מעבר מחונן לאזור מגורים חדש

[Kalla]

את שואלת מדוע זה חשוב

וכי למה חשוב שהילד "יתפקד" בעולם
ה"רגיל", עם העולם האמיתי שלו איננו העולם הרגיל? בעיניי, שתי המטרות החשובות הן 1. (החשובה ביותר) שהילד יהיה כמה שיותר מאושר בתקופת ילדותו. 2. להקנות לו במידת האפשר כישורים שיעזרו לו בהמשך החיים (הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית). ילד מחונן אשר לא מסתדר עם המסגרת הרגילה נופל חזק גם בראשונה וגם בשניה. לעומת זאת, אם יימצא הילד במסגרת מיוחדת שגם תאתגר אותו מבחינה שכלית וגם יוכל למצוא בה את החברים אשר לא מצא ב"עולם הרגיל" הרי שבעיניי הוא יוצא מורווח הרבה יותר משאר בני גילו (מחוננים או לא מחוננים).

את שואלת מדוע זה חשוב
ואחר כך עונה על כך יפה מאוד בעצמך: שמטרה חשובה היא "להקנות לו במידת האפשר כישורים שיעזרו לו בהמשך החיים (הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית). בדיוק לזה התכוונתי. בכלל, אני מסכימה לגמרי עם שתי המטרות שציינת בתשובתך. אני בכלל לא נגד מסגרת למחוננים (גם בני נמצא באחת כזאת), אלא נגד הזלזול שראיתי לא פעם בפורום בילדים ה"רגילים" ובמסגרות הרגילות. אין לי ספק שהזלזול הזה וההרגשה של "אני מורם מעם" מחלחלת מההורים האלה גם לילדים, וחבל. צריך לקרב במידת האפשר ולא להרחיק כמה שיותר. פרט לכך, אני לא מאמינה שתמיד יוכל המחונן להישאר ב"עולם האמיתי" שלו. מניסיון, בסופו של דבר, העולם האמיתי היחיד הוא זה שבו אנו חיים: הצבא, העבודה, הסופר וכו'. ברור שעולם פנימי יכול להיות עשיר מאוד וחלקים ממנו יכולים להיות לחלוטין לא קשורים לעולם הזה (ואני מדברת מניסיון של מישהי שבגיל 36 עדיין משחקת כל שבוע מבוכים ודרקונים עם חבר'ה בגילה בהתלהבות של גיל הטיפשעשרה), אך העולם החיצוני אינו בורח לשום מקום ולהתחמק ממנו אינו הפתרון, לא למחוננים ולא ללא מחוננים. זה כל מה שרציתי לומר.

 

[נועה לביא]

אני מזלזלת לחלוטין במסגרות הרגילות

את שואלת מדוע זה חשוב
ואחר כך עונה על כך יפה מאוד בעצמך: שמטרה חשובה היא "להקנות לו במידת האפשר כישורים שיעזרו לו בהמשך החיים (הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית). בדיוק לזה התכוונתי. בכלל, אני מסכימה לגמרי עם שתי המטרות שציינת בתשובתך. אני בכלל לא נגד מסגרת למחוננים (גם בני נמצא באחת כזאת), אלא נגד הזלזול שראיתי לא פעם בפורום בילדים ה"רגילים" ובמסגרות הרגילות. אין לי ספק שהזלזול הזה וההרגשה של "אני מורם מעם" מחלחלת מההורים האלה גם לילדים, וחבל. צריך לקרב במידת האפשר ולא להרחיק כמה שיותר. פרט לכך, אני לא מאמינה שתמיד יוכל המחונן להישאר ב"עולם האמיתי" שלו. מניסיון, בסופו של דבר, העולם האמיתי היחיד הוא זה שבו אנו חיים: הצבא, העבודה, הסופר וכו'. ברור שעולם פנימי יכול להיות עשיר מאוד וחלקים ממנו יכולים להיות לחלוטין לא קשורים לעולם הזה (ואני מדברת מניסיון של מישהי שבגיל 36 עדיין משחקת כל שבוע מבוכים ודרקונים עם חבר'ה בגילה בהתלהבות של גיל הטיפשעשרה), אך העולם החיצוני אינו בורח לשום מקום ולהתחמק ממנו אינו הפתרון, לא למחוננים ולא ללא מחוננים. זה כל מה שרציתי לומר.

אני מזלזלת לחלוטין במסגרות הרגילות
זו הבית ספרית וחלק מזו הצבאית, על איך שהן מתפקדות. באנשים אני בד"כ לא מזלזלת (אם כי יש כאלה בעלי תכונות שאני לא במיוחד מכבדת). אני נוטה להאמין שהעולם האמיתי עבור כל אחד הוא זה שהוא יוצר עבור עצמו, מקום העבודה שהוא מוצא על פי העניין (מה שלמד) והחברים שהוא מוצא גם ע"פ העניין. לא מדובר בעולם פנימי אלא בחיצוני לחלוטין. בתור דוגמא, נסי לחשוב כמה אנשים שקיבלו 500 בפסיכומטרי את מכירה (סתם דוגמא, אני הראשונה לזלזל במסחרה הזאת) מהסביבה הקרובה שלך. לא יותר מדי, נכון? קחי גם בחשבון שלא לכל האנשים (ובפרט למחוננים שבהם) יש את אותו מסלול חיים המתאים לדגם הסטנדרטי. שלי ממש אינו כזה.

 

[Kalla]

יש אצלך הרבה מרירות.

אני מזלזלת לחלוטין במסגרות הרגילות
זו הבית ספרית וחלק מזו הצבאית, על איך שהן מתפקדות. באנשים אני בד"כ לא מזלזלת (אם כי יש כאלה בעלי תכונות שאני לא במיוחד מכבדת). אני נוטה להאמין שהעולם האמיתי עבור כל אחד הוא זה שהוא יוצר עבור עצמו, מקום העבודה שהוא מוצא על פי העניין (מה שלמד) והחברים שהוא מוצא גם ע"פ העניין. לא מדובר בעולם פנימי אלא בחיצוני לחלוטין. בתור דוגמא, נסי לחשוב כמה אנשים שקיבלו 500 בפסיכומטרי את מכירה (סתם דוגמא, אני הראשונה לזלזל במסחרה הזאת) מהסביבה הקרובה שלך. לא יותר מדי, נכון? קחי גם בחשבון שלא לכל האנשים (ובפרט למחוננים שבהם) יש את אותו מסלול חיים המתאים לדגם הסטנדרטי. שלי ממש אינו כזה.

יש אצלך הרבה מרירות.
לא נראה לי שהזלזול הזה הפך אותך לאדם מאושר יותר. והחיים הם לא כל כך פשוטים ושחור לבן כפי שאת מתארת אותם.

 

[נועה לביא]

אדם מאושר? יש חיה כזאת?

יש אצלך הרבה מרירות.
לא נראה לי שהזלזול הזה הפך אותך לאדם מאושר יותר. והחיים הם לא כל כך פשוטים ושחור לבן כפי שאת מתארת אותם.

אדם מאושר? יש חיה כזאת?
אם כן, אז הוא בטח חולה

חיים פשוטים? אני?

 

[Kalla]

ברור שאין אדם שכל הזמן מאושר.

אדם מאושר? יש חיה כזאת?
אם כן, אז הוא בטח חולה

חיים פשוטים? אני?

ברור שאין אדם שכל הזמן מאושר.
אך בהחלט יש אנשים (וביניהם אף מחוננים בחסד שאני מכירה) שרואים את הצדדים היפים של החיים ובהחלט מסוגלים לחוש אושר חלק לא מבוטל מהזמן. אך זה בזכות כך שהם נוטים לאהוב ולקבל מכל הלב גם את הדברים והאנשים ה"נחותים" מהם ולהשתתף בחייהם בטבעיות וברצון. אם זו מחלה, אני בהחלט מקווה שאני חולה בה (ואני לא מחוננת, אך לצערי גם בקרב הלא מחוננים יש הרבה אנשים מרירים ו/ או מתנשאים, ובטח מאוד אומללים). ולגבי חיים פשוטים - התכוונתי שאת הצגת דגם מאוד מפושט של החיים בהם המחונן יכול לחיות בתוך עולם פרי יצירתו, שהוא בעצם עולמו האמיתי, ולא להתנגש כמעט בכלל עם העולם שבו חיים בני התמותה הרגילים. לדעתי זה הרבה יותר מורכב מזה. אין זה אומר, כמובן, שהתכוונתי לכך שחייך קלים. נהפוך הוא, הרושם שנוצר אצלי בעקבות הדברים שכתבת, שבהם חשתי לא מעט רגשות שליליים כלפי העולם הלא מחונן (שמה לעשות, הוא הרוב), שהם בהחלט לא.

 

[נועה לביא]

למה את חושבת שאני לא כזאת?

ברור שאין אדם שכל הזמן מאושר.
אך בהחלט יש אנשים (וביניהם אף מחוננים בחסד שאני מכירה) שרואים את הצדדים היפים של החיים ובהחלט מסוגלים לחוש אושר חלק לא מבוטל מהזמן. אך זה בזכות כך שהם נוטים לאהוב ולקבל מכל הלב גם את הדברים והאנשים ה"נחותים" מהם ולהשתתף בחייהם בטבעיות וברצון. אם זו מחלה, אני בהחלט מקווה שאני חולה בה (ואני לא מחוננת, אך לצערי גם בקרב הלא מחוננים יש הרבה אנשים מרירים ו/ או מתנשאים, ובטח מאוד אומללים). ולגבי חיים פשוטים - התכוונתי שאת הצגת דגם מאוד מפושט של החיים בהם המחונן יכול לחיות בתוך עולם פרי יצירתו, שהוא בעצם עולמו האמיתי, ולא להתנגש כמעט בכלל עם העולם שבו חיים בני התמותה הרגילים. לדעתי זה הרבה יותר מורכב מזה. אין זה אומר, כמובן, שהתכוונתי לכך שחייך קלים. נהפוך הוא, הרושם שנוצר אצלי בעקבות הדברים שכתבת, שבהם חשתי לא מעט רגשות שליליים כלפי העולם הלא מחונן (שמה לעשות, הוא הרוב), שהם בהחלט לא.

למה את חושבת שאני לא כזאת?
אני לא מתיימרת להיות בעלת נוסחא לחיים טובים, בימים אלו אני בן אדם שבלשון המעטה לא שמח במיוחד, אבל זה מאחר וכמו לכל אחד אחר גם לי יש חיים אישיים (שלאו דווקא קשורים באופן ישיר למחוננות שלי). את לחלוטין טועה לגבי אם את חושבת שאני מסתכלת על אנשים לא מחוננים כנחותים ממני או מסתכלת מלמעלה בכלל. יש אנשים שאני לא מכבדת וישנם דברים שמפריעים לי (כמו לכל אחד אחר), אבל מנת משכל של זה או אחר אף פעם לא מהווה שיקול. קטונתי מלקבוע מהם הכישורים הנדרשים על מנת "התנגשות חלקה בעולם האמיתי", אבל מה שבטוח זה שהתנשאות איננה אחד מהם.

 

[Kalla]

תראי, אני לא מכירה אותך.

למה את חושבת שאני לא כזאת?
אני לא מתיימרת להיות בעלת נוסחא לחיים טובים, בימים אלו אני בן אדם שבלשון המעטה לא שמח במיוחד, אבל זה מאחר וכמו לכל אחד אחר גם לי יש חיים אישיים (שלאו דווקא קשורים באופן ישיר למחוננות שלי). את לחלוטין טועה לגבי אם את חושבת שאני מסתכלת על אנשים לא מחוננים כנחותים ממני או מסתכלת מלמעלה בכלל. יש אנשים שאני לא מכבדת וישנם דברים שמפריעים לי (כמו לכל אחד אחר), אבל מנת משכל של זה או אחר אף פעם לא מהווה שיקול. קטונתי מלקבוע מהם הכישורים הנדרשים על מנת "התנגשות חלקה בעולם האמיתי", אבל מה שבטוח זה שהתנשאות איננה אחד מהם.

תראי, אני לא מכירה אותך.
ההתרשמות שלי מבוססת רק על מה שכתבת: על חוסר שביעות רצון וזלזול במסגרות החיים הסטנדרטיות (לא באנשים) שביטאת בהודעותייך. מעבר כך, הדברים שכתבתי הם הבעת דעה כללית ולאו דווקא אישיים כלפייך. ברור שחלק חשוב מאושרו האישי של אדם הוא מה שמתרחש בחייו הפרטיים, אך יחד עם זאת, כשהאדם באופן כללי לא מרוצה ממרבית המסגרות או המצבים שמהם, מטבע הדברים, מורכבים חיינו - זה בוודאי אינו תורם לאושרו.

 

[נועה לביא]

העובדה שלא הייתי בתיכון, וגם לא

תראי, אני לא מכירה אותך.
ההתרשמות שלי מבוססת רק על מה שכתבת: על חוסר שביעות רצון וזלזול במסגרות החיים הסטנדרטיות (לא באנשים) שביטאת בהודעותייך. מעבר כך, הדברים שכתבתי הם הבעת דעה כללית ולאו דווקא אישיים כלפייך. ברור שחלק חשוב מאושרו האישי של אדם הוא מה שמתרחש בחייו הפרטיים, אך יחד עם זאת, כשהאדם באופן כללי לא מרוצה ממרבית המסגרות או המצבים שמהם, מטבע הדברים, מורכבים חיינו - זה בוודאי אינו תורם לאושרו.

העובדה שלא הייתי בתיכון, וגם לא
בצבא, תורמת משמעותית לאושרי

 

[Kalla]

בוודאי, בהתאם לדעתך עליהם.

העובדה שלא הייתי בתיכון, וגם לא
בצבא, תורמת משמעותית לאושרי

בוודאי, בהתאם לדעתך עליהם.
אך אולי, רק אולי, אם היית מסוגלת להנות או להרגיש צורך להיות בתיכון או מצבא, זה היה תורם עוד יותר משמעותית לאושרך. אולי אני טועה, אך אני פשוט שמתי לב שהאנשים המאושרים ביותר שאני מכירה הם לא כאלה שמחפשים להתנתק מהמסגרות האלה, אלא להפך, מקבלים באהבה וברצון גם את החלק הזה שבחיים.

 

[נועה לביא]

יש לך אושרמטר?

בוודאי, בהתאם לדעתך עליהם.
אך אולי, רק אולי, אם היית מסוגלת להנות או להרגיש צורך להיות בתיכון או מצבא, זה היה תורם עוד יותר משמעותית לאושרך. אולי אני טועה, אך אני פשוט שמתי לב שהאנשים המאושרים ביותר שאני מכירה הם לא כאלה שמחפשים להתנתק מהמסגרות האלה, אלא להפך, מקבלים באהבה וברצון גם את החלק הזה שבחיים.

יש לך אושרמטר?
מה, בדיוק, גורם לך לחשוב שאלה שנהנים מהתיכון או מהצבא מאושרים יותר מאלה שממילא לא נהנים שם ולכן לא שם? את באמת חושבת שתקופת הנעורים של תיכוניסט ממוצע הנזרק בזרם של לחץ חברתי ולומד לבגרויות שלא יועילו לו בדבר בחיים ורק מדכאות אצלו את הרצון לדעת הייתה יותר מאושרת משלי, מחוץ לבית הכלא, היכן שבאמת נהניתי להיות? כיצד "מקבלים באהבה וברצון" מקום שרק מאמלל אותך בעודך יודעת שבחוץ מחכים לך דברים טובים יותר? בדבר אחד אני מסכימה איתך, אלה שמחפשים להתנתק אכן לא מאושרים במיוחד.

 

[Kalla]

ברור שאין לי איך למדוד אושר

יש לך אושרמטר?
מה, בדיוק, גורם לך לחשוב שאלה שנהנים מהתיכון או מהצבא מאושרים יותר מאלה שממילא לא נהנים שם ולכן לא שם? את באמת חושבת שתקופת הנעורים של תיכוניסט ממוצע הנזרק בזרם של לחץ חברתי ולומד לבגרויות שלא יועילו לו בדבר בחיים ורק מדכאות אצלו את הרצון לדעת הייתה יותר מאושרת משלי, מחוץ לבית הכלא, היכן שבאמת נהניתי להיות? כיצד "מקבלים באהבה וברצון" מקום שרק מאמלל אותך בעודך יודעת שבחוץ מחכים לך דברים טובים יותר? בדבר אחד אני מסכימה איתך, אלה שמחפשים להתנתק אכן לא מאושרים במיוחד.

ברור שאין לי איך למדוד אושר
ואין לי מונופול על האמת. כל מה שאמרתי שזה הרושם שלי - שאנשים כאלה מטבעם מאושרים יותר. איך הם מאושרים יותר- לדעתי (ושוב - זו רק דעה) בדיוק מהסיבה הזאת שהדברים האלה לא מאמללים אותם, שהם עושים אותם ברצון ומקבלים אותם באהבה. הם חושבים שמה שטוב ונכון וחשוב זה כאן ועכשיו ולא עסוקים בלחשוב שאולי יכלו לעשות כרגע משהו אחר, מתגמל יותר.

 

[נועה לביא]

אבל מה אם מה שכאן ועכשיו

ברור שאין לי איך למדוד אושר
ואין לי מונופול על האמת. כל מה שאמרתי שזה הרושם שלי - שאנשים כאלה מטבעם מאושרים יותר. איך הם מאושרים יותר- לדעתי (ושוב - זו רק דעה) בדיוק מהסיבה הזאת שהדברים האלה לא מאמללים אותם, שהם עושים אותם ברצון ומקבלים אותם באהבה. הם חושבים שמה שטוב ונכון וחשוב זה כאן ועכשיו ולא עסוקים בלחשוב שאולי יכלו לעשות כרגע משהו אחר, מתגמל יותר.

אבל מה אם מה שכאן ועכשיו
מרגיש לא טוב ולא נכון? למה את חושבת שמי שמרגיש ככה ועוזב ולאחר מכן נהנה היכן שהוא נמצא מאושר פחות ממי שכן נמצא שם?

 

[Kalla]

אני לא חושבת ככה.

אבל מה אם מה שכאן ועכשיו
מרגיש לא טוב ולא נכון? למה את חושבת שמי שמרגיש ככה ועוזב ולאחר מכן נהנה היכן שהוא נמצא מאושר פחות ממי שכן נמצא שם?

אני לא חושבת ככה.
ברור שלא ניתן וגם לא צריך (וגם כנראה מצביע על איזו בעיה נפשית) לאהוב כל דבר כל הזמן. יש דברים שכדאי ואפילו חובה לעזוב, שלא טובים, לא מתאימים ולא בריאים לאדם זה או אחר, ואם הוא עובר מהם לכאלה שמתאימים לו יותר הוא יותר מאושר. הכל שאלה של מינון, של פרופורציות. אם האדם באופן קונסיסטנטי לא מוצא את עצמו באף מסגרת, לדעתי הוא צריך לשאול את עצמו למה (ושוב - זו דעה כללית ולא מתייחסת באופן אישי אלייך או לאף אחד אחר).

 

[נועה לביא]

לא יודעת אם הוא צריך לשאול את עצמו

אני לא חושבת ככה.
ברור שלא ניתן וגם לא צריך (וגם כנראה מצביע על איזו בעיה נפשית) לאהוב כל דבר כל הזמן. יש דברים שכדאי ואפילו חובה לעזוב, שלא טובים, לא מתאימים ולא בריאים לאדם זה או אחר, ואם הוא עובר מהם לכאלה שמתאימים לו יותר הוא יותר מאושר. הכל שאלה של מינון, של פרופורציות. אם האדם באופן קונסיסטנטי לא מוצא את עצמו באף מסגרת, לדעתי הוא צריך לשאול את עצמו למה (ושוב - זו דעה כללית ולא מתייחסת באופן אישי אלייך או לאף אחד אחר).

לא יודעת אם הוא צריך לשאול את עצמו
"למה", כמו שהוא צריך לשאול את עצמו היכן הוא כן מוצא את עצמו ולהיות שם.

 

[Kalla]

נכון, אך שוב, אם זה במידה.

לא יודעת אם הוא צריך לשאול את עצמו
"למה", כמו שהוא צריך לשאול את עצמו היכן הוא כן מוצא את עצמו ולהיות שם.

נכון, אך שוב, אם זה במידה.
כי אם זה כך כמעט בכל דבר, לא יישאר לו הרבה איפה להיות כדי להרגיש טוב ובעקבות כך להיות מאושר.

 

[חפת]

כתת מחוננים או הדלגה

מעבר מחונן לאזור מגורים חדש
אני אם לילד מחונן בן 7 וחצי (כתה ב') ממרכז הארץ. בבית ספרו אין כתת מחוננים ואין לו מענה מראשית כתה א' למעט קבוצת העשרה בחשבון מראשית חודש פברואר 2004. בתום כתה א' הצהירה המנהלת מיזמתה שבבית ספרה אין הדלגת כתה למרות שהיא מכירה בכיכולותיו של בני והוא ילמד להסתדר עם מה שיש. כמובן שהצהרה זו לא ערבה לאזני, אך גם שנה זו בכתה ב' האכזבה היא גדולה. הילד משועמם וחסר סבלנות לנלמד בכתה למעט שעורי אנגלית (מקצוע חדש ואתגרי עבורו). התוצאה מוכרת..... שעמום והפרעות...... השנה בני נבחן במכון סאלד אך עדיין לא התקבלו תוצאות הבחינה. יש לציין כי הוא שונה מכיתתו גם בעיסוקיו: מנגן שנתיים וקורא ספרי מדע (רובוטים ואסטרונומיה). וכמובן ששונות זו גם לה יש מחיר. אין בכוונתו להמשיך בבית ספר זה ואף שקלנו מעבר לאזור/עיר אחרים מסבות שונות בהן כלולה גם אכזבתנו ממערכת החינוך במקום מגורינו. ברור שהילד מחונן והרבה מעל רמת בני גילו בהרבה מובנים. אנו מעונינים להתחיל ברגל ימין במקום אחר. האם נושא הדלגת הכתה שווה מחשבה נוספת במעבר למקום חדש בו גם החברה חדשה וההשתלבות תהיה בכמה מישורים??? (מוכרים לי כל המחקרים וכל הדעות בנושא זה). האם אבחון של היכולות להתמודד עם רמת "הכתה המודלגת" כדאי. ידוע שבחינות מכון סאלד הן אזוריות והתוצאות "לא הולכות עם הילד" מה קורה במעבר לאזור אחר??? כל התייחסות תבורך. נורה גלילי

כתת מחוננים או הדלגה
נורה שלום, אני מאמין שאת מכירה את כל מסלולי המחוננים הקיימים - העשרה אחה"צ, יום מרוכז שבועי, כיתת מחוננים וכדומה. לאור נסיוננו אני ממליץ שלא להקפיץ כתה, שלב ההתפתחות הריגשי של הילד חייב להתאים לחבריו ולא מספיק רק יכולות שיכליות גבוהות. אם אתם גרים באזור המרכז אני ממליץ לך לבחון את מסלול המחוננים בפתח תקווה שהוא היחיד בארץ בו לומדים הילדים בכתת מחוננים מכתה ד' ועד יב' עם רכוז עירוני ברצף של 9 שנים. מסלול זה מוכיח את עצמו. כל המורים עוברים הכשרה לעבודה עם כתת מחוננים בידיעה שזו הכתה הכי לא הומוגנית שיכולה להיות. אגב, הכשרת המורים מוכיחה את עצמה בכך שגם כיתות שאינן כיתות מחוננים בהן מלמדים מורים אלה מגיעות להישגים גבוהים באותם תחומי לימוד. יתרון נוסף למסלול זה הוא שיתוף מלא של ההורים בבניית תוכניות העשרה במסגרת שעות הלימודים ומעבר להן. בהצלחה עם ילדך.