מלונית או דולה?

[אביגיל מהר המלכים]

ברור

גם הבאת לי סושי וגם ההריון נגמר!

 

[d a p h n a]

הלידה עצמה היתה נפלאה (מבחינתי)

היו לי צירים אבל הם לא ממש כאבו, הגעתי לבית חולים עם ירידת מים ופתיחה של ארבע אצבעות, קיבלתי אפידורל כמעט מיד (לבקשתי, כמובן), ואחרי זה העברנו כמה שעות בצפייה בfood network עד הלידה עצמה, בלי שהרגשתי דבר. אני יודעת שעבור הרבה נשים זו לידה "לא משמעותית", אבל מבחינתי זו הלידה שהייתי חותמת עליה.

פשוט אחרי זה בהתאוששות היה איזה סיפור בריאותי שאין לי כוח להכנס אליו כאן, שגרם לה להיות מעיקה.

 

[תות נסיכת סיני]

בתי החולים בחיפה לא מאפשרים לבעל להשאר...

בלילה.
גם לא אחרי קיסרי.
מד שני גם אין לאף ביח מלונית...

תות

 

[תות נסיכת סיני]

ומבחינתי אם כבר אז דולה

אם את מתחברת לקונספט
לא הייתי מבזבזת כסף על מלונית, אבל מבינה את השיקולים של מי שכן

תות

 

[שקדייה]

גם בילד שני זה מומלץ בעיני

מכמה סיבות-
1. כי כשאין מישהו איתך בכל עת, הרבה יותר קשה להיות בביות מלא במחלקה. (כל פעם שאת הולכת לשירותים, את צריכה לבקש מהיולדת לידך שתשים עין?!?!) הרי דווקא כשאת כבר אמא ומבינה כבר מה זה הדבר הזה שמונח לידך בקופסת פלסטיק שקופה את יודעת שהאחריות עליו מתחילה מהרגע שיצא מהבטן (תובנה שקצת קשה לגבש לפעמים בילד ראשון...)

2. כי בין אם בעלך איתך ובין אם לא- אחרי לידה, הדבר האחרון שאת רוצה זה לרחף בשירותים. את רוצה לשבת.

3. כי את רוצה שיהיו לך לפחות יומיים לקבל את פניו של התינוק החדש, להתמסר לו, ולתת לעצמך להנות מהפלא החדש רגע לפני שאת מגיעה איתו הביתה וכבר חייבת להיות נורא מודעת לילד הקטן שמסתכל מהצד, ולחלק את עצמך בניהם....

 

[Nicki]

אני בחרתי בדולה, פעמיים.

בלידה הראשונה הרגשתי שגם בשבילי וגם בשביל בן זוגי, רצוי וכדאי שתהיה עוד דמות איתנו, עם ניסיון וידע שלנו אין. ממש לא באנו בגישה של מלחמה, או להכנס ראש בראש עם הצוות, אבל היה מעולה מבחינתנו שיש דמות מקצועית שנמצאת איתנו לאורך כל הלידה. הליווי הצמוד היה פקטור מאד משמעותי מבחינתי.
בלידה השנייה הייתי מוכנה לוותר על בן זוגי ולא על הדולה שלי, עד כדי כך היא הייתה משמעותית לי...

מבחינתי, אין מצב לדת בלעדיה. כבונוס נחמד, הדולה הספציפית שלי, איילת זיק אל , היא גם צלמת, ככה שיש לנו תמונות מדהימות שמלוות אותנו כמזכרת מהלידה.
ילדתי במעייני הישועה פעמיים, ומתכננת ללדת שם ועם הדולה שלי גם הפעם. אין שם מלונית, יש שם חדר פרטי (שהוא חדר בי"ח לכל דבר ועניין, אבל שלך לבד) שעולה בערך חמישית מהמלונית, וזה שדרוג נחמד. כמו שאמרה אביגיל- מבחינתי ללכת הביתה כמה שיותר מהר.

 

[yoyo10]

לא זה ולא זה

מלונית הייתה בזבוז כסף עדיף להשתחרר כמה שיותר מהר הביתה
דולה זה כבר עניין של האשיות שלך אם את מרגישה צורך או לא

 

[© RoNa]

גם אני אומרת לא זה ולא זה

חבל על הכסף למלונית. לי אישית זה נראה מאוד מיותר.
יש בתי חולים שיש להם מחלקות של שתיים בחדר, חדרים חדשים ונעימים.
בימים הראשונים שהבעל ישן בבית כמו שצריך, וכשאת חוזרת הביתה שיהיה לו הכוח לעזור לך.

דולה בעיני מיותר, חוץ מהבעל לא רציתי אף אחד לידי וידעתי שגם הוא לא בדיוק יהיה שם, כי כשהוא רואה דם, הוא מתעלף, וזה לא רק ביטוי במקרה שלו.

בסופו של דבר תעשי מה שמרגיש לך נכון.
אני לא מצטערת שבלידה הראשונה לא היתה לי דולה או הייתי במלונית (והייתי שמונה ימים בבית החולים).
בוודאות אומרת לך שגם בלידה השניה זה לא יהיה.

 

[powerpuff25]

מסכימה עם אביגיל

לא ולא...
אני לא יודעת איפה את מתכוונת ללדת, אבל אני ילדתי בכרמל, מחלקת האשפוז הייתה מצוינת, ואני ממש לא רואה מצב שהייתי מוציאה כמה אלפי שקלים על להיות במקום אחר (שם אין גם אופציה, אבל אם הייתי רוצה הייתי נוסעת לביה"ח אחר).
דולה, זה משהו שאני באופן אישי מאוד לא מתחברת עליו. אבל שוב זה עניין אישי.
בכל מקרה, נשמע מההודעה שלך שאת חושבת שאחד מה2 מעלה, הוא 'צורך' אז לא. אפשר להסתדר יופי בלי שניהם- ולקחת את הכסף שחסכת ולהשקיע במקום אחר- כמו חופשה במועד אחר, או ציוד לתינוק.

 

[אני שירת]

רק תיאורטית, כן? מלונית.

כי לא עשיתי לא את זה לא את זה.
ילדתי בארה"ב, בבי"ח חולים שנחשב מעולה (אותו אחד שדפנה ציינה).
סה"כ הייתה לי חוויה חיובית, אבל הייתי שמחה להישאר יום נוסף בהשגחה צמודה. שלחו אותנו הביתה תוך פחות מ-48 שעות. לשמחתי, זה לא היה קריטי במקרה שלי.
הדבר הכי מוצלח בבית חולים לעומת הבית הייתה המיטה המתכווננת, שאיפשרה לי לשבת יחסית בנוחות אחרי לידה.
לא רציתי אף אחד חוץ מבעלי בלידה, והוא באמת היה נפלא מכל בחינה אפשרית

.
מצד שני, ייתכן שאם ההריון שלי היה מוגדר "בסיכון" או אם היה סיכוי גבוה לסיבוכים בלידה, הייתי בוחרת להביא דולה.

 

[kaparu]

אפשר גם וגם אם הולכים על דולה מתלמדת

 

[עינב וזהו]

או אם יש החזרים מהפלטינום

אני שילמתי לדולה שלי מחיר מלא של דולה מנוסה. בפועל מכיסי יצאו כ-500+* ש"ח....
עקרונית לו הילד לא היה פג גם הייתי הולכת למלונית והיה לי החזר של 900 ש"ח
נכון שזה עדיין הוצאה ביחד של כ2500 ש"ח ועדיין- זה עלות של אחד מהם בלי לוותר על אף אחד

 

[greys]

אם הבחירה בין השניים אז מלונית

היה לי נחמד מאוד במלונית של תל השומר . היה ממש טוב שבעלי ישן איתי ועזר לי מאוד עם התינוק למעשה כל שעות היממה. אחרת פשוט לא יודעת מתי הייתי ישנה בכלל......

 

[שקדייה]

בעיני? מלונית! חד משמעית.

אני אישית לא מתחברת בכלל לכל טרנד הדולות הזה.
כל הנושא של הלידה עצמה הוא די אובר- רייטד בעיני.....
אני לא אוהבת את הקטע שזה נהיה מופע שלם- הבעל, האמא, הדולה וכו'.....
ואני גם לא חושבת שזה נכון לבוא ללידה במוד של התנגדות לצוות.... ועוד להביא תגבורת שתעזור להתנגד. לא יציעו לך זירוז אם אין סיבה לזה, ואני חושבת שכדאי לבוא במוד של להקשיב ולשתף פעולה עם הצוות.

מלונית לעומת זאת, זה פינוק וזו ההתחלה המושלמת לתינוק חדש ולהורים החדשים,
וגם התחלה מושלמת להורים הלא חדשים.

בתור פנאטית של ביות מלא- אין מקום יותר נוח לביות מלא מאשר בחדר מלונית פרטי (כשאת יכולה להכנס לשירותים/ מקלחת גם בלי לדאוג שיגנבו לך את התינוק)
אין יותר כייף אחרי הלידה להיות בחדר מלון שבו נעים לך להתקלח ונעים לך לשבת על האסלה.
ולהתארגן על כל הקטע של ההנקה בשקט ובפרטיות, בלי שהגיסים של שותפתך לחדר זורקים לך טיפים מבעד לוילון....
וכמובן, לעשות את הביות המלא הזה בפורמט משפחתי מלא- שני הורים ותינוק.

 

[d a p h n a]

אני, אגב, קצת פחות פנאטית בעניין הביות.

כלומר, אני חושבת שזה דבר חיובי, בגדול, אבל מצד שני אני גם חושבת שהצוות צריך להפעיל יותר שיקול דעת וכן לאפשר לפעמים לשים את התינוק בתינוקייה לזמן קצר.

בבית החולים שילדתי בו היתה מדיניות מחמירה של ביות מלא. בגדול, תינוקות לא הלכו לתינוקיה אלא אם היתה סיבה בריאותית רצינית לכך.
ובעקרון, אני חושבת שזה בהחלט נכון שהתינוק היה איתנו, וזה מאוד עזר לנו ללמוד להכיר אותו בסביבה שבה בכל זאת יש צוות מיומן של אחיות שיכול לעזור לנו אם אנחנו נתקעים וכו'.

אבל - בגלל כל הסיפורים הבריאותיים שלא נכנסתי אליהם למעלה, נוצר מצב שהייתי צריכה לבלות 24 שעות אקסטרה בבית החולים. כשהודיעו לי שאני צריכה להשאר יום נוסף, זה היה אחרי שכבר כ-72 שעות לא ישנתי יותר מ-20 דקות ברצף, בין השאר כי משלב מסויים היו צריכים לבדוק אותי כל שעה. לא הייתי בסבל פיזי חריג, אבל חוסר השינה היה פשוט עינוי סטייל אמנת ז'נבה.
אז כשאמרו לי שעכשיו צריך לעבור עוד 24 שעות בבית החולים, אני פשוט פרצתי בבכי מטורף...

ואז אחרי שהם נרגעו שאין לי דכאון אחרי לידה, והבינו שאני פשוט נורא עייפה, הם אמרו משהו כמו "תראי, אם את באמת מרגישה שאת לא מסוגלת לתפקד, אז אנחנו מוכנים לשקול לקחת את התינוק לתינוקיה לכמה שעות כדי שתשני." שלכאורה, אוקי, הייתי יכולה פשוט להגיד כן. אבל במצב של אישה אחרי לידה עם כל ההורמונים פלוס העדר השינה, זה התפרש אצלי כ"אם את כזה כשלון הורי מזעזע שאת אפילו לא מסוגלת לטפל בתינוק שלך, אז ניקח אותו קצת".

אז לדעתי במצב הזה, עם כל האידיאולוגיה היפה של ביות מלא, הם היו צריכים לקבל החלטה אדמיניסטרטיבית שהמצב הנפשי והבריאותי שלי דורש לקחת את הילד לזמן קצר כדי שאני אשן. לא להגיד לי "אם את ממש רוצה אז..", אלא להגיד "אנחנו לוקחים אותו אלא אם יש לך התנגדות חריפה".

כי בתכלס, אם הייתי ישנה באותו הרגע שעתיים שלוש (אפילו עם ההצקה של פעם בשעה לבדיקות), המצב היה נראה הרבה יותר טוב. ואני יודעת את זה כי בשלב כלשהוא לקחו אותו לעשות לו את ברית המילה (שעשו כניתוח, ולכן בחדר סטרילי ללא נוכחות ההורים), ועם כל זה שהיינו מודאגים על זה שהילדון עובר ניתוח, כיבינו את האור והלכנו לישון לשעתיים עד שהחזירו אותו לחדר, וזה פשוט החזיר אותי לחיים.

 

[mereng]

אפילו בקריאה מרחוק מרגישים את הקושי שהיית

נתונה בו.... |מנחם|

אצלי היה מצב דומה ואפילו די נפוץ - את השני ילדתי בקיסרי יזום, והוא יצא גדול יחסית (כמו אחיו), ורעב תמידית. אני חושבת שזה היה בלילה השני, הנקתי והנקתי והנקתי והילד היה שעות על הציצי ולא הפסיק להתלונן ולבכות, ובסוף בשלוש בבוקר יצאתי מהחדר במלונית לתינוקיה, כשאני מתוסכלת, כאובה, מותשת ושטופת הורמונים ואכזבה מעצמי - למה אני לא מצליחה להרגיע אותו ??? היתה שם אחות מבוגרת ונפלאה, שחיבקה אותי מכל הלב, בדקה את ההנקה והודיעה לי שבגלל הקיסרי לוקח קצת זמן לחלב להגיע, והתינוק פשוט רעב... הציעה לי בעדינות להרשות להם להאכיל אותו פעם אחת מטרנה, כדי שישבע וישן כמו שצריך, ושלחה אותי לישון בחדר. בשמונה בבוקר התעוררנו בבעתה ובהלה אדירה כי היינו רגילים שהילד אוכל כל שעה וחצי - שעתיים, ורצנו לתינוקיה - הוא עדיין ישן אחרי שאכל 25 מ"ל..... וקמתי עם שפע של חלב, לטענת האחות- בזכות המנוחה והשינה הטובה שנמשכה 5 שעות שלמות.... אני לא חושבת שבבית חולים הייתי מקבלת כזה יחס וחום.

 

[d a p h n a]

זה כל כך עוזר כשיש מישהו כזה.

בלילה האחרון שלי בבית החולים היה ממש זוועה, והקטנטן גם כל הזמן בכה ולא הבנו למה... עד שבשעות הקטנות הגיעה אחות אלופת עולם, שגם דאגה לי בכל מיני דרכים, וגם הסבירה לנו שכשאמרו לנו לא להאכיל אותו יותר מX מילילטרים בהאכלה (בגלל שהיתה פעם שהוא אכל יותר מדי והקיא) זה היה לפני יום, ושזה המון זמן במונחי תינוק, ושבינתיים הוא כבר גדל וכבר נעשה יותר רעב, ולכן צריך לתת לו לאכול קצת יותר. ובאמת ברגע שהוא אכל יותר, הוא נרגע ונרדם.

 

[עינב וזהו]

אבל מה היה שונה

אם היית משוחררת הביתה? הרי בבית אין תינוקיה/אחות שתעזור וכו'
אני בגישה שאמא ללא סיבוכים (שמן הסתם זה לא היה מצבך)אם יש לה עזרה(=בן הזוג/אמא שלה/חברה) הדבר הנכון והבריא לשני הצדדים זה ביות מלא.נכון שצריך לאפשר בחירה גם בsecond best אבל בידעה שזה באמת לא המצב המיטבי ולכן לא להציע את זה כלאחר יד.וכן רק להציע ילא לקבוע את זה כברירת מחדל
ואגב החלטה לקחת ממך את הילד אלא אם את ממש מתנגדת יכולה להיות ממש אירוע טראומטי לאם לאחר לידה....

 

[d a p h n a]

אולי לא "אלא אם אני ממש מתנגדת"

אבל לפחות אפשר היה לנסח את זה בצורה של "אנחנו מציעות שניקח את הילד לתינוקיה לשעתיים כדי שתוכלי לישון. מה דעתך?"

ולגבי החזרה הביתה - קודם כל, לא החזירו אותי הביתה כי הייתי צריכה להשאר בהשגחה בבית החולים, כלומר זה לא קשור בכלל לדיון על ביות לכאן או לכאן.

אבל שנית, בבית הייתי יכולה לישון במיטה שלי (כי בניגוד לשירת שאהבה את המיטות בבית החולים שלנו, אני שנאתי אותן), ולא היו מציקים לי כל שעה לעשות בדיקות, ולא היו חושבים שאחת בלילה זו שעה ממש ממש נהדרת להכנס לחדרים כדי לשקול את התינוקות וכו'.

 

[סיפוריפוגית]

אני רציתי לקחת את המיטה של בי"ח מאיר הביתה!!

זה היה ממש נוח, מיטה חשמלית מתכווננת לחלוטין, כמו המיטה שהיתה בחדר לידה. זה היה נוח בטירוף! אני מניחה שזה מגיע עם מלא קרינה אבל לשתי לילות שישנתי בבי"ח זאת היתה פריבילגיה טובה

לבתי חולים יש שעות הזויות. ב-5 בבוקר היו מדליקים לנו את האורות בחדר, וכרזו בכריזה בוקר טוב לכל האימהות.... למה? ממש סתם.