מעבר מחונן לאזור מגורים חדש

מצב
הנושא נעול.
להיות חריג?

אם הכל בא להם טבעי
אז למה לשלוח אותם לכל החוגים המאתגרים? הדחף ללמוד אצל הרבה מחוננים הוא טבעי. חומר הלימוד לא תמיד. יש לנו ידיד שמהווה חלק מצוות המיון של פרויקט תלפיות. בהחלט המקום אליו מתנקזים העילית של העילית, של המחוננים. לטענתו, רובם, אינם מה שנקרא מחוננים שלמדו טבעית. כולם ברי סמכה בשינון ושלפית חומר. מיעוטם הם בעלי יכולת חשיבה טבעית. לטענתו, ככל שהילד למד ביותר חוגים, כך יכולת החשיבה העצמאית שלו מוחרבת. ככל שהילד החל ללמוד באוניברסיטה יותר מוקדם, כך הוא הפך למכונת ציונים יותר משוכללת.
להיות חריג?
אני מרגישה שחלק מן הדברים עדיין לא ברורים, או לא הובנו בין השורות. בני הגיע לבית הספר עם 7 ילדים מגן החובה לבית הספר מתוכם שובצו 4 בכיתתו. הוא היה מאושר להיכנס לבית הספר ולא היו לו כוונות להיות חריג או בולט במיוחד. הוא הגיע כמו כמה אחרים קורא כותב והקבוצה שנוצרה מילדים אלו הרגישה די טוב בכיתה למרות שבאופו טבעי הם הרגישו שונים בכיתתם. במשך השנה הפער הלך וגדל. הוא התעניין, קלט מהר וביקש עוד כי הנושאים עניינו אותו. ברגע שעצרו אותו ולעתים ממש בלמו אותו החלו העניינים להתגלגל אחרת. האהבה שלו לחשבון ולרובוטים היא טבעית לחלוטין, אמנם אנחנו חובבי רבועי קסם, אבל במידה כמו כל נושא אחר. לנושא המוסיקה הוא התודע דרך המוסיקה הנשמעת בבית. אבל, אני מוכרחה לציין כי כאשר הוא בקש ליום הולדתו החמישי כלי נגינה (לא פסנתר) סרבנו בתוקף בטענה שהזמן מוקדם. לחץ רציני במשך חצי שנה ממנו הביא אותנו להחלטה שאם זה רצונו מדוע לא? כפי שנאמר כאן על ידי רבים, למה למנוע סקרנות טבעית והתפתחות בכיוון שבו הילד מאושר. נגינה שבאה מתוך רצון הרי היא מתנה וגם אם היא בגיל כה צעיר. ילד שמתעניין בנושא שלאחרים נראה משום מה "כבד" הוא לא חריג. העובדה שאנחנו דור ההורים היותר מבוגרים (בני 35-40) שסבל מחרדות מתמטיקה בילדותו שופטים ילדים אלו כחריגים או יושבי בית או בודדים היא שגויה. ובמקרה הפרטי שלנו הילד הוא ילד טבע שאוהב להיות בחוץ (כמה שזה כבר ניתן בעיר הגדולה בין משטחי האספלט). כפי שהגבתי לKalla באחד מתגובותי. רצוי לאפשר את התפתחותו של הילד בכל כיוון שירצה וככל שהתמיכה תהיה רבה יותר הוא יהיה שלם עם עצמו. בצד רצון של הילד עצמו למצוא לעצמו את המסגרת החברתית המתאימה לו, לוא דווקא ילדים מחוננים אחרים, אלא ילדים עמם הוא מוצא שפה משותפת כפי שהוא רואה אותה. אין לנו נסיון בחוגים המאתגרים כי הוא חולק לחוג מוסיקה, חוג ספורט ולעתים לפעילות אומנותית זו או אחרת.
 
העלית שתי נקודות שונות

לא השתכנעתי
שמדובר כאן על "יכולת להתגבר על סטריאוטיפים" ולא על רציונליזציה. באשר לילד, כל הטיעונים היו רלוונטיים, אך השאלות הן א. ילד חריג זה דבר נדיר מאד, בייחוד אחד מהסוג שאת מתארת ושאת מהווה לו דוגמה, רוב המחוננים החריגים שאני מכיר, הרבה יותר קונפורמיים ומאד בולטת העובדה כי לא מדובר בחריגות מרצון, בין אם הם מודים בכך ובין אם לאו (רציונליזציה, כאמור). כיצד אנו יכולים להניח כי אכן זה מה שעובר על הילד הנ"ל? רק בגלל שהוא קרא 2 ספרים על רובוטים ומנגן בפסנתר, החלטת שהוא בדיוק כמוך, או שהוא חריג ? אולי הוא קונפורמי לחלוטין, ודווקא מאד נהנה מתשומת לב חברתית ומיכולת ליהנות מחברתם של אנשים אחרים ? ב. האמנם, כל הילדים המחוננים שמגיעים ל"מרכז רון" ומוסדות דומים, אוהבים חלל מתמטיקה ורובוטים? כי החלוקה אצלי בכתה למשל הייתה מאד ברורה - כל מי שבא ממסגרות כאלו אהב דברים אלו, וכל מי שלא היה בעל תחומי עניין אחרים או מגוונים. האם רק יד המקרה בדבר ? ושלישית - חלק גדול מההורים מניחים, כי חשוב לקדם את הילד במתמטיקה כי כך הוא יפתח אינטלקט, ויום אחד יוכל "להצליח בחיים", ולא כי הם באמת רוצים שיהיה מתמטיקאי או כי זה הדבר שכולם במשפחה הכי מתים עליו. זה דבר שראיתי קורה המון. ואני שואל - האם הם חושבים שיש לו סיכוי כלשהו להנהיג ארגון, מדינה, או אפילו יחידה צבאית, ללא כל כישורים חברתיים ? למשל - מי שלומד באוניברסיטה רגילה יודע - שקשה פי כמה וכמה להצליח בה לבדך, מאשר כאשר אתה יוצר קשרים עם אחרים ועובד עמם במשותף. האם ההורים לוקחים את זה בחשבון, כשהם מכוונים את הילד למתמטיקה ומדעים בלבד, בתקווה שיצליח ויביא להם גאווה ?
העלית שתי נקודות שונות
(גוד, כמה פעמים כבר אמרתי את המשפט הזה בתור מנהלת פורום
) א. אף אחד (בטח לא אני) לא אמר שצריך להוציא ילד מהמסגרת הרגילה רק בגלל שהוא מחונן. אם טוב לו מהבחינה החברתית, והטוב הזה מעפיל על הרע, אני בטח לא אהיה זו שתמליץ על טלטלה מיותרת. אבל, כידוע, לא חסרים מקרים שבהם לא זה המצב. ועם כל הכבוד, האמירה ש"לא מדובר בחריגות ברצון" (חריגות היא אף פעם לא מרצון. היא פשוט עובדה קיימת) ושהם פשוט לא מודים בכך ממש לא משכנעת, והאמת היא שגם לא ממש מציגה אותך באור יותר מדי מכובד. כמובן שאינני יודעת בוודאות מי ומה הוא אותו הילד (אני לא מכירה אותו), אני רק יכולה להגיב למה שאני שומעת. כך או כך, חברים ותשומת לב אפשר למצוא גם במסגרות למחוננים, ובקלות רבה יותר (עבור מחוננים). ב. לחלוטין לא יד המקרה בדבר. המבחנים של מכון סאלד בפירוש מאבחנים "גאוני מתמטיקה"... ג. אם יש הורים הדוחפים את הילד שלהם לכיוון של מתמטיקה למרות שהם לא מעוניינים בכך, בעיניי הם בהחלט טועים. אישית לא נתקלתי בהורים כאלה, אבל אני בטח לא בעד לדחוף מישהו למקום בו הוא לא רוצה להיות. יחד עם זאת, אין שום קשר ושום מתאם בין יכולת במתמטיקה לבין אי יכולת הנהגה. דווקא רוב גאוני המתמטיקה שאני מכירה יוכלו להנהיג בקלות כל קבוצה, מה שמעיד לדעתי על ה"דפיקות" של אותה הקבוצה, אבל זה כבר דיון אחר.
 

אמא של1

New member
יש איזורים עם ריכוז גבוה של מחוננים

מעבר מחונן לאזור מגורים חדש
אני אם לילד מחונן בן 7 וחצי (כתה ב') ממרכז הארץ. בבית ספרו אין כתת מחוננים ואין לו מענה מראשית כתה א' למעט קבוצת העשרה בחשבון מראשית חודש פברואר 2004. בתום כתה א' הצהירה המנהלת מיזמתה שבבית ספרה אין הדלגת כתה למרות שהיא מכירה בכיכולותיו של בני והוא ילמד להסתדר עם מה שיש. כמובן שהצהרה זו לא ערבה לאזני, אך גם שנה זו בכתה ב' האכזבה היא גדולה. הילד משועמם וחסר סבלנות לנלמד בכתה למעט שעורי אנגלית (מקצוע חדש ואתגרי עבורו). התוצאה מוכרת..... שעמום והפרעות...... השנה בני נבחן במכון סאלד אך עדיין לא התקבלו תוצאות הבחינה. יש לציין כי הוא שונה מכיתתו גם בעיסוקיו: מנגן שנתיים וקורא ספרי מדע (רובוטים ואסטרונומיה). וכמובן ששונות זו גם לה יש מחיר. אין בכוונתו להמשיך בבית ספר זה ואף שקלנו מעבר לאזור/עיר אחרים מסבות שונות בהן כלולה גם אכזבתנו ממערכת החינוך במקום מגורינו. ברור שהילד מחונן והרבה מעל רמת בני גילו בהרבה מובנים. אנו מעונינים להתחיל ברגל ימין במקום אחר. האם נושא הדלגת הכתה שווה מחשבה נוספת במעבר למקום חדש בו גם החברה חדשה וההשתלבות תהיה בכמה מישורים??? (מוכרים לי כל המחקרים וכל הדעות בנושא זה). האם אבחון של היכולות להתמודד עם רמת "הכתה המודלגת" כדאי. ידוע שבחינות מכון סאלד הן אזוריות והתוצאות "לא הולכות עם הילד" מה קורה במעבר לאזור אחר??? כל התייחסות תבורך. נורה גלילי
יש איזורים עם ריכוז גבוה של מחוננים
בכיתה שיש בה 5-6 מחוננים אין צורך להדליג כיתה.
 
היו מחוננים בכיתה

יש איזורים עם ריכוז גבוה של מחוננים
בכיתה שיש בה 5-6 מחוננים אין צורך להדליג כיתה.
היו מחוננים בכיתה
בכתה א' היו עוד שני מחוננים. בתום כתה א' הם עזבו את בית הספר. מעניין מדוע? הם נשארו תושבי האזור ועשו כל מאמץ לעזוב את בית הספר.
 

charmedgirl

New member
מעבר לאזור מגורים חדש

מעבר מחונן לאזור מגורים חדש
אני אם לילד מחונן בן 7 וחצי (כתה ב') ממרכז הארץ. בבית ספרו אין כתת מחוננים ואין לו מענה מראשית כתה א' למעט קבוצת העשרה בחשבון מראשית חודש פברואר 2004. בתום כתה א' הצהירה המנהלת מיזמתה שבבית ספרה אין הדלגת כתה למרות שהיא מכירה בכיכולותיו של בני והוא ילמד להסתדר עם מה שיש. כמובן שהצהרה זו לא ערבה לאזני, אך גם שנה זו בכתה ב' האכזבה היא גדולה. הילד משועמם וחסר סבלנות לנלמד בכתה למעט שעורי אנגלית (מקצוע חדש ואתגרי עבורו). התוצאה מוכרת..... שעמום והפרעות...... השנה בני נבחן במכון סאלד אך עדיין לא התקבלו תוצאות הבחינה. יש לציין כי הוא שונה מכיתתו גם בעיסוקיו: מנגן שנתיים וקורא ספרי מדע (רובוטים ואסטרונומיה). וכמובן ששונות זו גם לה יש מחיר. אין בכוונתו להמשיך בבית ספר זה ואף שקלנו מעבר לאזור/עיר אחרים מסבות שונות בהן כלולה גם אכזבתנו ממערכת החינוך במקום מגורינו. ברור שהילד מחונן והרבה מעל רמת בני גילו בהרבה מובנים. אנו מעונינים להתחיל ברגל ימין במקום אחר. האם נושא הדלגת הכתה שווה מחשבה נוספת במעבר למקום חדש בו גם החברה חדשה וההשתלבות תהיה בכמה מישורים??? (מוכרים לי כל המחקרים וכל הדעות בנושא זה). האם אבחון של היכולות להתמודד עם רמת "הכתה המודלגת" כדאי. ידוע שבחינות מכון סאלד הן אזוריות והתוצאות "לא הולכות עם הילד" מה קורה במעבר לאזור אחר??? כל התייחסות תבורך. נורה גלילי
מעבר לאזור מגורים חדש
נורה שלום אתם במרכז הארץ.האם אין פעילות למחוננים בשעות אחרה"צ?מערכת החינוך הממלכתית,הרי דומה בכל מקום עם שינויים לכאן ולכאן.נסו לברר,אם הבעיה של בנכם היא ספציפית לבית-ספר המסוים ואם יש בית-ספר אחר במקום מגוריכם שיותר מתאים לו.ממילא זה סוף שנה כך שיהיה לכם זמן לברר את הענינים.אצל בני בכתה יש עוד שלושה מחוננים והם בחוגים אחרי הצהריים ואחד הולך ללימודי יום פעם בשבוע.לפעמים המחנכת שלהם נותנת להם עבודות למתקדמים. בהצלחה אליס
 
תגובה לנועה, אליס וכל השאר

מעבר לאזור מגורים חדש
נורה שלום אתם במרכז הארץ.האם אין פעילות למחוננים בשעות אחרה"צ?מערכת החינוך הממלכתית,הרי דומה בכל מקום עם שינויים לכאן ולכאן.נסו לברר,אם הבעיה של בנכם היא ספציפית לבית-ספר המסוים ואם יש בית-ספר אחר במקום מגוריכם שיותר מתאים לו.ממילא זה סוף שנה כך שיהיה לכם זמן לברר את הענינים.אצל בני בכתה יש עוד שלושה מחוננים והם בחוגים אחרי הצהריים ואחד הולך ללימודי יום פעם בשבוע.לפעמים המחנכת שלהם נותנת להם עבודות למתקדמים. בהצלחה אליס
תגובה לנועה, אליס וכל השאר
נועה, אני מאד מודה לך על העידוד. בבדיקת בתי הספר באזור מגורנו אין מענה לילדים מחוננים ואין תכנית למחוננים. הילדים המחוננים שעברו לבתי ספר אחרים (שניים שונים) מרוצים באופן יחסי לשנה שעברה אך לא נפתרו בעיותיהם. האחד הוא בית ספר פתוח על אזורי שאינו מתאים לבני והשני, אין בו מקום כי הוא מאד מבוקש וכיתותיו מלאות(שם המצב סביר). חוגים אחר הצהרים הם בהחלט מענה חלקי ומזה שלוש שנים הוא הולך לחוגים: ספורט, אומנות וכפי שהזכרתי הוא מנגן והשנה השתלב גם בתזמורת. הבעיה המרכזית היא במהלך יום לימודים. גם המחנכת שלו כפי שציינתי נותנת לפעמים עבודות למתקדמים הבעיה היא הפעמים הבודדות שהיא נותנת. הוא מאבד את המוטיבציה גם למלא את המשימות הרגילות בכיתה בכיתה עקב חוסר עניין. אין לו עם מי לחלוק עבודות (עבודה בצוות) והוא מרגיש מבודד. בית הספר הנ"ל ספציפית לא מתאים לו לחלוטין. אבל כפי שציינתי גם השאר בסביבה לא מתאימים. והיה ויעבור את מבחני מכון סאלד ילך פעם בשבוע ללימודי יום. אנחנו מחכים בסבלנות לתוצאות. לא עשינו אבחון רגשי כדי לבדוק אפשרות התאמה לכתה גבוהה יותר. אבל זה הכיוון אם לא נמצא פתרון אחר. האם יש למי מכם המלצות היכן ו/או אצל מי לאבחן ? היינו בהחלט מעדיפים למצוא בית ספר שיתאים לצרכיו בשכבת בני גילו.
 
ומה אתם עושים?

תגובה לנועה, אליס וכל השאר
נועה, אני מאד מודה לך על העידוד. בבדיקת בתי הספר באזור מגורנו אין מענה לילדים מחוננים ואין תכנית למחוננים. הילדים המחוננים שעברו לבתי ספר אחרים (שניים שונים) מרוצים באופן יחסי לשנה שעברה אך לא נפתרו בעיותיהם. האחד הוא בית ספר פתוח על אזורי שאינו מתאים לבני והשני, אין בו מקום כי הוא מאד מבוקש וכיתותיו מלאות(שם המצב סביר). חוגים אחר הצהרים הם בהחלט מענה חלקי ומזה שלוש שנים הוא הולך לחוגים: ספורט, אומנות וכפי שהזכרתי הוא מנגן והשנה השתלב גם בתזמורת. הבעיה המרכזית היא במהלך יום לימודים. גם המחנכת שלו כפי שציינתי נותנת לפעמים עבודות למתקדמים הבעיה היא הפעמים הבודדות שהיא נותנת. הוא מאבד את המוטיבציה גם למלא את המשימות הרגילות בכיתה בכיתה עקב חוסר עניין. אין לו עם מי לחלוק עבודות (עבודה בצוות) והוא מרגיש מבודד. בית הספר הנ"ל ספציפית לא מתאים לו לחלוטין. אבל כפי שציינתי גם השאר בסביבה לא מתאימים. והיה ויעבור את מבחני מכון סאלד ילך פעם בשבוע ללימודי יום. אנחנו מחכים בסבלנות לתוצאות. לא עשינו אבחון רגשי כדי לבדוק אפשרות התאמה לכתה גבוהה יותר. אבל זה הכיוון אם לא נמצא פתרון אחר. האם יש למי מכם המלצות היכן ו/או אצל מי לאבחן ? היינו בהחלט מעדיפים למצוא בית ספר שיתאים לצרכיו בשכבת בני גילו.
ומה אתם עושים?
האם יזמתם שיחה עם המורה, והבאתם לה חוברות לתת לבנכם כאשר הוא משתעמם? האם פניתם לפיקוח? האם פניתם למשרד החינוך? הילד שלנו בבית ספר פרטי, אבל הילדים בכיתתו הם ילדים טובים ונחמדים שרובם נמצאים בתחום הנורמה מבחינה אינליגנטית. אבל באסרטיביות, החל מכיתה אלף, אני מודיעה למוריםחד משמעית, שברגע שהילד מסיים את המשימות של הכיתה, הוא יכול לעשות כרצונו, כל עוד הוא לא מפריע. כל המורים, ללא יוצא מן הכלל, רואים הבדל אדיר, בין התקופה שהם נלחמו בנו, ובין התקופה שהם נעתרו להצעתינו. היום זה כבר כמעט אוטומטי - ליהודה יש ספרים נפרדים, תחומי ענין אחרים, והוא עושה בכיתה כרצונו, כל עוד הוא מסיים את המשימות הכיתתיות. הוא מאושר, המורים מאושרים ואנחנו מאושרים.
 
כבכל מערכת ממוסדת

מעבר מחונן לאזור מגורים חדש
אני אם לילד מחונן בן 7 וחצי (כתה ב') ממרכז הארץ. בבית ספרו אין כתת מחוננים ואין לו מענה מראשית כתה א' למעט קבוצת העשרה בחשבון מראשית חודש פברואר 2004. בתום כתה א' הצהירה המנהלת מיזמתה שבבית ספרה אין הדלגת כתה למרות שהיא מכירה בכיכולותיו של בני והוא ילמד להסתדר עם מה שיש. כמובן שהצהרה זו לא ערבה לאזני, אך גם שנה זו בכתה ב' האכזבה היא גדולה. הילד משועמם וחסר סבלנות לנלמד בכתה למעט שעורי אנגלית (מקצוע חדש ואתגרי עבורו). התוצאה מוכרת..... שעמום והפרעות...... השנה בני נבחן במכון סאלד אך עדיין לא התקבלו תוצאות הבחינה. יש לציין כי הוא שונה מכיתתו גם בעיסוקיו: מנגן שנתיים וקורא ספרי מדע (רובוטים ואסטרונומיה). וכמובן ששונות זו גם לה יש מחיר. אין בכוונתו להמשיך בבית ספר זה ואף שקלנו מעבר לאזור/עיר אחרים מסבות שונות בהן כלולה גם אכזבתנו ממערכת החינוך במקום מגורינו. ברור שהילד מחונן והרבה מעל רמת בני גילו בהרבה מובנים. אנו מעונינים להתחיל ברגל ימין במקום אחר. האם נושא הדלגת הכתה שווה מחשבה נוספת במעבר למקום חדש בו גם החברה חדשה וההשתלבות תהיה בכמה מישורים??? (מוכרים לי כל המחקרים וכל הדעות בנושא זה). האם אבחון של היכולות להתמודד עם רמת "הכתה המודלגת" כדאי. ידוע שבחינות מכון סאלד הן אזוריות והתוצאות "לא הולכות עם הילד" מה קורה במעבר לאזור אחר??? כל התייחסות תבורך. נורה גלילי
כבכל מערכת ממוסדת
שבה אין למשתמש זכות וטו, גם אם תבחרי בי"ס מעולה, את עלולה ליפול על מורה שיחבל בכל המוטואים שאת דוגלת בהם. האם בדקתם את מסוגלותו הרגשית של בנכם? קודם הקפצת ילד כיתה כדאי מאוד מאוד לעשות מבדק שכזה.
 
הסיפור מוכר

מעבר מחונן לאזור מגורים חדש
אני אם לילד מחונן בן 7 וחצי (כתה ב') ממרכז הארץ. בבית ספרו אין כתת מחוננים ואין לו מענה מראשית כתה א' למעט קבוצת העשרה בחשבון מראשית חודש פברואר 2004. בתום כתה א' הצהירה המנהלת מיזמתה שבבית ספרה אין הדלגת כתה למרות שהיא מכירה בכיכולותיו של בני והוא ילמד להסתדר עם מה שיש. כמובן שהצהרה זו לא ערבה לאזני, אך גם שנה זו בכתה ב' האכזבה היא גדולה. הילד משועמם וחסר סבלנות לנלמד בכתה למעט שעורי אנגלית (מקצוע חדש ואתגרי עבורו). התוצאה מוכרת..... שעמום והפרעות...... השנה בני נבחן במכון סאלד אך עדיין לא התקבלו תוצאות הבחינה. יש לציין כי הוא שונה מכיתתו גם בעיסוקיו: מנגן שנתיים וקורא ספרי מדע (רובוטים ואסטרונומיה). וכמובן ששונות זו גם לה יש מחיר. אין בכוונתו להמשיך בבית ספר זה ואף שקלנו מעבר לאזור/עיר אחרים מסבות שונות בהן כלולה גם אכזבתנו ממערכת החינוך במקום מגורינו. ברור שהילד מחונן והרבה מעל רמת בני גילו בהרבה מובנים. אנו מעונינים להתחיל ברגל ימין במקום אחר. האם נושא הדלגת הכתה שווה מחשבה נוספת במעבר למקום חדש בו גם החברה חדשה וההשתלבות תהיה בכמה מישורים??? (מוכרים לי כל המחקרים וכל הדעות בנושא זה). האם אבחון של היכולות להתמודד עם רמת "הכתה המודלגת" כדאי. ידוע שבחינות מכון סאלד הן אזוריות והתוצאות "לא הולכות עם הילד" מה קורה במעבר לאזור אחר??? כל התייחסות תבורך. נורה גלילי
הסיפור מוכר
מה שאת אומרת כאן נשמע לי מוכר ביותר, הן מזיכרון עמום שלי לפני כ-40 שנה, בכיתה שלא עומדת ביכולותיי הקוגנטיביות-אינטלקטואליות, והן מבני-יקירי, בן ה-8, שנמצא בכיתה שלא עונה על צרכיו האינטלקטואליים שאינם יודעים שובע. חשבנו על דלגת, אבל לא שנראה לי שתלמיד מודלג שהדליג כיתה (לא נדלגנו על הרעיון...) הוא בהכרח תלמיד מאושר יותר, שכן הפער בין הכיתות הוא בר-השגה ובני (וייתכן שגם בנך) ישיג את הפער הזה וימשיך להיות משועמם. אוכל להמליץ לך על מספר ספרים שבני מתעסק איתם לאחרונה בשיעורי ביה"ס וכך מרסן את שיעמומו (דוגמא טובה לכך היא סייסמולוגה למתקדמים II ומטאורולוגיה למבינים), אולם תפני אליי במסרים האישיים. לסיכום, לא אמליץ על דלגת, שכן זה לא פותר לעניות דעתי את הבעיה בטווח הארוך ויוצר קסקדה חדשה ומלאה של בעיות. בברכת יום פורה, ע. דודושווילי.
 

מקוטיאל

New member
תשמעו את דעתי

מעבר מחונן לאזור מגורים חדש
אני אם לילד מחונן בן 7 וחצי (כתה ב') ממרכז הארץ. בבית ספרו אין כתת מחוננים ואין לו מענה מראשית כתה א' למעט קבוצת העשרה בחשבון מראשית חודש פברואר 2004. בתום כתה א' הצהירה המנהלת מיזמתה שבבית ספרה אין הדלגת כתה למרות שהיא מכירה בכיכולותיו של בני והוא ילמד להסתדר עם מה שיש. כמובן שהצהרה זו לא ערבה לאזני, אך גם שנה זו בכתה ב' האכזבה היא גדולה. הילד משועמם וחסר סבלנות לנלמד בכתה למעט שעורי אנגלית (מקצוע חדש ואתגרי עבורו). התוצאה מוכרת..... שעמום והפרעות...... השנה בני נבחן במכון סאלד אך עדיין לא התקבלו תוצאות הבחינה. יש לציין כי הוא שונה מכיתתו גם בעיסוקיו: מנגן שנתיים וקורא ספרי מדע (רובוטים ואסטרונומיה). וכמובן ששונות זו גם לה יש מחיר. אין בכוונתו להמשיך בבית ספר זה ואף שקלנו מעבר לאזור/עיר אחרים מסבות שונות בהן כלולה גם אכזבתנו ממערכת החינוך במקום מגורינו. ברור שהילד מחונן והרבה מעל רמת בני גילו בהרבה מובנים. אנו מעונינים להתחיל ברגל ימין במקום אחר. האם נושא הדלגת הכתה שווה מחשבה נוספת במעבר למקום חדש בו גם החברה חדשה וההשתלבות תהיה בכמה מישורים??? (מוכרים לי כל המחקרים וכל הדעות בנושא זה). האם אבחון של היכולות להתמודד עם רמת "הכתה המודלגת" כדאי. ידוע שבחינות מכון סאלד הן אזוריות והתוצאות "לא הולכות עם הילד" מה קורה במעבר לאזור אחר??? כל התייחסות תבורך. נורה גלילי
תשמעו את דעתי
אני לא מבין מה הלחץ של אנשים להביא את עצמם או את ילדם לחברה שלדעתם "תהלום את רמתו". לדעתי אדם טוב וחזק צריך להתמודד טוב בכל חברה שבה הוא נמצא. אפילו אם הוא סופר גאון והבן אדם הכי מוכשר בעולם, והוא נמצא בחברה הכי פושטית ועלובה בעולם, הוא לא אמור להרגיש רע עם זה. ואם רע לו עם זה, הנה אתגר בשבילו. במקום שיחפש אתגרים בדמות חוברות מתמטיקה, שאולי ינסה להתחבר עם אנשים שאין להם את המזל שיש לו. אולי שינסה לזלזל בהם פחות. נקודה למחשבה...
 
אבל הוא כן מרגיש רע עם זה

תשמעו את דעתי
אני לא מבין מה הלחץ של אנשים להביא את עצמם או את ילדם לחברה שלדעתם "תהלום את רמתו". לדעתי אדם טוב וחזק צריך להתמודד טוב בכל חברה שבה הוא נמצא. אפילו אם הוא סופר גאון והבן אדם הכי מוכשר בעולם, והוא נמצא בחברה הכי פושטית ועלובה בעולם, הוא לא אמור להרגיש רע עם זה. ואם רע לו עם זה, הנה אתגר בשבילו. במקום שיחפש אתגרים בדמות חוברות מתמטיקה, שאולי ינסה להתחבר עם אנשים שאין להם את המזל שיש לו. אולי שינסה לזלזל בהם פחות. נקודה למחשבה...
אבל הוא כן מרגיש רע עם זה
וכמו כל ילד אחר, גם לו יש את הזכות להימצא בחברה בה הוא לא ירגיש רע.
 

מקוטיאל

New member
יש לו גם את החובה לא להרגיש רע

אבל הוא כן מרגיש רע עם זה
וכמו כל ילד אחר, גם לו יש את הזכות להימצא בחברה בה הוא לא ירגיש רע.
יש לו גם את החובה לא להרגיש רע
באף חברה שבה הוא נמצא. ובכל מקרה, לא הייתי מציע לדון בזכויותיו וחובותיו של ילד. הרי בסופו של דבר גם את מה שנותנים לו וגם את מה שמצפים ממנו לתת - זה הכל לטובתו. אני מציע לדון מהי טובתו. אני בכלל נגד לדון בזכויות של אנשים. אנשים מצפים שהעולם יבוא לקראתם, במקום שהם יביאו את העולם לקראתם.
 
לא נכון, אין חובה כזאת

יש לו גם את החובה לא להרגיש רע
באף חברה שבה הוא נמצא. ובכל מקרה, לא הייתי מציע לדון בזכויותיו וחובותיו של ילד. הרי בסופו של דבר גם את מה שנותנים לו וגם את מה שמצפים ממנו לתת - זה הכל לטובתו. אני מציע לדון מהי טובתו. אני בכלל נגד לדון בזכויות של אנשים. אנשים מצפים שהעולם יבוא לקראתם, במקום שהם יביאו את העולם לקראתם.
לא נכון, אין חובה כזאת
לכל בן אדם יש זכות להרגיש רע בכל מקום. השאלה היא מה עושים עם התחושה הרעה (האם ניתן לטפל בתחושה תוך הישארות באותו המקום, או שמא המצב רקוב מהשורשים וצריך לשנות סביבה). אין שום משמעות בדיון ב"טובתו", מאחר ו"טוב" הוא מושג סובייקטיבי המשתנה בהתאם להרגשה. לכן ניתן מקסימום לדון במה שיגרום לו להרגיש הכי טוב שאפשר, בהווה ובעתיד. וכן, לאנשים יש זכויות בסיסיות מעצם היותם בני אדם, תרצה או לא תרצה.
 

מקוטיאל

New member
מה פתאום

לא נכון, אין חובה כזאת
לכל בן אדם יש זכות להרגיש רע בכל מקום. השאלה היא מה עושים עם התחושה הרעה (האם ניתן לטפל בתחושה תוך הישארות באותו המקום, או שמא המצב רקוב מהשורשים וצריך לשנות סביבה). אין שום משמעות בדיון ב"טובתו", מאחר ו"טוב" הוא מושג סובייקטיבי המשתנה בהתאם להרגשה. לכן ניתן מקסימום לדון במה שיגרום לו להרגיש הכי טוב שאפשר, בהווה ובעתיד. וכן, לאנשים יש זכויות בסיסיות מעצם היותם בני אדם, תרצה או לא תרצה.
מה פתאום
1. זאת מצווה גדולה להרגיש טוב, ולהיות בשמחה תמיד! אסור להרגיש רע. 2. "טוב" הוא מושג סובייקטיבי? ישמרנו האל מכאלה אמירות! 3. אני לא רוצה שיהיו לאנשים זכויות בסיסיות.... מנתינת "זכויות בסיסיות" הגענו לאן שהגענו.
 
שמה קצוץ על האל שלך

מה פתאום
1. זאת מצווה גדולה להרגיש טוב, ולהיות בשמחה תמיד! אסור להרגיש רע. 2. "טוב" הוא מושג סובייקטיבי? ישמרנו האל מכאלה אמירות! 3. אני לא רוצה שיהיו לאנשים זכויות בסיסיות.... מנתינת "זכויות בסיסיות" הגענו לאן שהגענו.
שמה קצוץ על האל שלך
אם זה מה שיש לו להגיד.
 

Kalla

New member
תגובה כללית בעקבות הדיון.

מעבר מחונן לאזור מגורים חדש
אני אם לילד מחונן בן 7 וחצי (כתה ב') ממרכז הארץ. בבית ספרו אין כתת מחוננים ואין לו מענה מראשית כתה א' למעט קבוצת העשרה בחשבון מראשית חודש פברואר 2004. בתום כתה א' הצהירה המנהלת מיזמתה שבבית ספרה אין הדלגת כתה למרות שהיא מכירה בכיכולותיו של בני והוא ילמד להסתדר עם מה שיש. כמובן שהצהרה זו לא ערבה לאזני, אך גם שנה זו בכתה ב' האכזבה היא גדולה. הילד משועמם וחסר סבלנות לנלמד בכתה למעט שעורי אנגלית (מקצוע חדש ואתגרי עבורו). התוצאה מוכרת..... שעמום והפרעות...... השנה בני נבחן במכון סאלד אך עדיין לא התקבלו תוצאות הבחינה. יש לציין כי הוא שונה מכיתתו גם בעיסוקיו: מנגן שנתיים וקורא ספרי מדע (רובוטים ואסטרונומיה). וכמובן ששונות זו גם לה יש מחיר. אין בכוונתו להמשיך בבית ספר זה ואף שקלנו מעבר לאזור/עיר אחרים מסבות שונות בהן כלולה גם אכזבתנו ממערכת החינוך במקום מגורינו. ברור שהילד מחונן והרבה מעל רמת בני גילו בהרבה מובנים. אנו מעונינים להתחיל ברגל ימין במקום אחר. האם נושא הדלגת הכתה שווה מחשבה נוספת במעבר למקום חדש בו גם החברה חדשה וההשתלבות תהיה בכמה מישורים??? (מוכרים לי כל המחקרים וכל הדעות בנושא זה). האם אבחון של היכולות להתמודד עם רמת "הכתה המודלגת" כדאי. ידוע שבחינות מכון סאלד הן אזוריות והתוצאות "לא הולכות עם הילד" מה קורה במעבר לאזור אחר??? כל התייחסות תבורך. נורה גלילי
תגובה כללית בעקבות הדיון.
יש לי הרגשה שיש כאן חלוקה מובהקת לכאלה שמאמינים שצריך לטפח את כישוריו הייחודיים של הילד בניתוק מהעולם ה"רגיל" כי בעולם כזה לא ייתכן שהילד לא יילך לאיבוד ולכאלה שסבורים שאין לעשות דגש על היכולות המיוחדות של הילד, אלא להתמקד בחיי החברה שלו ותפקודו בעולם ה"רגיל", כדי שיהיה חלק בלתי נפרד של החברה. לדעתי - זה חשוב וזה חשוב. למה לא לנסות לשלב? נכון, זה לא תמיד פשוט וצריך כל הזמן לחפש דרכים ולאזן, אך למה מראש להחליט ש-X יותר חשוב מ-Y ולכן נקדיש את כל מאמצינו רק לקידום ה-X? חשוב שהילד יגדל להיות חבר בחברה שמקיפה אותו ויחד עם זאת חשוב לעזור לו לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. אולי לא ניתן לקיים את שתי השאיפות האלה בכל מצב ובכל זמן, אך בהחלט יש לשאוף לכך וכל המרבה הרי זה משובח.
 
תגובה לכולם ובמיוחד לך

תגובה כללית בעקבות הדיון.
יש לי הרגשה שיש כאן חלוקה מובהקת לכאלה שמאמינים שצריך לטפח את כישוריו הייחודיים של הילד בניתוק מהעולם ה"רגיל" כי בעולם כזה לא ייתכן שהילד לא יילך לאיבוד ולכאלה שסבורים שאין לעשות דגש על היכולות המיוחדות של הילד, אלא להתמקד בחיי החברה שלו ותפקודו בעולם ה"רגיל", כדי שיהיה חלק בלתי נפרד של החברה. לדעתי - זה חשוב וזה חשוב. למה לא לנסות לשלב? נכון, זה לא תמיד פשוט וצריך כל הזמן לחפש דרכים ולאזן, אך למה מראש להחליט ש-X יותר חשוב מ-Y ולכן נקדיש את כל מאמצינו רק לקידום ה-X? חשוב שהילד יגדל להיות חבר בחברה שמקיפה אותו ויחד עם זאת חשוב לעזור לו לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. אולי לא ניתן לקיים את שתי השאיפות האלה בכל מצב ובכל זמן, אך בהחלט יש לשאוף לכך וכל המרבה הרי זה משובח.
תגובה לכולם ובמיוחד לך
ראשית, אני שמחה על כל התגובות המעניינות המתיחסות לבעיה שהעלתי. הארותי והערותי לאחר מקרא כל התגובות. אני דוגלת בדרך של Kalla וחושבת שצריך לטפל בשני המישורים. הבעיה העיקרית היא שבית הספר הספציפי הזה ואולי גם הכיתה הספציפית הזו לא מטופלת כראוי למן כיתה א'. במעבר מכתה א' לב' היתה עזיבה של 20% מהילדים ובתום שנה זו יהיו16% נוספים. זה אומר דרשני. לכן אני בטוחה שהמעבר לבית ספר אחר מבחינתנו הוא צעד חיוני ונכון. כתבתי בהודעותי הקודמות שעשינו הרבה נסיונות של הידברות עם המחנכת והמנהלת (אולי לא מספיק) לפתור בעיות חברתיות ולימודיות. יצירת אתגרים פה ושם בכתה א' כסתה בצורה זו או אחרת על הצרכים. השנה הכשלון הוא גמור, למעט אותן שעתיים בקבוצת חשבון מזה שלושה חודשים. אחד הפתרונות היה בהחלט להביא ספר קריאה לכתה (שביעיה סודית, החמישיה והכלב, אמיל והבלשים והגדול מכל בדור הצעיר היום הוא... הארי פוטר. כן יוסי, ספרי הרפתקאות כפי שאנחנו קראנו בילדותנו). וספריית בית הספר השאילה לו ספרי מדע. פתרון זה היה מקובל לזמן מה על המחנכת אך לא על שאר המורים, למרות שהוא הכין שעורים - זה לא נושא בעייתי הוא אפילו במרבית המקרים נהנה מכך כי לא צריך להתאמץ, והיה פעיל בכיתה כשנשאל. פתרון נוסף היה משלוח תשבצים אבל גם זה נדחה על ידי חלק מן המורים. קשה היה למרביתם לעניין אותו. הצעתי מספר פעמים מטלות אישיות על המחשב אך למעט נסיון אחד או שניים, שצלחו יפה הם לא הסכימו. כך שכמעט כל נסיון שהוצע התקבל בשיחה, אך בפועל הסתבר למורים שהוא מהווה "הפרעה" ללימודים השוטפים של הכיתה. "למה הוא יכול לקרוא ואני לא, מדוע הוא פטור ממשימה זו או אחרת" וכך הלאה. כמובן שמצב זה יצר את הבידוד החברתי, והקשה עליו יותר. הוא התגעגע לחלק מחבריו שעזבו שנה שעברה והיה לו קשה להתמודד עם המצב הקיים. חלק מהתמודדות התבטא בהפרעות לתלמידים ולמורים וחלק בהתבודדות. גם האלימות שהופנתה כלפיו לא טופלה כראוי על ידי המערכת. קריאת ספרי המדע והנגינה הם ביזמתו בלבד הוא לא נדחף לכך. הוא ילד סקרן מטבעו מגיל מאד צעיר והוא מתקדם בקצב שלו על פי נטיותיו. אני יכולה רק לברך שיש לנו ילד שיודע מה הוא אוהב מה הוא רוצה, מסוגל לבחור תחומי התעיינות בעצמו ולממש אותם. רק שיתנו לו ולא יטרפדו את הצורך הבסיסי הזה שלו לשאול, לחקור, להתעניין וגם לקבל מענה על כך. אני בדעה שיש לאזן בין טיפוח כישוריו ועידודו לבין השילוב החברתי בעולם בו אנו חיים. אני לא מצפה יותר מידי, אך המקום בו אני נמצאת כיום, למרות שזו מציאות כואבת, לא מתאים לילד חברתית ולא נותן מענה לצרכיו. רק לתזכורת אני לא בפריפריה אני במרכז הארץ במקום שכביכול נחשב בסדר, אך כפי שרבים כתבו היו לי כנראה ציפיות ממערכת החינוך, לא מוגזמות מידי, אבל גם את המעט לדעתי לא קיבלתי. בשובה לכותבת על אובדן יום למחוננים שאנו "עשויים" להפסיד והיה ונקבל תשובה חיובית. והיה ובני יקבל מענה לצרכיו החברתיים והאינטלקטואלים במקום אחר יצאנו נשכרים. כל חיינו אנו מתפשרים ולכל אחד הגבולות שלו. הלוואי יוסי והיינו היום בסיטואציה שלך שיכולת ללמוד ולעשות בבית הספר כרצונך ובלבד שתענה על דרישות בית הספר. אך במציאות הנוכחית המצב הוא לא כזה וחבל. כדי לא להכביר מלים אסיים באותה תקווה שסיימתי בהודעה הקודמת. מקווה שבבית הספר הבא ימצא חברים מתאימים ואוזן קשבת לצרכיו בתנאי שיימצא מי שיקשיב לרחשי הלב.
 
אתם נמצאים באזור המרכז

תגובה לכולם ובמיוחד לך
ראשית, אני שמחה על כל התגובות המעניינות המתיחסות לבעיה שהעלתי. הארותי והערותי לאחר מקרא כל התגובות. אני דוגלת בדרך של Kalla וחושבת שצריך לטפל בשני המישורים. הבעיה העיקרית היא שבית הספר הספציפי הזה ואולי גם הכיתה הספציפית הזו לא מטופלת כראוי למן כיתה א'. במעבר מכתה א' לב' היתה עזיבה של 20% מהילדים ובתום שנה זו יהיו16% נוספים. זה אומר דרשני. לכן אני בטוחה שהמעבר לבית ספר אחר מבחינתנו הוא צעד חיוני ונכון. כתבתי בהודעותי הקודמות שעשינו הרבה נסיונות של הידברות עם המחנכת והמנהלת (אולי לא מספיק) לפתור בעיות חברתיות ולימודיות. יצירת אתגרים פה ושם בכתה א' כסתה בצורה זו או אחרת על הצרכים. השנה הכשלון הוא גמור, למעט אותן שעתיים בקבוצת חשבון מזה שלושה חודשים. אחד הפתרונות היה בהחלט להביא ספר קריאה לכתה (שביעיה סודית, החמישיה והכלב, אמיל והבלשים והגדול מכל בדור הצעיר היום הוא... הארי פוטר. כן יוסי, ספרי הרפתקאות כפי שאנחנו קראנו בילדותנו). וספריית בית הספר השאילה לו ספרי מדע. פתרון זה היה מקובל לזמן מה על המחנכת אך לא על שאר המורים, למרות שהוא הכין שעורים - זה לא נושא בעייתי הוא אפילו במרבית המקרים נהנה מכך כי לא צריך להתאמץ, והיה פעיל בכיתה כשנשאל. פתרון נוסף היה משלוח תשבצים אבל גם זה נדחה על ידי חלק מן המורים. קשה היה למרביתם לעניין אותו. הצעתי מספר פעמים מטלות אישיות על המחשב אך למעט נסיון אחד או שניים, שצלחו יפה הם לא הסכימו. כך שכמעט כל נסיון שהוצע התקבל בשיחה, אך בפועל הסתבר למורים שהוא מהווה "הפרעה" ללימודים השוטפים של הכיתה. "למה הוא יכול לקרוא ואני לא, מדוע הוא פטור ממשימה זו או אחרת" וכך הלאה. כמובן שמצב זה יצר את הבידוד החברתי, והקשה עליו יותר. הוא התגעגע לחלק מחבריו שעזבו שנה שעברה והיה לו קשה להתמודד עם המצב הקיים. חלק מהתמודדות התבטא בהפרעות לתלמידים ולמורים וחלק בהתבודדות. גם האלימות שהופנתה כלפיו לא טופלה כראוי על ידי המערכת. קריאת ספרי המדע והנגינה הם ביזמתו בלבד הוא לא נדחף לכך. הוא ילד סקרן מטבעו מגיל מאד צעיר והוא מתקדם בקצב שלו על פי נטיותיו. אני יכולה רק לברך שיש לנו ילד שיודע מה הוא אוהב מה הוא רוצה, מסוגל לבחור תחומי התעיינות בעצמו ולממש אותם. רק שיתנו לו ולא יטרפדו את הצורך הבסיסי הזה שלו לשאול, לחקור, להתעניין וגם לקבל מענה על כך. אני בדעה שיש לאזן בין טיפוח כישוריו ועידודו לבין השילוב החברתי בעולם בו אנו חיים. אני לא מצפה יותר מידי, אך המקום בו אני נמצאת כיום, למרות שזו מציאות כואבת, לא מתאים לילד חברתית ולא נותן מענה לצרכיו. רק לתזכורת אני לא בפריפריה אני במרכז הארץ במקום שכביכול נחשב בסדר, אך כפי שרבים כתבו היו לי כנראה ציפיות ממערכת החינוך, לא מוגזמות מידי, אבל גם את המעט לדעתי לא קיבלתי. בשובה לכותבת על אובדן יום למחוננים שאנו "עשויים" להפסיד והיה ונקבל תשובה חיובית. והיה ובני יקבל מענה לצרכיו החברתיים והאינטלקטואלים במקום אחר יצאנו נשכרים. כל חיינו אנו מתפשרים ולכל אחד הגבולות שלו. הלוואי יוסי והיינו היום בסיטואציה שלך שיכולת ללמוד ולעשות בבית הספר כרצונך ובלבד שתענה על דרישות בית הספר. אך במציאות הנוכחית המצב הוא לא כזה וחבל. כדי לא להכביר מלים אסיים באותה תקווה שסיימתי בהודעה הקודמת. מקווה שבבית הספר הבא ימצא חברים מתאימים ואוזן קשבת לצרכיו בתנאי שיימצא מי שיקשיב לרחשי הלב.
אתם נמצאים באזור המרכז
ממה שהבנתי, הבן שלך בשנה הבאה יהיה בכיתה ג'. מה לגבי כיתת מחוננים? חשבתם על העניין?
 
וכי למה חשוב שהילד "יתפקד" בעולם

תגובה כללית בעקבות הדיון.
יש לי הרגשה שיש כאן חלוקה מובהקת לכאלה שמאמינים שצריך לטפח את כישוריו הייחודיים של הילד בניתוק מהעולם ה"רגיל" כי בעולם כזה לא ייתכן שהילד לא יילך לאיבוד ולכאלה שסבורים שאין לעשות דגש על היכולות המיוחדות של הילד, אלא להתמקד בחיי החברה שלו ותפקודו בעולם ה"רגיל", כדי שיהיה חלק בלתי נפרד של החברה. לדעתי - זה חשוב וזה חשוב. למה לא לנסות לשלב? נכון, זה לא תמיד פשוט וצריך כל הזמן לחפש דרכים ולאזן, אך למה מראש להחליט ש-X יותר חשוב מ-Y ולכן נקדיש את כל מאמצינו רק לקידום ה-X? חשוב שהילד יגדל להיות חבר בחברה שמקיפה אותו ויחד עם זאת חשוב לעזור לו לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. אולי לא ניתן לקיים את שתי השאיפות האלה בכל מצב ובכל זמן, אך בהחלט יש לשאוף לכך וכל המרבה הרי זה משובח.
וכי למה חשוב שהילד "יתפקד" בעולם
ה"רגיל", עם העולם האמיתי שלו איננו העולם הרגיל? בעיניי, שתי המטרות החשובות הן 1. (החשובה ביותר) שהילד יהיה כמה שיותר מאושר בתקופת ילדותו. 2. להקנות לו במידת האפשר כישורים שיעזרו לו בהמשך החיים (הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית). ילד מחונן אשר לא מסתדר עם המסגרת הרגילה נופל חזק גם בראשונה וגם בשניה. לעומת זאת, אם יימצא הילד במסגרת מיוחדת שגם תאתגר אותו מבחינה שכלית וגם יוכל למצוא בה את החברים אשר לא מצא ב"עולם הרגיל" הרי שבעיניי הוא יוצא מורווח הרבה יותר משאר בני גילו (מחוננים או לא מחוננים).
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה