מכתב לגן עדן

[דתיה אבל שובבה]

מכתב לגן עדן

המכתב הזה זה מכתב שהייתי רוצה לכתוב ולשלוח לאבי המנוח "יהי זיכרו ברוך" אבל כיון שאין לו כתובת החלטתי לשתף אותכם ברגשות שלי ואולי יש גם אינטרנט בגן עדן!!! לא לחלשי לב. אבא, כבר כמעט 10 שנים שהסתלקת מהעולם הזה ואני עדיין לא משלימה עם כל מה שקרה לך ועם כל מה שעשית לי. תסביר לי איך רב כמוך יכולת לטעות כל כך עם בתך הקטנה, לא ראית את הסימנים שמשהו לא בסדר? כשהסתגרתי בחדרי ולא נתתי לאף אחד להיכנס לא שמת לב שקורה לי משהו? כשהפסקתי לאכול כל מיני דברים לא חשבת שאולי יש לי איזה שהוא בעיה שצריך טיפול? איך זה שבמקום לטפל בזה, ניסית לדחוף לי בכח את האוכל לגרוני עד שהקאתי? כשהתחלתי להשמין בגיל 10 מרוב שאכלתי בשביל להרגיע את עצמי, זה נהיה נושא הצחוקים בשולחן שבת, עם אורחים ובלי אורחים. זה נקרא חינוך? זה נקרא פתרון? היית מאיים עליי שאני אצטרך לישון עם הכלבים בחוץ ואח"כ בבריכה, לא היה סוף ללגלוגים שלך. כשהאחים הצדיקים שלי היו מציקים לי, במקום להגן עליי צעקת עליי או שצחקת עליי. חינכת אותי שאני צריכה להיות חרדית ולא חינכת אותי למה כדאי. ובשבוע שנהרגת הזמנת אותי לבוא איתך לחופש, באותו לילה חלמתי שהרכב ייפול מצוק ותמות. ולא אמרתי לך כלום. סיפרתי לך שיש לי מבחנים ולא אוכל לבוא איתך. בלילה לפני שנסעת באת לחדר שלי וביקשת ממני שוב לבוא איתך ואני אמרתי שלא, כי פחדתי. ואז עשית משהו שחיכיתי לו 15 שנה בפעם הראשונה בחיים שלי, נישקת אותי. לא ידעתי אז שזה יהיה גם הפעם האחרונה. ב9:00 בבוקר קיבלנו את הבשורה המרה וכל חיי השתנו ברגע. אם היית כזה צדיק למה הגיע לך למות כל כך מוקדם? ולמה בדרך כל כך אכזרית? למה לא יכולת לנשק אותי לפני זה? אולי היית מציל אותי ממצבי כרגע, שאני תלויה באויר בין נאמנות למשפחה לחילוניות. למה לא יכולת להביע את מה שהרגשת באמת כלפיי לפני הנשיקה האחרונה? למה לעזאזל היום אני לא מרגישה את תמיכתך מלמעלה, כולם אומרים לי שאתה איתי כל הזמן ומתפלל בשבילי מלמעלה. ממש! אומרים שהיית כזה צדיק, ואתה בגן עדן. אבא אם אתה בגן עדן אני רוצה ללכת לגיהנום כי כל השובבים הם שם, אז בטח זה מלא בארים, פאבים ודיסקואים וגראס חופשי. זה נשמע יותר כיף. אני מקווה שאתה מצטער על העוול שגרמת לי. וגם עם לא, אני הוכחתי את עצמי. אני הכי מוצלחת מכל ילדיך! בניתי את עצמי מה-0 שעשית ממני. לי יש את הנישואין הכי טובים במשפחה. אז אתה רואה אם יש אלוקים, הוא אוהב אותי. והנה נשיקה אחרונה בשבילך אבא, ומעכשיו תוכל להפסיק להתפלל בשבילי כי תפילותיך לא עוזרים כלום. תהיה זכרך ברוך. מהבת שלך שהיום קוראים לה גלי! (עכשיו תבינו למה השובבה משתובבת)

 

[ש חף]

וואו

היה לי קשה לקרוא את זה. אז את תולה את החילוניות שלך בהתנהגות האב והמשפחה כלפייך?

 

[גוראריה]

מרגש ../images/Emo7.gif ../images/Emo24.gif

 

[עייייייף]

מרגש מאוד - וואוו.

 

[ספל חמאה]

פו

צריך הרבה אוויר אחרי הודעה כזאת. תרשי לי לענות לך כאבא? לא! לא ראיתי את הסימנים! ראיתי סימנים שלא ידעתי מה הם, ומכיוון שלא אמרת לי, נחשתי בעצמי. כנראה ניחשתי לא נכון. לפעמים ידעתי שאני מנחש לא נכון, אבל את המשכת לא להגיד לי. אז השתדלתי למצוא פתרונות שנראו לי (לעיתים קלעתי לטעמך) כטובים/ יעילים/ הכרחיים/ נכונים. רק עכשיו, כשמאוחר מדי, את משתפת (לא אותי...) ברצונך. את יודעת? היית יכולה לפתור את כל זה ממש מזמן, בהתחלה, עוד לפני שזה הגיע לממדים כאלה, אם רק היית אומרת, את הרצון הפשוט, הכן, התלותי, האבוד, לנשיקה (נשיקה כשם כולל לחיבוקים, נישוקים, פינוק, מגע אוהב ואהבה בכלל). זה כל כך קשה? להודות שאת זקוקה למישהו בקול רם, בשפה ברורה, פשוטה ומובנת. במקום זה בחרת לשתוק, לתת לנו לנחש מה עובר לך בראש. לכפות עלינו הבנה במקום שאין יכולת הבנה. ילדתי, אף אחד לא קורה מחשבות (ומכיוון שאני אדם דתי לא אומר מילה על אלוהים), גם את. את יודעת כמה נורא לדעת שהילדה שלך לא אוכלת? ועוד כשיש אוכל על השולחן! זה מטריף כל איבר בגוף, את יכולה להבין את התחושות שהביאו אותי להכריח אותך לאכול?? שלא תדעי. באמת. אני מקווה שיהיה לך רק טוב. שתחיי את החיים בשמחה, בתבונה ובאהבה. שתזכי לגדל את ילדיך בחוכמה אל מול טעויותי. היי נבונה ממני בדיוק כמו שאני יודע שהינך! את התמיכה שלי את תוכלי להרגיש רק מבפנים. ביום שתלמדי לאהוב את עצמך, את כולך, כמו שאת, תמצאי אותי שם, ותמצאי את אהבתם של כל אהוביך (יהיו אשר יהיו). גלי, מה שיש לי לומר לך - בהזדמנות אחרת, בנתיים - Smile as often as u can. לילה טוב ובהצלחה!

>ספל חמאה מחייכת<

 

[Le Fay]

ספל: זה כי את רוצה שכולן יהיו חזקות

ואסרטיביות, או את באמת מאמינה שכולן יכולות? מה שבטוח, נשמע כאילו יש לך סבלנות לחכות עד שכולן יגיעו...

 

[ספל חמאה]

זאת בקשה גדולה מדי?

את יודעת מה? לא אסרטיביות (נניח לרגע שיש אנשים חסרי יצירתיות), מבחינתי מספיק לקחת את עצמך בידים, לקחת אחריות על חייך. זה נראה לי אלמנטרי. >ספל חמאה נטולת כל שיפוטיות<

 

[Le Fay]

בטח שכן. לדעתך רוב האנשים לוקחים

אחריות על חייהם (במקום להעביר להורים, גורו, אלוהים, קריסטלים - תבחרי)? כל הזמן? מה אנשים: אפילו המדינה שלנו עוד לא (הכל כולם אשמים לנו). הנה, תציצי רגע בדף המצורף - ותודה לחנה וליאור

 

[יורָה דעה]

"וחיבקת את ילדך כמוך"...

ספל יקרה, אני נאלצת לחלוק על הנחתך כי ילד צריך לבקש / לדרוש אהבה. עם כל הכבוד לבגרותו לעצמאותו ולמודעות לצרכיו, אין זה מתפקידו להגיד להורה "אבא, חבק אותי" או "אמא, תני לי נשיקה". כשילד מתחנך בצורה מסוימת מגיל 0 - הוא לא מכיר בזה שצורת החינוך לעיתים פגומה (צריך פרספקטיבה של זמן וידע בשביל להכיר בדברים כאלו), אם תשאלי ילד בן שש מה פגום בצורת החינוך שהוא מקבל בבית, מסופקתני אם ידע הילד לענות. אני מכירה בחורה, שהייתה עד גיל 15 ילדה מוכה, ונתקלה לא פעם בשאלה "למה לא התנגדת?" או "למה לא פנית לקבלת עזרה?" - הסיבה היא: כי היא לא ידעה שיש משהו פסול בהתנהגות הוריה, זו המציאות שהיא הכירה, וככזאת, היא לא חשבה שיש בה פסול. מלבד העובדה שילד שרגיל להכאות מגיל צעיר - לא מסוגל נפשית להתנגד לגורם המכה, אל תשאלו למה - פשוט ככה! אולי אני מוזרה, אבל נראה לי שבהגדרת התפקידים בין הורה לילד, להורה צריך לבא טבעי כל עניין "הבעת החיבה", ישנם חובות מסוימות של הורה לילד, בניהם: האכלתו, מלבושיו, קורת גג ראויה ולא פחות חשוב מזה (לעיתים אף יותר) מילה טובה, חיבוק ונשיקה. חבל מאד שהורה לא מבין את הדברים האלו בעצמו... ולהלן התוצאה.... ולך שובבה, הדבר היחיד שאני יכולה להציע הוא

גדול ו

 

[Le Fay]

זה לא העניין. אנשים יכולים לתת רק

מה שיש להם לתת. גם כשהם הורים. דברי פעם עם הורייך כאנשים, תשמעי איך הם גדלו ועם איזה מטען או הכשרה הם הגיעו לגדל ילדים, ותביני הכל. גם הם - בדיוק כמונו - סך הכל בני אדם. יש להם את השריטות שלהם, אבל מרביתם באמת עשו ועושים את המקסימום שהם מסוגלים לו. זה מה יש - ובדרך כלל, זה צריך להספיק.

 

[דתיה אבל שובבה]

תגובותיי חברים!!!

דבר ראשון אינני תולה את חוסר האמונה שלי במשפחה שלי, אבל הם לא עזרו לעניין. דבר שני, אבא, (ספל חמאה) ילד בגיל 12 לא תמיד יודע להביע את עצמו במיוחד כשאבא כל הזמן עסוק עם הקהילה שלו ועד שהוא רואה את משפחתו כבר עצבני פחד. הכל טוב ויפה כשאתה בחוץ יש לך את כל הפתרונות כשאתה חי עם זה ומנסה לשרוד זה כבר לא אותו דבר. אני יודעת שפתחתי את עצמי לציבור כשכתבתי את המכתב הזה ואני מודה שאולי זה היה טעות אבל הלב שלי אמר לי לעשות את זה. לא ביקשתי תגובות, רק הבנה. שמישהי שסובלת צריכה להוציא משהו מהלב ומצאה מקום שיכבד את הצורך. תגובות כמו של ספל קצת חסרות טעם. אבל מעניין בכל אופן. סליחה אם הרסתי לכם את הערב. (אל תדאגו השובבה עדיין מחייכת וגם משתובבת)

 

[בן הרב]

אין מילים שיכולים לתאר

את מה שכתבת אני יודע ומבין שמה שכתבת זה רק קצה של הקצה שהרי אי אפשר להביע רגשות בכתיבה אבל מהקצת שכתבת נתת לי בוקס בלב הבאת לי דמעות וטילטלת אותי טלטלה עזה אסור לי להביע דעה לא בשמך ולא בשם אביך ז"ל מה שכן אני קורא כל מילה שכתבת ומבטיח לעצמי ולילדים שיהיו לי אני! לא אעשה את הטעיות האלה! אני! יהיה אבא יותר טוב לילדים שלי! ורק בשביל זה היה כדאי לקרוא את מה שכתבת תודה גילי ששיתפת אתנו

 

[מפקפק]

המקלדת אינה דיה

אינני חושב שמילים יוכלו להביע ולו במעט השתתפות בכאבך, כאב שכזה, רק מי שעבר מרגיש, אני רק יכול לנסות ולדמיין כמה כאב עמוק יש בזה, (מלבד האבדן שאני מתאר לעצמי שאם הוא היה רב בקנה מידה, כפי המשתמע, אז בטח שמעתי עליו) והשתיקה בשעה זו היא הרצויה, אפשר לשתוק ולהשמיע המון!!! למה להיות חרדי, גם הוא לא ידע, ולכן לא גילה לך, ואכן אין סיבה להיות המשכיות לאמונה טפילה ועכורה זו. בכל נושא החינוך המעוות, כמו אי גילויי אהבה, יכולני להעיד, על אף שאבי חי, הם חושבים שחס וחלילה יבואו לידי "הרהורים" של "אהבה" ע"י נשיקה לילדים, אוי!, כמה עיוות החינוך הקלוקל הזה. <למשפחת פקפוק כבר לא נותרו פקפוקים כמעט, הכונו לשינוי השם>

 

[חילוני בתחפושת]

../

 

[אוי ויי איז מיר]

יותר השתתפות מבקורת

דווקא אני, קראתי בתגובתה של ספל חמאה, יותר השתתפות מביקורת! פניה לילד שעוד נשאר בתוכינו, אל תשתוק! תבקש את מה שחסר לך! וכי במרומי גילי המופלג, אין לי צורך בהבנה, השתתפות או אהבה? וכי אחרי ברמצוה/צבא/חתונה כבר הכל בסדר? דווקא בתגובתה של ספל חמאה, יש פניה לילד ותקוה ועידוד!

 

[החוליות החלשות]

גלי היקרה

כרגיל ריגשת אותנו מאוד, אנו אומרים תודה ללב שלך שנתן לנו צוהר אליו שנוכל תמיד להבין אותך יותר טוב. זאת לא היתה טעות, אני גם מכיר את הסיפור עם האבא העסוק, למרות שאצלי זה היה בלי תשומת לב שלילית, רק אי תשומת לב כלל. את נותנת לכולנו כח להתמודד עם העולם הזה שלנו. נשמח תמיד לשמוע אותך כאן תודה רבה ששיתפת אותנו! <החוליות החלשות מצא מישהי חזקה יותר>

 

[חניבעל.]

../images/Emo24.gif

מרגש. אין לי מילים.

 

[אלישע בן אבויה]

קראתי והתרגשתי מאד

מזכיר לי משום מה את "מכתב לאבא" של פרנץ קפקא (מומלץ!). נכון שזה לא לחלוטין קשור לנושא הדתי, אבל כמה ברור כאן שחינוך לרגישות, להבנה של האחר וליתר התמצאות בצרכים של ילדים חשוב פי כמה מהתעסקות באיתור תולעים נסתרות בחסה ושאר ירקות. אני משוכנע שההתנהגות של אבא שלך לא נבעה מרשעות אלא מאטימות וחוסר הבנה. אילו היה גדל בסביבה מפותחת יותר במישור של יחסי אנוש, אילו קרא ספרים, ראה סרטים, למד מונחי יסוד בפסיכולוגיה, תגובותיו היו עשויות להיות רגישות יותר ונבונות יותר. תחשבו כמה שהפורום הזה למשל, עם השיתוף הרגשי בין חבריו, כמה שהוא מפתח את היכולת להבין אנשים אחרים, ומימלא גם לתמוך ולאהוב.

 

[חילוני בתחפושת]

תשובה מגן עדן מאבא.בתי גילי היקרה

אני תמיד אהבתי אותך ואוהב אותך גם עכשיו .זה שירדתי עליך זה היה

 

[חילוני בתחפושת]

מאהבה לא תמיד ידעתי איך להגיע

איליך לפעמים זה דרך להראות תשומת לב(עם כי זה לא הדרך הנכונה)זה