מה קורה פה?! ההורומונים עלו לראש?
אופטימיות קוסמית, masa, מיעד ובכלל כל מי שקורא: כל דיעה ותפיסת חיים היא לגיטימית ומקומה כאן, כל עוד היא לא פוגעת באחרים. בשביל מה להתלהם? מניין הבטחון שדרך חיים אחת עדיפה על פני השניה? הרי גם כך אנחנו צריכות להתמודד עם אנשים שחושבים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו, מייעצים לנו עצות ומלמדים אותנו מתי ואיך צריך ללדת ילדים ובכלל איך צריך לחיות ומה יעשה לנו טוב. אז גם בפורום אנחנו צריכות לסבול מזה? אולי אם לא נהיה כל כך פסקניות ובטוחות שמה שאנחנו אומרות הוא הדרך היחידה ונסייג את דברינו, הדברים יתקבלו אחרת. לכל אחת, גם אם היא "טריה" בפורום, מותר להאמין במה שהיא רוצה ולכל אחת מותר לנסות לעשות טוב לאחרות ולהמליץ על הדרך שהיא חושבת שהיא הנכונה. אבל יש דרך לומר את הדברים. כולנו סוחבות רגישויות ופגיעות של חודשים ושנים וקצת התחשבות וניסוחים מעודנים יותר לא תזיק. כל הפסקנות בסגנון "אם תחשבי/תנהגי כך - הכל ישתנה" סתם מקוממת. מה הבעיה להוסיף ליד משפטי מחץ כאלה מילים כמו "לדעתי", או "נראה לי". לאף אחת אין בעלות על מה נכון ומה לא. אז מצטערת אם אני נשמעת כמטיפה מוסר, אבל אני חושבת שהפורום שלנו הוא איזה שהוא קן חמים שכולנו נמצאות בו כדי להתנחם, ללמוד, להיתמך ולהתחזק וכל המשפטים הפסקניים והבטוחים כל כך וכל הניסוחים החריפים, רק פוגעים במה שנבנה פה. מקווה שהדיון הלא סימפטי הזה יסתיים וכולן ישארו בפורום, בלי לחפש אחר פורומים פחות רלוונטיים לחיינו בתקופה זו. שיהיה המשך יום טוב, מיכל
) על חשיבותה של האופטימיות. וזה לגיטימי. אפשר להעיר בנימוס, או במסר מתוך כוונה שדברים ישתנו. ההערה שלי היתה חד משמעית על הניסוח. תסכימי איתי שניסוחים מהסוג הזה לא נעימים לקריאה ויוצרים אוירה לא נעימה. מנסיון שלי- הערות מסוג כזה לא ממש משיגות את המטרה. הכוונה שלך בעצם היתה לשפר ולתרום, ולא לקלקל. טוב, זהו נסגר. חזרנו לסדר היום
נועם
