ההתנגדות לתחבורה ציבורית אינה קשורה לרעש
1. ההתנגדות היום לתחבורה ציבורית אינה קשורה בעיקר לרעש אלא לשבירת השבת בידי יהודים ובמיוחד בידי מוסדות ציבוריים וגדולים שפעילותם מוסדרת על ידי הממשלה.
2. אצלנו בירושלים (לא שכונה דתית) הסביבה מאד שקטה בשבת והפסקת פעילותם של האוטובוסים תורמת לשקט. בכל זאת, אני מעדיף את האינטרס של חופש תנועה לכולם על פני השקט המוגבר המתלווה להשבתת התחבורה הציבורית. לא כולם חושבים כמוני, כמובן. וגם זה שאני סבור כך אינו הופך אותי לצודק באופן אוטומטי.
3. אינני בטוח שהקבוצה המתנגדת מסתכמת ב-"כמה חרדים". למיטב ידיעתי החרדים מהווים כמעט 10% מאוכלוסיית ישראל והיא מרוכזת במוקדים בהם הם מהווים רוב קולני. בנוסף, חלקם של הדתיים על הזרמים השונים (ללא חרדים) מגיע לכ-20% של האוכלוסיה. לכולם דעה ברורה ונחרצת וחלקם אף מוכנים להילחם בכל כוחם כולל באופן פיזי.
4. גם השיטה של תחבורה מקומית בתל אביב היא בעייתית כי מפלה לרעה את כל מי שגר מחוץ לתל אביב. מי שלא גר בתל אביב (וידם של רבים אינה משגת את האמצעים הדרושים לשם קיום בתל אביב) יחוייב בקניית רכב פרטי מאחר והוא אינו שייך למועדון התל אביבי האקסקלוסיווי? מה עם באר שבע, אשדוד, אשקלון, ראש העין...? מה איתי כירושלמי? כשאזדקן ואולי תימנע ממני היכולת לנהוג ברכב אאלץ לעבור לתל אביב כדי לנוע בחופשיות וגם אז רק בתחום העיר?
אם היה נוחת עלינו איזה בורר מהמאדים נראה לי שהיה מציע לנו לחלק את ישראל לשתי מדינות... הגיוני, נכון? ואולי זה מה שכל ישראלי רוצה וגם לא רוצה.
שבת שלום,
דוד