מקפיצה

[ferlio]

נכון, הכל עניין של טעם.

 

[siv30]

הדיוק שבתיאור שלה...כל כך מתאים

לעמוסי...

 

[ferlio]

תראי, ראיתי את עמוסי פעמיים:

פעם אחת בקברט הספרותי על "אהבה וחושך" ובפעם השניה במהלך מפגש איתו שארגן דוקא החוג למשפטים (!!!!) שבאוניברסיטת חיפה. ובשתי הפעמים המפגשים היו פשוט מרתקים אל אף העובדה שהוא קצת חזר על כמה דברים שהוא אמר בפגישה קודמת. אבל- לא נדרש חוש הבחנה מפותח מאוד ע"מ לשים לב לעובדה שעמוסי קורן מנחת כשהוא מדבר על עצמו, על יצירותיו, על תהליך הכתיבה שלו. וכמה שהוא מנסה להצניע את זה ו"לשחק" אותה מופתע, הוא לא מצליח לעבוד על אף אחד.

 

[דוסטו]

בנות, פרלין וSV -אפשר להדחק ביניכן?

אוהאו, כמה שזה נעים בנות. חלומו הרטוב של כל גבר. ככה -יאיר לפיד גמד! איך אפשר להתאהב במישהו שהרוחב והגובה שלו זהים ושאם הוא ימשיך להיות דומה לאבא שלו אז גם המימד השלישי שלו ישתווה לשניים האחרים תוך כמה שנים. זה היה א'. ב' - מותר להזיל ריר בכל גיל. זה מרמז על חיוניות. כמו שאני תמיד אומר -כשאני אפסיק לחשוב על סקס - אז אני אלך לפסיכיאטר. ובאשר לעמוסי והפקולטה למשפטים. הקשר נעשה מענין עוד יותר אם מגלים שמי שארח אותו היה הבעל של בתו, פניה. ושמעתי מידידה טובה שהשתתפה במפגש החיפאי הזה שככה זה גם נראה. כל הראיון היה מאוד משפחתי. מעודן. מנומס. כאילו הוא התקים מעל גווית הגפילטע-פיש והצ'ולנט של שבת בצהריים במפגש משפחתי רגוע. אף שאלה חודרת לא נשאלה שם.

 

[siv30]

יאיר ../images/Emo35.gif לפיד../images/Emo35.gif הלוק שהוא משדר

בכלל לא דומה למה שאתה מתאר...אבל אולי אני צריכה משקפיים לא רק לקריאה... לגבי עמוס עוז - יקירי, עדר סוסים ומליון דולר לא ישכנעו אותי אחרי שקראתי את ההיסטוריה בזעיר אנפין על פי עמוס, גם ללכת לשמוע אותו איך הוא גילה שהעולם עגול ולא שטוח וכמה הוא היה ילד טוב בזמן שהוא גילה את זה.

 

[Rivendell]

אבל עמוסי ילד טוב! טוב טוב טוב!!

ילד פלא מקסים, אינטליגנטי ומתוק! תשאלי אפילו את זלדה!!

ואם את לא מאמינה לי, אז זה כתוב, שחור על גבי לבן, 700 עמודים בערך! זה ספר שלם, למעשה, בו את יכולה לקרוא אודות עמוסי הילד הטוב. מה שבאמת שיגע אותי, זה איך עם ההיסטוריה המרתקת שלו, עמוסי הצליח לשעמם למוות. לא מבינה את זה. כ"כ הרבה דברים מעניינים, והוא מצליח רק לספר שהוא ישב יפה בשקט וצייר?! כאילו, מה? עמוסי, אתה יכול יותר.

 

[siv30]

ושהוד מעלתו יפנים את זה ../images/Emo70.gif

 

[siv30]

בזמן שהוא רואה את אבא שלו מפלרטט

 

[דוסטו]

בנות להירגע. הספר שלו טוב מאד.

עם עורך שיש לו קצת חותר תעוזה לקצץ בעוז -יכול היה להיות ספר מצוין.

 

[siv30]

מזל שזו דעתך ../images/Emo13.gif

 

[gordiwow]

גם אני חושב שזה ספר מצויין

ולא הייתי מוריד ממנו, דווקא. הנפח שלו מרשים, בגלל שהוא נותן תחושה של זכרון העולה על גדותיו של אדם, שאינו יכול להשתחר מדבר אלא אם הוא משתחרר מהכל. ולכן גם אהבתי את העובדה שהוא חוזר על עצמו - כי זה נותן תחושה אמיתית, של זכרון אמיתי, נפוח, כואב, רחב יריעה, וכו' וכו'. ואני ממש לא אוהב את עוז בד"כ. ממה שקראתי שלו - אהבתי רק את זה ואת מיכאל שלי. כך שאני לא משוחד.

 

[דוסטו]

גורדי -האמת שאלה שני הספרים

היותר טובים של עוז. אם כי אני נהניתי גם ממנוחה נכונה וקופסא שחורה. ותמיד אני נהנה מהשפה שלו.

 

[גבריאלה אביגור רותם]

תשובות לסיון

1.אני תופסת את חמסין גם כ'ספר חניכה' או כ'ספר התבגרות'. יש בלויה משהו ילדותי, המחפש לו מקומות סגורים קטנים ( תיבת בגדים, שירותים, מטוס) שהם מין תחליף לרחם. הניתוק שלה מאמה הוא אחת הסיבות לאי-בשלותה. אני הייתי בטוחה שאמה מתה, עד שהתברר לי, ככל שהספר התקדם, שהיא לא מתה, לא ממש. ושלויה תמצא אותה, כדי להתעמת חזיתית עם מה שהוסתר ממנה כל אותן שנים. 2. עם האם אין, ולא יכולה היתה להיות, 'מערכת יחסים'. יש פגישה מאולצת, נבוכה, צפודה, ללא שפה משותפת. לויה 'צפה' על גבי ההתרחשויות הגרוטסקיות כשהיא ממשיכה להתגונן בפני הכאב החד במין התרשמות מהירה-שטחית. יכולתי, כמובן, לא להפגיש ביניהן. אבל זה היה הפתרון הקל, המובן-מאליו, הבורח. רציתי לראות מה יקרה כשתהיה פגישה. ומה שקרה היה אנטי-קליימקס. קריאה בזכרונותיהם הספרותיים של ניצולי שואה שהופרדו מהוריהם בגיל צעיר ( ברזניץ, פינק, שיץ, אורלב, אפלפלד -) לימדה אותי שיש קרעים שאינם ניתנים לאיחוי. מה עוד שכאן, האם עצמה בחרה לעזוב, לא הוכרחה. 3. בחרתי בדיבור הפנימי של לויה כי רציתי לעקוב אחרי תהליך של השתנות, הבשלה, גילוי וגילוי עצמי מנקודת תצפית אישית, מוגבלת. הדיבור הפנימי, מעצם טיבו, הוא שט, גולש, משוטט,אובד, חוזר - אילו 'ערכתי' אותו, הייתי פוגמת באמינותו

 

[Boojie]

עבודת הכנה:

שאלה שמסקרנת אותי כקוראת וכחובבת כתיבה: איך את עושה עבודת הכנה לספר? קראתי עד כה את "חמסין וציפורים משוגעות" (שהוא ספר נהדר, אגב), והרושם שלי היה שספר כזה דורש, פרט לעבודה הפנימית של בניית הדמויות, יחסי הגומלין, הסיפור - גם עבודת הכנה רצינית מבחינה היסטורית. אז איזו מין עבודת הכנה את עושה? ראיונות עם אנשים? התעמקות בספרי היסטוריה? או משהו אחר?

 

[גבריאלה אביגור רותם]

תשובה לבוג'י

בכל פעם שהתברר לי, במהלך הכתיבה, שאחת הדמויות שלי בקיאה בתחום מסוים או חיה בתקופה שמתייחדת במאורעותיה, ניגשתי לספרייה וקראתי את המדפים המתבקשים. כמעט לא ראיינתי אנשים, כי חששתי לפלוש לפרטיותם בשאלות שעלולות היו להכאיב. ההתעמקויות בנושאים שאינם ב'סל התרבות הטבעי' שלי - היסטוריה, ארכיאולוגיה, אסטרונומיה, צפרות, שואה - האריכה מאוד את זמן הכתיבה, אבל היתה מרתקת ומפרה.

 

[אפיפני]

מתענינת דווקא בתהליך העבודה

כמה טיוטות את כותבת? האם את כותבת בצורה רצופה (יום יום מרגע שאת מתחילה לעבוד על ספר מסויים או לוקחת הפסקות מתמשכות לצורך תהליך של עיבוד פנימי הכתיבה שלך מתוכננת או אוטמטית? יש לי הערכה לכישוריך כסופרת ודוקא העדפתי שלא להיכנס לניתוח והסברים בידי יוצר אלא לשמוע קצת יותר על תהליך העבודה שלך אני מקוה שהבקשה אינה פולשנית יתר על המידה .

 

[אפיפני]

ועוד שאלה (אני מקווה שלא מביכה)

את מי את אוהבת לקרוא? עברי ומתורגם

 

[גבריאלה אביגור רותם]

תשובות לאפיפני

.אני כותבת הרבה טיוטות. בטיוטות הראשונות - רוב החומר נזרק או משתנה. לאט לאט, תוך כדי תיקונים וליטושים וויתורים והידוקים, אני צריכה לזרוק פחות, עד שמגיע הרגע - וזה לוקח לי שנים - שאני מרגישה שזהו זה, לא הייתי מזיזה מלה, לא מוחקת פסיק, הכול במקום. אני משתדלת לכתוב בצורה רציפה, אבל לפעמים יש 'חסימה'. ואז צריך לעזוב את הטקסט, לעשות דברים אחרים. הכתיבה שלי אינה מתוכננת - איני יודעת מה יקרה לדמויות שלי, איני יודעת גם מה יהיה המשפט הבא - הטקסט צומח מתחת ידי תוך כדי כתיבה. אבל לא הייתי אומרת שזו כתיבה אוטומטית. כל מה שיוצא מתחת ידי מבוקר שוב ושוב, מתוקן, משתנה. 2. אני אוהבת לקרוא. מאוד. אני קוראת הרבה. ספרים רבים טובים בעיני ( ואני אומרת ספרים ולא סופרים, כי לא תמיד כל הספרים שכותב אותו סופר מוצאים חן בעיני באותה מידה.) רשימה חלקית מאוד של ספרים אהובים עלי - אל המגדלור/ויג'יניה וולף, הבט הביתה מלאך/ תומס וולף, מאה שנים של בדידות,כרוניקה של מוות ידוע מראש, אהבה בימי כולירה / מארקס, ימי צקלג, צלהבים, אצל הים /ס.יזהר, מיכאל שלי, סיפור על אהבה וחושך /עוז, עיין ערך אהבה, ספר הדקדוק הפנימי/ גרוסמן, למעלה במונטיפר, בכפיפה אחת/ עמליה כהנא-כרמון, צמאון/ שולמית הראבן, הקול והזעם /פוקנר, קטעים מסרט אילם /לימסארס, רגע ברוח/ אנדרה ברינק, סנוורים /קאנטי, על קברים וגיבורים /סאבאטו, אדיוט /דוסטוייבסקי , רפסודת האבן, דברי ימי מנזר / סאראמאגו, חנויות הקנמון /ברונו שולץ, בעקבות הזמן האבוד / מרסל פרוסט - ועוד הרבה, הרבה. גם שירה (לורקה , רילקה, רחל חלפי, אגי משעול, פגיס ועוד רבים)

 

[een ogenblik]

תהיות ספרותיות

בדרך כלל אני נמנעת מלשאול שאלות באירוחי סופרים. איני חושבת שיש להם את הזמן הראוי להקדיש לשאלות, וכאשר שאלות צפויות (גם אם עמוקות) נשאלות, הן זוכות לתשובות כמעט מוכנות מראש. במקרה זה אני רואה הזדמנות לשאול שאלה, שתוקדש לה תשומת לב משלה. כנראה שהייתי שואלת שאלה זו כל סופר המרואיין בדרך זו (מקווה שבאמירה אחרונה זו אין משום פגיעה). בזמן האחרון אני מתעניינת בשאלה עד כמה אכן חשובה הכרת הסופר הכותב להכרת היצירה הכתובה. פרטי חייו של הסופר יכולים לעניין אותי, מכיוון שאני מתעניינת באותם אנשים הגורמים לי הנאה, אך לא למען הבנת היצירות הכתובות. אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שספר הוא עולם בזעיר אנפין, יש בו חוקים משלו, ארועים משלו, וכל הדרוש להבנתו נמצא בתוכו. אך אולי הייתי נהנית טוב יותר משיר השירים, אם רק הייתי יודעת מי בדיוק כתב אותם, ועבור מי בדיוק הם נכתבו? האם מידע נוסף זה היה מעניק הבנה רבה, שהייתה מעלה תובנות על השירה עצמה? האם תובנות אלו היו מעלות את הנאתי בקפיצת מדרגה? טוב, אני יודעת שזו שאלה שאני אמורה לענות עליה לעצמי, אבל השאלות שלי לאורחת קשורה בשאלות אלו - האם, לדעתך, יש פרטי מידע מחוץ לספריך, שמסבירים טוב יותר את עולם ספריך? האם יש משהו בספריך, שלדעתך, היה יכול להיות מובן יותר לקוראים, אם היו יודעים יותר על פרטי חייך? (ושאלה נלווית למקרה שהתשובות חיוביות - מדוע פרטים אלו אינם מופיעים בספרים עצמם?) הכוונה בשאלות אלו אינה להקשר בו נכתבו הספרים. ברור למדי שספר אינו נכתב בואקום, והכרת החלל בו הספר נכתב יכולה לעזור בהבנתו. התהיות אינן מתייחסות לאווירה כללית בה הספר נכתב, אלא לפרטים ספציפיים מחיי הסופר/משורר/כותב. בתודה מראש על הקדשת הזמן.

 

[גבריאלה אביגור רותם]

תשובות לאוגנבליק

אילו היית שואלת את פרופסור דן מירון, היית מקבלת ממנו תשובה מנומקת ומפורטת מדוע חשוב לדעת פרטים אישיים על אלתרמן, למשל, כדי להבין טוב יותר את שירתו. אם כי אני מעריכה מאוד את פרופסור מירון וספריו מרתקים אותי - גם אני סקרנית לקשור קשרים בין פרטי חייו של הסופר לבין יצירתו - אני חושבת שבמקרה שלי אין פרטים מחיי שיכולים היו להוסיף משהו על החומרים המצויים בספרים עצמם. אדרבא - כשהתברר לכמה קוראים שה'ציכון' המופיע בחמסין לא היה בית הגידול שלי, חלקם היו מאוכזבים כאילו 'רימיתי' אותם. והרי זאת, בין השאר, מלאכתו של סופר: לשקר בצורה משכנעת.. כך שהשקר יחיה הרבה יותר מן האמת; שהוא יהפוך לאמת בממד אחר.