בוא נבדוק
>מעשה באחד שהלך מאביו והיה במדינות אחרות ושהה שם ימים רבים אצל אחרים. ולמלאות הזמן שב ובא אל אביו ופיאר את עצמו שלמד אומנות גדולה: לעשות מנורה התלוייה (היינו: נברשות).< חלקו הראשון של הסיפור מצייר לנו את הדמויות המרכזיות ואת הרקע המינימלי הנדרש לנו כדי להבין מי עושה מה, בדיוק כמו במעשייה. >וביקש את אביו שיצווה על כל בעלי האומנות הזאת להתאסף והוא יראה להם את רוב חכמתו בזאת האומנות.< בקשת הבן את האב מעוררת סקרנות - על מה ולמה דרושלו לאסוף את כל בעלי האמנות הזו ולהראות להם את רוב חכמתו? אצל הקהל כבר מתעוררת שאלה אודות טבע הבקשה, בעצם כמה שאלות ואולי גם סוג של שיפוט או ניחוש לגבי סיבת הדבר. בכל אופן, זהו האירוע היוצא דופן, האירוע המחולל את המשך הסיפור. >וכן עשה אביו, וקיבץ את כל בעלי האומנות הזאת להראות לעיניהם גדולת הבן, מה שפעל בימים האלו שהיה בידי אחרים. והבן הוציא המנורה שעשה והראה אותה לנאספים.< כאן מספרים לנו מה קרה לאחר הבקשה. האב נעתר וממלא את בקשת בנו. נוצר הרקע לסצינה הבאה של הסיפור וגם אצל קהל המאזינים מתעוררת סקרנות. >המנורה הייתה מגונה מאד בעיני כולם.< מפתיע, לא נעים לנו מצד אחד, מצד שני אנחנו אולי חושבים שמגיע לו כי הייתה לנו הסברה בהתחלה שהבן רברבן. אבל עדיין לא נפל סוף דבר. ברור שצריכה לבוא תגובה נוספת. >ואביו הלך מאחד לאחד וביקש שיודיעוהו האמת; והוכרחו לגלות לו האמת: שהיא מנורה מגונה מאד.< האב, שמילא אחר בקשת הבן ללא אומר ופיקפוק מוצא את עצמו במצב לא נעים בכלל. משום שאין הוא בעל מלאכה וגם לא שאל את בנו לפשר ההתכנסות, שלח אותו למומחה וכדומה, אינו יודע מה לחשוב בדיוק. אנחנו, המאזינים רואים אותו בעוד כמה זוויות, מעבר למה שכתבתי כאן. >והבן התפאר: - ראו הביטו לפלאי חכמת אומנותי!< כאן יכול הקהל לחשוב משהו דומה למה שחושב האב - הבחור "לא מחובר". >ואביו הודיע לו שהמנורה לא מצאה חן בעיני הנאספים, שהיא מגונה מאד בעיני כולם.< כאן מגיע השיא הדרמטי, רגע לפני ההתרה. האב מעמת את הבן עם מה שהוא תופס כמציאות. רגע אמיץ ועצוב. אנחנו רוצים לדעת מה יקרה. >השיב לו הבן: - אדרבא. בזה הראתי את רוח גדולתי: כי הראתי לכולם את חסרונם. כי בזאת המנורה נמצאים החסרונות של כל אחד ואחד מבעלי האומנות הנמצאים כאן: הלא תראה, שאצל זה מגונה חלק זה, אבל חלק אחד יפה אצלו מאד. ואצל אחר להפך: זה החלק שהוא מגונה אצל חברו - הוא יפה ונפלא בעיניו. רק חלק אחר הוא מגונה. וכן אצל כולם: מה שרע בעיני זה - הוא יפה בעיני חברו. וכך להיפך. ואני עשיתי מנורה הזאת שלי מחסרונות בלבד, כדי להראות לכולם שאין להם שלמות, ולכל אחד יש חסרון: כי מה שיפה בעיניו- הוא חסרון בעיני חברו. אבל באמת אני יכול לעשות מנורה כתיקונה. מכאן, שאם יודעים את כל החסרונות והנמנעים של איזה דבר - יודעים את מהות הדבר אף שלא ראו אותו מעולם.< ההתרה. אלא שהרעיון כפי שהעיד ידידנו נאוואן, ידיר שינה מעיני כל בר-דעת משום שהוא מורכב מאוד, מוחשי וחמקמק באותה מידה בערך כמו רעיון האינסוף בתוך נקודה של עפרון. אין ליוצר הסיפור צורך לקנח את הסיפור בדברים שאמרו בעלי המלאכה האחרים או האב משום שעניין הבנתם את הרעיון אינו עומד כאן לדיון. מספר הסיפור מבקש ללמד את המאזינים דבר מה בדרך של "צא וחשוב". תבין, טוב, לא תבין, גם בסדר. לטעמי - סיפור לכל דבר ועניין גם אם לא כל חלקיו רשומים על הדף. בברכה,