מי אתה אברהם רונן?

[shay4442]

אתה צודק מנקודת מבטך ותפיסתך

-אכן קריאה מצרפתית/גרמנית/איטלקית היא כלי חשוב כאשר מדובר על מחקרים מאותו דיסציפלינה על מנת לא לפספס רעיונות וטענות שהחוקר לא פגש בעברית או אנגלית אבל מבחינתי השאלות שאני שואל את הממצא החומר לא ניתן לענות עליו או למצוא אותו בצורתו "הנקיה" בממצא הכתוב גם במקרים שלכאורה מדובר על אותו הדבר. כמובן אם אני אחפור יום אחד אתר מקראי או ברונזה מאוחרת או אתר רומי וארצה לעסוק בפרשנות ההיסטורית של שם האתר, ומקומו הגיאו-פוליטי ההיסטורי,מאורעות היסטוריים שעברו עליו אצטרך להתעסק בכתובים הרלוונטים(כולל המקרא כמובן) אבל זה לא ארכיאולוגיה אלה עיסוק בהיסטוריה. לא בגלל זה אני בארכיאולוגיה.....

 

[דביבון ירוק]

אתה מפספס את כוונתי

ומן הסתם חלק מזה הוא אשמתי

. אני כנראה לא מצליח להבהיר את כוונתי. אנסה פעם נוספת. אתה משום מה מתייחס לטקסטים כאל מקור שמספק רק מידע היסטורי. אני לא מצליח להבין למה. רוב הטקסטים כלל לא קשורים להיסטוריה. אם נחזור לדוגמה בדבר בתי הכנסת. סידורים הם לא מקור היסטורי. מצד שני, הם יספקו לנו מידע שלא נוכל לקבל משום מקור אחר על הדת והתרבות היהודית. אם בעוד אלף שנה יוכלו לפענח אותם, נוכל להבין לדוגמה מדוע בתי הכנסת פונים דווקא לכיוון ירושלים. אם תרצה דוגמאות עתיקות, אפשר לראות לדוגמה את כתבי הליניאר B. חוץ משמות האנשים ותארים שונים שמופיעים בהם, כל שאר המידע הוא בדיוק מה שארכיאולוג מחפש: תבניות ישוב, צפיפות אוכלוסין, דגמים כלכליים, גידולים, כושר נשיאת קרקע, ועוד. האם אתה בתור ארכיאולוג מכיר דרכים טובות יותר כדי לחקור נתונים אלה? האם אלו לא בדיוק "השאלות שאתה שואל את הממצא החומרי"? האם לא מדובר בשני תחומים משלימים של אותה דיסציפלינה? הערה: עד כמה שאני מבין, אין דבר כזה "צורה נקיה". אתה ודאי מכיר את הבעיות בחקר הטקסטים ולכן נרתע משימוש בהם. מצד שני, גם הממצא הארכיאולוגי תמיד "נגוע". אף פעם לא מדובר במצב סטרילי. תמיד מדובר בזירת אירועים שקפאה (במקרה הטוב; במקרה הרע נעשו שינויים בתקופות מאוחרות) ברגע מסוים. לכן היא משקפת בעיקר את אותו רגע ופחות משך זמן. יתר על כן, גם הזירה הקפואה היא 'סופר חלקית'. בד"כ מדובר רק ברצפות, יסודות קירות ומספר כלים. תסתכל רגע בבית שלך ותחשוב כמה היית יכול ללמוד על עצמך, אם בעוד אלף שנה היית מוצא רק בלטות, כמה כלים מחומרים עמידים לזמן וקיר בגובה עשרים סנטימטר. עכשיו תדמיין שבין האופניים והרולרבליידס היו מתגלים בחדר שלך גם כמה ספרים שאתה אוהב לקרוא. מה דעתך?

 

[shay4442]

אני מבין את כוונתך

- אכן ניתן ללמוד גם דברים תרבותיים ממצאים כתובים ולא דווקא היסטוריים - לא שוכנעתי שהמידע מתעודות הלינארי ב' אכן עונות על הנתונים שהצגת ושהם נקראות נכונה בימינו - אכן ישנן הרבה בעיות בחפירות ארכיאולוגיות שכולות טווח נרחב של דברים החל מחפירות לא מדעיות או מוטעות מתודולוגית(מילים יפות לתאר ארכיאולוג גרוע), ממשיך בתהליכי בתר-הרבדה(אנושיים וטבעיים) ועד אפקט פומפי ופרשנות שגויה של החוקרים ושחיזור שגוי בהתאם. -אני מניח שהסיבה האמיתית שלעולם לא אשתכנע היא בגלל שאני לא מאמין למרבית הדברים שכתובים בעיתונים ולמעלה מזה הרבה מהמידע שגוי ומטעה בכוונה גם כאשר מציינים לכאורה עבודות בסיסיות(כלכליות ומנהלתיות) אני לא מאמין למה שבני אדם כתבו רק למה שהם עשו אבל זה אני....

 

[דביבון ירוק]

טוב, חבל

עם זאת אני רואה שאתה בכ"ז משאיר פתח לעתיד. במידה ותעסוק פעם באזור בו תעודות הליניאר B רלוונטיות, אני מקווה שתעשה בהם שימוש טוב יותר משנעשה בהן עד כה. לילה טוב [הערה: ליניאר B היה רק דוגמה. ישנם עוד הרבה טקסטים מסוג זה. נסה לחפש ב-google scholar למשל את המונחים "אור III" ו-"economy" (וכד'). אני בטוח שתמצא גם מחקרים לטעמך.]

 

[iassafk]

הערה קטנה לדו-שיח

לפי דעתי קריאת טקסטים וחפירות ארכיאולוגיות לא בהכרח שונות כל כך אחת מהשניה, הרי גם כשחופרים אתר החופר צריך להתמודד עם שינוים מאוחרים שנעשו בשכבה הנידונה, דבר שבהחלט אפשר להקביל אותו לעריכות מאוחרות בטקסטים -תחיבות ועוד, הארכיאולוג החופר אינו אובייקטיבי לגמרי (עם כל הרצון הטוב) והוא יכול בהחלט לתת פרשנות שגויה לממצאים כפי שההיסטוריון יכול לטעות בפרשנות של טקסט מסויים, אפשר לתת עוד ועוד דוגמאות להקבלות שכאלו. הבעיתיות הגדולה היא העובדה שהתמונה אף פעם לא שלמה (דבר שמספק עבודה לרבים מאיתנו הדבר למעשה גורר את ההיסטוריון\ארכיאולוג לפרשנות של הטקסט\ממצא ולא לעיסוק בעובדות, החכמה היא להבין ואולי אפילו להדגיש שמדובר בפרשנות ושכל עוד לא נמציא מכונת זמן אין פתרון יחיד ומקובל ככל שיהה אלא מספר אפשרויות סבירות (יותר או פחות) להשלמה של החלל החסר. מה גם שאם נרצה להתעסק אך ורק בעובדות ונעיף את כל המקומות בהם נדרשת הפרשנות, נשאר בעצם עם חומר מאוד משעמם ודל (למרות שיהיו אנשים שיטענו שזה עדיף). אין כל כך הרבה הבדל בין טקסט וממצא, שיטות העבודה דומות למדי לדעתי.

 

[shay4442]

מסכים על כל מילה

אתה כמובן מתייחס לפן שונה מהדו-שיח שהתנהל ביני לבין דביבון ירוק.... אתה מדבר על תהליך הפרשנות של החוקר הארכיאולוג או ההיסטוריון כמו כן על הבעיות שצצות בגלל שהמוצר הסופי שאנחנו מקבלים(הארכיאולוגי או היסטורי)עבר סוג של שינוי כזה או אחר משימושו המקורי. - למרות זאת עדיין נתקלתי בכל מיני חוקרי תרבויות ותעודות(שעצבנו אותי) שטוענים שאמינות התעודות וערכם עולה על אין שיעור מהממצא החומרי. -רק שיהיה ברור יצא לי לפגוש ארכיאולוגים חופרים שנמנעים מפרשנות שחורגת מהנתונים הבסיסיים(תיארוך, וקטלוג)הם מפרסמים רק את דו"חות החפירה שלהם ולא מרחיבים זה כמובן נראה לי עסק די משעמם אבל זאת זכותם המלאה העיקר הפרסום!!

 

[דביבון ירוק]

אתה מאוד צודק

ואני כאמור הלכתי אפילו עוד צעד אחד אחורה. לא רק הפרשנות בעייתית. אפילו השלב הראשון בעייתי, קרי ה"חומר המאוד משעמם ודל" (בחור אמיץ אתה. לזרוק כאלה תארים בפורום ארכיאולוגי...

) שמתגלה באתר. עוד לפני שהפרשנות החלה, על הארכיאולוג לקחת בחשבון שהממצא חסר בטירוף, ומשקף רגע מאוד מסוים בזמן. לכן תמוהה בעיני ההחלטה לזרוק לפח מקור מידע שעשוי לספק מידע ייחודי על האתר, תושביו ודרך חייהם, רק מפני שהוא מכיל טקסט ולא נעשה על גבי אובניים.

 

[ihtiyar]

לא מסכים

היסטוריונים עוסקים בטקסטים כתובים, שהם לכשעצמם לעולם אינם אובייקטיביים. לכן כל פרשנות היסטורית תהיה בבחינת פרשנות על פרשנות, או פרשנות על כתיבה סובייקטיבית של מישהו מהעבר. כותב רשומות צלבני, למשל, יכתוב דברים שונים על קרב מסויים נגד המוסלמים מהדברים שיכתוב היסטוריון מוסלמי. ההיסטוריון המודרני הנוצרי/אירופאי ינתח את הטקסטים בצורה שונה מזאת שיפרש אותם מוסלמי/ימתיכוני - והדברים ידועים. ארכיאולוגים עוסקים בממצאים חומריים, ומסתייעים בכלי-עזר מדיסציפלינות אחרות (שיטות תיארוך של שכבה או של ממצא X, כלים או חומרים שיובאו בעבר אל האתר הנחפר וכד'). כבכל תיאוריה מדעית, כלי-העזר כפויים על הארכיאולוג עד שלא יתברר אחרת, אבל הממצאים בשטח יחשפו כפי שהם ע"י כל ארכיאולוג מקצועי, ללא תלות באמונתו או פרשנות כלשהי. המיבנה או כלי הזכוכית הם מה שהם; הפרשנות על מהותם והשימוש שנעשה בהם הם פועל יוצא מאמונתו או השכלתו של הארכיאולוג וכלי-העזר העומדים לרשותו. על אותם ממצאים חומריים אוביקטיביים יתכן שארכיאולוג אחר יתן פרשנות שונה. כל טקסט היסטורי הוא סובייקטיבי. כלי חרס שקרקעיתו שרופה איננו אלא...כלי חרס שקרקעיתו שרופה. נחמד לראות שוב בשרשור הזה, שהפורום ממשיך לעסוק בארכיאולוגיה-תיאולוגית

 

[Lakedaimon]

טוב שבאת ../images/Emo13.gif חסרת לנו

אתה כמובן צודק לגבי ההיסטוריה, ולכן כשמדובר במקורות כתובים, תמיד נחשוד ב Bias, העניין הוא שהמקרא מושרש כל כך בארכיאולוגיה בארץ, (בתקופות הנדונות) שקשה לעיתים להשתחרר מחיבוק הדוב שלו. אני חייב שלא להסכים איתך בהנחתך השנייה. הסטנדרטים המדעיים בהם משתמש כל חוקר הם אחרים. אני אתן דוגמא: כל אתר נחפר בהתאם לתקופתו. אם אני (כקלסיקאי היפותיטי) אכנס עם מכוש לאתר פרהיסטורי, אני יכול להשפיע על הממצא שלהנחתך הוא אובייקטיבי. אם אותו פרהיסטוריון היפותיטי אצלו חפרתי יגיע לאתר קלאסי ויתחיל לחפור במיני ריבועים וסינון רטוב של כל 5 ס"מ של סדימנט, עם התעכבות על כל חתיכת אבן, אני אזרוק אותו לכל הרוחות, אפילו שהמידע אותו הוא מוציא הוא יותר גדול (באחוזים) מהמידע אותו אני מחפש. כך שאידיאולוגיית החופר לגבי מקום החפירה, טכנולוגית החפירה והרזולוציה בה היא מבוצעת, כבר משפיעה על תוצאות המחקר. ואגב, אותו הכלל תופס לגבי סקרים. כפי שאמר לי פעם ארכיאולוג מסוים: "עד שלא הכנסתי פרהיסטוריונים לX (אתר החפירה שלו) לא היו ממצאי צור בX, מרגע שיש לי פרהיסוריון בצוות, יש הרבה יותר ממצאי צור. וזה לא שלא היו קודם, פשוט עכשיו מוצאים אותם."

 

[ihtiyar]

../images/Emo13.gif + ../images/Emo11.gif

כשמדובר בטקסט היסטורי, אין צורך "לחשוד" בהטיה סובייקטיבית. הסובייקטיביות היא מהותית לכל תיאור היסטורי. כתבי פלביוס, התנ"ך והאיליאדה או אֶנוּמָה אֶלִישׁ, ההיסטוריה של תוקידידס, פוליביוס, בנימין מטודילה או אבן-ג'ובאייר אינם - ואינם יכולים להיות בשום פנים ואופן - אובייקטיביים.

לכל תחום מחקר יש דיסציפלינות משל עצמו. העוסק בפיזיקה של חלקיקים תת-אטומיים מודע לעובדה שהכלים וההקשים של הפיזיקה הניוטונית בחלקם אינם רלבנטיים עבורו, כפי שחוקר מוזיקה מודע שהמקאמים המזרחיים אינם רלבנטיים להעמקת ההבנה במוזיקה של ברהמס, ושהפוליפוניה המערבית לא תועיל לו בהבנת המוזיקה ההודית הקלאסית. ברור שאם מוצאים כד חרס בעל קרקעית שרופה, יש משמעות לבדיקת פחמן 14 אם הוא נמצא בתל-גזר, אבל יהיה מגוחך לבדוק אותו באותה בדיקה אם יש עליו כתובת עוסמנית בכתב הלטיני שלאחר אתאתורכּ

כל עוד הפורום ממשיך להטביע ולהחניק את הארכיאולוגיה ברוטב מיתולוגי מקראי או אחר, ו/או ייכתבו בו דברים מופרכים שאין דעתי סובלת (כגון: על המדע להוכיח מה לא היה במציאות, או שהמדע מטומטם כי הוא לא גילה את החיידקים כבר במאה ה-12 למרות שהם היו קיימים כבר אז) - אמשיך לשמור על כבודי המפוקפק ואדיר את מקלדתי מכאן למינימום

 

[iassafk]

האמנם ?

הלוואי והיית צודק, אבל המציאות מוכיחה שהחיים הרבה יותר קשים ובדיקות מדעיות-מדוייקות אינן מניבות את התוצאות החד משמעיות להן מצפים החוקרים, הרי על הכיול המדוייק של פחמן 14 ניתן להתווכח מכאן ועד מחר, כמו כן על שיוך טיפולוגי של חרסים מסוימים ועוד ועוד. מלבד זאת גם היסטוריונים כפופים לאותן דיסצפלניות מדוייקות (צורות כתב, תיארוך של הטין\הפפירוס או אחר) שאף הן אינן מניבות תוצאות חד-משמעיות. בסופו של דבר אנחנו יכולים בהחלט להשאר עם הטיעון הבסיסי שכלי חרס שקרקעיתו שרופה הוא למעשה כלי חרס שקרקעיתו שרופה, אולם בשביל זה אולי לא צריך ארכיאולוגים (ויהיו כאלו שירטנו על ביזבוז כספי הציבור להפקת "מסקנה" ברורה מאליה), אנחנו אף מפסידים את אחד היתרונות הגדולים ביותר של המקצוע - הצלבת הנתונים במטרה ליצור סיפור-על-מקיף ו"מעניין" (במקרה שלנו - סיר בישול), זה היתרון הגדול בנקודת המבט שלנו (ארכיאולוגים,היסטוריונים, אנתרופולוגים) אל העבר, שיכולה בהחלט להתברר כ"שטויות במיץ עגבניות" ולכן לדעתי הדבר הכי חשוב בקריאת דו"חות חפירה או סיכומים אחרים הוא שם הכותב\ת, לפעמים יותר ממה כתוב, אחד רואה ללא כל צל של ספק ארמון בעוד השני בקושי רואה קירות. הפרשנות היא חלק חשוב מאוד בארכיאולוגיה היא זו שנותנת ביטוי לנקודות מבט שונות על העבר, השימוש באמצעים-מדעים עוזר לחבר את הפרשנות לקרקע "בטוחה" פחות או יותר אך היא פעמים רבות איננה אבסולוטית. שוב פעם, החכמה היא להבין כי מדובר בדברים לא מדוייקים ואף לציין זאת, עדיף עם דגל בתחילתו של הטיעון הפרשני.

 

[ihtiyar]

הערות

1. צורות כתב, תיארוך של הטין\\הפפירוס - אינם ת-ו-כ-נ-ו של הטקסט ההיסטורי, שאיתו מתעסקים ההיסטוריונים. להיסטוריון לא משנה מהותית אם תיאור כיבושיו של תחותמס השלישי חקוקים על אובליסק, כתובים על פפירוס או רקומים בחוטי כסף על תכריכיה של מומיה. 2. כל הפסקה הראשונה שכתבת היא התפרצות לדלת פתוחה לרווחה: כתבתי למעלה ששיטות תיארוך, זיהוי ציור של דמות מיתולוגית על כד חרס, זהוי אבקנים או מקורו של אובסידיאן מיובא לאתר הנחשף וכד' - הם כלי עזר לארכיאולוג מתחומי מחקר אחרים, ומסקנותיהם כפויות עליו, כולל חוסר הדיוק שבהם. 3. תפקידו של הארכיאולוג הוא לחשוף ממצאים בצורה אובייקטיבית (לפי הדיסציפלינות של מומחיותו, ודיסציפתינות-העזר העומדות לרשותו), ואך ורק לאחר מכן להוסיף את פרשנותו, ו/או להתעמת עם פרשנויותיהם של עמיתיו למקצוע. ....פרשנות היא תמיד פרשנות, ולעולם איננה אבסולוטית.

 

[דביבון ירוק]

הערה לפסקה ראשונה

להיסטוריון דווקא כן חשוב היכן מופיע הטקסט, כך למשל בכדי לקבוע את הסוגה. אם מעשיו של תחותמס ג' כתובים על גבי אובליסק, מן הסתם מדובר בכתובת מלכותית. אם נכתבו על גבי פפירוס, יתכן ומדובר במעשיה ספרותית (ון אמון, סינוחה וכד'). סוגות שונות מיועדות לקהלים שונים ויציגו נתונים שונים, ואולי גם אמינות שונה וכד'.

 

[ihtiyar]

../images/Emo98.gif מי לידך יתקע

שאת האובליסק של תחותמס השלישי לא הקים אחד מיורשיו כדי לפאר את שמו מעבר לעובדות ההיסטוריות? ממתי "מלכותי" הוא ערובה לאמת? אין לנו שום דרך לקבוע אמינות של טקסט היסטורי. ע"ע עתון כלשהו מלפני שבוע, או דו"ח גולסדטון. מסכים איתך שלפעמים אופן וחומר וזיהוי מעמד כותב הכתובת, יש בהם עדות מסייעת אך עקיפה להיסטוריון.

 

[ihtiyar]

../images/Emo77.gif

הנה משהו שצילמתי השנה במוזיאון של איסטנבול: רשימת כמויות שונות של שעורה, קמח, לחם (שומרית קדומה, אמצע האלף ה-3 לפנה"ס). מישהו יכול לערוב לנו שהכתובת "אובייקטיבית"? אולי זיוף כלכלי?

 

[דביבון ירוק]

באמת יופי שחזרת

מצטער שהשתמשתי בדבריך ללא אישורך. ולענין. אני מסכים עם טענתו של iassafac שאין דבר כזה ממצא אוביקטיבי. כך למשל השתתפתי בחפירה בה קרה בדיוק דבר כזה, עם קיר לבנים שחופר אחד היה מוכן להשבע שניתן לראותו רק בחמש בבוקר בזווית מסוימת של השמש... וגם אם תתעקש שהממצא הבודד הוא בכ"ז יותר אוביקטיבי, הרי שהימצאותו בשטח מסוים הופך אותו ל'ממצא' בתוך 'זירה'. תשאל כל חוקר משטרה טוב והוא יגיד לך שאין 'זירה' או 'ממצא בתוך זירה' שהם אובייקטיביים. לכל דבר בזירת האירועים (ממיקום הדברים שישנם ועד גילוי הדברים החסרים) יש סיבה ועלינו לגלות אותה. כמו כן, במידה ותתעקש שהממצא אוביקטיבי, אזי ישנם טקסטים שהם אוביקטיביים בדיוק באותה מידה. כך רשימות השמות מאללח, רשימות החותרים מפילוס, רשימות הנפקות הנפוצות כל כך בליניאר B ובאור III. כל אלה הם רשימות של אנשים ו/או מצרכים. האנשים לעיתים נזכרים בשמותיהם ולעיתים רק במספרם הסידורי. אין כאן שום דבר לא אובייקטיבי. רשימת אנשים/שמות/מצרכים היא רשימת אנשים/שמות/מצרכים. יש רשימות כל כך קצרות שאפילו אין מספיק חומר לניתוח פליאוגרפי. עם זאת יש לשים לב שפרסום אוביקטיבי של הטקסטים האלה (שלושה אנשים מעיר זו, חמש פרות מעיר זו, וכד'), בדיוק כמו ניתוח אוביקטיבי של ממצא חומרי (צבע חום מבריק, נמצא במיקום GPS מסוים וכד'), יגרום לכך שלמקצוע שלנו לא יהיה כל עתיד. מצד שני, אפילו חריגה זעירה מהדברים הנ"ל, החל בבחינה מעמיקה יותר של הנתונים (מדוע עיר אחת שלחה X ועיר שניה שלחה Y, מוצא אתני של האנשים) וכלה בשיוך ממצא לשכבה מסוימת או לתקופה מסוימת (בעית הפריודיזציה), כבר נחשב לפרשנות.

 

[ihtiyar]

אתה מזכיר לי

משהו שסיפר לי פעם רפי פרנקל, הארכיאולוג של הגליל המערבי: באחד הערבים כשהם עלו על הג'יפ לעזוב את חורבת עירב (במרומי רמת אדמית), אחד מחברי חוליית הסקר ראה מנורה חקוקה על אחת האבנים. כשהם חזרו למחרת, לא היתה מנורה ולא נעליים. מסתבר שבשעה מאוד מסויימת לקראת שקיעה אפשר - בסיוע דמיון מודרך - לראות מנורה על אותה אבן. אם סיר מפוייח נמצא באתר על כיריים, או בחדר שכל החפצים שנמצאו בו היו מפוייחים, ודאי ש'הזירה' תתן עדות שונה והקשי-מסקנה שונים. אין שום אפשרות לקבוע שטקסט כלשהו הוא אובייקטיבי. אפילו מרשימת שמות סתמית יכול הכרוניקאי להשמיט או להוסיף את שמות מוקיריו או שונאיו, ולהוסיף ולהשמיט רשימת רכוש לתפארת משפחתו, העיר או השליט המקומי. הסיר או הכתבות או נדבכי האבן, בכל מקרה, הם ממצאים ממשיים ("אובייקטיביים" מבחינה אונטולוגית). כל פרשנות אודותם היא סובייקטיבית

 

[דביבון ירוק]

זה קצת בעייתי.

סיר בישול (או ממצא חומרי דומה) הוא אכן היחידה הבסיסית ביותר בממצא הארכיאולוגי; כאשר בוחנים אותו בואקום הוא פשוט ישנו, הוא מעיד על עצמו, וזה כל מה שניתן לומר עליו. אבל ניתן למצוא גם דוגמאות טקסטואליות דומות. תחשוב שיש לנו פרגמנט מטקסט (כי זה בדרך כלל גם מה שיש לנו) שבו כתובות שתי שורות: בראשונה כתוב "שתי פרות" ובשניה "שני חמורים". אמנם אין מדובר בבעלי חיים ממשיים, אך גם אין כאן שום ענין לפרשנות, מה שנכתב הוא מה שיש = טקסט עם שתי שורות. השאלות האם בע"ח אלה נלקחו/הוצאו למרעה/הופיעו בסיפור מיתולוגי, או האם מדובר בטקסט אוביקטיבי, אינן רלוונטיות לקיום הטקסט, אלא הם חלק מפרשנותו. הטקסט קיים פשוט מפני שהוא ישנו כממצא. ניתן לחשוב על דוגמאות נוספות, כגון אוסטרקונים או כתובות עם מספר קטן של אותיות (ה' שמרן ואשרתה, טביעות "למלך"), שברים של רשימות אלפבתיות, רשימות מילים או אפילו רשימות מילוניות בכמה שפות; כולן דוגמאות קיצוניות אפילו יותר לטקסט אוביקטיבי שבו אין לנו סיבה לפקפק בכוונות הכותב. עם זאת, תחשוב כמה ארכיאולוגים בארץ היו מאושרים פשוט למצוא פרגמנטים דומים רק מעצם קיומם באתר שלהם (היוקרה שהם מוסיף לאתר...והסיכוי ל-

). ובאופן כללי; פרסום סיר בישול ככזה אינו עונה לדעתי על ההגדרה של פרסום ארכיאולוגי (סלחו לי על המקור, ויקיפדיה עברית; אבל עד כמה שאני יכול לשפוט, ההגדרות דומות גם באנגלית, צרפתית וגרמנית): ארכיאולוגיה היא "התחום המדעי החוקר את התרבות האנושית בעבר על ידי מציאה, תיעוד וניתוח של מידע תרבותי וסביבתי...ותרבות חומרית". ובמילים אחרות, פרסום נתונים פיזיים של סיר בישול אינם עומדים במטרה זו; ארכיאולוג אינו מעונין בסירי בישול לכשעצמם, אלא באדם ובתרבות שיצרה אותם (יצרן סירי בישול מתענין בסירי בישול, ואפילו הוא אינו מעונין בסירים עצמם אלא בהשגת בישול טוב יותר, ייצור זול יותר וכד'). הרעיון של פרסום כתובת מבלי לנסות לקרוא ולנתח אותה מגוחך באותה מידה כמו הרעיון שארכיאולוג יפרסם סיר בישול בפני עצמו כפרסום ארכיאולוגי, מבלי להתייחס אפילו מבחינה מינימלית לסובב אותו, מה שכמובן דורש לפחות את ראשיתו של תהליך פרשנות.

 

[ihtiyar]

סליחה....סליחה....

לא באתי לכאן כדי להיות ה- Advocatus Diaboli המדבר בגנות הארכיאולוגיה ו/או ההסיטוריה. ממש לא!

כל מחקר (יש פה ושם יוצאי דופן מתחום המדעים המדוייקים), כולל הארכיאולוגיה, מתחיל באיסוף נתונים. פרגמנט כתוב, סיר בישול, אבן צור מעובדת וכד'. מתוך אוסף הנתונים עובר החוקר לשלב הפרשנות ו/או בניית התיאוריה. קארל פון לינה (לינאוס) בחן את אוסף הצמחים ורשימות בעה"ח - וייסד את שיטת המיון הסיסטמטי הבוטאני והזואולוגי. אדווין האבל אסף נתונים על הגלקסיות, מיין אותן, ואז באמצעות אפקט דופלר הסיק שהיקום מתפשט (הבסיס לתיאורית "המפץ הגדול") איסוף וניתוח נתונים הביאו את אלפרד ווֶגֶנֶר לניסוח תיאוריית נדידת היבשות, את דימיטרי מנדלייב אל הטבלה המחזורית של היסודות הכימיים, את דארווין לתורת האבולוציה, גרגור מנדל אל יסודות הגנטיקה וכד'. כל תיאוריה מדעית - כל עוד לא יוכח אחרת - מסקנותיה כפויות עלינו (כמעט כמו האקסיומות המתמטיות). אין מה לעשות, אך יש תחומי מחקר כגון ההיסטוריה, הסוציולוגיה, הכלכלה, הארכיאולוגיה, תולדות האמנויות, פסיכולוגיה וכד' העוסקים בהבטים שונים של האדם - ולכן By definition אינם יכולים להכנס לסד של הגדרות מתמטיות מדוייקות ונתונות לחיזוי, אלא תמיד יהיו נתונים לפרשנויות. לטוב ולרע, האדם אינו ניתן לחיזוי, גם לגבי עברו וכמובן גם לעתיד. שום דבר אנושי איננו לינארי על ציר הזמן. לפיכך: כמו בכל תחומי המחקר האחרים, הארכיאולוגיה צריכה ראשית לכל לאסוף נתונים אובייקטיביים ("אובייקטיביים" מבחינה אונטולוגית), כפי שבוטנאי או זואולוג יוצא לשטח לגלות מינים חדשים. לאחר מכן יבוא שלב המיון, הטיפולוגיה, התיארוך, ולבסוף: הפרשנות ובניית התיאוריה. נרצה או לא, חוקי התרמודינמיה או הטבלה המחזורית של מנדלייב יציבים יותר מכל תיאוריה הקשורה לתולדותיו או התנהגותו של המין האנושי (ובזה כלולים הארכיאולוגיה וההיסטוריה).

שבר חרס עם כיתוב של 'שתי פרות' או 'יוהאן אדלברט' הם לארכיאולוגיה בערך כמו מציאת מאובן של עצם-ירך של מין קדום של ירבוע לתורת האבולוציה או מדע הזואולוגיה. כעת צריך לשבץ את הממצא (הכיתוב או העצם) ב"זירה" - הן הממשית של אתר החפירות או השכבה הגיאולוגית, והן הזירה התיאורטית-פרשנית. יתכן והממצא והפרשנות שניתנה לו יהיו נדבך קטן נוסף בתיאוריות הקיימות, ויתכן שהם יביאו זעזוע בתיאוריה הקיימת, או יהוו בסיס לבניית תיאוריה חדשה (שהירבוע המסויים הזה הוא חוליה מגשרת בין הירבועים לבין החולדות, או שיוהאן אדלברט הוא אציל פלמי שהסגיר את סודות הצבא הצלבני לצלח א-דין ערב קרב קרני חיטין, והביא לשינוי ההיסטורי הדרמטי בתולדות המזה"ת). אכן, ללא הפרשנות, העצם היא עצם, והחרס הוא רק חרס נושא אותיות...

 

[דביבון ירוק]

כמובן שלא. (לפחות לדעתי) אתה

אחד מאלה המייצגים נאמנה את המקצוע. כל מה שניסינו לבחון כאן, הוא האם יתכן ממצא אוביקטיבי. הדיון החל מפני ששי 4442 ציין שהוא מעדיף ממצא חומרי (= מעשה) על פני טקסט (= מלל). בהמשך הוא ציין את הסיבה; לדעתו הממצא החומרי אוביקטיבי יותר (מעשה אמין ואמיתי יותר ממלל). מה שניסיתי להראות הוא שכמו שיש ממצא חומרי אוביקטיבי, כך גם יש ממצא טקסטואלי אוביקטיבי. הבעיה היא שהם הופכים לאוביקטיבים מכיוון שהם מנותקים באופן מלאכותי מסביבתם על ידי החוקר. פרסום אוביקטיבי של ממצאים (פרסום סיר בישול על שלל מאפייניו הפיזיים מבלי להתייחס לסביבתו, פרסום טקסט ללא ניתוחו) אינו ארכיאולוגיה, אלא צילום. הסיר הופך מסתם חפץ ל'ממצא ארכיאולוגי' (= עוזר בהבנת התרבות האנושית) רק לאחר שחיברנו אותו לזירה, לשכבה ולתרבות. כל זה דורש כמובן פרשנות. כך למשל ניתן לראות לאחרונה את פרסומיו החדשים של עמיר פינק בהם הוא מסדר מחדש את שכבותיה של אללח אותן קבע וולי. שניהם ארכיאולוגים טובים ומקצועיים, שניהם התבססו על אותו ממצא חומרי אוביקטיבי', אך כל אחד מהם נתן לו פרשנות שונה לגמרי. מסיבה זו, פרסום ממצא חומרי ב'מתכונת ארכיאולוגית' אינו עדיף מבחינת אמינותו על פרסום מקצועי ומדוקדק של כתובת. כאן אנו מגיעים לשאלה המעניינת: האם בכלל ישנה אמת אותה נוכל לחשוף. מה דעתך ihtiyar? מה דעתכם לקדימון (אולי ראוי לפתוח אשכול), שי ואחרים?