איזו שאלה כיפית
לא יודעת אם הכל מתאים להגדרה "הילדים שלנו" אבל הנה זה בא:
מטפסת ומשתמשת במתקני משחק פיזיים שמתאימים לילדים גדולים יותר, מבלי ליפול, באומץ, ומבלי להסתכן (מודעת ליכולותיה. בודקת בזהירות, ורק אחרי שמשוכנעת שיכולה - מתנפלת על המתקן בהתלהבות). הורים אחרים לילדים בגילה ואף טיפה גדולים יותר, מסתכלים עליה ומשקשקים, אני רגועה כי אני יודעת ובוטחת בהחלטותיה
שחיינית טובה. בגיל 3.7 שוחה ללא מצופים, לבד (עם סנפירים), בסגנון חזה, חתירה וגב (חזה וחתירה באלכסון עדיין אבל הגב - מושלם). הכי צעירה בקבוצת ה"שוחים לבד"...
הגנן בגן מעיד כי היא היחידה שמבינה את חוש ההומור "המיוחד" שלו (אין לי מושג מה זה אומר בדיוק, אבל יפה הזיהוי שלה לעובדה שמדובר בהומור)
הכירה צבעים מצויין לפני גיל שנתיים.
ידעה לספור עד 10 לפני גיל שנתיים וכנראה אף הבינה את המשמעות, מעבר לאלמנט הציטוט "אחת, שתיים, שלוש...".
בגן דיווחו כי בגיל שנתיים וחצי ידעה לפתוח תיבה עם פתיחה מסובכת שאנשי הצוות עצמם היו מסתבכים בה
בחיי, שאלה כל כך כייפית. מהתרבות הסובייטית ממנה הגעתי לימדו אותי (בתוקף רב!!!!) שאוי ואבוי למי שמשוויץ/מתפאר... אבל אם כבר שאלתם - נהניתי לענות
