מעשה במנורה

[הגבירה מן האגם]

פרט נמק והדגם

כדי שנוכל להתייחס.

 

[אילן עינברי]

אני שואל האם כל אותם...

סיפורים קצרים, סיפורי רבנים כגון סיפור הנברשת הם סיפור? התחלה אמצע, שאלה ,שיא התרה וכד' אולי זה סתם ויכוח סמנתי אבל בעיני אילו אנקדוטות ולא סיפור אני אוהב אותן שלא תבינו לא נכון ואני חושב שכדאי לו למספר שיהיו באמתחתו כמה אנקדוטות שכאלו לשזור לעיתים בין הסיפורים אבל קצת קשה לי לקרוא להן סיפור

 

[הגבירה מן האגם]

בגלל שהם קצרים?

 

[אילן עינברי]

לא קצרים אלא לא כתובים כסיפור

 

[הגבירה מן האגם]

בוא נבדוק

>מעשה באחד שהלך מאביו והיה במדינות אחרות ושהה שם ימים רבים אצל אחרים. ולמלאות הזמן שב ובא אל אביו ופיאר את עצמו שלמד אומנות גדולה: לעשות מנורה התלוייה (היינו: נברשות).< חלקו הראשון של הסיפור מצייר לנו את הדמויות המרכזיות ואת הרקע המינימלי הנדרש לנו כדי להבין מי עושה מה, בדיוק כמו במעשייה. >וביקש את אביו שיצווה על כל בעלי האומנות הזאת להתאסף והוא יראה להם את רוב חכמתו בזאת האומנות.< בקשת הבן את האב מעוררת סקרנות - על מה ולמה דרושלו לאסוף את כל בעלי האמנות הזו ולהראות להם את רוב חכמתו? אצל הקהל כבר מתעוררת שאלה אודות טבע הבקשה, בעצם כמה שאלות ואולי גם סוג של שיפוט או ניחוש לגבי סיבת הדבר. בכל אופן, זהו האירוע היוצא דופן, האירוע המחולל את המשך הסיפור. >וכן עשה אביו, וקיבץ את כל בעלי האומנות הזאת להראות לעיניהם גדולת הבן, מה שפעל בימים האלו שהיה בידי אחרים. והבן הוציא המנורה שעשה והראה אותה לנאספים.< כאן מספרים לנו מה קרה לאחר הבקשה. האב נעתר וממלא את בקשת בנו. נוצר הרקע לסצינה הבאה של הסיפור וגם אצל קהל המאזינים מתעוררת סקרנות. >המנורה הייתה מגונה מאד בעיני כולם.< מפתיע, לא נעים לנו מצד אחד, מצד שני אנחנו אולי חושבים שמגיע לו כי הייתה לנו הסברה בהתחלה שהבן רברבן. אבל עדיין לא נפל סוף דבר. ברור שצריכה לבוא תגובה נוספת. >ואביו הלך מאחד לאחד וביקש שיודיעוהו האמת; והוכרחו לגלות לו האמת: שהיא מנורה מגונה מאד.< האב, שמילא אחר בקשת הבן ללא אומר ופיקפוק מוצא את עצמו במצב לא נעים בכלל. משום שאין הוא בעל מלאכה וגם לא שאל את בנו לפשר ההתכנסות, שלח אותו למומחה וכדומה, אינו יודע מה לחשוב בדיוק. אנחנו, המאזינים רואים אותו בעוד כמה זוויות, מעבר למה שכתבתי כאן. >והבן התפאר: - ראו הביטו לפלאי חכמת אומנותי!< כאן יכול הקהל לחשוב משהו דומה למה שחושב האב - הבחור "לא מחובר". >ואביו הודיע לו שהמנורה לא מצאה חן בעיני הנאספים, שהיא מגונה מאד בעיני כולם.< כאן מגיע השיא הדרמטי, רגע לפני ההתרה. האב מעמת את הבן עם מה שהוא תופס כמציאות. רגע אמיץ ועצוב. אנחנו רוצים לדעת מה יקרה. >השיב לו הבן: - אדרבא. בזה הראתי את רוח גדולתי: כי הראתי לכולם את חסרונם. כי בזאת המנורה נמצאים החסרונות של כל אחד ואחד מבעלי האומנות הנמצאים כאן: הלא תראה, שאצל זה מגונה חלק זה, אבל חלק אחד יפה אצלו מאד. ואצל אחר להפך: זה החלק שהוא מגונה אצל חברו - הוא יפה ונפלא בעיניו. רק חלק אחר הוא מגונה. וכן אצל כולם: מה שרע בעיני זה - הוא יפה בעיני חברו. וכך להיפך. ואני עשיתי מנורה הזאת שלי מחסרונות בלבד, כדי להראות לכולם שאין להם שלמות, ולכל אחד יש חסרון: כי מה שיפה בעיניו- הוא חסרון בעיני חברו. אבל באמת אני יכול לעשות מנורה כתיקונה. מכאן, שאם יודעים את כל החסרונות והנמנעים של איזה דבר - יודעים את מהות הדבר אף שלא ראו אותו מעולם.< ההתרה. אלא שהרעיון כפי שהעיד ידידנו נאוואן, ידיר שינה מעיני כל בר-דעת משום שהוא מורכב מאוד, מוחשי וחמקמק באותה מידה בערך כמו רעיון האינסוף בתוך נקודה של עפרון. אין ליוצר הסיפור צורך לקנח את הסיפור בדברים שאמרו בעלי המלאכה האחרים או האב משום שעניין הבנתם את הרעיון אינו עומד כאן לדיון. מספר הסיפור מבקש ללמד את המאזינים דבר מה בדרך של "צא וחשוב". תבין, טוב, לא תבין, גם בסדר. לטעמי - סיפור לכל דבר ועניין גם אם לא כל חלקיו רשומים על הדף. בברכה,

 

[אילן עינברי]

ובכן את צודקת ובכל זאת משהו מפריע

לי. לא יודע כנראה להסביר אותו תודה בכל אופן ולילה טוב

 

[הגבירה מן האגם]

../images/Emo1.gif../images/Emo1.gif../images/Emo1.gif

תשובה אפשרית - מחר...

 

[NAVVAN1]

בוקר אור, ראית את האור?

לא מהחלון מהמראה שמולך את עצמך? מנורה תלויה היא המהות שלך, האור הניצוץ האנושי (דתי יאמר אלוהי)שלך. ואתה העושה,תלמד כל מגרעותך, חסרונותך, ותבין תדע מהות שלך אפילו שלא ראית אותה מעולם, כי אין אדם רואה עצמו. בוקר טוב אילן חייך אתה יודע איך.

 

[NAVVAN1]

וגם לך הגבירה מן האגם -בוקר טוב

 

[NAVVAN1]

ולכל שאר חברי הפורום -בוקר טוב

 

[הגבירה מן האגם]

../images/Emo66.gif../images/Emo42.gif

 

[הגבירה מן האגם]

תשובה אפשרית../images/Emo132.gif

סיפורים כאלה הם קצרים ואינטנסיביים מאוד. אני מסתכלת עליהם כשירה של אמנות הסיפור - קצר, צרוף, עתיר משמעות. מעבר לכך הם נשענים לפעמים על ידע מוקדם משותף שהיה לנוכחים במקום ובזמן שבו סופרו וגם שולחים את המאזין לרפלקציה ארוכה. להקשיב לסיפור כזה בין שני סיפורים אחרים - לא באמת נכון. אמנות הסיפור אינה עובדת טוב כשהיא מנותקת הקשר. כמה פעמים יצא לך ולאחרים לראות מספר עומד על במה ומספר סיפור אחר סיפור? הרבה. זה מה שקורה בדר"כ. האם הוא טורח ליצור הקשר לסיפורים? האם הוא מתייחס לסיפור אחד כחבטת הגשה לסיפור אחר או שהוא רוצה לראות בתכניתו רק סיפורים טובים/חזקים/מצחיקים/עובדים בזה אחר זה? ברסלב לא סיפר תכנית סיפורים על במה. הוא ישב עם תלמידיו במשך שעות. הם אכלו קצת, שתו קצת, שוחחו על הא ועל דא, למדו יחד, התפלספו והתפלפו, שתקו, שקעו במחשבות, איש איש לפי קצבו ומה שהיה דרוש לו באותו רגע. כשרצה ברסלב לשלוח את תלמידיו למחשבה מעמיקה, כשזיהה את המצב בו שאלה טובה תביא להם יותר תועלת מאשר ידיעה מוחלטת מאדם בר סמכא, כשרצה להטמיר את הדיון או כשבאה לו ההשראה והמצב היה נכון - סיפר סיפור. אנחנו מכירים את סיפוריו כאסופה אך לא בביצוע המקורי בהקשר שציינתי למעלה. הסיפורים לא סופרו בזה אחר זה כמו שנוטים מספרים לעשות כיום. אם נתרגם את השאלה הזו לשפתנו המקצועית היא תהייה "אז איך בונים תכנית נכון?" אחר המאמרים בסדרת "הפלחית" יעסוק בסוגיה הזו אבל בינתיים אפשר להגיד שסיפור עתיר כוח כזה צריך הכנה וצריך מרחב. וזה בדיוק מה שברסלב עשה - הוא השתמש בסיפורים במסורה ורק ברגעים שהקהל היה מוכן להם לגמרי, כשזה התבקש. דוגמה מעשית: אחד הסיפורים שלו שאני מספרת הוא הסיפור "הלב והמעיין" מתוך "מעשה בשבעה קבצנים". לטעמי, אחד הסיפורים הגדולים בהסטוריה האנושית מהרבה מאוד בחינות. אבל שמתי לב שאם אני מספרת אותו בתוך רצף סיפורים רגיל, הוא נשאר לא מובן, לא מפוענח, לא שולח את רוב המאזינים להרהור נוסף. כאילו "חזק" מדי, מעל הראש. ולכן כשאני מספרת אותו אני מקדימה בשני סיפורים אחרים הבונים את ההקשבה של הקהל והמוכנות שלו להפתח לסיפור כזה. רק כשאני מרגישה שיש לי את "האישור הפנימי" של הקהל אני מניחה על הבמה את הסיפור הברסלבי, לא דקה קודם. בברכה,

 

[הדברנית]

../images/Emo122.gifרצף של סיפורים

איך אפשר לספר סיפורים בלי לקשר ביניהם ולו במשפט אחד קצר?!אני חושבת שמספר סיפורים ניבדל משחקן שמספר סיפורים בזה שהוא מתכנן מראש את הנושא של המפגש הםיפורי לפי דעתי המספר{להבדיל משחקן}צריך לשמור לאת הרוחות שפתאום ינשבו בקהל עוד כמה סיפורים או אימרות שיחזירו את מאזיניו לקשב ריאשוני זה בהחלת לא קל ומי אמר שליהיות מספר טוב זה קל?? ולשאלה האם מצירוף של הרע יכול ליהיות גם משהו טוב?לפי דעתי בתור אדם אופטימי בד"כ אני שואפת כוחות מסיפורים חסידיים בעיקר אני רוצה להזכיר לכם סיפור על אותו רב שפגש יהודי המעשן בשבת{מתוך "איש חסיד היה"-זוכרים?}אני רואה בזה את כוחו של העם היהודי כל דבר רע שקורה הוא רק ניסיון לעורר אותנו כדי שנלמד להיתמודד{אוף עד שכתבתי!}

 

[הדברנית]

סיפור ששמעתי..../images/Emo140.gifלכל המספרים באהבה

-*בהודו לפני הרבה שנים חיו בעל ואישה חיים טובים,הבעל היה יוצא לעבודה והאישה היתה עוסקת בעבודות בית שונים,לאישה היה םיפור שלא היה לה למי לספר. עם השנים נמוג הסיפור ונישכך.ואז נולד שיר!אבל גם אותו לא שרה אישה לאף אחד,,וגם השיר נמוג ונישכך,,,לילה אחד ישנה האישה בפה פעור ויצא הסיפור והסתובב בחדר עד שקיבל צורה של מעיל גבר וניתלה על הקולב מאחורי הדלת, גם השיר יצא מנפשה ריחף ולבש צורה של נעליים והם נעמדו מתחת למעיל.בבוקר יצאה הבעל לעבודה והאישה לסידורים שלה...רק לקראת ערב כשחזר הבעל הוא הבחין פיתאום במעיל ונעליים של גבר!?נחרד האיש ופנה בצעקות לאישתו..אך האישה לא ידעה להסביר פשר הדבר והאיש תרק את הדלת ויצא את הבית לכיוון מקדש הקופים{לשם תמיד היו הולכים הגברים בעת שרצו להיתבודד}והאישה נשארה בבית בוכיה ואומללה. ובמיקדש הקופים עוד הבעל מתכונן לשינה רואה הוא הרבה אורות מתאספים בתוך המיקדש ו/שומע האיש שאלה הם אורות העיירה שלו ושומע איך הם מחבכים בשלום כל אור שמגיע.כל האורות הגיעו פרת לאחד..והינה כבר באשמורת השלישית מגיעה האור ומספר שיתעכב בגלל הריב בין בעל ואישה בגלל מעיל ונעליים שלא היו שלו.. ומספר האור איך בלילה הקודם יצאו םיפור ושיר ולבשו צורות של מעיל ונעלים של גבר.הבין האיש שמדובר בו ובאישתו יצטער מאוד ורץ הביתה.אישתו ישנה עדיין והוא היתבונן בה באהובה ודמעות התחילו ליזלוג על לחיו.כשהיתועררה האישה הוא פנה אליה בחום ובקשה:ספרי לי סיפור שכל כך רצית לספר ו... האישה היסתכלה עליו במבט טמוה:היא לא זכרה שום דבר

|

 

[הדברנית]

סיפור שסיפרתי../images/Emo23.gif

ה|היום סיפרתי בעבודה סיפור הודי ששמעתי לפני יומיים.התרגשתי מהתגובות של אנשים שהם מאוד מבולבלים בדרך כלל{אלה אנשים שאני עובדת איתם}הסיפור נגע ופגע בדיוק במקומות הנכונים להם וגם לי.מקווה שהפעם סיפור יגיע אליכם.מבקשת סליחה על דלות השפה:רק לפני שבוע הצלחתי לכתוב מישפטים.כולי תיקוה שתבינו את הרעיון של הסיפור.תודה רבה לפנינה שדירבנת אותי להדפיס שוב!

 

[NAVVAN1]

יופי של סיפור, אוהב, ואשתמש בו,תודה

 

[NAVVAN1]

תשובת כבד הפה, ביום השלישי, לא עושה

מתכות, מחכה לפתיחת הסדנה בעמק יזרעל.

 

[שחרזדה האחת]

מעשה במנורה- מה אם יעשו מנורה

מיתרונות של האדם בלבד? איך היא תראה? האם אז היא תמצא חן בעיני כולם?

 

[נביאה1]

תודה סיפור נחמד ומאפשר

למחשבות להשתחרר

 

[yaely2]

פנינה, אהבתי את הסיפור ../images/Emo24.gif

כי הוא מכריח לחשוב.