

 

[אודי בן יעקב]

עם כל הכבוד, ויש כבוד נילי, זה לא

רציני. לא שאני רציני במיוחד אבל החלוקה לא נשענת על חיובי או שלילי אלא על מכלול אופייני לכל אב טיפוס כזה. אולי נילי, כאדם הכי הגיוני בפורום, תנמקי לנו מה כאן לא הגיוני חוץ מההתרשמות שזה לא הגיוני ? האם בתוך הבלגן נשכח טפוס כלשהו ? לא זכה לייצוג ראוי ? אולי יש לך חלוקה אחרת ריאליסטית יותר ?

 

[nili6]

מציעה להפנות את השאלה לקרן. שכתבה א

שכתבה את זה ואני רק הסכמתי איתה.

 

[nili6]

נו?

 

[קרןרווה]

שלום. ה"נו" זה אלי?

אני מציצה בעלון דצמבר 1998 של האגודה ורואה חילוקי דעות לא שונים בהרבה משלנו. טוב, נו, אולי מנוסחים יותר טוב.. אם דפנה ילון קוראת פה נראה לי שהיא תוכל להוסיף לא מעט.. בינתיים אסתפק בלצטט אותה.. " מחלוקות מקצועיות קיימות בכל הדיסיפלינות ולעיתים קרובות הן המניעות את התפתחות המקצוע.. אני מאמינה כי עלינו להכיר בשוני שביננו, הגרפולוגים בעלי הגישות השונות.. מדובר בהבדל נתון, שאין כל צורך לגשר עליו ואין טעם לטשטשו.. רק אינטגרציה חכמה של הכמותי עם האיכותני, של הפרטים עם הגשטאלט, של הקפדנות המנתחת עם האינטגרציה המאבחנת.. יכול לתת מענה לשאלות שהעולם הגרפולוגי מתחבט בהן.."

 

[nili6]

לא, קרן, מה פתאום, נראה לך?

זה לא היה מופנה אלייך.

 

[קרןרווה]

אני אשמח לענות על כל שאלה

רק לא ברור לי מהי בדיוק..?

 

[nili6]

תעקבי אחרי השירשור, אם בא לך.

 

[nili6]

לא אודי. איו לך כבוד.

ורבים רבים כבר העירו לך על כך.

 

[graphein]

מספר הערות

אני מתקשה להסכים עם הנאמר במרבית השרשור הזה. אומנם יש מקום לבקר את עבודתו של אודם אך אני לעניות דעתי הביקורת צריכה להיות מופנית לכיוונים אחרים - רמת הדוגמאות, בהירות ההסברים ההתעקשות על שפה נכונה אך ארכאית וכו'. לגבי כל השאר אני מתקשה להסכים: - אני מוצאת שמלבד שני טיפוסים (נרפה ואיובי-זאבי/נוירוטי) בכולם יש דברים חיוביים אותם גם אודם מציין. - באיטליה מרבית הגרפולוגית משתמשים רק בשיטתו המפורטת עד כדי יגע של Girolamo Moretti. הם מאוד גאים בה ומשקיעים בה הרבה שנות לימוד והפלא ופלא היא לא חצתה את גבולות איטליה - לא לצרפת, ספרד, שוויץ, גרמניה וכו' למרות שיש מספר ספרים המתארים אותה (לא לעומק) באנגלית, דבר שאי אפשר לומר לגבי התאוריה של אודם. (לפני מספר שנים קראתי רק מאמר באחד הפרסומים הגרפולוגיים האמריקאים). - אני מוצאת ששרבובו של לה-סן לדיון אינו במקומו.זו טיפולוגיה אנכרוניסטית שמתעסקת באבחון אופיו של האדם = בסיס האישיות ולא כל כך באישיות עצמה = הכוללת גם את ההשפעות החברתיות/סביבתיות. זו טיפולוגיה הנותהת תמונה ראשונית, מהירה, שטחית וכוללית של הנבדק. יחד עם זאת, ראוי לציין שלה-סן ניסה לכלול בשלושת המרכיבים העיקריים של טיפוסי האופי את כל הידע הפיזיולוגי, פסיכולוגי שהיה זמין באותה עת.

 

[nili6]

הערה נכונה,

אישית לפחות לא הייתה לי כוונה להעביר ביקורת על תורתו רציתי לשתף אתכם ולשמוע דעתכם לגבי נקודה אחת מסויימת שהטרידה אותי, ואני שמחה שמיכל התייחסה לכך. נכון שבכל הטיפוסים יש גם צד חיובי, התיקון במקום, ועדיין איכשהוא קשה להעלם מחוסר איזון בולט מאוד שקיים כאן.

 

[מיוי]

נילי וחברי הפורום- סיפור מעניין

זה נכון שיש רבות מה לומר על תורתו של אודם ואני מצטרפת לשייקה באומרו שגרפולוגיים רבים מביעים ביקורת על שיטתו הדוגמטית אך הנה שני פרטים חשובים: 1. מי שקרא חוות דעת של אודם ודאי שם לב שהוא לא כזה דוגמטי.הוא מפענח כל כתב יד לפי 5-6 פוטנציות במינונים שונים , כך שאין מבחינתו ט' טהורה וכד' 2. כשהכירו לאודם את אשתו האחרונה הוא הזדעק וקרא: היא ט' מה פתאום??? הגרפולוגית שהכירה לו אותה התעקשה בכל זאת, ולימים הוא הודה לה על כך מאוד. היא אגב, זאת שלימדה אותו לעבוד קצת פחות ולנוח קצת יותר. הוא אהב אותה מאוד, ומהיכרות אישית שלי איתה היא אכן אישה מקסימה ומרתקת. אז כנראה שגם כשכתב דברים נוקשים על הט' המתבגרת, כנראה שתמיד ידע שאנשים הם עולם ומלואו ותמיד יש עוד ללמוד מיכל וימר

 

[אודי בן יעקב]

אני רוצה להוסיף משהו

בכלל לא חייבים לקבל כמיקשה אחת או חלקית את תורת הפוטנציות כדי להפיק ממנה תועלת. תוך כדי המחקר וגבוש היסודות יצאו כנראה לאור המון מרכיבים מעניינים וחדשים, באיכויות ורמת חדירה יוצאי דופן ואין שום סבה לגמד מכך. נראה לי שדיון חשוב בעיקרו מוסט הצידה לטפל, וחבל. מרכיב מרכזי בפוטנציה ט' שלו היא אכן הנערה המתבגרת ולא צריך לחזור על הדברים, כפי שמרכיב מרכזי בפוטנציה ה' הטהור שלו הוא גם כן מין צדיק סהרורי, ספק אנליטי, ספק מנותק מנוכר. ניתן לשאול, ויש מקום לשאלה כזו האם ה 'אב טפוס' שנקבע לפוטנציה ט' צריך להיות הנערה המתבגרת, בעוד שמרכיבים אופיינים של משתייכים לפוטנציה זו, או שחלקים ממנה נותרים אצלם בבגרותם, יש גם אצל נשים וגם אצל גברים. כנראה שהיסודות הלו מופיעים בצורתם הטהורה ובמיגוון הרחב ביותר בכתבי יד של נערות מתבגרות, ולכן היא זו שנבחרה לכך. מיכל, ט' המתבגרת היא לא הנושא ולא החשובה בספור, שכן האבחון לא נועד בעיקרו לסייע בתובנות וסיוע לחתך המתבגרים/ות, אלא נועד להציג יסודות אופייניים משותפים של כולאי רגשות ויצרים למיניהם ומה המשמעות וההשלכות כאשר התופעה מתמידה גם מעבר לגילאים הרלוונטיים.

 

[מיוי]

מסכימה, יפה אמרת

 

[nili6]

סוף סוף מישהי שמתייחסת לעניין שהעלה

 

[nili6]

אגב, גם לגיל הבלות הוא מתייחס הרבה.

 

[אודי בן יעקב]

לתופעות שמצאת אצלי הוא מתייחס ?

 

[nili6]

ועוד איך.

 

[nili6]

הרי אמרונ,- רק שני טיפוסים חיוביים.

 

[שייקה לנדאו]

אודם - בעד ונגד

כשבאים להעריך את תרומתו של אודם, צריך לטפל בנפרד בשתי התרומות החשובות שלו: "האדם וכתב ידו" ותורת הפוטנציות שלו, המוצגת בספריו הרבים. "האדם וכתב ידו" הוא ספר המציג את יסודות הגרפולוגיה הגרמנית, שאודם הכיר לעומקה, בצורה יסודית, מפורטת ומעמיקה. אין בספר חידושים מסעירים (מלבד פה ושם), אבל לקורא העברי, היתה חסרה ספרות מבוא יסודית לתחום (מלבד הספר של פוקורני), ואודם השלים את החסר. התרומה היחודית של אודם לגרפולוגיה היא בתורת הפוטנציות, וכאן ניטש הויכוח בין חסידי השיטה למתנגדיה. קשה למצות את הדיון הזה בהודעה קצרה בפורום אינטרנט, אבל אציין כמה נקודות חשובות. סגנונו של אודם קשה ומסובך, בדרך כלל שלא לצורך. ספריו חוזרים על עצמם שוב ושוב, וגם תיאורי הטיפוסים חוזרים על עצםם לעייפה. היתה אובססיביות רבה בצורה שבה אודם הציג את שיטתו. אין גם ספק, שסגנונו של אודם הוא אחת הסיבות העיקריות שמקשות על תרגום ספריו, ועל התקבלותו בעולם. יחד עם זה, כשעוסקים בהערכת השיטה, הקושי הסגנוני אינו המרכיב החשוב. גם קאנט היה קשה מעין כמוהו בסגנונו, אבל חשיבותו היתה עצומה. אינני מסכים גם עם הטענה שהטיפוסים של אודם בעיקר שליליים. טענה זו נובעת מן ההתייחסות לתורת הפוטנציות כטיפולוגיה, מה שלדעתי אינו נכון. יותר נכון יהיה להשוותו לפסיכו-פתלוגיה המודרנית, העוסקת בהגדרת סוגים שנים של הפרעות ביחס להתפתחות התקינה. אודם עוסק בהסתגלות קיומית תקינה ובהפרעות בהסתגלות זו. הסתגלות תקינה יכולה להיות ספונטאנית (האינטגרטיבי) או מבוקרת ורציונלית יותר (הרציונלי), אבל תמיד נשמר האיזון המאפשר הסתגלות תקינה. שאר הפוטנציות מציינות 7 סוגים של הפרעות בהסתגלות זו, אם בשל חולשת דחפים (הנרפה), אי בקרה מספקת על הדחפים (האימפולסיבי), כפייתיות יתר (האוטיסטי) וכדומה. גם את טיפוס ט' (אנרכי יצרי) יש להבין כהפרעה מהותית בהסתגלות הקיומית, ולא כמקרה ספיציפי של מתבגרת. מדובר כאן בפתרון לא מוצלח של הקונפליקט הידוע של פרוייד בין עקרון העונג לעקרון המציאות, על כל המשתמע מכך, ולא כאן המקום להרחיב על כך. הגרפולוגיה המודרנית, הדוגלת בפרשנות סימנים תלויית הקשר, בלי לספק מנואל ברור כיצד לבצע זאת, יוצר קושי גדול בביצוע האינטגרציה של הסימנים למכלול. אין ספק, שאודם מילא בתורת הפוטנציאל שלו, את החלל שהיה קיים בנושא זה, ואין גם ספק, שהטיפולוגיה שלו ישימה לגרפולוגיה (ולדעתי גם אלגנטית כתיאוריה) הרבה יותר מטיפולוגיות אחרות. יחד עם זה, יש לא מעט בעיות בשיטה, במיוחד אם מנסים ליישם אותה באופן בלעדי, ולא כאמצעי עזר בלבד, המתלווה לניתוח יסודי של הכתב.