מי מוכן לנתח לי

BDD זה סוג של מחשבה טורדנית כפייתית

אבל ב- BDD, האדם בדרך כלל מוטרד מבעיה *אחת* במראה שלו (נניח האף). ובנות משפחת "חכם" (מצחיק שקוראים להן ככה, לא?) מוטרדות מאינסוף בעיות במראה שלהן.ולא נראה שזה כפייתי אצלן, כי (לפחות בכתבה) הן לא נראות מדוכאות. אגב, נדמה לי שראו את האמא ואחת מבנותיה גם בטלויזיה. לא ראיתי בכתבה- הן גרות בחולון?
 

גנגי

New member
לא בדיוק, הן לא מוטרדות

מאינסוף בעיות במראה שלהן, הן מוטרדות רק מהגוף. מה לעשות שיש בגוף המון חלקים.
 

אל דופא

New member
אז רגע, מישהי שרוצה שוב ושוב לנתח

מן הראוי שתשקיע את הכסף הדרוש לניתוח בטיפול פסיכולוגי ארוך מעמיק על מנת לנתח את הסיבות והגורמים המובילים אותה שוב ושוב לרצות לנתח? אישית, לא רואה בכתבה (אותה קראתי ברפרוף) על בחורה שלא מרוצה מהנקבוביות הפעורות בפנים שלה או מה(אין) ציצי שלה סימן לאיזושהי התפשטות של תופעה וגם אם כן- אז בטח שלא תופעה מסוכנת. בחורה לא מרוצה מהגוף שלה ויש לה אמצעים? שתלך ותנתח. החור באוזון מטריד אותי יותר מהחור שאולי יווצר לה, בסופו של דבר, בחשבון הבנק. אגב, בין המקרים המתוארים בכתבה לבין מקרה מייקל ג'קסון והאמנית ההיא, שהפכה את גופה לחומר ביד הפלסטיקאי (אורלאן שמה, אם אינני טועה) קיים מרחק גדול.
 
אם זה כפייתי וסדרתי

אז הפתרון הכי יעיל הוא דווקא טיפול תרופתי ל- OCD. או לכל היותר, טיפול תרופתי בתוספת טיפול קוגניטיבי -- סה"כ מספר חודשים.
 

אל דופא

New member
ואיך קובעים אם מישהי היא

"כפייתית וסדרתית"? אם היא בוחרת להתנתח כל חודש? כל חצי שנה? כל שנה? אם טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים במקרים שבסיסם הוא דימוי גוף לקוי היו אכן כה קצרים ויעילים, מצבנו היה טוב בהרבה .באמת.
 

אלי ו.

New member
אני מעריך שההגדרה

נובעת ממידת ההפרעה לחיים. אם את רוחצת ידיים 10 פעמים ביום זה לא נורא, אם כל 5 דקות זה בודאי מפריע לתפקוד היומיומי ולכן זו הפרעה. ובקשר לאורך ויעילות הטיפולים את צודקת ב 100%.
 
בשביל האבחנה

יש את הפסיכיאטר. הקביעה היא לארק לפי תדירות ההתנהגות החשודה (במקרה זה ההתנתחות), אלא גם לפי מידת הסבל הסובייקטיבית עליה מדווח המטופל. כלומר, האם הוא מרגיש שלם עם מה שהוא עושה, או שהוא מרגיש שאיננו יכול לשלוט על התנהגותו. הטיפול הפסיכיאטרי בחשיבה כפייתית הוא יעיל בכ- 80% מהמקרים.
 

אלי ו.

New member
../images/Emo127.gif או לחדר כושר

מקרה פרטי של ה BDD הוא Muscle Dysmorphy, מפתחי גוף מאוד שריריים שעדיין מביטים בראי וחושבים שהם "קטנים מדי". התאמנתי עם חבר'ה כאלה שבמשקל 110 ק"ג עדיין רוצים לעלות במשקל, אחד מהם החל באחרונה לקחת סטרואידים (הבחור 1.95 וושוקל 115) כי הוא "לא מספיק גדול". מעין תמונת ראי של אנורקסיה.
 

גנגי

New member
שיחליטו, CC או DD!

מה שיפה זאת העקביות - אותה מידה בשני הציצים.
 
למעלה