מלונית או דולה?

[חייבתלהגיב]

זה כדי להכין

את התינוקות לטירונות.

 

[פלגיה]

השכמה בחמש בבוקר זה באמת מופרך

ועוד לסבב של בדיקות חום, לחץ דם ועוד.
אני מניחה שזה הגיוני בשגרת בית חולים, שבה יש בשבע חילופי משמרות, וצריך עד אליה להיות מעודכנים במצב. אלא שקצת שוכחים שרוב הנשים אחרי לידה אינן חולות בכלל.

 

[שקדייה]

72 שעות מהלידה, זה מין רגע כזה שבו...

גם אם מישהו שואל אותך "מה השעה?"- את פורצת בבכי מטורף..... זה הורמונלי.

ברור שעייפות היא חלק מהעניין.

שוב, אני לא חושבת שבמקרי קצה, או גם במקרים שהם פחות קיצוניים (כמו מה שאת מתארת) זה יהרג ובל יעבור. אבל בכללי זה עדיף בעיני.
אחרי הלידה הראשונה שלי שהתרחשה בצהרים, ואחרי כל האדרנלין של אחה"צ והערב עם כל המבקרים באמת הייתי גמורה. אז הזעקתי את בעלי ב-1 בלילה לחזור למחלקה כדי להיות עם הילד ואני הלכתי לישון עד הבוקר.... בלילה השני במלונית זה כבר היה הרבה יותר פשוט.

כשהתייחסתי לקטע של האחריות על התינוק, התכוונתי שכשכבר נמצאים בביות מלא במחלקה - זה נורא בעייתי להתנהל כשרוצים ללכת רגע לעשות פיפי.... וצריך למצוא מי ישגיח עליו בנתיים.

 

[shal0mshal0m]

מחכים עם הפיפי..?

אני יודעת שזה כמובן מאוד לא מומלץ וכו וכו, אבל אני כבר לא זוכרת מתי לא הייתי צריכה לחכות עד שיהיה לי זמן, בשנתיים וחצי האחרונות...

אני גם בעד ביות מלא. אבל בהנתן הלידה שהייתה לי (שבכל מקרה לא היו משחררים אותי למלונית), היה מאוד נכון ששנינו ישנו בלילה שאחרי הלידה. שנינו היינו צריכים להתאושש פיזית וטוב שהייתה את האופציה לזה. כלומר, יש הבדל בין היום שאחרי הלידה, שאולי את עדיין צריכה להחלים בעצמך, מאשר אחר כך...

אגב אני מאמינה שבעניין הזה צריך לשנות קונספט לגמרי.
התינוקות צריכים להיות עם האמהות, והאחיות אמורות לבוא ולעזור להן במידת הצורך. אבל בלי לעשות פרצופים... אלא כי זו תהיה ההגדרה של העבודה שלהן.
אני מניחה שזה גם עניין של תקנים או של כסף או מה שזה לא יהיה. אבל בית חולים מקבל הרבה כסף על כל לידה...
אני לא כל כך הבנתי מה התפקיד של האחיות במחלקה, חוץ מלקחת מדדים פעם בכמה זמן ולתת משככי כאבים אם צריך. וזה די דפוק...
אם האחיות היו באמת עוזרות לאמהות (כמו לדוגמה לקום מהמיטה באמצע הלילה ולקחת את התינוק מהעריסה כשאת אחרי קיסרי), אין שום סיבה שלא יהיה ביות מלא.

 

[סיפוריפוגית]

בלידה של הראשון

הייתי פנאטית על ביות מלא. את הלילה הראשון הוא "בילה" בתינוקיה כי לא אישרו לי לרדת מהמיטה, אבל אח"כ לקחתי אותו אליי והייתי איתו כל הזמן. זה היה ממש קשה, הייתי אחרי לידה מאוד מתישה ומצבי לא היה משהו, הייתי מאוד חלשה.
הפעם ידעתי מראש שאני שמה את התינוקת בתינוקייה בלילה, וביקשתי במחלקה חדר של ביות חלקי מה שאומר שאסור להשאיר תינוקות בחדר בלילה. בלילה הראשון התעוררתי בעצמי כדי לבוא להניק אותה, ובלילה השני נתנו לה בקבוק. לשמחתי זה לא פגע לא בהנקה ולא בבונדינג שלנו. להיפך. הרגשתי הרבה יותר שפויה ואנרגטית ובמצב רוח טוב כשהיא הייתה איתי ולא מותשת. אחרי שהיה לי דיכאון אחרי לידה בראשון, הפעם הורדתי את כל ה"חייבים" וכל הפנטיות, והכל זורם הרבה יותר טוב וקל וטבעי הפעם.

אני חושבת שלהרבה נשים ביות חלקי זה פשוט הצלה.

 

[AlicePJ]

אני ילדתי בארה"ב וגם היה ביות מלא, אבל לא היו

פנאטיים כמו אצלכם. היה לי כמובן חדר פרטי, ובעלי נשאר איתי ללא הפסקה, אבל גם הוא היה הרוג מעייפות. אז באחד משני הלילות שנשארנו פשוט הבאנו את התינוק לאחיות לשעתיים כדי שנוכל לישון. עזבי את זה שכנראה מההורמונים נכנסתי לסרטים והתחלתי לבכות אחרי שעתיים שאני לא יכולה להיות רחוקה מהתינוק ודרשתי לקבל אותו בחזרה..... אבל מבחינתם הם היו מאוד גמישים ורק ניסו לעזור לי כמה שיותר. היו אחיות שעזרו לי המון המון בהנקה והחליפו חיתולים ועשו הכל בשבילי, כי הייתי סמרטוט מהלידה ואיבדתי המון דם.

תראי, אני מסוג האנשים שממש סובל מלחלוק מקלחות וחדרים. בטירונות היה לי סיוט נוראי עם המקלחות. לאנשים שהם כמוני וממש לא מסתדרים עם זה, אני מאוד ממליצה על מלוניות, לפי מה שמעתי עליהן (אני כאמור ילדתי בארה"ב). הימים אחרי הלידה היו לי נורא נורא קשים ואני לא יכולה לדמיין מה הייתי עושה אם בעלי לא היה איתי כל הזמן, אם לא היתה לי פרטיות. זה משהו שלי באופן אישי מאוד חשוב. אני רואה שלא כולן מסכימות איתי, אז בגלל זה אני מבהירה שזה רק למי שסובל כמוני כשהוא לא מקבל את הפרטיות שלו.
אגב, חברה שלי ילדה לפני כמה חודשים באיכילוב ולמרות שהבטיחו לה הרים וגבעות ושיהיה לה חדר לבד וכו', בסופו של דבר תקעו אותה עם עוד מישהי בחדר, שתיהן אחרי ניתוח קיסרי, והיא סבלה מכל רגע ולא יכלה לחכות עד שהיא תשתחרר.

 

[שקדייה]

מי הבטיח לה חדר לבד באיכילוב?

אני לא חושבת שבכלל יש חדרים כאלו.....

ואגב, גם למי שאין לו איזה אישיו מיוחד עם לחלוק מקלחת...... זה בכל זאת הרבה יותר נעים.

אני חושבת שכדאי לשים את כל הדיון הזה בפרופורציה, זה לא "מה יותר חיים ומוות וצריך להקדיש לו את השקלים האחרונים שלי ביקום".... אלא "אילו מבין שני הפינוקים שהם אקסטרות לגמרי כדאי לי לפרגן לעצמי"?
ואגב אחרון- אפשר את שניהם למי שלא כבד עליו מידי...... כשיש תינוק חדש תמיד יהיה איזה "מאסט" אחר שאפשר לקצץ ממנו

 

[עינב וזהו]

יש חדרים כאלה

רק שהם הוסבו לחדרים ל2...
אני כאמר זכיתי ללילה אחד בחדר לבד
בחסות 36 לילות קודמים בחדר של 2 או 3נשים

ובמזל שגם היה חדר כזה פנוי וגם הפעחלי למעני קשרים אחרי החודש ומשהו סיוט שעברתי+ילד בפגיה

 

[אני שירת]

נראה לי שגם נפלת על אחות פנאטית במיוחד

שלחנו את הקטנה לתינוקייה לשעתיים-שלוש בלידה הראשון, כי נכון לאותה נקודה הייתי ערה כ-40 שעות ברצף, 22 מתוכם בלידה.
מיותר לציין שהייתי מותשת.
לא זכור לי שעשו פרצופים או בעיות מיוחדות. מצד שני, יש סיכוי שהייתי כל כך מעורפלת שלא הייתי שמה לב אם כן.

 

[d a p h n a]

היה שינוי במדיניות בין הלידה שלך לשלי

כשאת ילדת המדיניות היתה "לעודד ביות מלא אבל לאפשר גם אופציה של תינוקיה".

ממש חודשיים או שלושה לפני שאני ילדתי הם שינו מדיניות ל"התינוק נשאר עם ההורים אלא אם יש סיבה רפואית להוציא אותו מהחדר".

ולא נעים לי להגיד, אבל נראה לי שזה רק חלקית בגלל האידיאולוגיה של ביות מלא... וחלקית כי זה פשוט יותר זול לא להחזיק צוות שיטפל בתינוקות בתינוקיה.

 

[אני שירת]

לא יפתיע אותי

הם בנו אגף חדש בבניין, בדיוק כשילדתי. הסיבה המרכזית שהעיפו אותנו הביתה כל כך מהר היה העומס וכמות היולדות במסדרון.
אז הגיוני שאחרי הוצאת ענק הכרוכה בהתרחבות הם חיפשו דרכים "להתייעל".
חבל שזה יצא בין היתר על חשבונך

.

 

[מתחתנת ביוני6]

דווקא בגלל שלחברה שלי הציעו זירוז

ללא כל סיבה, אני די מפחדת מהתערבויות לא נחוצות, כך למשל בהרבה מקרים בתוכנית בייבי בום ממש לא תמכו בנשים שרצו לידה טבעית ומאוד דחפו לאפידורל. ברור לי שהתוכנית לא מייצגת את המציאות אבל כנראה באמת שזה תלוי מי המיילדת שנופלים עליה באותה משמרת.
בשורה התחתונה אין ספק שהכי חשוב אמא בריאה ותינוק בריא וברור לי שהלידה היא רק אמצעי לכך.

 

[שקדייה]

אני חושבת שהתוכנית דווקא די מייצגת את המציאות

והמציאות היא שרוב הנשים הן חסרי מודעות בסיסית לגבי מה זו לידה, מהו התהליך, מה האפשרויות וכו'....
אלו נשים, שבשורה התחתונה- גם להן עדיף שיתקעו להן אפידורל ו"יילדו אותן".

מהמעט ששאלת פה, אני נוטה להניח שזה לא מצבך.
שאת מודעת לתהליך, מבינה מה האפשרויות, תדעי לנהל סוג אחר לגמרי של דו שיח עם הצוות מאשר רוב הנשים המצולמות שם.
אני נוטה להאמין שכשהצוות רואה ש"יש עם מי לדבר" אז הוא גם מדבר ומתקשר בהתאם.

אני לא מכירה את הסיפור של החברה שהציעו לה סתם זירוז... יכול להיות שהיא לא הבינה מה הסבירו לה, או שבעצם היא זו שרצתה זירוז ונענו לבקשתה.... לא יודעת.

 

[הילדה רובין הוד]

אני חושבת שהדו שיח הזה לא מספיק

הבנה בסיסית ואפשרות לדו שיח עם הצוות לא מספיקה לדעתי. מאוד בקלות אפשר לשלם מחיר על עצות אחיתופל שהצוות הרפואי יכול לייעץ בזמן הלידה. לא מכוונה רעה אגב, אני פשוט חושבת שבמצב שחדרי הלידה נמצאים כרגע בארץ (למשל יולדת על כל 3 יולדות) מאוד קשה לתת מענה אופטימלי לכל יולדת, ולהבין לגמרי מה היא צריכה או לתת לה את זה לאורך כל הלידה.

הייתי שם, באתי בדיוק בגישה של הבנה ומודעות בסיסיות של התהליך, ופתח לדו שיח ושיתוף פעולה עם הצוות וכו' ושילמתי על זה מחיר. כי להתערבות בלידה (זירוז/פקיעת מים וכו') יש השלכות והתערבות יכולה מאוד בקלות לגרור התערבויות נוספות.
כשהכל מתקדם מהר ובקלות הכל טוב, אבל זה לא קורה לכל אחת, והתוצאות יכולות להיות קשות גם אם יש אמא ותינוק בריאים. קשה מאוד להתחיל את ההורות עם גוף כאוב ופצוע, וקשה מאוד לסחוב חוויות שליליות מדבר כל כך מהותי ומשנה חיים כמו לידה.

לדעתי שווה להתכונן ללידה, להבין לעומק את התהליך, לעבור הכנה מעמיקה ולחשוב מה הדרך המיטבית בשבילך באופן אישי.

 

[שקדייה]

מסכימה עם כל מה שכתבת חוץ מעם המסקנה...

אני גם לא כל כך מסכימה עם המונח הזה "עיצות אחיתופל" של הצוות....
הרבה דברים יכולים לקרות, והחלטות מתקבלות כל הזמן תוך כדי על בסיס השערות, שהן לא תמיד נכונות, ולא תמיד את גם יכולה לדעת מה היה קורה אילו (קרי, אולי הרבה הרבה יותר גרוע...)

ומן הסתם על אותו משקל בדיוק, גם הדולה (שתכל'ס ואין מה לעשות- יש לה הרבה פחות ידע וניסיון מלצוות הרפואי...) יכולה לעוץ עיצות לא נכונות ולכוון את הדברים לכיוון לא טוב....

מה שכן, אני חושבת שמי שחוותה חווית לידה קשה, באמת טוב שתיקח דולה... ולו רק בשביל להרגיע את הפחד שלפני, וכדי להיות בתחושה שהיא עושה משהו כדי לייצר שינוי.

אני אישית לא אוהבת שהלידה הופכת לקרקס עם הבעל והדולה והאמא והחברה והשכנה של הדוד... אנחנו , כשהולכים ללדת מודיעים להורים רק במידה והם שומרים על הילד/ים שכבר יש לנו.... (בילד השני, ילדתי ביום שבמילא היה היום הקבוע שלהם להוציא את הגדול מהגן, ולכן בעודם מטיילים איתו בגינה סימסנו להם שמזל טוב....)
אבל אני מניחה שאם הייתי עוברת חווית לידה קשה, גם אני הייתי מקריבה את האינטימיות ואת הרצון בפרטיות לטובת תמיכת לידה.

אישית, מעולם לא הרגשתי שום צורך בזה... לא לפני, לא תוך כדי ולא אחרי...

 

[הילדה רובין הוד]

אנחנו דווקא מסכימות

גם אני לא אוהבת קרקסים, בטח לא בלידה. אוהבת (וצריכה) את האינטימיות ומינימום של אנשים בלידה, וגם לי נוכחות של דולה לא מתאימה. אני לא חושבת שצריך להקריב שום אינטימיות בשביל זה. אבל אני גם לא חושבת שחדרי הלידה הרגילים מספקים כזאת חוויה של אינטימיות (וראו את זה היטב בבייבי בום).
בניגוד אלייך אני לא חושבת שלידה היא אובר רייטד. אני חושבת שצריל להתייחס אליה ולהתכונן אליה ולחשוב איך את רוצה לעבור אותה.

בעצות אחיתופל התכוונתי להתחלה של שרשרת התערבויות. הרבה פעמים התערבות מובילה להתערבות נוספת, אז למה להתחיל אותה מלכתחילה? למה לא לתת לדברים לקרות מעצמם?

אני חושבת שצריך שמי שאחראי על הלידה "יפקח" על העניינים בלי להפריע, ואם צריך יספק תמיכה נאותה. למדתי על בשרי שאם לא מתכוננים מספיק ללידה אפשר עדיין לצאת עם תוצאות טובות של אמא ותינוק בריאים, אבל זה לא מספיק. לאמא בריאה יש כמה דרגות, וזו כזו חוויה גדולה, עוצמתית ומשנת חיים שכדאי ללמוד מראש איך לעשות אותה בצורה טובה ולכוון לדרך שתיתן את הסיכוי הגבוה ביותר לכך שזה יתממש (הרי תמיד יש מימד של חוסר ודאות).

 

[AlicePJ]

למה להתחיל התערבויות?

אולי בגלל מצוקה עוברית, אולי בגלל חשד להתחלת רעלת, אולי ירידה בדופק התינוק, אולי אלף סיבות. יש כל כך הרבה סיבות רפואיות להתחלת התערבויות, ואני חושבת שמי שבאה בגישה שהרופאים הם תאבי דם שרק רוצים לנתח ולהתערב ולהפריע למהלך הלידה, אולי עדיף שתלד בבית. אני בגישה שלפיה הרופאים והצוות במהלך הלידה מנסה לעזור כמיטב יכולתו ולפי הנתונים שיש להם באותו רגע. כמובן שיתכן שיתברר בדיעבד שלא היה צורך בפעולה מסויימת, אבל מי שרוצה לקחת סיכון בתהליך כזה מלא סימני שאלה, למה היא טורחת לבוא לבית חולים? איך אפשר בכלל ללדת כשכל הזמן לא רק סובלים מהצירים, אלא מרגישים שכולם נגדך וכולם רק מנסים להזיק לך ולתינוק, זה נשמע לי סיוט לא נורמלי.
אני לא אומרת שלא צריך לשאול שאלות ולא כדאי לבוא עם ידע ללידה, אבל אני חושבת שאלא אם כן היולדת עצמה היא רופאה או חלק מהצוות שבמקצועה מסייעת ללידות ומבינה בנושא בצורה מאוד רחבה, אין ליולדת ולבעלה ידע יותר גדול מהרופאים, ואם הרופאים חושבים שיש סכנה כלשהי בלידה וצריך להתערב בה כדי לזרז אותה, סביר להניח שהם צודקים.

 

[חייבתלהגיב]

איך זה מסתדר

עם ההבדלים באחוז ובאופי ההתערבויות בין בתי חולים שונים?

 

[AlicePJ]

לא יודעת כמה הבדלים יש, אז אין לי אפשרות

לענות. הסבר אחד יכול להיות שבבית חולים מסויים יש רופאים שמתמחים במצבים X ולא כל כך מומחים במצבים Y, אז הם מעדיפים להגיע למצבים X. האם זה אומר שהיה צריך להשאר עם מצב Y ואז להתמודד עם רופא שלא יודע להתמודד עם המצב בצורה טובה? אני לא חושבת שכן. אבל כאמור אין לי מושג מה ההבדלים ואם הם באמת קיימים, אז אני לא יכולה לענות.

 

[הילדה רובין הוד]

שאלה טובה

ראית את הסדרה בייבי בום? היו שם כמה הדגמות מצוינות להתערבויות שלא היו הכרחיות.

אני לא מתיימרת לדעת יותר מהצוות הרפואי, ויש לי המון כבוד הן לרופאים והן למיילדות. ועדיין, באופן שבו מתנהלות לידות בבתי חולים היום מאוד קשה להמנע מהתערבויות גם אם הן לא תמיד הכרחיות. אישה בלידה צריכה שיניחו לה, שיתמכו בה, שיהיה שקט מסביבה, אלו דברים שחשובים להתקדמות תקינה של הלידה. ברוב חדרי הלידה זה לא קורה. יש בדיקות תכופות, על ידי אנשים שונים (ברבים). זה כשלעצמו סוג של התערבות.
פקיעת מים יזומה למשל יכולה להאיץ את מהלך הלידה, אבל לא תמיד זה נדרש. זה אולי יותר נוח שלידה מתקדמת במהירות, אבל יכולות להיות לזה השלכות על השתלשלות תהליך הלידה. נשים מדווחות על סטריפינג מבלי ששאלו אותן אם הן מעוניינות בכך, זו התערבות. להמליץ ליולדת על אפידורל, או לטעון בפניה שכדאי לה כי הולך להיות יותר קשה זו התערבות (האחרון קרה ויותר מפעם אחת גם בבייבי בום, באווירה טובה ועם הומור, ועדיין, זו התערבות שמשפיעה על המשך הלידה). יש המון חוסר וודאות בלידה, ואני מאמינה שצריך להקשיב להתנהלות ולא להפריע.

אני מסכימה שצריך לסמוך על הצוות הרפואי, אבל זה בדיוק העניין. אני חושבת שצריך לבחור את המקום שהולכים ללדת בו לפי אופן ההתנהלות של הצוות בזמן לידות. אני מחפשת צוות מיומן, שמכבד אותי גם במצב הרגיש של לידה, שנותן את הזמן, מסייע, שלא בודק שלא לצורך, שלא מתערב שלא לצורך, ואני סומכת עליו מספיק שיידע גם לשמור עליי במידה ומשהו קורה. אני באופן אישי מצאתי את זה במרכז לידה, כשיש מיילדת אישית שצמודה אליי. עצוב שהיום אין פתרון שכזה בבתי חולים.

מה שאת כותבת אגב, תואם לגמרי את איך שהרגשתי לפני הלידה הראשונה שלי. אבל למדתי על בשרי שמתאים לי להתנהל אחרת.