משבר בנישואין

גניפר14

New member
כלום לא רשום על שמי זאת הנקודה.........

קדם כל אם כלום לא רשום על שמך אז כלום לא יהיה רשום גם בעוד 10 שנים כאשר תגדלי את הילדות ותמשיכי להתכחש לבגידות שלו. ואז כבר תהיא פחות צעירה עם פחות כוחות וגם אז תאמרי אין לי כוחות ועדיין כלום לא רשום על שמי וכך הלאה וכך הלאה וכך הלאה עד גיל הפנסיה בעלך ימשיך לבגוד ועדיין כלום לא יהיה על שמך וגם אז תאמרי אין לי כוח אבל אז כבר יהיה מאוחר בגיל כזה שכלום לא יהיה על שמך לאחר שעבדת בגידול הבנות ובגידול בעלך והוצאת את כל כוחך את תהיה בצרה גדולה מאוד ותיזרקי לרחוב כן כן את שומעת נכון גברים אין להם סנטימנטים (וואו מה אני הולכת לקבל על זה) גברים שרואים פרגיות צעירות הם לא רואים את האשה בעיניים ולכן אם הוא בוגד הוא ימשיך לבגוד כרגע הוא יעשה הפסקה והוא מביא לך תירוצים למה הוא בגד זה בולשיט אחד גדול. עכשיו חמודה זה הזמן ללחוץ אותו כשהברזל חם כשהוא נתפס בבגידה עכשיו צריך שיהיה לך כח תאמרי לו שאת רוצה את כל הנכסים חצי חצי ואל תפחדי עדיף שתתמודדי עכשיו מאשר שתהיה אשה מבוגרת וזקנה בלי כלום. תעמדי על כך תנדנדי לו שירשום חצי חצי. אחרי זה תטפלי בבגידות שלו. קודם תבטיחי את עתידך ועתיד ילדיך כי אם הוא ימצא מישהי אחרת את תשארי בלי כלום. ולידיעתך כשמתגרשים מה שאני לא ממליצה מקבלים מזונות או לאלתר מזונות מביטוח לאומי +תוכלי לעבוד ולקבל עזרה בסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון זה רק לשעת צרה כי את אומרת שאת מפחדת אין לך ממה לפחד אלא מבעל שהוא אגואיסט ונצלן אשר מנצל אותך. אם את לא עובדת אז את עובדת בלהיות עקרת בית לשרת את בעלך ובני המשפחה שזה ילדיו בזמן שהוא יוצא לעבוד אז הזמן שלך שווה כסף ולכן אתם צריכים להתחלק חצי חצי ולא שהכל יהיה רשום על שמו. אם את לא תדאגי שירשום גם על שמך אז אשה אחרת תדאג שירשום על שמה.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
על שבירת נפשם העדינה של ילדייך

לא ברור בכלל מה מזיק יותר: גירושין בגיל צעיר או חיים עם הורים ששונאים זה את זו. לדעתי האישית, השני לוקח בהליכה.
 
הלוואי ויכולתי לומר לך איך לאסוף כוחות

גם לי אין כוח להמשיך ומצד שני אין לי כוחות לפרק את הכל. המחשבה על מה שזה יגרום לילדים שלנו, משתקת אותי. המחשבה על הצלקת שתיגרם להם, המחשבה על החגים והשבתות בנפרד, המחשבה על חגיגות שלהם שיחגגו בפרצופים חמוצים, המחשבה על יציאה ל"עולם הגדול" שוב, המחשבה על מציאת בן זוג חדש והחששות של ילדיי מבן זוג חדש... וזה רק על קצה המזלג, יש עוד המון חששות. כשתמצאי כוחות, תספרי לי איפה מצאת אותם.
 
אני חושבת שהדבר הראשון הוא:

האם הקשר דפוק מיסודו, לא קשור לבגידות, בכלל דפוק, אין תקשורת, לא חברות, כלום כלום והדבר היחיד שמחזיק אתכם יחד זה ילדים ואהבתך אליו אז באמת לצערי יש לשקול פרידה, כי את הורסת לך את החיים. ופה את צריכה לחשוב רק על עצמך ולא על הנפש העדינה של הילדים הבעל והמשפחה. את תעשי רק טוב לילדים, שיגדלו עם אמא נורמלית ולא עם אמא שלא מעריכה את עצמה, תראי סופר נני ותראי איך ילדים שמים לב לדברים ומפנימים שזה מדהים, הכל נספג ומגיע מהבית. אם יש לכם נקודות אור בקשר: אז יש לך עבודה אחרת לעשות, שהיא קשה אך הכרחית וזה לשים את העבר בצד. זה פשוט לשים אותו איפשהו בקופסה, להדחיק ולסגור. זהו. לא לדבר על העבר, מה שהיה היה ובוא נראה לאיפה אנו מתקדמים ומה אנו עושים. כמובן שגם הוא בתמונה, כמה הוא מוכן ורוצה לשנות דברים. שיהיה לך בהצלחה
 

שילה1

New member
במקום לשטוח את בעיותייך כאן-גשי להתיעץ עם

עורך דין,תביני את חובותיך וזכויותיך,ומשם אולי ההחלטה תהיה קלה יותר.
 
זקוקה לכוח לבניה

"אני יודעת בתוך תוכי שאין מה לשקם" אני מרגישה כאילו אני ישנה עם האוייב הכי גדול שלי", אני מתה מבפנים" מקום קשה להיות בו, ומקום קשה לתפקד ולגדל ככה ילדים. אם ככה את צריכה למצוא את הכוח שבתוכך ולעשות צעד גם שזה מפחיד ויפה שעה אחת קודם. אם את כלכך כועסת , תנצלי את האנרגיה הזו בשביל לזוז, אחרת את תפלי לתוך יאוש ומשם יהיה לך הרבה יותר קשה לזוז. מאחלת לך שיהיה לך כוח לבנות מחדש.
 

seeyou

New member
"יודעת שהתקשורת ביננו לא היתה אף פעם במיטבה"

ולמרות זאת הסכמת להביא ילדים לעולם גם לפני הבגידות שלו וגם אחריהם? מצבך ,כפי שהסביר לך העו"ד לא קל אם אין לך מקצוע או גב כלכלי מההורים לא יהיה קל נכון,הרבה נשים כמו בסטטוס שלך אך לכול אחד מהן יש תנאים יחודים שכנרא לא קיימים אצלך נכון שאת רוצה להגן על הילדות מצד שני את מודעת שהבנות קשורות בו ריגשית(לא רק כלכלית) הדרך לעצמאות מתחילה בביטחון כלכלי עצמי ללא תלות באחרים תעבדי בערך 3 משמרות ביום -הראשונה להשג הפרנסה -השניה לחינוך תמיכה בילדות -השלישי אם עוד יהיה לך כוח לבילוים עם חבר... תמיד את צריכה לשקול באיזה מצב את מפסידה יותר מאשר באיזה מצב את תרוויכי יותר יוסי.
 
היי יוסי

הדברים הם לא כמו שכתבת..אני גידלתי את התינוק שלי עד עכשיו ולכן לא עבדתי כי היה חשוב לי להכניס אותו לגן כמה שיותר מאוחר יש לי תואר ועכשיו סיימתי לימודים כמובן שיש לי מקצוע ואפשרות למצוא עבודה מכובדת לגבי הבאת ילדים על אף שהתקשורת לא במיטבה זה דברים שקרו עם הזמן והשיגרה , היתה ביננו חברות בהתחלה אבל לא חשבתי לפרק מסגרת בגלל זה כי חשבתי שתמיד אפשר לנסות לעבוד על הדברים הללו .. נראה לי שאני אפסיד יותר אם אני אשאר במערכת היחסים ואתה צודק שצריך לשקול באיזה מצב מרוויחים יותר... תודה על התגובה
 

seeyou

New member
לפני שתפרקי את המסגרת תביני את הגורמים

אשר הפכו חברות טובה לנשואים לא מוצלחים. כול זה על מנת לא לחזור על אותם טעויות שעשית (כולנו גוררים "שריטוט" ממערכת יחסים אחת לשניה) תזכרי פרט חשוב: לכול אחד מבני הזוג יש אינטרסים אישים בכניסתם לזוגיות גם "אהבה" זה אינטרס אישי בהצלחה בכול מה שתחליטי
 

גארוטה

New member
התגובה האוטומטית לסיפור שלך

היא כפי שכבר כתבו לך, לקום וללכת, אבל אני מעדיפה להתייחס למשפט אחד שכתבת "אני כבר עברתי את תהליך ההכחשה ואני מבינה שקרוב לוודאי שהבגידות שלו נבעו מחוסר מסויים של דברים שלא קיבל בבית" במשפט הזה יש סוג של לקיחת אחריות אבל לא עד הסוף. גם העובדה שפניתם ליעוץ זוגי בשל חוסר תקשורת, לפני הבגידות שלו, מדליקה נורה אדומה של אי לקיחת אחריות לחלק שלך במה שקרה. אני חייבת להדגיש שבדברים שלי אין שום הצדקה למעשים שלו, אבל חייבים להסתכל על כל התמונה ולהבין מה הוביל אותו לבגוד? החוסר בבית, הצורך להעיר אותך, נקמה? את מספרת רק את הצד שלך, ממעיטה בפרטים, מתרכזת בפגיעה שלך, (שאין ספק שהיא עצומה) אבל היא מעוורת אותך מלראות שכן יש דרך לעשות שינוי ושהאופציה לקום וללכת היא לא היחידה. שוב אני חוזרת ואומרת שאינני מצדיקה את מעשיו. גם הוא בחר בבריחה במקום בהתמודדות, אבל אם תנסו להיזכר מה חיבר אתכם רק לפני 5 שנים, תיזכרו בשני הילדים שהבאתם באהבה לעולם, אולי תשכילו להתעלות על הפגיעה ותנסו ביחד להתמודד עם הבעיות, לפתור אותן ולהתחיל דרך חדשה, וגם אם לא תצליחי לעשות את זה איתו, לפחות תלמדי משהו לזוגיות הבאה שלך.
 
היי גארוטה..

אני מספרת את הצד שלי בקצרה כי מן הסתם אין אפשרות להכיל כאן יחסים של 5 שנים , את הצד שלו קשה לי להסביר כי הוא אפילו לא מודה בבגידות שלו ,הוא לא לקח אחריות על המעשים שלו ,גליתי את בגידותיו באמצעות הקלטות ,אחרי הבגידה הראשונה נפרדנו לשבועיים וחזרנו לאחר שהוחלט שאני שמה מאחור את עניין הבגידה ומנסים לשקם את יחסנו כולל פניה נוספת ליועץ נשואין וכדומה אבל לא עבר חודש והוא שב לסורו בעניין הבגידות לכן אני חושבת שאין מה לשקם... אני כן לקחתי אחריות לחלק שלי במה שקרה , ניסיתי להבין ממנו מה היה חסר לו בבית ,הוא לא ממש שיתף פעולה ולכן נראה לי שזה באופי שלו וכל מה שנותר לי להחליט זה אם אני יכולה להשלים עם זה או לא והחלטתי שלא פשוט נורא קשה לעשות את הצעד הזה..אבל אני אעשה אותו בסוף ..
 
אויש... נו באמת!!!!

למה את מפריעה לקו המחשבה עם שטויות!!!
(אני מקווה גארוטה, שאת מבינה שאני צוחק!!) זה שהיא רואה רק את הצד שלה זה ברור... וטבעי אגב. לראות ולהבין...ובעיקר להטמיע את נקודת המבט, הקשיים והמחשבות של הצד השני - זה כבר גדלות רוח ויכולת שלא קיימת כמעט באיש עלי אדמות. כשישנם שני צדדים לעימות ולקושי - איש מהם לא יכול לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית. ברור שכשהכל הולך חלק זה "סבבה" ונפלא....אבל לא בטוח שהוא לא יותר מראית עין בלבד. גם אז אריש לא רואה את כל מה שקורה בצד השני של המטבע - אובייקטיביות בודאי שאיננה. הכי חשוב בסיפור הוא שהיא מחפשת הצדקה לכוונותיה. היא לא יכולה לשאת מחשבה על סטיה מהדרך שהיא סימנה כנתיב הבריחה, ההמלטות. היא, צידוקים לעצמה כבר מצאה ואפילו התעלמות, אדישות והעדרה של אשמה אצל בן הזוג. לא מעניינות אותה דרכים אחרות. אה...ללמוד ממה שקורה, קרה ויקרה וליישמו במערכות היחסים האחרות/הבאות, יהיה העוול הכי גדול שניתן להעלות על הדעת. לה - ולבן הזוג שיתכן שיבוא. זה שם אותה במערכת יחסים חדשה - עם דיעה קדומה. זה מגביל את יכולת הקבלה שלה. מגביל את טווח החשיבה שלה. אדם אחר, אינטראקציה אחרת, מקום אחר, זמן אחר - יכולים להיות אחרת לחלוטין. להביא את נסיון העבר לתוך קשר אחר יהיה עוול.
 
את לא הולכת לשום מקום

מה שאני מבין מהסיפור שלך הוא שיש מחלוקת עקרונית בינך לבין בעלך לגבי מה זה בדיוק "בגידה" - את עוקבת, מקליטה, באה אליו עם ה"הוכחות" והוא מנפנף אותך בטענה שלא הבנת, שמה שעשה הוא לגמרי תמים ומקובל ושאת עושה פיל מזבוב. ככה שאם את עוזבת, גם תישארי בלי כלום ועם שני ילדים וגם תצאי האישה ההיסטרית שהרסה משפחה מושלמת בגלל איזה קשקוש דמיוני. מוכנה להשתתף בניסוי? לא נראה לי.
 
היי מדען טילים..

לא כ"כ הבנתי את תגובתך ...בעלי מסוג הגברים שגם אם תפסו אותם עם המכנסים למטה הם לא יודו ....אבל הנטיה שלו גם לבגוד וגם לעשות ממני האובססיבית והקנאית לא תצליח לו אני יודעת טוב מאוד היכן אני עומדת,אז אני אשאר עם 2 ילדים מקסימים שאצטרך לפרנס אותם ,אני לא אישה היסטרית אלא אישה שרוצה יחס הולם מבעלה ולא חיי שקר ובגידות אני לא הורסת משפחה מושלמת אלא מסיימת יחסים שאינם עונים על הציפיות אחד של השני וזה לא קשקוש דמיוני כל מה ששמעתי בהקלטות אלא בגידות חד וחלק... בקיצור אני לא משתתפת בשום ניסוי ,ודי ברור שתגובתו של גבר תהיה כפי שהגבת "שאנו עושות פיל מזבוב" כי אולי לא יצא לך להיות בסיטואציה שרימו אותך ובגדו בך ולא הרגשת את תחושת ההשפלה הגדולה שנגרמת מזה..תחושה שכמה שאני אתאר אותה לא יעזור ..(ואני מקווה כמובן שלא יצא לך להיות בסיטואציה הזו) אז תודה על הבעת דעתך בכל זאת אבל אני חושבת שזו בעיקר נק' מבט של גברים ..להישאר על אף שבגדו בך..(למרות שיש נשים שיכולות לחיות עם זה )
 
איזה עולם נפלא היה

יכול להיות לנו אם היית מנהלת את המו"מ הזה עם אשה (רצוי אחת ש"בגדו" בה ועל כן מכירה את ההרגשה), מה לעשות ומי שעומד מולך הוא גבר ולא סתם - אחד שמתמודד לא רע עם הסצינות שלך ככה שכל מה שנשאר לך לעשות הוא להתלונן עליו מול גולשים אנונימיים באיזה פורום. וכל יום שעובר עלייך בדיונים בפורום הוא יום שבו לא הלכת לעו"ד לברר את זכויותייך, ולא הלכת לרבנות לפתוח תיק, ולא התיישבת לחשוב איפה תגורו, ומה תאכלו ואיך בכלל יראו החיים שלך בלעדיו ובקיצור - הדיון בפורום הזה הוא לא הרבה יותר מעוד תירוץ לדחות החלטה שממילא אין לך שום כוונה לקבל, לא כל שכן לבצע. לא הולכת לשום מקום כבר אמרתי?
 
פגעתי באגו הגברי וזו הסיבה לתשובה הסתמית שלך?

את כל מה שרשמת כבר עשיתי מזמן..אכן בררתי זכויותיי,והיכן אני אגור ואיך הדברים ימשכו ביום שאחרי כל מה שנותר הוא לעשות את הצעד הזה כך שעל תירוצים אל תדבר איתי ...אז הולכת ועוד איך ...ברגע הנכון שיתאים לי מכל הבחינות ממש לא אהבתי את התגובה שלך ...
 
נשים עושות את זה הרבה -

הן מדמיינות לעצמן שאני כועס - כנראה שאיכשהו, כשאת מצליחה לעצבן מישהו זה מציב אותך לדעתך בעמדת יתרון מולו בויכוח. אז ככה - לא פגעת ב"אגו הגברי" שלי (בכלל לא בטוח שיש לי "אגו גברי"), אני לא כועס עלייך, במקרה הזה אני בסה"כ משחק בתפקיד המראה שלך - לא אשמתי שהתייצבת מולי הבוקר פרועה, בלי איפור ועם השקיות מתחת לעיניים.
 
למעלה