מכתב מצמרר

[Ayelet CA]

250 אורחים, 45,000 שקל

כולם יצאו שמחים ומאושרים ושבעים.

 

[אני חדש כאן]

הוא שחשדתי

אף לא אחד מהקוראים כאן עמד במקומה של אותה אשה (תיאורטית או מפוברקת או אולי בכל זאת אמיתית). האם אפשר להסיק מכך שכל הישראלים בחו"ל הם אנשים שמעולם לא חוו עוני? או אולי כדי לדייק יותר ננסח זאת כך שכל הישראלים בחו"ל המשתתפים בפורום ישראלים בחו"ל מעולם לא חוו עוני?

 

[הלוואי והייתי חתול]

אדבר בשם עצמי

תאמין לי שחוויתי עוני - אולי לא עד כדי כך אבל בהחלט עוני. אבל לא התבכיינתי ככה - שינסתי (איזה מלה מפוצצת) מותניים והצאתי את עצמי מהבוץ. אני לא עשיר, אבל אני חי.

 

[iditbs]

יש הבדל גדול בין האישה בכתבה

לבינך. אתה לא אחראי לפרנס שני ילדים ובטח לא לבדך. זה מאוד משמעותי ומוסיף לתחושת חוסר האונים. וחוצמזה, אין לך רחמים לפחות על החתולים שלה?

 

[הלוואי והייתי חתול]

אין לי רחמים על ../images/Emo54.gif פיקטיבים

 

[הלוואי והייתי חתול]

וההורים שלי....

לא ארד לפסים אישיים אבל תאמיני לי שיש מוצא. קיטורים על אלוקים והעשירים לא ייקחו אותה לשום מקום. אבל בכלל זה טרול

 

[עדי בשמיים]

מה זה עוני?

עוני הוא מצב שמגיעים אליו מהרבה סיבות. היו לי בחיים שנים שבהן אם לא הייתי קמה ועושה משהו, לא היה לי מה לאכול. כשלמדתי באוניברסיטה גידלתי את אחי התינוק לבד, בלי שום עזרה כלכלית מאף אחד. במקביל ללימודים עבדתי בלילות ומצאתי חברים שישמרו עליו כדי שיהיה לי מה לתת לו לאכול. לא ישבתי וכתבתי מכתבים מתבכיינים שמאשימים את כל העולם במצבי. ביקשתי עזרה כשהייתי צריכה, לא הפכתי את עצמי לקורבן. אנשים שמעדיפים להיות קורבנות מסכנים מאשר לקום ולעשות מעשה, מחליאים אותי. עברתי בחיי לפחות שלוש תקופות שיכולתי לבחור אם לעשות כך או אחרת. אם להיות קורבן מסכן ואומלל או לקום ולהוציא את עצמי מהבוץ. הכי קל זה להתבוסס במסכנות של עצמך ולשקוע ברחמים עצמיים. זה לא עולה שום דבר. לקום ולחפש עזרה זה הרבה יותר קשה. וכשמחפשים מוצאים. ואם דווקא במקרה הזה אתה כל כך מתעניין, אני יכולה לבקש מחברה שלי שתיכנס לכאן ותספר לך בדיוק איך חיים במצבה של האישה הזאת, ובכל זאת בכבוד, בלי להאשים אף אחד, ועם להסתדר עם מה שיש ולחפש עזרה איפה שאפשר.

 

[אני חדש כאן]

WOW

כמה צדקנות. הרבה אנשים וסוגים של אנשים מחליאים אותך. את כנראה מאוד איסטיניסית.

 

[עדי בשמיים]

אתה יכול לקרוא לי צדקנית

אבל אני מעדיפה לעשות ולא לשבת ולבכות ולהאשים את כל העולם. עניין של גישה כנראה.

 

[אני חדש כאן]

יש לי זוג חברים

בוגרי Harvard, שניהם בעלי PhD, נשואים זה לזו. עד לא מזמן היתה להם גישה דומה לשלך. הרבה סוגים של אנשים "החליאו" אותם, בין השאר משום שלא הבינו איך אותם אנשים מחליאים לא מסוגלים לעשות ולהגיע לאותם הישגים שהם הגיעו. עד שנולד להם התינוק הראשון. עם תסמונת דאון. אי אפשר להכיר אותם היום. הם אנשים שמכירים בזכותם של הרבה מאוד אנשים שונים מהם לחיות. אני מודה שאני אוהב אותם עוד יותר היום. אני מאחל לך שלא תצטרכי לעבור את מה שהם עברו כדי להבין ולהפנים רגשית את זכותם של אנשים שהגורל לא היטיב עמהם כפי שהיטיב איתך לחיות עם קצת dignity. אבל גם אם הגורל ימשיך להאיר לך פנים, אין לי שום ספק שלאחר שתהפכי לאמא, הגישה שלך (כפי שהוצגה בשרשור הזה) תשתנה.

 

[עדי בשמיים]

אני לא יודעת מאיפה הסקת

שה"גישה שלי" שוללת את זכותם של אנשים שהצליחו פחות/יותר או שהגורל לא היטיב עמהם לחיות. אבל לא הבנת נכון. "הגורל" לא האיר לי פנים. היו לי דווקא חיים מאוד לא קלים, אבל הגישה שלי היא זאת שאיפשרה לי להגיע למה שהגעתי בחיי, להגיע להישגים שלי, ולמצוא את האושר שלי אפילו במצבים מאוד קשים. אותה גישה ששוללת רחמים עצמיים ומאמינה בעשייה ולא בהאשמות. אין לזה כל קשר לגורל, יש לזה קשר לאיך אנשים בוחרים להתמודד עם הדברים שהחיים מפילים בחלקם. כל מה שאמרתי לאורך כל השרשור הזה, הוא שבמצב קשה במקום להתלונן, לרחם על עצמך ולהאשים את כל העולם במצבך, לאדם יש את הבחירה לקום ולעשות מעשה. לנסות. לחפש, לפנות ולבקש ולחפש עזרה. מנסיוני בחיים למדתי שאלה שעסוקים ברחמים עצמיים ובמרירות והאשמות, לא ימצאו לעולם את הדרך החוצה ממצב שהם לא אוהבים להיות בו. אני לא שופטת אנשים לפי הישגים או לפי מה שהגורל עשה או לא עשה להם, אבל אני מעריכה, או לא מעריכה, אנשים - על פי הגישה שלהם למצבים. האישה התיאורטית הספציפית הזו שבשרשור, בחרה בדרך של רחמים עצמיים, מרירות והאשמות של כל העולם במצבה. באופן אישי אני לא רואה איך זה יעזור לה לשבת ולהתפלל לסקאדים שינחתו. לעומת זאת, אם היתה בוחרת לבקש עזרה במציאת עבודה, סיוע כלכלי, עזרה בלהאכיל את ילדיה - מצבה יכול היה להיות טוב בהרבה מאשר לשבת בבית, לרחם על עצמה ולהאשים את כל העולם. אני לא חיה בהרגשה שמגיע לי שום דבר - לא מהמדינה, לא מהמשפחה, לא מהחברים, לא מאף אחד. אני היא האדם היחיד שאחראי להצלחות שלי, לכשלונות שלי, לאושר שלי ולאומללות שלי, ורק בידיי הכוח לשנות את חיי אם ארצה בכך. ושוב, החיים הוכיחו לי שכשרציתי, הצלחתי (לשנות). זו הגישה שלי, נראה כי לא הבנת אותה.

 

[אני חדש כאן]

מהמילה "מחליאים"

עכשיו הבהרת את גישתך טוב יותר. אם את רוצה להיות ברורה ביותר בעתיד, בחרי מלים פחות קיצוניות מ-"מחליאים" (אלא אם כן לזה את מתכוונת). אשרייך וטוב לך שאת היא האדם היחיד שאחראי להצלחות שלך וכו' וכו'. גם אני כזה (אשרי וטוב לי

) אבל יש אנשים שאינם האחראים היחידים לגורלם הם. אני יודע - קשה לאנשים כמוך לתפוס את זה, אבל it eventually sinks in.

 

[עדי בשמיים]

"מחליאים" בא מזה

שכל החיים שלי גדלתי בקרוב מאוד למישהי שבילתה את חייה ברחמים עצמיים, העדיפה לראות את השחור בכל דבר טוב שקרה לה, למצוא את הרע בכל מצב ולהאשים את כל העולם. ומאז שאני קטנה הגישה הזאת מגעילה אותי, ראיתי מה היא עושה לאנשים שמסביב שכל החיים רק מנסים לעזור ונתקלים בחומת רחמים עצמיים ומרירות. ראיתי מה היא עשתה לאותה אישה שבחרה לחיות את חייה באומללות. אז כן, זה מחליא אותי. זה לא אומר שאני שוללת את זכותו של אף אחד לחיות בכבוד, חלילה. אני רק חושבת שלחיות בכבוד זה תוצר של מה אתה מחליט לעשות עם חייך.

 

[אני חדש כאן]

אין בעייה

ניפגש בעוד 10 שנים. נראה מה תגידי אז.

אגב, גם אני גדלתי בקרוב מאוד לאנשים "שבילו את חייהם ברחמים עצמיים". אבל התגובה שלי אליהם הפוכה משלך: במקום לתת להם להחליא אותי, אני מנסה לעזור להם. לא רק בכסף.

 

[עדי בשמיים]

כנראה

שאני אגיד בדיוק את אותו דבר, כמו שאמרתי גם לפני עשר שנים, וכמו שאמרתי גם בתקופות הכי קשות שלי שאני לא מאחלת לאף אחד. זה כנראה פשוט עניין של אופי. אני אשמח לעזור למי שרוצה את עזרתי, ולא למי שמרגיש שחייבים לו. זאת מי שאני, וטוב לי עם זה.

 

[אני חדש כאן]

טוב ששמרת את כל האופציות פתוחות

אמרת "כנראה".

 

[ננסנס]

מסכים גם עם עדי...

ומפנה להודעה שכתבתי לשירי.

 

[shiri boston]

עדי, סתם שאלה...

ואת לא חייבת לענות אם לא נוח לך שאני שואלת, אבל איפה היו ההורים שלך?? האם אחיך גר איתך ולא עם ההורים??

 

[עדי בשמיים]

בזמנו כן

אמא שלי אושפזה לתקופה ארוכה מאוד עם סרטן כשאלון היה בן חודש וקצת. אבא שלי עבד מליוני שעות נוספות כדי לממן את כל הטיפולים שלא מומנו בשום צורה אחרת, ואני גידלתי ופרנסתי את אלון.

 

[shiri boston]

עכשיו אני מבינה ...

מדוע את מאוד מאוד קשורה לאלון. הסיפור דיי מוכר לי, מקרוב. ואגב, אני עושה עכשיו עבודה בפסיכולוגיה בנושא.