מי אתה אברהם רונן?

[saragon]

אתה הופך את הטיעון.

אני לא מאמין בשקרנים ויש מאין. אני סבור שיש בסיס לכתוב בתורה, למשל במסורות קדומות. יהושע סבב סביב יריחו 7 פעמים, בדיוק אותו מספר חזק שהיה גם במסורות קדומות. לא שזה נושא הדיון, אני רק אומר שביקרת המקרא תומכת בגישתו של י.פ לפחות במובן הכללי. נו טוב אני אמנם לא ארכיאולוג, אבל אתאיסט מושבע, שכך אני מכיר את טיעוני זרטל לא רק מתוך ספריו ומחקריו אלא דרך מחבתים. הוא תומך בהם באופן גלוי. איני רואה שום סיבה אחרת מדוע לו ללכת ולפרסם דעותיו אצל קיצונים שדעתם ברורה למדיי. מעניין מה היית אומר אילו ארכיאולוגים שדוחים את התורה באופן קיצוני (כמו שאתה אומר) היו מפרסמים אצל ערבים שונאי ישראל. לא טענתי על אמונה שלך בכלל, זה אתה העלת מתוך גחמה בלתי מוסברת להוכיח לי משהו. כן טענתי על כך שאמרת שתקיפת המקרא או השקפה אנטי דתית בהכרח היא שטות לוגית. אין פה שטות לוגית. התנ"ך מלא בסיפורי אגדה חסרי שחר ולכן סביר והגיוני מאוד לתפוס עמדה ספקנית וביקורתית כלפיה אלא אם תהיה הוכחה אחרת. ולכן אין בזה שטות לוגית. בין הטענה הזו לבין מה שאתה מנסה לגרור את הדיון הזה (לטעון על- "יש מאין" או על שקרנים נצחיים) יש מרחק עצום. ואגב אפרופו כשלים לוגים, הטענה שלך היא "ברירה כוזבת". לשאלתך, לא אני לא חושב שהתורה נכתבה יש מאין, ואני סבור ש-רב החוקרים גורסים ככה גם כן.

 

[masorti]

אין לי ענין לנהל איתך כאן ויכוח תיאולוגי...

שיבושם לך לחשוב מה שאתה רוצה על התנ"ך. רק אל תנסה לכפות עלי את השקפתך או לכפות עלי להודות שהשקפתך היא מדע. לגופו של זרטל... הוא היה מתעלף אילו היה שומע שהוא מואשם בדבקות בגירסת המקרא. במקום לקרוא מה חרדים כותבים בשמו, תקרא מאמר בנוסח מדע פופולרי שהוא כתב לאתר מט"ח. תשווה בין גירסת המקרא על הכיבוש של כל הארץ בימי יהושע לבין גירסת זרטל על חדירה איטית במשך מאות שנים, ובין גירסת המקרא על 12 השבטים שחזרו ממצרים לבין גירסת זרטל על איחוד בין שבטים שהגיעו מארם נהריים לשבטים שהגיעו מהדרום. ממש זהות מוחלטת בין הגירסאות... אין ספק.

 

[אסאווירי]

אילו רק ידעת כמה שאתה טועה ומטעה...

סרגון היקר. איני מכיר אותך כלל אבל אתה מכפיש בצורה גלויה אדם אמין ומקצועי. אם אני מבין נכון למי אתה מתכוון בביטוי "מחבתים" אז אתה שוגה בגדול! אני מכיר את זרטל מאוניברסיטת חיפה ואין לו שום קשר לגופים חברתיים או פוליטים אלה או אחרים - למעט אנשי הקיבוץ בו הוא חי מיום היוולדו - שם אגב הוא בכלל לא מוכפש באופן בו אתה ואחרים מכפישים אותו. האינטרנט היא רשת חופשית וכל אחד יכול לכתוב כל שטות שעלה על דעתו אבל תנסו לא לפגוע באנשים אחרים מבלי לדעת את העובדות. וכן, חלק מסויים וחלקי בלבד מתגליותיו (מן הסתם אלה שתופסות יותר "כותרות ראשיות") עלולות להיות מנוצלות על ידי גורמים אינטרסנטים שונים - בינהם ה"מחבתים", אבל הוא בשום פנים ואופן לא מעודד אותם או פונה רק אליהם! מהיכרות אישית, ובהמשך לכתבי Lakedaimon משרשור זה, הוא מוכן להרצות בכל מוסד אקדמי שיזמין אותו, וגם מופיע במידה ומוזמן ופנוי אצל גופים אחרים דוגמת מכללות לציבור המשכיל שאינו אקדמי (מכון אבשלום, יד בן צבי). ויתכן שלפעמים, מה לעשות, הוא גם מופיע גם בקרב אנשים פרטים (מנסיוני זה טורם לפרנסה לא רע...). אבל אני חושש ש"מחבתים" עלולים לא לעמוד בדרישות הכספיות שלו....(בדיחה לא מוצלחת אך מסר מאחוריה)..

 

[אדווירי]

מה זה "מחבתים"?

נער הייתי וכו', עוד לא נתקלתי במושג זה. האירו את עינינו, אנא...

 

[masorti]

מחב"ת = מחזיר בתשובה. (בד"כ מדובר בחרדים)

 

[דביבון ירוק]

מי בכלל דיבר

על מזבח עם סממנים הדומים לדיני התורה. כך למשל, אסאוואירי יוכל להגיד לנו אם מדובר במזבח בנוי אבני גזית. אם המזבח הזה הוקדש ל-ה' (או אל/בעל/אשרה?) גם הוא לא יוכל להגיד לנו. מה שאמרתי הוא כזה: 1. מחבר ספר יהושע פעל בתקופה מאוחרת, לכן הכללת המזבח בהר עיבל בספר עשויה להיות בגדר סיפור אטיולוגי. לא דיברתי כאן על תאריכו של ספר יהושע כיוון שאין לכך כל נגיעה למזבח, שהוא ממצא ארכיאולוגי. על פי המקובל בחקר המקרא כיום, מחבר ספר יהושע, קרי הדטר (כותב ההיסטוריה הדויטרונומיסטית) החל את עבודתו סביב סוף מאה 7. העבודה התמשכה גם אל תוך תקופת גלות בבל ואולי אפילו מאוחר יותר. אם יש לך מידע חדש מחזית המחקר (ולא משוליים סהרוריים) אשמח להתעדכן. 2. מסיבה זו, יהיה תמים להניח שסיפור שאירע יותר מחמש מאות שנה (1200 לפנה"ס) לפני כן מוכר לדטר, קל וחומר בפרטי פרטים (קו"ח בן בנו של קו"ח בחברה שאינה כותבת). 3. לכן פשוט יותר להניח (= לכל הפחות) שמדובר בסיפור אטיולוגי. אתר פולחני חשוב ופעיל מקדמת דנא. המקומיים הסבירו אותו בטקס הברכה והקללה, והדטר קיבל את ההסבר. 4. בכדי להוכיח את אמיתותו של ספר יהושע (= לכל היותר) צריך הרבה יותר ממזבח בהר עיבל ומתחמים דמויי כף רגל... הכינוי בו כינית את השקפתי, "השקפה אנטי-מקראית", הוא לדעתי מעידה בלשונך ו"שטות לוגית" מוחלטת. אין בהשקפה זו שום דבר שהוא 'אנטי-מקראי'. להפך. השקפה זו מבוססת על בחינת הכתוב, פשט הכתוב, באופן דקדקני הרבה יותר מאשר מקובל בעולם המסורתי. היתרון הגדול ביותר בגישה זו, הוא שניתן די בקלות להפריד בין עובדות והשערות מוצקות יותר או פחות; והכי חשוב, לא נזקקים בה לשום דבר שמבוסס על אמונה.

 

[masorti]

אני יודע מה שאמרת...

אמרת, ואני מצטט: "במידה ומקבלים את טענותיו של פרופ' זרטל, כל מה שניתן לומר הוא שמדובר בסיפור אטיולוגי (המספר המאוחר מכיר אתר פלחני חשוב ומלביש עליו את הסיפור (ברכה וקללה וכד'))." המשמעות היא שענין המספר המאוחר והאיטיולוגיה הקונספירטיבית מוסק מתוך ממצאי זרטל אני טוען שאין שום קשר בין המזבח של זרטל להיפותזה שלך על איטיולוגיה. כל הטענות שהבאת זה עתה על ספר יהושע יכולות להיות נכונות ויכולות להיות שגויות, אבל מקורן לפני ממצאי זרטל ותקפותן לא מתחזקת מתוך ממצאי זרטל. תוכל לטעון שוב "על פי המקובל בחקר המקרא", ולמרות זאת הטיעונים עדיין יישארו תוצר של אסכולה מסוימת בחקר המקרא ולא עובדות מוכחות מדעית. היפותזות ותו לא. גם הנסיון שלך להגדיר כל חוקר שלא מוצא חן בעיניך כ"שוליים סהרוריים" לא יוריד מתקפות טענותיו. זרטל הוא חוקר לא פחות מדעי ורציני מפינקלשטיין ודומיו. אפילו אם נקבל את טענותיך (שהן כזכור סברות כרס בלתי מוכחות!!!) שספר יהושע נכתב החל מהמאה ה-7, עדיין לא ניתן להניח שמדובר בסיפור איטיולוגי. ההנחה שלך היא שמחבר ספר יהושע המציא במודע את הסיפורים, בעוד שאין לך שום דרך לשלול את ההנחה שהוא רק ליקט וערך מסורות עתיקות שהוא האמין באמיתותן ההסטורית. בתום לב. אם אני בתור הסטוריון של המאה ה-20 מאמין בתום לב למסורת הנפוצה שטרומפלדור אמר "טוב למות בעד ארצנו" - ואני מכניס את זה לספר ההסטוריה שכתבתי, זה שונה לחלוטין מהמצב בו אני מניח שזו אגדה שיקרית או אף ממציא ו/או מנפח אותה בעצמי כדי ליצור במכוון מיתוס של גיבור לאומי אידיאליסט. ההשקפה שלך היא בהחלט אנטי-מקראית והיא אינה בחינת הפשט באופו דקדקני, אלא בחינת הפשט בצורה סלקטיבית תוך העלמת מה שלא נוח לך ו"הדבקת" סברות כרס מוטות אידיאולוגית למה שאפשר להסביר איכשהו בצורה כזו. העובדה היא שלא רק שאינך מפריד בין עובדות להשערות, אלא שאתה מנסה במכוון לטשטש את ההבדל הזה כדי לתת להשערות שלך תוקף של עובדות. בניגוד לטענתך, ההיפותזות שלך בהחלט נשענות על האמונה שכל מה שכתוב בתנ"ך הוא בדוי בגלל שמדובר בתנ"ך.

 

[דביבון ירוק]

דבר ראשון,

מסורתי אתה לא. יתרה מכך; אתה מגן על עמדות שלדעתי אפילו באוניברסיטת בר אילן כבר לא עומדים מאחוריהם. בחירתך בניק "מסורתי" היא פשוט עזות מצח. אתה מסורתי כמו שאני דביבון בצבע ירוק. ועכשיו לענין. ההנחה שלי היא שהופעת המזבח בהר עיבל בספר יהושע היא סיפור אטיולוגי. מציאת המזבח בהר עיבל אינה תורמת במאום לדיון בדבר מהימנות/חוסר מהימנות של הדויטרונומיסט, וזה בדיוק מה שנכתב בציטוט שהבאת מדבריי ("במידה ומקבלים את טענותיו של פרופ' זרטל..."). אני גם ציינתי זאת בתגובה, ועוד טרחתי להדגיש את ההבדל בהדגשת "ממצא ארכיאולוגי" לעומת "חקר המקרא". אתה בחרת שלא להבין אותי. מסיבה זו גם אין שום צורך להגרר פעם נוספת לויכוח בדבר ההשוואה בין פינקלשטיין לזרטל. אין לכך כל קשר לאמינות של ספר יהושע. אפשר לדחות את כל טענותיו של פרופ' פינקלשטיין, ולקבל את כל טענותיו הארכיאולוגיות של פרופ' זרטל ועדין לא לקבל מילה מהסיפור ההיסטורי המופיע בספר יהושע. אני לא מבין מדוע אתה לא משכיל (או למעשה מסכיל) להבין זאת; אין כאן שום קשר לארכיאולוגיה אלא לקריאת הטקסט. אתה יכול להמעיט ככל רצונך בדבר ביקורת המקרא, אבל אתה פשוט משטה בעצמך. אין מדובר באסכולה. ולהאוזן היה אסכולה. כיום זהו הזרם המדעי המקובל . ישנם כאלה המאחרים וכאלה המקדימים, אבל כפי שאני רואה עמדתך ממש קיצונית. ההנחה שלי (והיא לא רק שלי) היא לא שמחבר ספר יהושע המציא את הסיפורים. הוא ליקט את הסיפורים וחיבר אותם (תוך הוספת קטעים מקשרים ומסרים אידיאולוגיים) לכדי עלילה שלמה. השאלה אם הוא האמין או לא האמין באמיתות הסיפורים כלל אינה נוגעת לענין. מן הסתם, אם מישהו הכניס את הסיפורים לקאנון המקראי הוא האמין בהם. זה לא מנע מבעדו להאמין לעיתים לשתי גרסאות סותרות (בראשית פרק א' ו-ב', זהות האדם שהרג את גוליית), להכניס שגיאות כתיב ("בן שנה שאול במלכו"), להאמין לשטויות גמורות ("שמש בגבעון דום"), וכד'. מסיבה זו ההשוואה להיסטוריון בן ימינו פשוט אינה לענין. בכדי לקבל את התנ"ך באופן בו אתה מקבל אותו, עלי להיות דתי. לדעתי, מדובר בספר אגדות שבו קיימים מעט גרעינים היסטוריים, וכאשר בוחנים אותו כמקור היסטורי הוא אכן לא אמין במיוחד. כאשר הדטר כותב על תקופת יאשיהו גרסתו אמינה יותר בעיניי. כאשר הוא כותב על יהושע, גרסתו אמינה פחות. בדיוק כפי שדבריו של יוספוס על תקופתו שלו אמינים יותר מדבריו על תקופות קדומות יותר. לכן, כמעט כל מה שנכתב בתנ"ך זקוק לאישוש חיצוני. השיטה הזו עובדת כאשר אנו חוקרים תרבויות אחרות, אין כל סיבה שהיא לא תעבוד כאשר אנו בוחנים את ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל.

 

[דביבון ירוק]

האם תוכל להסביר טוב יותר את שאלתך?

 

[דביבון ירוק]

האם תוכל להסביר טוב יותר את שאלתך?

התכוונתי כמובן ללקדימון: "ההסבר לתיאור גם לדעתי הוא אטיולוגי. השאלה, כמובן, היא איזה מסורת הוא נועד לשמר? "

 

[Lakedaimon]

בוודאי

כיוון שדיברתי עם אנשים שחפרו בהר עיבל, אני לוקח כהנחות בסיס שלוש הנחות: 1. הר עיבל הוא אתר פולחני 2. האתר הפולחני של הר עיבל מתוארך לתקופת הברזל 1 א\ב (וכן, אני זוכר שיש בערך 100 שנה ביניהם). 3. האתר התקיים זמן קצר יחסית. עכשיו השאלה המחקרית שלי תהיה למה לDTR (והאבחנה בין 1 ל2 ו 3 לא משנה כרגע) להכניס לספר יהושע מסורת קדומה של מזבח שאינו בירושלים, בעוד שאנחנו יודעים שבאותה תקופה (הרפורמות של יאשיהו) יש נטייה חזקה לריכוז הפולחן בירושלים? בתקופה שאנחנו יודעים על הריסת הבמות?

 

[דביבון ירוק]

אבל הרי מדובר

בתקופה הקודמת לבניית המקדש. עדין אין כל סיבה לרכז את הפלחן. הדטר אינו מתנגד לבמות שהקימו אבות האומה או לנדידתו של המשכן בארץ. כמו כן, ממה שקלטתי בשיעורים של פרופ' עודד ליפשיץ, הדטר כמעט ולא ממציא שום דבר. הוא חי בקרב עמו, והעם כמובן לא יאמין לו אם יתחיל להמציא אירועים שלא היו ולא נבראו (אין הכוונה שהם קרו ממש, אלא שהעם "ידע" שהם התרחשו; כך למשל כל הניסים, מעמד הר סיני וכד'). באופן עקרוני, דרך עבודתו היא ליקוט מסורות, עריכתן, וחיבורן לכדי עלילה שלמה תוך הוספת האידיאולוגיה שלו (למשל: מלך X עשה כך וכך; זה לא היה לרצון ה' ולכן הוא נענש. ניתן היה לחבר סיפור שונה לגמרי תוך שימוש באותם מרכיבים). המסורת על המזבח בהר עיבל ככל הנראה היתה מוכרת; שינויה כלל לא היה אופציה. יתר על כן, להערכתי אם היתה מסורת מתחרה בדבר בניית המזבח בהר עיבל לאחר בניית המקדש, הדטר העדיף ודאי את המסורת המקדימה. אבל זו רק דעתי.

 

[shay4442]

יש להפריד ארכיאולוגיה מהמקרא ומהיסטוריה

זרטל זיהה אתר שאכן לפי דעתי הצליח לשכנע בעקבות הממצאים שמדובר באתר פולחני בברזל 1, הנסיון(או שאומר צורך אישי מסוים כפי שהתגלה דרך הטיעון החדש של המתחמים כרגלים)לקשר את האתר למקרא ולנרטיב המקראי זה הפסול מבחינתי ולא ראוי, כמו כמובן גם הנסיון להפריך מאורעות וסיפורים מקראיים דרך הארכיאולוגיה. טקסטים זה טקסטים וממצא חומרי זה ממצא חומרי

 

[דביבון ירוק]

לדעתי אתה טועה כאן

חיבור בין טקסטים היסטוריים לממצא ארכיאולוגי חייב להעשות, אך יש לעשות זאת בתבונה. הדוגמאות לקישורים מושכלים נמצאות בשפע ולהלן כמה דוגמאות: הקישור בין שכבות מסוימות בשומרון וביזרעאל לאחאב, או בין אתרים ממישור החוף הדרומי בארץ שבהם ממצא חומרי זר לאזור עם הפלישתים מהמקרא, ובין חתושה והחיתים. כל אלה מהווים תמיכה חיובית. ישנן גם דוגמאות לממצא שלילי עשוי להפריך אירועים, כך: היעדר חומות ביריחו, היעדר ממצא חיתי בארץ כניגוד לחיתים במקרא, פריחת יהודה בזמנו של מנשה כנגד הנרטיב המקראי על שלטונו וכד'. עם זאת, יש לשים לב שהחיבור בין הממצא לאירועים ייעשה רק לאחר קריאה ביקורתית של הטקסט. כאשר זה לא נעשה, מתבצע חיפוש מגוחך אחר הסלע אליו נקשר סוסו של מוחמד, השרידים של תיבת נח באררט, וממצאים אשר יעידו על שליטת שלמה מהנילוס ועד נהר פרת.

 

[shay4442]

אני מודה שדעתי במיעוט, ונשמעת קיצונית מדי

אבל היא קשורה לתפיסתי את הארכיאולוגיה ככלי לנתח תופעות ומערכות אנושיות אל-היסטוריות, וזאת אולי הסיבה העיקרית לכך שאני מתעסק עם תקופות פרוטו-היסטוריות של הכלכולית והברונזה הקדומה שכידוע לא כתבו בהם(בתחומי ארץ ישראל כמובן) ......

 

[דביבון ירוק]

ומה לדעתך עושים עם תקופות היסטוריות?

מה נעשה כאשר אנו חופרים את נינוה? האם נתעלם ממקורות אשוריים? מי גר אם כך בנינוה? אינדיאנים? איך נבין מערכות אנושיות, למשל ממצאים המעידים על התפשטות האימפריה האשורית או הפרסית, מבלי לנתח את הטקסטים שלהם ולהבין את האידיאולוגיות מאחוריהם? איך נבין את חופש הפלחן שביסס כורש, את ניתוץ הפסלים האשוריים כאשר אשור נכבשה, את מציאת קודקס חמורבי בשושן ואת הממצא החומרי המעיד על ישוב מחדש ופריחה מחודשת של פחוות יהודה, כל זאת ללא הזדקקות לטקסטים? ודאי גם אתה מסכים שישנו קו מינימום שבו אנו כן יכולים להזדקק לטקסטים. היכן ניתן לדעתך למקם קו זה?

 

[shay4442]

השאלות שהעלת הם חשובות,ומעניינות ביותר אבל

הן שאלות היסטוריות(לפי תפיסתי מהי היסטוריה כמובן, כמו כן מדובר בדעתי ודרכי האישית בלבד) שמאגדות בתוכן היסטוריה-אידיאולוגית, היסטוריה-פרספוגרפית, היסטוריה-משפטית, היסטוריה-פולחנית. בשביל הדברים האלה ישנן תעודות וחקר הפילולוגיה ומה שסביבן(כמובן שהתעודות נמצאות דרך החפירה אבל זה לא העניין פה אלה). אותי האישית שמות האימפריות,ממלכות,המלכים,כהנים,מאורעות היסטוריים לא מעניינים אותי

 

[דביבון ירוק]

אבל זה הרי לא יתכן

בדרך זו הופך הכל למעין עיסה דביקה בה כולם דומים לכולם. והרי כל אחד מודע להבדלים בין תרבויות כיום. זה מתחיל בדברים הקטנים ביותר. תראה למשל את ההבדלים בין חציית מעבר חצייה או עמידה בתור באירופה ובישראל. הבדלים כאלה התקיימו גם בעולם העתיק. כיצד אפשר להבין תרבות כאשר מתייחסים רק לחלק מהממצא החומרי שהשאירה (גם טקסטים הם ממצא חומרי) ומתעלמים במודע מחלק גדול של הממצאים האחרים? כיצד נבין מדוע מקדש או ארמון נבנים בדרך זו או אחרת אם לא נתייחס לטקסטים (כיוונו של המקדש, מספרם של האזורים המקודשים, מספרם וזהותם של הצלמים וכד')? איך נסביר את מיעוט עצמות החזיר בממצא החומרי בברזל א' אם נתעלם מהטקסט המכונן של התקופה? כיצד נבין פסלים ותבליטים יווניים אם לא נכיר את הסיפורים המיתולוגיים העומדים מאחריהם? אלו רק כמה שאלות שלא ניתן לענות עליהם ללא המידע הטקסטואלי. שים לב שאף אחת מהשאלות הללו אינה נוגעת בשאלות היסטוריות, אלא במידע תרבותי נטו. לדעתי אי קיומם של ממצאים כתובים מתקופות קדומות הוא חסרון גדול. מדוע לגרור אותו באופן מלאכותי גם לתקופות מאוחרות יותר?

 

[shay4442]

בקשר למידע התרבותי

אכן הטקסטים מביאים לחוקרים רעיונות נוספים וכיוונים, אבל עדיין ישנן ויכוחים על הסיבה של אי אכילת חזיר(ציווי האל מול הרצון לבדלנות תרבותית), כידוע ויטרוביוס נתן את התפיסה הבסיסית לאדריכלות הרומית אבל כיום מודעים שהוא רק היה אחד מתוך רבים ובעל תפיסה אישית שלא חייבה(ובתך לא ממניעים שייבו את כולם)שבמקרה הדעות ותפיסותיו פורסמו ב-10 כרכים. האם זה שבטקסט מסוים כתוב שצריך לבנות את המקדש לפי רוחות השמיים כי "ככה וככה" זה תפיסה מקובלת או האם היא המצאתו הקודחת של אותו מחבר התעודה ואם זה אכן נבנה כפי שמצוין בתעודה האם זה מאותם סיבות?? בקשר לשאלות של אמנות זה נכון אבל מבחינתי זה לא ארכיאולוגיה אלא אמנות-היסטורית-מיתולוגית. יש סיבה שבגרמנית,וצרפתית המילה היסטוריה והמילה סיפור אחת הן ארכיאולוג שאובד עצות ולכן צריך את עזרת התעודות/טקסטים אז הוא נכשל בעבודתו המדעית ופנה לעבודה היסטורית(שהיא כמובן לגיטימית כשלעצמה..) אתה מסתכל על העדר תעודות כחסרון גדול, מבחינתי תעודות לארכיאולוג משמעותה כאצבע שישית לרגל זה יכול להיות נחמד ואולי אפילו למצוא לזה שימוש אבל הגיוני יותר להסתדר בלי

 

[דביבון ירוק]

בקשר לאכילת החזיר

הסיבה לאי אכילת חזיר בכלל אינה משנה. בין אם מדובר בציווי האל ובין אם מדובר ברצון לבדלנות תרבותית, את המקור לכך נמצא בטקסטים ולא בחרסים. במידה והיהדות לא תתקיים בעוד אלף שנים, את העובדה שכל בתי הכנסת פונים לכיוון מסוים לא ניתן יהיה להסביר באמצעים ארכיאולוגיים. רק כאשר בוחנים את הטקסטים ומגלים את הקשר של העם היהודי לירושלים, ניתן להסביר את המאפיין הארכיטקטוני הזה. למעשה, למעט טקסטים כתובים עברית שיתגלו באותם בתי כנסת, אין שום דבר אחר שבעזרתו ניתן יהיה לקשור את כל בתי הכנסת לתרבות אחת. יש אולי מספר סמלים המופיעים בבתי כנסת רבים (מגן דוד, מנורה) אך הם אינם מופיעים בכולם (ומי בכלל ימצא אותם; אנו הרי מוצאים רק רצפות ובסיסי קירות. לכל הויטראז'ים היפים לא יהיה שריד); כמו כן בתי כנסת אשכנזיים שונים מאלה הספרדיים וכד'. אמנות הופכת להיסטורית-מיתולוגית רק מפני שהיא מלווה בטקסטים. האלה השמנמנה הכלכוליתית או הגברת על הסוס מלכיש הן גם אמנות. הן היו ודאי גם הן מעורבות בסיפורים כלשהם. העובדה שאנו לא מכירים את הסיפורים הללו בשום אופן אינה תורמת להבנת התרבויות האבודות הללו. לטעמי, אצבע שישית היא מיותרת ומכשילה. לעומת זאת, הן תרבות חומרית והן טקסטים הם עזרים להבנת תרבות. מדען החוקר תקופה מסוימת ומתייחס רק לאחד העזרים ומתעלם מהשני משול בעיני למדען החוקר תחום מסוים, אך מחליט באופן שרירותי שאת כל המקורות הכתובים בגרמנית/צרפתית/איטלקית הוא לא יקרא.