משהו על אודם.

[nili6]

לשייקה,- תודה על כל מה שכתבת.

 

[שייקה לנדאו]

../images/Emo140.gif את עוררת את הדיון בנושא החשוב

הזה, שמעסיק רבים, וזה לזכותך.

 

[nili6]

../images/Emo141.gif../images/Emo51.gif

 

[שייקה לנדאו]

אודם - המשך

אחת הביקורת השכיחות על השיטה,אינה ספציפית לאודם,אלא מתייחסת לכל טיפולוגיה באשר היא. כבר מישון, מייסד הגרפולוגיה, התנגד בספרו המרכזי "שיטת הגרפולוגיה", לפרשנות טיפולוגית של הכתב, בטענה שזה אינו מדעי,ושלא ניתן לחלק את האנושות למספר מצומצם של טיפוסים. כמובן, כל טיפולוגיה מדברת על אינטגרציה בין הטיפוסים השונים, אבל לא מראה איך לעשות זאת. גם אודם כמעט ולא הקדיש לכך תשומת לב, אבל במקרה שלו האינטגרציה פחות בעייתית, כי כאמור, מדובר כאן לא בטיפוסים אלא בהפרעות שונות בהסתגלות הקיומית. לבן אדם יכול יכול גם סרטן וגם איידס... ביקורת מהותית יותר, מתייחסת לשרירותיות הדוגמתית של הפוטנציות. האמנם יש גם 7 סוגים של הפרעות בהסתגלות הקיומית? ומה עם כל הפסיכו-פתלוגיות של הפסיכיאטריה? ומה עם סוגי הפרעות המצויים בטיפולוגיות אחרות? יש מקרים של כתבים שבהם התיאוריה של אודם נותנת מענה מצויין, ומקרים אחרים בהם נסיון להשתמש בתיאוריה שלו גורמת להכנסת האישיות לתוך סד שאינו הולם אותו, ולהטיה של האבחון. אודם היה אוטודידקט, והדבר ניכר מאד בעבודתו. הוא הרבה לקרוא ספרי פסיכולוגיה בגרוש, ולמרות חריפותו ודקות האבחנה שלו, ההבנה הפסיכולוגית שלו נשארת חובבנית. התיאורים הפסיכולוגיים שלו סטריאוטיפיים, כמעט קריקטוריים, והתיאור של הנערה המתבגרת המיוחמת האנרכית יצרית היא רק דוגמה. אין בשיטה שלו שום מודל התפתחותי מניח את הדעת, תיאורי הטיפוסים סטטיים ודוגמטיים, וההסברים לתופעות אינן חורגות מפסיכולוגיה בגרוש. אודם יצא מן הכתב, בזה כוחו אך גם חולשתו. הטיפוסים שלו חסרי דיפרנציאציה. למשל, הנרפה. פסיביות ברכיבי הכתב יכולה להיות כתוצאה מאופי פסיבי או לא ויטלי כתכונה מולדת. יכולה להיות פסיביות של העצלן והמפונק כתוצאה מהעדר חינוך לאחריות ולהתמודדות, ואז מדובר בבעיית הסתגלות. נרפות יכולה להיות גם סימפטום לבעיות אחרות, למשל, דכאון תגובני למצבי מצוקה שונים, ואז מדובר בתופעה ובפרוגנוזה ושונים לחלוטין. ואלו רק דוגמאות מעטות. ישנה חשובות עצומה להבחין בין התופעות הללו, הכל כך שונות אחת מן השניה, אבל אודם דוחף הכל לסל אחד, משום שהוא בוחן את הסימפטומים שעל פני השטח ולא את המקור הפסיכולוגי שלהם. ונקודה אחרונה. תורת הפוטנציות של אודם אינה חידוש גדול, במיוחד למי שמכיר את הספרות הצרפתית. קרפייה ז'מן הוציא בשנת 1923 ספר בשם Les Eléments de l’écriture des canailles (האלמנטים של כתב היד של פושעים/נבלים). בספר עוסק ז'מן בהפרעות אנטי-סוציאליות שונות, תוך התייחסות למרבית רכיבי הכתב. ורבים מן הטיפוסים של אודם כבר מצויים שם בווריאציות שונות. ובכלל, אין פלא שעל פי רוב, הגרפולוגים בארץ שאינם מחסידי אודם, הם אלה שיש להם השכלה גרפולוגית רחבה בשפות האירופיות, או אלה בעלי השכלה והכשרה פסיכולוגית. החסידים הנלהבים של אודם פשוט אין להם נגישות לספרות המקצועית הרצינית האירופית, ואין ספק שבמסגרת האפשרויות שמציעה הספרות המקומית הקיימת, אודם הוא בחירה מצויינת.

 

[שייקה לנדאו]

ועוד הערה: אודם, מורטי ובן-גוריון

בהמשך להערתה של גרפיין, אין ספק שיש דמיון בין ההערצה של אודם אצלנו, להערצה למורטי באיטליה, למרות שהגרפולוגיה שלו לא מוצלחת במיוחד, בהשוואה לאסכולות האירופיות האחרות. גם הוא כמו אודם היה אוטודידקט, וגם אנחנו זקוקים כנראה לגרפולוג לאומי משלנו, ואודם מספק את הסחורה. ואם כבר הזכרנו את מורטי, כדאי לציין, שאתמול בבקר הלך לעולמו תלמידו המפורסם וממשיך שיטתי של האב מורטי, האב טורבידוני Lamberto Torbidoni . ספרו האיטלקי עד מורטי, שמצוי גם בתרגום צרפתי, הוא הספר הטוב ביותר שנכתב על מורטי. יהי זכרו ברוך!

 

[שייקה לנדאו]

ואני חייב לציין שגם אני גאה

להחזיק בסלון שלי את הספריה של אודם (כחלק חשוב מספריית האגודה לגרפולוגיה מדעית המשוכנת בביתי).

 

[graphein]

משהו נוסף.

נהניתי לקרוא את התרומות האחרונות וברצוני להוסיף הערה -בהיסטוריה של הפסיכולוגיה מרבים להשתמש במונח Zeitgeist (=רוח התקופה) בו עשה שימוש לראשונה הפסיכולוג E.G-Boring (היסטוריון של הפסיכולוגיה) והכוונה היא לצורך בבחינה וניתוח תאוריות בפרספקטיבה חברתית-היסטורית נכונה. אני חושבת שגם אודם זכאי לזה כשאנו באים לבחון הן את רעיונותיו והן את ההמחשות שלהן.

 

[אודי בן יעקב]

נדמה לי שזה שטחי במקצת לקבוע

שספריו חוזרים על עצמם, יש אמנם כמה נושאים חוזרים שמוצגים בצורה מעט שונה אך לא מהותית, אך בין זה לבין הקביעה הזו המרחק רב. ניכרת בספריו גם מגמת התפתחות מסוימת של האיש מבחינת הרחבת שדה הראיה, הכנסה במובלע של שינויים בגישה ופרשנות שלו עצמו מספרים קודמים וגם נסיון להתמודד באופן ספציפי יותר כל פעם עם היבטים אחרים של האבחון הגרפולוגי. מקצת הספרים מלאים בדגמאות מנותחות שבאות להדגים אפשרויות אבחון בהקשרים שונים, וגם לו היתה תרומתם מצטמצמת לעושר הדגמאות המנותחות - יש בכך תרומה רבה. כמובן שזה מחייב לימוד והתעמקות ואין ההבנה קלה. יחד עם זאת, ולמרות העובדה שאני אישית כבר מזמן יצרתי לעצמו תעלות ונישות חדשות שמתוכן אני ניגש ומנתח את הדברים, עדין חושב שמי שרוצה באמת להתקדם באופן משמעותי עדיף שישקיע פחות בחיפוש ביסוס לבקורת כלפי אודם ויותר מאמץ בנסיון להבינו. וכמו שנאמר כאן, יקח כל אחד את המרכיבים הטובים והמועילים מכל מקור מידע אפשרי וירתום זאת לצרכיו לצורך התקדמותו ורמת ניתוחיו.