מעבר מחונן לאזור מגורים חדש

[נורה גלילי]

מעבר מחונן לאזור מגורים חדש

מעבר מחונן לאזור מגורים חדש
אני אם לילד מחונן בן 7 וחצי (כתה ב') ממרכז הארץ. בבית ספרו אין כתת מחוננים ואין לו מענה מראשית כתה א' למעט קבוצת העשרה בחשבון מראשית חודש פברואר 2004. בתום כתה א' הצהירה המנהלת מיזמתה שבבית ספרה אין הדלגת כתה למרות שהיא מכירה בכיכולותיו של בני והוא ילמד להסתדר עם מה שיש. כמובן שהצהרה זו לא ערבה לאזני, אך גם שנה זו בכתה ב' האכזבה היא גדולה. הילד משועמם וחסר סבלנות לנלמד בכתה למעט שעורי אנגלית (מקצוע חדש ואתגרי עבורו). התוצאה מוכרת..... שעמום והפרעות...... השנה בני נבחן במכון סאלד אך עדיין לא התקבלו תוצאות הבחינה. יש לציין כי הוא שונה מכיתתו גם בעיסוקיו: מנגן שנתיים וקורא ספרי מדע (רובוטים ואסטרונומיה). וכמובן ששונות זו גם לה יש מחיר. אין בכוונתו להמשיך בבית ספר זה ואף שקלנו מעבר לאזור/עיר אחרים מסבות שונות בהן כלולה גם אכזבתנו ממערכת החינוך במקום מגורינו. ברור שהילד מחונן והרבה מעל רמת בני גילו בהרבה מובנים. אנו מעונינים להתחיל ברגל ימין במקום אחר. האם נושא הדלגת הכתה שווה מחשבה נוספת במעבר למקום חדש בו גם החברה חדשה וההשתלבות תהיה בכמה מישורים??? (מוכרים לי כל המחקרים וכל הדעות בנושא זה). האם אבחון של היכולות להתמודד עם רמת "הכתה המודלגת" כדאי. ידוע שבחינות מכון סאלד הן אזוריות והתוצאות "לא הולכות עם הילד" מה קורה במעבר לאזור אחר??? כל התייחסות תבורך. נורה גלילי

 

[יוסי99]

רק לי הרבה דברים בהודעה זו מפריעים?

מעבר מחונן לאזור מגורים חדש
אני אם לילד מחונן בן 7 וחצי (כתה ב') ממרכז הארץ. בבית ספרו אין כתת מחוננים ואין לו מענה מראשית כתה א' למעט קבוצת העשרה בחשבון מראשית חודש פברואר 2004. בתום כתה א' הצהירה המנהלת מיזמתה שבבית ספרה אין הדלגת כתה למרות שהיא מכירה בכיכולותיו של בני והוא ילמד להסתדר עם מה שיש. כמובן שהצהרה זו לא ערבה לאזני, אך גם שנה זו בכתה ב' האכזבה היא גדולה. הילד משועמם וחסר סבלנות לנלמד בכתה למעט שעורי אנגלית (מקצוע חדש ואתגרי עבורו). התוצאה מוכרת..... שעמום והפרעות...... השנה בני נבחן במכון סאלד אך עדיין לא התקבלו תוצאות הבחינה. יש לציין כי הוא שונה מכיתתו גם בעיסוקיו: מנגן שנתיים וקורא ספרי מדע (רובוטים ואסטרונומיה). וכמובן ששונות זו גם לה יש מחיר. אין בכוונתו להמשיך בבית ספר זה ואף שקלנו מעבר לאזור/עיר אחרים מסבות שונות בהן כלולה גם אכזבתנו ממערכת החינוך במקום מגורינו. ברור שהילד מחונן והרבה מעל רמת בני גילו בהרבה מובנים. אנו מעונינים להתחיל ברגל ימין במקום אחר. האם נושא הדלגת הכתה שווה מחשבה נוספת במעבר למקום חדש בו גם החברה חדשה וההשתלבות תהיה בכמה מישורים??? (מוכרים לי כל המחקרים וכל הדעות בנושא זה). האם אבחון של היכולות להתמודד עם רמת "הכתה המודלגת" כדאי. ידוע שבחינות מכון סאלד הן אזוריות והתוצאות "לא הולכות עם הילד" מה קורה במעבר לאזור אחר??? כל התייחסות תבורך. נורה גלילי

רק לי הרבה דברים בהודעה זו מפריעים?
האם יש עניין בפירוט / דיון בשאלה מה מפריע לי ?

 

[נורה גלילי]

תשובה

רק לי הרבה דברים בהודעה זו מפריעים?
האם יש עניין בפירוט / דיון בשאלה מה מפריע לי ?

תשובה
אני מצטערת אם מנוסח ההודעה נוצר רושם מוטעה של יוהרה. כך נשמעים הורים החווים את הרגשתו של בנם במשך תקופה ארוכה והמערכת לא עושה כל מאמץ לעזור. גם כאשר יזמנו פעילות נוספת בשיתוף פעולה מלא עם המחנכת הדבר נשא פרי למשך שבוע שבועיים ולא יותר. היינו מאד רוצים שייטב לו והוא יהנה בבית ספרו החדש ולכן נשאלו השאלות כדי למנוע עוגמת נפש בעתיד. אני סבורה שנוכחות ילדים מחוננים נוספים בכיתה היתה פותרים את הבעיה אבל אין... זו עובדה קיימת. אשמח אם ימצא את מקומו בין ילדים בני גילו תרתי משמע (חברתית ושכלית) ושאלת ההדלגה (אם היא רלוונטית) תהיה מיותרת.

 

[נועה לביא]

אין לך על מה להתנצל

תשובה
אני מצטערת אם מנוסח ההודעה נוצר רושם מוטעה של יוהרה. כך נשמעים הורים החווים את הרגשתו של בנם במשך תקופה ארוכה והמערכת לא עושה כל מאמץ לעזור. גם כאשר יזמנו פעילות נוספת בשיתוף פעולה מלא עם המחנכת הדבר נשא פרי למשך שבוע שבועיים ולא יותר. היינו מאד רוצים שייטב לו והוא יהנה בבית ספרו החדש ולכן נשאלו השאלות כדי למנוע עוגמת נפש בעתיד. אני סבורה שנוכחות ילדים מחוננים נוספים בכיתה היתה פותרים את הבעיה אבל אין... זו עובדה קיימת. אשמח אם ימצא את מקומו בין ילדים בני גילו תרתי משמע (חברתית ושכלית) ושאלת ההדלגה (אם היא רלוונטית) תהיה מיותרת.

אין לך על מה להתנצל
"מחונן" זו לא מילה גסה. לבן שלך יש צרכים וכמו כל ילד אחר, יש לו הזכות לקבל אותם ולהינות בבי"ס (או לפחות לא לסבול בו יותר מדי). זה יפה מאוד שאת מודעת לעניין ולא מנסה לדחוף אותו לכיוון הנורמה רק מתוך רתיעה שמה יהיה "חריג". אני אישית מעריכה את זה

 

[אמא של דפנה]

לרגע חשבתי שאולי זו הבת שלי אבל לא

אין לך על מה להתנצל
"מחונן" זו לא מילה גסה. לבן שלך יש צרכים וכמו כל ילד אחר, יש לו הזכות לקבל אותם ולהינות בבי"ס (או לפחות לא לסבול בו יותר מדי). זה יפה מאוד שאת מודעת לעניין ולא מנסה לדחוף אותו לכיוון הנורמה רק מתוך רתיעה שמה יהיה "חריג". אני אישית מעריכה את זה

לרגע חשבתי שאולי זו הבת שלי אבל לא
אז גם לנו משעמם מאד בכיתה. ודרך אגב בחינות למכון הנרייטה סאלד אכן נערכות רק בכיתה ב' ורק בכיתה ג' ניתנים מענים לילדים שעוברים את הבחינה וחבל שהבן שלך יפסיד את התוצאות במעבר הזה שאתם חושבים עליו. מה שכן, ניתן להתערב בו ולבקש מהמורה לעשות משהו עם הילד בכיתה. שכן ההפרעות והשיעמום ניתנים לפתרון כמו שהיה אצל בתנו. היא קיבלה משימות נוספות וניקנו חוברות נוספות בשבילה בחשבון ואנגלית כדי למלא לה את החסר. בנוסף היא קיבלה תפקיד בכיתה לעזור לחלשים וזה מאד עודד אותה גם בלימודים וגם בעזרה לזולת שגם זה נלמד אצלם בתור חלק מהווי הלימודים. ולגבי המכון שאת כל כך רוצה שבנך ילמד בו, אז יש לי הפתעה בשבילך זה רק יום אחד בשבוע והיום הזה לא מתפרש על פני כל השבוע, זאת אומרת שגם אם הילד יתקבל יהיה לו מענה הולם רק ליום אחד בשבוע. ולא רק זאת אלא שאת תחום הרובטיקה והחלל לומדים רק החל מכיתה ה' וזה שהבן שלך כרגע מתעניין בזה מאד יפה אבל הוא לא יקבל לזה מענה בכיהת ג'. מה שכן אולי שווה לך לרשום אותו לחוג חלל באזורכם כמו שעשיתי עם בתי בשנה שעברה והיא מאד נהנתה שם. זה לא נקרא חוג חלל אלא חוג מדעים אבל זו אותה תוצאה. ובנוסף לדבר עם היועצת של בית הספר, אולי לאפשר לילד הזה תוכנית לימודים אישית כמו שאנחנו בונים עכשיו עם המחוננת שלנו לשנה הבאה. ובכל מקרה אל תספידי כל כך מהר את בית הספר. נראה לי שמרוב שאת רואה רק את בנך את לא רואה את כל התמונה מסביב וחבל.

 

[נועה לביא]

מותר לנחש?

רק לי הרבה דברים בהודעה זו מפריעים?
האם יש עניין בפירוט / דיון בשאלה מה מפריע לי ?

מותר לנחש?
האם מה שצורם לך היא העובדה שהאמא הנ"ל משלימה עם היות הילד שלה חריג ולא מוכנה לתת לו לשקוע בחברה ממוצעת?

 

[יוסי99]

את אמנם חכמה, אבל לא קוראת מחשבות

מותר לנחש?
האם מה שצורם לך היא העובדה שהאמא הנ"ל משלימה עם היות הילד שלה חריג ולא מוכנה לתת לו לשקוע בחברה ממוצעת?

את אמנם חכמה, אבל לא קוראת מחשבות
יותר הפריעו לי דברים אחרים. העובדה שהילד מנגן, אינה הופכת אותו ליוצא דופן או חריג מבחינה אינטלקטואלית. כך גם העובדה שהוא קורא ספרים על מדע. אין בדברים הללו כשלעצמם, הוכחה של יכולת יוצאת דופן, או של צרכים יחודיים, שיכול להיות שיש לו וייתכן שלא. לטעמי, גם אם הילד מוכשר, ההתעניינות והפעלתנות כפי שהן מופיעות בהודעה, ההופכות כישרון זה למרכז יחיד של חייו, מביאות ליותר נזק מאשר תועלת. אני תוהה למשל על כך שבביה"ס, בכתה א', אין כתת מחוננים. זה דבר נדיר מאד, וסביר להניח שיותר מזיק מאשר מועיל. לבודד ילדים כאלו, שאומנם מתקדמים יותר מן היתר אך לא ברמות של "פספוס הפוטנציאל" (בהנחה שביה"ס באופן כללי סביר, רוב הדברים הנלמדים בו הם ברמת הידע, ומה שחשוב הוא שהילד יצא ממנו עם קורפוס ידע מסוים בעיקר, לא עם יכולת שממילא אין לו את הכלים לא האינטלקטואלים ולא הרגשיים לקחת אותה למקום רחוק במיוחד). אני תוהה גם על העובדה כי ברור כי לילד יש בעיות על רקע השונות, ועל הגיבוי המלא שנותנים להתנהלות של הילד בבי"ס. אולי כדאי להקנות לו כישורי התמודדות, לפני שמקנים לו כישורים של בניית רובוטים וחקר החלל. הדברים לא נאמרים כדי לתקוף חלילה, רק תהיות מנקודת מבט אחרת. אני יודע שתפישתך שונה, נועה, אך לטעמי, ואני לא בדיוק נדיר בדעה זו - האדם הוא יצור חברתי. הכרזה על אדם אינטליגנטי כחריג, ותיוגו ככזה תוך הצדקת ועידוד החריגות, יש בהם תועלת מסוימת, אך נלווה להם נזק עצום. שימי לב שאת אמנם מסתדרת נפלא לטעמך, אך מעולם לא הצלחת להתמודד עם ביה"ס, לא למדת באוניברסיטה כמו יתר האנשים אלא את עושה זאת לבד, מהבית, בצבא גם לא היו לך חוויות מרנינות.. השאלה האם את חושבת שניתן להסתובב כל הזמן בהרגשת חריגות, לומר כי אתה מוכשר מדי בשביל יתר העולם, והאם אין בכך חסרונות? האם לעובדה שבכל המסגרות הללו לא הסתדרת, לא תשליך בעתיד על היכולת שלך לעבוד , לתפקד בקבוצה, או לנהל קשרים חברתיים ? ובהנחה שתמצאי את מקומך בין קבוצה של יחידי סגולה (ארגון מנזה או מה שלא יהיה), האם הם יהוו תחליף לעולם הסובב אותך ? ויתרה מכך - את אדם בוגר שעשה את בחירותיו בגיל מסוים. האם את חושבת שנכון לפסוק כבר בכתה א', שעל ילד לקחת את הסיכון הזה, לשאת את הנטל הזה עמו כל חייו ? ועוד הערה לעניין ההודעה המקורית. תמהני, איך ילד בכתה ג' מתעניין ברובוטים, ואיזו יכולת יש לו להבין את דרך פעולתם. משום מה כאילו במקרה, כל הילדים הנורא חכמים האלה מתעניינים באותם דברים: חלל, רובוטים, מחשבים, מתמטיקה. אולי זה לא מקרה? אולי במקום ספרים לגילו, או ספרות יפה קצת יותר מתקדמת, מישהו שם לו ביד (קנה לו ליומולדת) ספרים מדעיים כי "הילד נורא מוכשר" ? אני אמנם קראתי את מרבית הספרות הקלאסית עד גיל 10, אבל תמיד את הספרים בחרתי בעצמי. במקרה או שלא במקרה, העניין ברובוטים לא עלה. גם לא בחלל. לעומת זאת סיפורי הרפתקאות מהספרות הקלאסית, מאד עניינו אותי. הייתי ילד, יותר מוכשר מהרגיל, אבל עם טעם של ילד.

 

[יוסי99]

תיקון טעות חשובה

את אמנם חכמה, אבל לא קוראת מחשבות
יותר הפריעו לי דברים אחרים. העובדה שהילד מנגן, אינה הופכת אותו ליוצא דופן או חריג מבחינה אינטלקטואלית. כך גם העובדה שהוא קורא ספרים על מדע. אין בדברים הללו כשלעצמם, הוכחה של יכולת יוצאת דופן, או של צרכים יחודיים, שיכול להיות שיש לו וייתכן שלא. לטעמי, גם אם הילד מוכשר, ההתעניינות והפעלתנות כפי שהן מופיעות בהודעה, ההופכות כישרון זה למרכז יחיד של חייו, מביאות ליותר נזק מאשר תועלת. אני תוהה למשל על כך שבביה"ס, בכתה א', אין כתת מחוננים. זה דבר נדיר מאד, וסביר להניח שיותר מזיק מאשר מועיל. לבודד ילדים כאלו, שאומנם מתקדמים יותר מן היתר אך לא ברמות של "פספוס הפוטנציאל" (בהנחה שביה"ס באופן כללי סביר, רוב הדברים הנלמדים בו הם ברמת הידע, ומה שחשוב הוא שהילד יצא ממנו עם קורפוס ידע מסוים בעיקר, לא עם יכולת שממילא אין לו את הכלים לא האינטלקטואלים ולא הרגשיים לקחת אותה למקום רחוק במיוחד). אני תוהה גם על העובדה כי ברור כי לילד יש בעיות על רקע השונות, ועל הגיבוי המלא שנותנים להתנהלות של הילד בבי"ס. אולי כדאי להקנות לו כישורי התמודדות, לפני שמקנים לו כישורים של בניית רובוטים וחקר החלל. הדברים לא נאמרים כדי לתקוף חלילה, רק תהיות מנקודת מבט אחרת. אני יודע שתפישתך שונה, נועה, אך לטעמי, ואני לא בדיוק נדיר בדעה זו - האדם הוא יצור חברתי. הכרזה על אדם אינטליגנטי כחריג, ותיוגו ככזה תוך הצדקת ועידוד החריגות, יש בהם תועלת מסוימת, אך נלווה להם נזק עצום. שימי לב שאת אמנם מסתדרת נפלא לטעמך, אך מעולם לא הצלחת להתמודד עם ביה"ס, לא למדת באוניברסיטה כמו יתר האנשים אלא את עושה זאת לבד, מהבית, בצבא גם לא היו לך חוויות מרנינות.. השאלה האם את חושבת שניתן להסתובב כל הזמן בהרגשת חריגות, לומר כי אתה מוכשר מדי בשביל יתר העולם, והאם אין בכך חסרונות? האם לעובדה שבכל המסגרות הללו לא הסתדרת, לא תשליך בעתיד על היכולת שלך לעבוד , לתפקד בקבוצה, או לנהל קשרים חברתיים ? ובהנחה שתמצאי את מקומך בין קבוצה של יחידי סגולה (ארגון מנזה או מה שלא יהיה), האם הם יהוו תחליף לעולם הסובב אותך ? ויתרה מכך - את אדם בוגר שעשה את בחירותיו בגיל מסוים. האם את חושבת שנכון לפסוק כבר בכתה א', שעל ילד לקחת את הסיכון הזה, לשאת את הנטל הזה עמו כל חייו ? ועוד הערה לעניין ההודעה המקורית. תמהני, איך ילד בכתה ג' מתעניין ברובוטים, ואיזו יכולת יש לו להבין את דרך פעולתם. משום מה כאילו במקרה, כל הילדים הנורא חכמים האלה מתעניינים באותם דברים: חלל, רובוטים, מחשבים, מתמטיקה. אולי זה לא מקרה? אולי במקום ספרים לגילו, או ספרות יפה קצת יותר מתקדמת, מישהו שם לו ביד (קנה לו ליומולדת) ספרים מדעיים כי "הילד נורא מוכשר" ? אני אמנם קראתי את מרבית הספרות הקלאסית עד גיל 10, אבל תמיד את הספרים בחרתי בעצמי. במקרה או שלא במקרה, העניין ברובוטים לא עלה. גם לא בחלל. לעומת זאת סיפורי הרפתקאות מהספרות הקלאסית, מאד עניינו אותי. הייתי ילד, יותר מוכשר מהרגיל, אבל עם טעם של ילד.

תיקון טעות חשובה
אני לא תוהה למה אין בביה"ס כתת מחוננים. אני תוהה על כך שיש תמייה על כך שאין.

 

[יוסי99]

ועוד תוספת

תיקון טעות חשובה
אני לא תוהה למה אין בביה"ס כתת מחוננים. אני תוהה על כך שיש תמייה על כך שאין.

ועוד תוספת
כל הדברים שנאמרו, אינם בגנות פיתוח כשרונו, תחומי התעניינותו וכיו"ב של הילד. לא ברור לי למה זה צריך בהכרח להיעשות במקום או בתחום ביה"ס. וכמו כן - הכל בהנחה שרמת החינוך בביה"ס היא טובה. היות ובמרבית ערי הפריפריה היא מזעזעת, זה סיפור אחר. ההמלצה באמת לעבור לאיזור בו ניתן לכלל הילדים חינוך הולם, והסביבה החברתית של הילד תהיה מאתגרת ולא סביבה של טמטום ורדידות.

 

[Moridin]

נו באמת :\

ועוד תוספת
כל הדברים שנאמרו, אינם בגנות פיתוח כשרונו, תחומי התעניינותו וכיו"ב של הילד. לא ברור לי למה זה צריך בהכרח להיעשות במקום או בתחום ביה"ס. וכמו כן - הכל בהנחה שרמת החינוך בביה"ס היא טובה. היות ובמרבית ערי הפריפריה היא מזעזעת, זה סיפור אחר. ההמלצה באמת לעבור לאיזור בו ניתן לכלל הילדים חינוך הולם, והסביבה החברתית של הילד תהיה מאתגרת ולא סביבה של טמטום ורדידות.

נו באמת :\
אבל הרמה בבית הספר היא לא "טובה בסך הכל". אני אישית השתעממתי בבית הספר בצורה נוראית, וזה היה בבית ספר יסודי מכובד בשכונה מכובדת בחיפה, ולאחר מכן באחד מבתי הספר הנחשבים באזור. לא עזר. רדוד וטיפשי בדיוק ברמה שזה אמור להיות. ולא, מורה לפיזיקה שאוסרת על דיון והבנה של החומר ומסכמת את ההסבר ב-"ככה כתוב בדף הנוסחאות" אינה בדיוק תנאי הכרחי להתפתחות של ילד, וגם לא מורה לחשבון שאוסרת על ילד להמשיך בעצמו. עקרון האינטגרציה בחינוך התחיל במחשבה שאם ישימו פחות-אינטליגנטים בכיתה של אינטליגנטים, הם יצליחו באותה רמה. מעשית, מה שקרה זה שתוכנית הלימודים הלכה אחורה כדי להתאים את עצמה לתלמידים המוכשרים פחות, ואז נתקענו עם מערכת חינוך שכל קשר בינה לבין "חינוך למצויינות" הוא מקרי בהחלט. שוב, אני מדבר על בית ספר נחשב בחיפה, לא בפריפריה. בית ספר כיום בישראל הוא מכון בייביסיטינג אחד ענק. למורים אין ולו בדל של תמריץ או רצון להשקיע בתלמידים שלהם כדי להפיק מהם את המירב. כיתת מחוננים היא גן עדן יחסית לזה - עבור כל הנוגעים בדבר.

 

[יוסי99]

בניגוד לסברה הרווחת

נו באמת :\
אבל הרמה בבית הספר היא לא "טובה בסך הכל". אני אישית השתעממתי בבית הספר בצורה נוראית, וזה היה בבית ספר יסודי מכובד בשכונה מכובדת בחיפה, ולאחר מכן באחד מבתי הספר הנחשבים באזור. לא עזר. רדוד וטיפשי בדיוק ברמה שזה אמור להיות. ולא, מורה לפיזיקה שאוסרת על דיון והבנה של החומר ומסכמת את ההסבר ב-"ככה כתוב בדף הנוסחאות" אינה בדיוק תנאי הכרחי להתפתחות של ילד, וגם לא מורה לחשבון שאוסרת על ילד להמשיך בעצמו. עקרון האינטגרציה בחינוך התחיל במחשבה שאם ישימו פחות-אינטליגנטים בכיתה של אינטליגנטים, הם יצליחו באותה רמה. מעשית, מה שקרה זה שתוכנית הלימודים הלכה אחורה כדי להתאים את עצמה לתלמידים המוכשרים פחות, ואז נתקענו עם מערכת חינוך שכל קשר בינה לבין "חינוך למצויינות" הוא מקרי בהחלט. שוב, אני מדבר על בית ספר נחשב בחיפה, לא בפריפריה. בית ספר כיום בישראל הוא מכון בייביסיטינג אחד ענק. למורים אין ולו בדל של תמריץ או רצון להשקיע בתלמידים שלהם כדי להפיק מהם את המירב. כיתת מחוננים היא גן עדן יחסית לזה - עבור כל הנוגעים בדבר.

בניגוד לסברה הרווחת
הבעיה אינה באינטגרציה. הבעיה באתוס החברתי של מרבית האוכלוסיה בישראל, שחיה בהלך מחשבתי של עולם שלישי, והבעיה במערכת החינוך בכללותה שתואמת מדינת עולם שלישי. את החינוך היסודי שלי קיבלתי באירופה. אין שם בכלל מחשבה על "סגרגציה" של ילדים, ובצדק לדעתי. מה שקורה, הוא שהמערכת בנויה בצורה כזאת, שבכל שלב משמעותי יש ניפוי ובידול, כך שתהליך ההפרדות הוא תהליך הדרגתי ומותאם לכולם, ולא דבר קיצוני. נכון שבחלק גדול מהמקרים השתעממתי, אבל זה לא אומר שהייתי נתרם יותר מן העובדה שהייתי מתקדם בחומר (מה שגם ככה עשיתי פה ושם, במקרה או שלא במקרה), מאשר מהעובדה שהיה לי יותר זמן פנוי לבלות, לקרוא וכו (כי לא הייתי צריך לשבת בבית לעשות שיעורים שעות, או כי בביה"ס יכלתי להרשות לעצמי לעשות דברים אחרים בזמן השיעור). השאלה היא האם העובדה שהחינוך דפוק בארץ - פירושה שיש לשלוח ילד לכתת מחוננים החל מכתה א', ולדון אותו להיות אדם חריג, שהעניין המרכזי שלו לרוב אינו אנשים אלא מתמטיקה, או חלל [לא - זו לא תכונה טבעית של מחוננים] ? אפשר לחשוב גם על פתרונות אחרים (מעבר למקום בו יש בי"ס טוב, ואני מניח שיש כמה כאלה, בי"ס פרטי, או לחלופין פשוט ירידה מהארץ .., אבל הכי רלוונטי - השלמה עם המצב בו אנו חיים, וניסיון להעניק לילד את כל מה שחסר לו במערכת באופן עקיף. כלומר, אם הוא משתעמם, אפשר בהחלט לתת לו חוברת עבודה ולהגיע להסכם שהוא יוכל לעבוד בה, או לחלופין, וזה לא פתרון פחות טוב בעיני - להגיע להסכם לפיו הילד יכול לקרוא ספר, או אפילו להצטרף לכתה אחרת לשיעור ספורט, במידה והוא מוכיח ידיעה של החומר הנלמד (שוב, ושוב, ושוב) בכתה. עם או בלי קשר להסכם, פשוט אפשר לעזור לילד להתמודד בתוך המסגרת, ובמקביל את "טיפוח היתר" אפשר לעשות ע"פי גישה נטורליסטית ו/או ליבראלית יותר, כלומר בהתאם לרצונותיו והעדפותיו באופן חופשי, בזמנו הפנוי, ולא להניח כי הטיפוח היחידי הוא הטיפוח הסטנדרטי שהמערכת מציעה [התמודדות עם חידות מתמטיות וסיפורים על חלל]. גם חוג אמנות או שיעורי צרפתית, הם טיפוח ראוי לא פחות, אם זה מעניין את הילד. דווקא העדר המסגרת, מאפשר להעניק לו חינוך מגוון יותר, פתוח יותר, ולא להכניסו להלך מחשבה לפיו הוא יודע מכתה א' שהוא הולך להיות מדען, רק כי אבחנו אותו כמחונן מעל הממוצע. [אני לא מדבר על מקרי הקיצון, של ילד בכתה א' שהוא ברמה של ילד בכתה ח' או משהו כזה, אלא על ילד שהוא פשוט מחונן ביחס לבני גילו, לא גאון, שאז אין לי ניסיון אבל אני מניח שדרך ההתמודדות היא שונה]

 

[Moridin]

אהמ

בניגוד לסברה הרווחת
הבעיה אינה באינטגרציה. הבעיה באתוס החברתי של מרבית האוכלוסיה בישראל, שחיה בהלך מחשבתי של עולם שלישי, והבעיה במערכת החינוך בכללותה שתואמת מדינת עולם שלישי. את החינוך היסודי שלי קיבלתי באירופה. אין שם בכלל מחשבה על "סגרגציה" של ילדים, ובצדק לדעתי. מה שקורה, הוא שהמערכת בנויה בצורה כזאת, שבכל שלב משמעותי יש ניפוי ובידול, כך שתהליך ההפרדות הוא תהליך הדרגתי ומותאם לכולם, ולא דבר קיצוני. נכון שבחלק גדול מהמקרים השתעממתי, אבל זה לא אומר שהייתי נתרם יותר מן העובדה שהייתי מתקדם בחומר (מה שגם ככה עשיתי פה ושם, במקרה או שלא במקרה), מאשר מהעובדה שהיה לי יותר זמן פנוי לבלות, לקרוא וכו (כי לא הייתי צריך לשבת בבית לעשות שיעורים שעות, או כי בביה"ס יכלתי להרשות לעצמי לעשות דברים אחרים בזמן השיעור). השאלה היא האם העובדה שהחינוך דפוק בארץ - פירושה שיש לשלוח ילד לכתת מחוננים החל מכתה א', ולדון אותו להיות אדם חריג, שהעניין המרכזי שלו לרוב אינו אנשים אלא מתמטיקה, או חלל [לא - זו לא תכונה טבעית של מחוננים] ? אפשר לחשוב גם על פתרונות אחרים (מעבר למקום בו יש בי"ס טוב, ואני מניח שיש כמה כאלה, בי"ס פרטי, או לחלופין פשוט ירידה מהארץ .., אבל הכי רלוונטי - השלמה עם המצב בו אנו חיים, וניסיון להעניק לילד את כל מה שחסר לו במערכת באופן עקיף. כלומר, אם הוא משתעמם, אפשר בהחלט לתת לו חוברת עבודה ולהגיע להסכם שהוא יוכל לעבוד בה, או לחלופין, וזה לא פתרון פחות טוב בעיני - להגיע להסכם לפיו הילד יכול לקרוא ספר, או אפילו להצטרף לכתה אחרת לשיעור ספורט, במידה והוא מוכיח ידיעה של החומר הנלמד (שוב, ושוב, ושוב) בכתה. עם או בלי קשר להסכם, פשוט אפשר לעזור לילד להתמודד בתוך המסגרת, ובמקביל את "טיפוח היתר" אפשר לעשות ע"פי גישה נטורליסטית ו/או ליבראלית יותר, כלומר בהתאם לרצונותיו והעדפותיו באופן חופשי, בזמנו הפנוי, ולא להניח כי הטיפוח היחידי הוא הטיפוח הסטנדרטי שהמערכת מציעה [התמודדות עם חידות מתמטיות וסיפורים על חלל]. גם חוג אמנות או שיעורי צרפתית, הם טיפוח ראוי לא פחות, אם זה מעניין את הילד. דווקא העדר המסגרת, מאפשר להעניק לו חינוך מגוון יותר, פתוח יותר, ולא להכניסו להלך מחשבה לפיו הוא יודע מכתה א' שהוא הולך להיות מדען, רק כי אבחנו אותו כמחונן מעל הממוצע. [אני לא מדבר על מקרי הקיצון, של ילד בכתה א' שהוא ברמה של ילד בכתה ח' או משהו כזה, אלא על ילד שהוא פשוט מחונן ביחס לבני גילו, לא גאון, שאז אין לי ניסיון אבל אני מניח שדרך ההתמודדות היא שונה]

אהמ
זה בדיוק כיתת מחוננים. בת דודה שלי עכשיו לומדת בכיתת מחוננים, וזה מאוד לא נכון להגיד שכל היום היא פותרת בעיות במתמטיקה או מנתחת צילומים של סופרנובות - יש המון העשרה מסביב, בכל התחומים. אני לא חושב שהתעקשות על מסגרת סטנדרטית "כדי להיות סטנדרטי" זו מחשבה נכונה. נקודת המוצא שלך היא שהילד צריך להיות "כמו כולם", אבל הוא פשוט לא. הוא ירגיש מחוץ לדברים, ירגיש שונה. הפיתרון שלך הוא לתת לו להצטרף לשיעורי ספורט של כיתה אחרת - למה שהוא יבזבז את זמנו לריק? תן לו לעשות את מה שהוא רוצה, לעזאזל, אפילו אם זה אומר שהוא לא יהיה כמו כולם.

 

[נועה לביא]

תאמין או לא

בניגוד לסברה הרווחת
הבעיה אינה באינטגרציה. הבעיה באתוס החברתי של מרבית האוכלוסיה בישראל, שחיה בהלך מחשבתי של עולם שלישי, והבעיה במערכת החינוך בכללותה שתואמת מדינת עולם שלישי. את החינוך היסודי שלי קיבלתי באירופה. אין שם בכלל מחשבה על "סגרגציה" של ילדים, ובצדק לדעתי. מה שקורה, הוא שהמערכת בנויה בצורה כזאת, שבכל שלב משמעותי יש ניפוי ובידול, כך שתהליך ההפרדות הוא תהליך הדרגתי ומותאם לכולם, ולא דבר קיצוני. נכון שבחלק גדול מהמקרים השתעממתי, אבל זה לא אומר שהייתי נתרם יותר מן העובדה שהייתי מתקדם בחומר (מה שגם ככה עשיתי פה ושם, במקרה או שלא במקרה), מאשר מהעובדה שהיה לי יותר זמן פנוי לבלות, לקרוא וכו (כי לא הייתי צריך לשבת בבית לעשות שיעורים שעות, או כי בביה"ס יכלתי להרשות לעצמי לעשות דברים אחרים בזמן השיעור). השאלה היא האם העובדה שהחינוך דפוק בארץ - פירושה שיש לשלוח ילד לכתת מחוננים החל מכתה א', ולדון אותו להיות אדם חריג, שהעניין המרכזי שלו לרוב אינו אנשים אלא מתמטיקה, או חלל [לא - זו לא תכונה טבעית של מחוננים] ? אפשר לחשוב גם על פתרונות אחרים (מעבר למקום בו יש בי"ס טוב, ואני מניח שיש כמה כאלה, בי"ס פרטי, או לחלופין פשוט ירידה מהארץ .., אבל הכי רלוונטי - השלמה עם המצב בו אנו חיים, וניסיון להעניק לילד את כל מה שחסר לו במערכת באופן עקיף. כלומר, אם הוא משתעמם, אפשר בהחלט לתת לו חוברת עבודה ולהגיע להסכם שהוא יוכל לעבוד בה, או לחלופין, וזה לא פתרון פחות טוב בעיני - להגיע להסכם לפיו הילד יכול לקרוא ספר, או אפילו להצטרף לכתה אחרת לשיעור ספורט, במידה והוא מוכיח ידיעה של החומר הנלמד (שוב, ושוב, ושוב) בכתה. עם או בלי קשר להסכם, פשוט אפשר לעזור לילד להתמודד בתוך המסגרת, ובמקביל את "טיפוח היתר" אפשר לעשות ע"פי גישה נטורליסטית ו/או ליבראלית יותר, כלומר בהתאם לרצונותיו והעדפותיו באופן חופשי, בזמנו הפנוי, ולא להניח כי הטיפוח היחידי הוא הטיפוח הסטנדרטי שהמערכת מציעה [התמודדות עם חידות מתמטיות וסיפורים על חלל]. גם חוג אמנות או שיעורי צרפתית, הם טיפוח ראוי לא פחות, אם זה מעניין את הילד. דווקא העדר המסגרת, מאפשר להעניק לו חינוך מגוון יותר, פתוח יותר, ולא להכניסו להלך מחשבה לפיו הוא יודע מכתה א' שהוא הולך להיות מדען, רק כי אבחנו אותו כמחונן מעל הממוצע. [אני לא מדבר על מקרי הקיצון, של ילד בכתה א' שהוא ברמה של ילד בכתה ח' או משהו כזה, אלא על ילד שהוא פשוט מחונן ביחס לבני גילו, לא גאון, שאז אין לי ניסיון אבל אני מניח שדרך ההתמודדות היא שונה]

תאמין או לא
יש ילדים שממש אוהבים מתמטיקה וחלל, מבלי ש"דנים" אותם לכך (כיצד אפשר בכלל?)...

 

[נועה לביא]

אתה לא נדיר בדעה הזו

את אמנם חכמה, אבל לא קוראת מחשבות
יותר הפריעו לי דברים אחרים. העובדה שהילד מנגן, אינה הופכת אותו ליוצא דופן או חריג מבחינה אינטלקטואלית. כך גם העובדה שהוא קורא ספרים על מדע. אין בדברים הללו כשלעצמם, הוכחה של יכולת יוצאת דופן, או של צרכים יחודיים, שיכול להיות שיש לו וייתכן שלא. לטעמי, גם אם הילד מוכשר, ההתעניינות והפעלתנות כפי שהן מופיעות בהודעה, ההופכות כישרון זה למרכז יחיד של חייו, מביאות ליותר נזק מאשר תועלת. אני תוהה למשל על כך שבביה"ס, בכתה א', אין כתת מחוננים. זה דבר נדיר מאד, וסביר להניח שיותר מזיק מאשר מועיל. לבודד ילדים כאלו, שאומנם מתקדמים יותר מן היתר אך לא ברמות של "פספוס הפוטנציאל" (בהנחה שביה"ס באופן כללי סביר, רוב הדברים הנלמדים בו הם ברמת הידע, ומה שחשוב הוא שהילד יצא ממנו עם קורפוס ידע מסוים בעיקר, לא עם יכולת שממילא אין לו את הכלים לא האינטלקטואלים ולא הרגשיים לקחת אותה למקום רחוק במיוחד). אני תוהה גם על העובדה כי ברור כי לילד יש בעיות על רקע השונות, ועל הגיבוי המלא שנותנים להתנהלות של הילד בבי"ס. אולי כדאי להקנות לו כישורי התמודדות, לפני שמקנים לו כישורים של בניית רובוטים וחקר החלל. הדברים לא נאמרים כדי לתקוף חלילה, רק תהיות מנקודת מבט אחרת. אני יודע שתפישתך שונה, נועה, אך לטעמי, ואני לא בדיוק נדיר בדעה זו - האדם הוא יצור חברתי. הכרזה על אדם אינטליגנטי כחריג, ותיוגו ככזה תוך הצדקת ועידוד החריגות, יש בהם תועלת מסוימת, אך נלווה להם נזק עצום. שימי לב שאת אמנם מסתדרת נפלא לטעמך, אך מעולם לא הצלחת להתמודד עם ביה"ס, לא למדת באוניברסיטה כמו יתר האנשים אלא את עושה זאת לבד, מהבית, בצבא גם לא היו לך חוויות מרנינות.. השאלה האם את חושבת שניתן להסתובב כל הזמן בהרגשת חריגות, לומר כי אתה מוכשר מדי בשביל יתר העולם, והאם אין בכך חסרונות? האם לעובדה שבכל המסגרות הללו לא הסתדרת, לא תשליך בעתיד על היכולת שלך לעבוד , לתפקד בקבוצה, או לנהל קשרים חברתיים ? ובהנחה שתמצאי את מקומך בין קבוצה של יחידי סגולה (ארגון מנזה או מה שלא יהיה), האם הם יהוו תחליף לעולם הסובב אותך ? ויתרה מכך - את אדם בוגר שעשה את בחירותיו בגיל מסוים. האם את חושבת שנכון לפסוק כבר בכתה א', שעל ילד לקחת את הסיכון הזה, לשאת את הנטל הזה עמו כל חייו ? ועוד הערה לעניין ההודעה המקורית. תמהני, איך ילד בכתה ג' מתעניין ברובוטים, ואיזו יכולת יש לו להבין את דרך פעולתם. משום מה כאילו במקרה, כל הילדים הנורא חכמים האלה מתעניינים באותם דברים: חלל, רובוטים, מחשבים, מתמטיקה. אולי זה לא מקרה? אולי במקום ספרים לגילו, או ספרות יפה קצת יותר מתקדמת, מישהו שם לו ביד (קנה לו ליומולדת) ספרים מדעיים כי "הילד נורא מוכשר" ? אני אמנם קראתי את מרבית הספרות הקלאסית עד גיל 10, אבל תמיד את הספרים בחרתי בעצמי. במקרה או שלא במקרה, העניין ברובוטים לא עלה. גם לא בחלל. לעומת זאת סיפורי הרפתקאות מהספרות הקלאסית, מאד עניינו אותי. הייתי ילד, יותר מוכשר מהרגיל, אבל עם טעם של ילד.

אתה לא נדיר בדעה הזו
כי ראיית עולם סטריאוטיפית וצרה היא לא דבר נדיר. אתה יכול להתנגד לכך עד מחר, אבל לעולם לא תצליח לסתור את העובדה שכמו שיש ילדים שבילוי ערב שישי שלהם הוא עם חברים, יש אחרים אשר מעדיפים לבלות אותו בגפם מול המחשב/חוברות מהחוג למתמטיקה של מכון ויצמן/ספרי מדע/"פשר החלומות" של זיגמונד פרוייד/וואטאבר, ויותר טוב להם ככה כי הם עושים את מה שהם אוהבים. למה שיעשו אחרת? רק בגלל שאתה ושכמותך לא יכולים לקבל שיש אנשים שלא מתאימים לסטריאוטיפ בו אתם דוגלים? האם לעובדה שככה טוב להם יותר אין משמעות? העיקר ש"הם לא יהיו חריגים"? וגם אילו הסכמתי איתך שמציאת חברים חיונית עבור כל אדם, מה החשיבות בכך שאותם חברים יהיו דווקא מתוך תחום השונות? מה רע בכך שהם יהיו חריגים כמותו? כישורים חברתיים לא נרכשים בזכות היותו של אדם חריג מתבודד בתוך מסגרת סטנדרטית, אלא רק תוך כדי קשרים חברתיים שהוא כן יוצר. ואם כבר מדברים עלי, אכן, את בי"ס עזבתי לאחר ט' כיתות (יותר מדי) וגם בצבא לא שירתתי. את החברים שאיתם אני מבלה על בסיס קבוע תוכל לספור ביד אחת ואני בהחלט מעדיפה ללמוד ולעבוד לבד מאשר בקבוצה. ויודע מה? מצויין לי ככה, והעובדה שבעיניך נגרם לי נזק עצום לא מזיזה וגם לא צריכה להזיז לי. אלה החיים שלי ולא החיים שלך, ומה שטוב לך לא בהכרח חופף למה שטוב לי, ואם זה נשגב מבינתך אז חבל. "ובהנחה שתמצאי את מקומך בין קבוצה של יחידי סגולה (ארגון מנזה או מה שלא יהיה), האם הם יהוו תחליף לעולם הסובב אותך ?" אני לא צריכה שום "תחליף" לעולם הסובב אותי. את מעגל החברים שלי אני (כמו רוב אוכלוסיית העולם) בוחרת לבד. "ויתרה מכך - את אדם בוגר שעשה את בחירותיו בגיל מסוים. האם את חושבת שנכון לפסוק כבר בכתה א', שעל ילד לקחת את הסיכון הזה, לשאת את הנטל הזה עמו כל חייו ?" לא ברור לי על איזה נטל אתה מדבר. החריגות היא לא נטל שפוסקים על ילד זה או אחר, או שהיא נמצאת שם או שלא. השאלה היא רק מה עושים איתה. האם להשאיר את הילד בסביבה בה הוא מרגיש כמו חייזר או האם לתת לו להימצא בסביבה אשר תתאים לו יותר, הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה חברתית. ואת החלטה זו, כמו כל החלטה אחרת הנעשית לגבי ילד בילדותו, על ההורים לקבל (כמובן שזה צריך להיות בהתאם ולא בניגוד לרצונו של הילד), מאחר והוא לא יכול לקבל אותה בעצמו. ילד בכיתה ג', יהיה מוכשר אשר יהיה, לא היה מבין את דרך פעולתם של רובוטים ולא כל נושא מדעי אחר אילו לא היה מתעניין בכך. לא משנה כמה ספרים הסביבה הייתה דוחפת לו. הוא לא היה נמשך לכיוון אלמלא היה מתעניין בו באופן טבעי. ילד שמתעב מתמטיקה אשר היה מקבל ליום הולדת את "המשפט האחרון של פרמה" לא היה קורא בו יותר מדי בעיון אלא שם אותו על המדף להעלות אבק (או פשוט מעביר אותו הלאה).

 

[יוסי99]

לא השתכנעתי

אתה לא נדיר בדעה הזו
כי ראיית עולם סטריאוטיפית וצרה היא לא דבר נדיר. אתה יכול להתנגד לכך עד מחר, אבל לעולם לא תצליח לסתור את העובדה שכמו שיש ילדים שבילוי ערב שישי שלהם הוא עם חברים, יש אחרים אשר מעדיפים לבלות אותו בגפם מול המחשב/חוברות מהחוג למתמטיקה של מכון ויצמן/ספרי מדע/"פשר החלומות" של זיגמונד פרוייד/וואטאבר, ויותר טוב להם ככה כי הם עושים את מה שהם אוהבים. למה שיעשו אחרת? רק בגלל שאתה ושכמותך לא יכולים לקבל שיש אנשים שלא מתאימים לסטריאוטיפ בו אתם דוגלים? האם לעובדה שככה טוב להם יותר אין משמעות? העיקר ש"הם לא יהיו חריגים"? וגם אילו הסכמתי איתך שמציאת חברים חיונית עבור כל אדם, מה החשיבות בכך שאותם חברים יהיו דווקא מתוך תחום השונות? מה רע בכך שהם יהיו חריגים כמותו? כישורים חברתיים לא נרכשים בזכות היותו של אדם חריג מתבודד בתוך מסגרת סטנדרטית, אלא רק תוך כדי קשרים חברתיים שהוא כן יוצר. ואם כבר מדברים עלי, אכן, את בי"ס עזבתי לאחר ט' כיתות (יותר מדי) וגם בצבא לא שירתתי. את החברים שאיתם אני מבלה על בסיס קבוע תוכל לספור ביד אחת ואני בהחלט מעדיפה ללמוד ולעבוד לבד מאשר בקבוצה. ויודע מה? מצויין לי ככה, והעובדה שבעיניך נגרם לי נזק עצום לא מזיזה וגם לא צריכה להזיז לי. אלה החיים שלי ולא החיים שלך, ומה שטוב לך לא בהכרח חופף למה שטוב לי, ואם זה נשגב מבינתך אז חבל. "ובהנחה שתמצאי את מקומך בין קבוצה של יחידי סגולה (ארגון מנזה או מה שלא יהיה), האם הם יהוו תחליף לעולם הסובב אותך ?" אני לא צריכה שום "תחליף" לעולם הסובב אותי. את מעגל החברים שלי אני (כמו רוב אוכלוסיית העולם) בוחרת לבד. "ויתרה מכך - את אדם בוגר שעשה את בחירותיו בגיל מסוים. האם את חושבת שנכון לפסוק כבר בכתה א', שעל ילד לקחת את הסיכון הזה, לשאת את הנטל הזה עמו כל חייו ?" לא ברור לי על איזה נטל אתה מדבר. החריגות היא לא נטל שפוסקים על ילד זה או אחר, או שהיא נמצאת שם או שלא. השאלה היא רק מה עושים איתה. האם להשאיר את הילד בסביבה בה הוא מרגיש כמו חייזר או האם לתת לו להימצא בסביבה אשר תתאים לו יותר, הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה חברתית. ואת החלטה זו, כמו כל החלטה אחרת הנעשית לגבי ילד בילדותו, על ההורים לקבל (כמובן שזה צריך להיות בהתאם ולא בניגוד לרצונו של הילד), מאחר והוא לא יכול לקבל אותה בעצמו. ילד בכיתה ג', יהיה מוכשר אשר יהיה, לא היה מבין את דרך פעולתם של רובוטים ולא כל נושא מדעי אחר אילו לא היה מתעניין בכך. לא משנה כמה ספרים הסביבה הייתה דוחפת לו. הוא לא היה נמשך לכיוון אלמלא היה מתעניין בו באופן טבעי. ילד שמתעב מתמטיקה אשר היה מקבל ליום הולדת את "המשפט האחרון של פרמה" לא היה קורא בו יותר מדי בעיון אלא שם אותו על המדף להעלות אבק (או פשוט מעביר אותו הלאה).

לא השתכנעתי
שמדובר כאן על "יכולת להתגבר על סטריאוטיפים" ולא על רציונליזציה. באשר לילד, כל הטיעונים היו רלוונטיים, אך השאלות הן א. ילד חריג זה דבר נדיר מאד, בייחוד אחד מהסוג שאת מתארת ושאת מהווה לו דוגמה, רוב המחוננים החריגים שאני מכיר, הרבה יותר קונפורמיים ומאד בולטת העובדה כי לא מדובר בחריגות מרצון, בין אם הם מודים בכך ובין אם לאו (רציונליזציה, כאמור). כיצד אנו יכולים להניח כי אכן זה מה שעובר על הילד הנ"ל? רק בגלל שהוא קרא 2 ספרים על רובוטים ומנגן בפסנתר, החלטת שהוא בדיוק כמוך, או שהוא חריג ? אולי הוא קונפורמי לחלוטין, ודווקא מאד נהנה מתשומת לב חברתית ומיכולת ליהנות מחברתם של אנשים אחרים ? ב. האמנם, כל הילדים המחוננים שמגיעים ל"מרכז רון" ומוסדות דומים, אוהבים חלל מתמטיקה ורובוטים? כי החלוקה אצלי בכתה למשל הייתה מאד ברורה - כל מי שבא ממסגרות כאלו אהב דברים אלו, וכל מי שלא היה בעל תחומי עניין אחרים או מגוונים. האם רק יד המקרה בדבר ? ושלישית - חלק גדול מההורים מניחים, כי חשוב לקדם את הילד במתמטיקה כי כך הוא יפתח אינטלקט, ויום אחד יוכל "להצליח בחיים", ולא כי הם באמת רוצים שיהיה מתמטיקאי או כי זה הדבר שכולם במשפחה הכי מתים עליו. זה דבר שראיתי קורה המון. ואני שואל - האם הם חושבים שיש לו סיכוי כלשהו להנהיג ארגון, מדינה, או אפילו יחידה צבאית, ללא כל כישורים חברתיים ? למשל - מי שלומד באוניברסיטה רגילה יודע - שקשה פי כמה וכמה להצליח בה לבדך, מאשר כאשר אתה יוצר קשרים עם אחרים ועובד עמם במשותף. האם ההורים לוקחים את זה בחשבון, כשהם מכוונים את הילד למתמטיקה ומדעים בלבד, בתקווה שיצליח ויביא להם גאווה ?

 

[לי Li]

לדעתי

לא השתכנעתי
שמדובר כאן על "יכולת להתגבר על סטריאוטיפים" ולא על רציונליזציה. באשר לילד, כל הטיעונים היו רלוונטיים, אך השאלות הן א. ילד חריג זה דבר נדיר מאד, בייחוד אחד מהסוג שאת מתארת ושאת מהווה לו דוגמה, רוב המחוננים החריגים שאני מכיר, הרבה יותר קונפורמיים ומאד בולטת העובדה כי לא מדובר בחריגות מרצון, בין אם הם מודים בכך ובין אם לאו (רציונליזציה, כאמור). כיצד אנו יכולים להניח כי אכן זה מה שעובר על הילד הנ"ל? רק בגלל שהוא קרא 2 ספרים על רובוטים ומנגן בפסנתר, החלטת שהוא בדיוק כמוך, או שהוא חריג ? אולי הוא קונפורמי לחלוטין, ודווקא מאד נהנה מתשומת לב חברתית ומיכולת ליהנות מחברתם של אנשים אחרים ? ב. האמנם, כל הילדים המחוננים שמגיעים ל"מרכז רון" ומוסדות דומים, אוהבים חלל מתמטיקה ורובוטים? כי החלוקה אצלי בכתה למשל הייתה מאד ברורה - כל מי שבא ממסגרות כאלו אהב דברים אלו, וכל מי שלא היה בעל תחומי עניין אחרים או מגוונים. האם רק יד המקרה בדבר ? ושלישית - חלק גדול מההורים מניחים, כי חשוב לקדם את הילד במתמטיקה כי כך הוא יפתח אינטלקט, ויום אחד יוכל "להצליח בחיים", ולא כי הם באמת רוצים שיהיה מתמטיקאי או כי זה הדבר שכולם במשפחה הכי מתים עליו. זה דבר שראיתי קורה המון. ואני שואל - האם הם חושבים שיש לו סיכוי כלשהו להנהיג ארגון, מדינה, או אפילו יחידה צבאית, ללא כל כישורים חברתיים ? למשל - מי שלומד באוניברסיטה רגילה יודע - שקשה פי כמה וכמה להצליח בה לבדך, מאשר כאשר אתה יוצר קשרים עם אחרים ועובד עמם במשותף. האם ההורים לוקחים את זה בחשבון, כשהם מכוונים את הילד למתמטיקה ומדעים בלבד, בתקווה שיצליח ויביא להם גאווה ?

לדעתי
אתה תופס את עניין המחוננות כדבר רע מידי. לא משנה מה היו מציעים לי לא הייתי מוותרת על המחוננות שבי למרות כל הסיבות שאתה אומר. אתה יודע למה? כי לדעתי אני לא חריגה, לדעתי אני מיוחדת. אפשר לראות מחוננות בשני אופנים ואתה רואה רק אופן אחד, אתה רואה מחוננות באופן הנגדי לאופן בו אני רואה מחוננות. זה תלוי בעיקר בדעות ובהשקפת עולם ואני אסביר. במידה ואתה ילד מחונן אתה יכול לראות את עצמך יחסית לעולם בשתי דרכים: 1 - אני חריג, אני שונה, אני לא כמו כולם, אני מעליהם, אני חכם יותר, אין לי נושאי שיחה משותפים איתם, אני לא חלק מהם, אני לא יכול להתחבר אליהם, נידונתי להיות בודד ולבד בעולם האכזר והמסכן הזה אשר לא מספק לי כלום. אני אקבור את יגוני בספרי מדע לעד ולא אוציא מהם את אפי ולא אתקרב לאיש יותר בחיים. העולם הזה דפוק ואף אחד לא מבין אותי. 2 - אני מחונן, אבל זה לא עושה אותי לחריג, נעלה או נחות. העובדה שאני מחונן לא הופכת אותי ליצור שונה, בראש ובראשונה אני בן אדם חכם שקיבל מתנה שנקראת מחוננות. את המחוננות אני אנצל ואתקדם, אבל לא על חשבון דברים אחרים. העובדה שאני מחונן לא מבדילה אותי, היא לא מרחיקה אותי. העובדה שאני מחונן לא אומרת שאני צריך להיות לבד. אני יכול לצאת למסיבות, אני יכול להנות כמו כולם ולמצוא נושאי שיחה משותפים איתם לצד הלימודים. אני אקדיש זמן ללימודים ולפיתוח היכולות שלי ולהתענינות בדברים שאני אוהב, אבל כמובן שאני גם אקדיש זמן לחברה ולחברים אשר לא כולם חייבים להיות מחוננים. העובדה שאני מחונן מיחדת אותי, אבל לא מרחיקה אותי. כמו שאתה רואה אלו שתי נקודות ראיה שונות אני כמובן רואה את המחוננות מנקודת המבט השניה. אני לא חושבת שמחונן נידון להיות לבד קבור עם הספרים, המחונן כמו כל אדם עושה את הבחירות שלו. יש מחוננים שבוחרים להיות לבד, ויש כאלה שבוחרים להיות בחברה. כל אחד יעשה את מה שטוב לו, ולא ניתן לעשות כאן הכללות, כי אין כאן רוב. כל מחונן שונה מהשני באופי ובהתנהגות ולא ניתן להכליל אותם לפי סטריאוטיפים. ובנוגע לשאלות ששאלת: א- אני לא חושבת שיש הרבה מחוננים שיוותרו על הרצון להיות כאלה. לצד החסרונות יש הרבה יתרונות, ועצם העובדה שאתה מחונן לא מפחיתה את הכישורים החברתיים שלך. החריגות כן באה מרצון, מחונן אשר מחשיב את עצמו לחריג ונעלה ומעדיף להתבודד בוחר בכך לבד. יש הרבה מחוננים אשר מצליחים להשתלב בחברה ללא פגיעה ברמתם השיכלית. ב- לא, לא כל המחוננים אוהבים דברים כאלה. חשוב להבין, מחוננים הם לא זן מיוחד של חייזרים אשר עברו עליהם ניסויים גנטיים. הם בני אדם רגילים שניחנו ביכולות שיכליות גבוהות יחסית לשאר. העובדה הזאת לא גורמת להם להתעניין בחלל וברובוטים דווקא. כל מחונן הוא בעל תחומי התענינות שונים. יש כאלה שאוהבים מקצועות ריאלים, ויש כאלה שדווקא מעדיפים את המקצועות ההומניים והמקצועות הפחות מדוייקים. ויש כמובן את סוג המחוננים אשר לא חייב להיות מחונן מבחינה אינטלקטואלית, ישנה מחוננות במוזיקה ובספורט. ולכל סוג מחוננות תחומי עניין שונים ולא ניתן להכליל בנושא. ג - ברור שכישורים חברתיים הם דבר חשוב. אבל יש לי שאלה, אתה טוען שכתת מחוננים מונעת את זה. אתה מקשיב לעצמך? מי נמצא בכתת מחוננים? נכון! מספר ידלעם מחוננים, מה שאומר שזוהי קבוצה, מספר גדול של מחוננים שבסופו של דבר מתחברים אחד עם השני. יש גם את השכבה של הכתות הרגילות שגם איתן ניתן להתחבר. העובדה שאתה בכתת מחוננים לא מונעת ממך את האפשרות לפתח יכולות חברתיות. העובדה שמישהו לומד מתמטיקה ומדעים לא אומר שהוא יהיה פרופסור מבודד, הלימודים נעשים לעיתים בקבוצות וחוץ מלימודים יש מסגרות רבות שיכולות לפתח כישורים חברתיים. אני לא יודעת אם עניתי לך בדיוק על השאלות כי בחלק קצת גלשתי. אבל היה חשוב לי להביע את דעתי בעניין. כיוון שאתה רואה ילד מחונן כילד חסר חברים ששקוע רק בלימודים וזה לא בהכרח כך.

 

[עוד צפורה גנן]

אני דווקא אוהבת להיות חריגה

לא השתכנעתי
שמדובר כאן על "יכולת להתגבר על סטריאוטיפים" ולא על רציונליזציה. באשר לילד, כל הטיעונים היו רלוונטיים, אך השאלות הן א. ילד חריג זה דבר נדיר מאד, בייחוד אחד מהסוג שאת מתארת ושאת מהווה לו דוגמה, רוב המחוננים החריגים שאני מכיר, הרבה יותר קונפורמיים ומאד בולטת העובדה כי לא מדובר בחריגות מרצון, בין אם הם מודים בכך ובין אם לאו (רציונליזציה, כאמור). כיצד אנו יכולים להניח כי אכן זה מה שעובר על הילד הנ"ל? רק בגלל שהוא קרא 2 ספרים על רובוטים ומנגן בפסנתר, החלטת שהוא בדיוק כמוך, או שהוא חריג ? אולי הוא קונפורמי לחלוטין, ודווקא מאד נהנה מתשומת לב חברתית ומיכולת ליהנות מחברתם של אנשים אחרים ? ב. האמנם, כל הילדים המחוננים שמגיעים ל"מרכז רון" ומוסדות דומים, אוהבים חלל מתמטיקה ורובוטים? כי החלוקה אצלי בכתה למשל הייתה מאד ברורה - כל מי שבא ממסגרות כאלו אהב דברים אלו, וכל מי שלא היה בעל תחומי עניין אחרים או מגוונים. האם רק יד המקרה בדבר ? ושלישית - חלק גדול מההורים מניחים, כי חשוב לקדם את הילד במתמטיקה כי כך הוא יפתח אינטלקט, ויום אחד יוכל "להצליח בחיים", ולא כי הם באמת רוצים שיהיה מתמטיקאי או כי זה הדבר שכולם במשפחה הכי מתים עליו. זה דבר שראיתי קורה המון. ואני שואל - האם הם חושבים שיש לו סיכוי כלשהו להנהיג ארגון, מדינה, או אפילו יחידה צבאית, ללא כל כישורים חברתיים ? למשל - מי שלומד באוניברסיטה רגילה יודע - שקשה פי כמה וכמה להצליח בה לבדך, מאשר כאשר אתה יוצר קשרים עם אחרים ועובד עמם במשותף. האם ההורים לוקחים את זה בחשבון, כשהם מכוונים את הילד למתמטיקה ומדעים בלבד, בתקווה שיצליח ויביא להם גאווה ?

אני דווקא אוהבת להיות חריגה
עד גבול מסוים. לא אכפת לי להיות עוה"ד הדין הכמעט יחידה בים של גולשים גברים (כאשר אני יודעת שיש המון עו"ד בפורום הנקה למשל, שכף רגלן לא דורכת בפורום חוק ומשפט). לא מפריע לי להיות הדתיה היחידה בין אחוז מדהים של חילונים שרחוק מלהיות פרופורציונלי לאוכלוסיה. לא מפריע לי להיות היחידה שמתה על קריאת ספרים, בעוד חברותי לכיתה עסקו בענינים אחרים שהיו ברומו של עולם עבורן. אבל מאידך, אני חושבת שיש חשיבות רבה לטמיעה בחברת אנשים רגילים, עמך ישראל. הבידול עלול לגרום לילדים להתפלא שיש החושבים אחרת מהם. (להסתובב כל הזמן עם אנשים שחושבים כמוך, הופך בשלב מסוים למשעמם עד מאוד לטעמי, ולמאוד לא מאתגר). לפעמים להפגש עם אנשים שאינם מבינים ענין במהירות בה אתה מבין, עוזרת לך להתמודד עם תכונות אופי שדורשות שינוי, כמו העדר סבלנות, קוצר רוח וכד' (תכונות אופי בהן אני לוקה עד מאוד). אין לשכוח, שככל שהילדים מוכשרים, בעתיד כל הם יהפכו להיות הורים, ויצטרכו להתמודד עם מגוון שונה של ילדים. בין אם המדובר בילדים ממוצעים, (גם למחוננים יש ילדים כאלה), ובין אם סתם מדובר בילד בגיל הרך שמתענין עד מאוד אך ורק בעגלגות הכדור שנתלה אל מול עיניו ובין אם מדובר בחבריו של הילד שיהיו סתם ילדים נורמלים. בקיצור, אדם צריך להיות מסוגל להתמודד עם אנשים ששונים ממנו, וזו התועלת בכיתה הטרוגנית. אבל, וכאן מגיע אבל חשוב, אם ביה"ס לא מוכן לכבד את המיוחדות של הילד במובן שהוא נותן לו להתפתח לכיוונים החשובים לו. אם הילד ממש סובל, או אם הילד מסתובב מעבר ללימודים בחברת ילדים רגילים, כמו בתנועת נוער, או בקרב בני המשפחה, או אז למסגרת למחוננים יש תועלת לא זניחה. כשלעצמי, מצאנו את דרך הזהב, אבל אם ילד שלי היה סובל, והמורים לא היו מתגמשים הייתי נוסעת עד קצווי ארץ כדי שהוא ימצא בי"ס שהולם אותו.

 

[נועה לביא]

האם כל המחוננים חושבים אותו דבר?

אני דווקא אוהבת להיות חריגה
עד גבול מסוים. לא אכפת לי להיות עוה"ד הדין הכמעט יחידה בים של גולשים גברים (כאשר אני יודעת שיש המון עו"ד בפורום הנקה למשל, שכף רגלן לא דורכת בפורום חוק ומשפט). לא מפריע לי להיות הדתיה היחידה בין אחוז מדהים של חילונים שרחוק מלהיות פרופורציונלי לאוכלוסיה. לא מפריע לי להיות היחידה שמתה על קריאת ספרים, בעוד חברותי לכיתה עסקו בענינים אחרים שהיו ברומו של עולם עבורן. אבל מאידך, אני חושבת שיש חשיבות רבה לטמיעה בחברת אנשים רגילים, עמך ישראל. הבידול עלול לגרום לילדים להתפלא שיש החושבים אחרת מהם. (להסתובב כל הזמן עם אנשים שחושבים כמוך, הופך בשלב מסוים למשעמם עד מאוד לטעמי, ולמאוד לא מאתגר). לפעמים להפגש עם אנשים שאינם מבינים ענין במהירות בה אתה מבין, עוזרת לך להתמודד עם תכונות אופי שדורשות שינוי, כמו העדר סבלנות, קוצר רוח וכד' (תכונות אופי בהן אני לוקה עד מאוד). אין לשכוח, שככל שהילדים מוכשרים, בעתיד כל הם יהפכו להיות הורים, ויצטרכו להתמודד עם מגוון שונה של ילדים. בין אם המדובר בילדים ממוצעים, (גם למחוננים יש ילדים כאלה), ובין אם סתם מדובר בילד בגיל הרך שמתענין עד מאוד אך ורק בעגלגות הכדור שנתלה אל מול עיניו ובין אם מדובר בחבריו של הילד שיהיו סתם ילדים נורמלים. בקיצור, אדם צריך להיות מסוגל להתמודד עם אנשים ששונים ממנו, וזו התועלת בכיתה הטרוגנית. אבל, וכאן מגיע אבל חשוב, אם ביה"ס לא מוכן לכבד את המיוחדות של הילד במובן שהוא נותן לו להתפתח לכיוונים החשובים לו. אם הילד ממש סובל, או אם הילד מסתובב מעבר ללימודים בחברת ילדים רגילים, כמו בתנועת נוער, או בקרב בני המשפחה, או אז למסגרת למחוננים יש תועלת לא זניחה. כשלעצמי, מצאנו את דרך הזהב, אבל אם ילד שלי היה סובל, והמורים לא היו מתגמשים הייתי נוסעת עד קצווי ארץ כדי שהוא ימצא בי"ס שהולם אותו.

האם כל המחוננים חושבים אותו דבר?
רחוק מכך

לדעתי, דווקא מחוננים יכולים להיות מועילים בעזרה לאחרים אשר מתקשים בלמידה ולא קולטים מיד, בשל העובדה שהלמידה שלהם (המחוננים) היא טבעית ונעשית באמצעות חשיבה.

 

[עוד צפורה גנן]

אם הכל בא להם טבעי

האם כל המחוננים חושבים אותו דבר?
רחוק מכך

לדעתי, דווקא מחוננים יכולים להיות מועילים בעזרה לאחרים אשר מתקשים בלמידה ולא קולטים מיד, בשל העובדה שהלמידה שלהם (המחוננים) היא טבעית ונעשית באמצעות חשיבה.

אם הכל בא להם טבעי
אז למה לשלוח אותם לכל החוגים המאתגרים? הדחף ללמוד אצל הרבה מחוננים הוא טבעי. חומר הלימוד לא תמיד. יש לנו ידיד שמהווה חלק מצוות המיון של פרויקט תלפיות. בהחלט המקום אליו מתנקזים העילית של העילית, של המחוננים. לטענתו, רובם, אינם מה שנקרא מחוננים שלמדו טבעית. כולם ברי סמכה בשינון ושלפית חומר. מיעוטם הם בעלי יכולת חשיבה טבעית. לטענתו, ככל שהילד למד ביותר חוגים, כך יכולת החשיבה העצמאית שלו מוחרבת. ככל שהילד החל ללמוד באוניברסיטה יותר מוקדם, כך הוא הפך למכונת ציונים יותר משוכללת.

 

[נועה לביא]

ב"בא באופן טבעי" הכוונה היא

אם הכל בא להם טבעי
אז למה לשלוח אותם לכל החוגים המאתגרים? הדחף ללמוד אצל הרבה מחוננים הוא טבעי. חומר הלימוד לא תמיד. יש לנו ידיד שמהווה חלק מצוות המיון של פרויקט תלפיות. בהחלט המקום אליו מתנקזים העילית של העילית, של המחוננים. לטענתו, רובם, אינם מה שנקרא מחוננים שלמדו טבעית. כולם ברי סמכה בשינון ושלפית חומר. מיעוטם הם בעלי יכולת חשיבה טבעית. לטענתו, ככל שהילד למד ביותר חוגים, כך יכולת החשיבה העצמאית שלו מוחרבת. ככל שהילד החל ללמוד באוניברסיטה יותר מוקדם, כך הוא הפך למכונת ציונים יותר משוכללת.

ב"בא באופן טבעי" הכוונה היא
לבא באמצעות חשיבה בניגוד לשינון ושיטתיות, לא לבא מהאוויר. ולגבי תלפיות, זה ממש אבל ממש לא "העלית של העלית של המחוננים". בהחלט כולם שם אינטיליגנטים ואולי גם רובם מחוננים, אבל ממש לא העלית. קחי בחשבון שמי שיש לו תואר לפני הצבא בד"כ לא יילך לשם... והיותו של בן אדם מכונת ציונים משוכללת לא מעידה על היותו מחונן, ממש לא.