חלמתי וגם חלמתי.
ביום שזה קרה אמא שלי סיפרה לנו שהם נפגעו והם בבית חולים היא לא סיפרה שהוא נהרג, ואז אמרתי לה מה שחלמתי. אחרי הלוויה התחלתי להאשים את עצמי על המוות של אבי, למה לא סיפרתי לו. אולי הייתי מונעת את כל התאונה. אחרי טיפול פסיכולוגי של כמה חודשים טובים הגעתי להחלטה שגם אם הייתי אומרת לו הוא בטח היה צוחק עליי, כי כך הוא היה. היום אני כבר לא מאשימה את עצמי כי אני יודעת שזה לא היה בידיי. אני מקווה עכשיו שעניתי על שאלתך.
