מילים וחוסר מילים . . .

[lightflake]

כל הדברים הללו הם הצורות המשתנות

מה שאנו מחפשים באמצעות מדיטציה זה את הטבע הבלתי-משתנה

 

[ינוקא1]

מי אמר ?

אני מחפש הכל.
וחוץ מזה , לדעתי העבודה העיקרית במדיטציה זו דווקא הבנת הסיפור.

יש לנו טבע לא משתנה בפנים - ההויה , וסביבו מאות ואלפי סיפורים שונים.

הסיפורים לא מתחילים מהיום , ואפילו לא מתחילים עם לידתך -
הם נפרשים לאורך מליארדי שנות אבולוציה , מליארדי שנות קיום כדור הארץ , ומה שהיה לפניו ולפני פניו.
כל אלו הם חלקים בסיפור שלך - אתה גז , אתה חומר , אתה יצור חד תאי , אתה דג , אתה צפרדע . . . אתה אדם העונה לכינוי לייטפלייק.
וחוץ מזה הוא מורכב מעוד ועוד סיפורים הנמצאים מסביבך - אתה ישראלי , מלאום . . . , גר ב. .. , מעמד משפחתי .. . וכו' וכו'.


כי הטבע הבלתי משתנה שלך הוא ההויה.
אמרתי לך זאת.
השתחררת ? לא.

כי הרוב המוחלט של הסיפור הוא כל כך מוטבע בך ואפילו במבנה הביולוגי שלך , עד שנדרשת המון המון המון עבודה כדי באמת לשחרר משהו.

להבין את המבנה שמחזיק אותו. להבין כיצד הסיפור עצמו מקבל את קיומו מההויה , כיצד הסיפור הוא בחירה שלנו.

יש אומנם קיצורי דרך , יש מדיטציות ופעולות שיכולות לעזור לך לשחרר אותו מהר יותר.
אבל זה הבסיס - רק אחרי שמבינים אותו , אפשר להבין את קיצורי הדרך.

(מי שחושב שזה "נפל עליו" והוא השתחרר לא באמת שחרר משהו. הוא סתם חווה חוויה ככל החוויות.
מדד אמיתי להארה הרבה יותר מדויק מחוויות זה המדד של התמרת התשוקות - שאגב מופיע גם ביהדות).

 

[lightflake]

שטויות במיץ סלק

 

[ינוקא1]

מה גורם לך לחשוב כך ?

 

[lightflake]

הצב שעליו מונח העולם

 

[אסף ב6]

מה שלייטפלייק מתכוון הוא

שברמה קונבנציונלית אתה אחד, איזשהי ישות נפרדת, זאת ה"צורה", ול"צורה" הזאת בהתאם יש את השם הנפרד "יוסף",
אבל באמת ברמה יותר עמוקה אין "יוסף" כמשהו נפרד לגמרי. דרך יפה להמחיש את זה היא לנסות להגדיר את עצמך ללא שימוש ב"עצמי", "שלי" (כך שיהיה מדובר בהגדרה מעגלית).
ובהתאם לזה, במובן מסוים כל "שם" הוא כלי להצבעה על משהו נפרד (ברמה קונוונציונלית), אך הדבר עצמו הוא גם ללא "שם" (או באיזשהי רמה ללא שם, לא רוצה להתיימר לעסוק יותר מדי ביחס בין תודעה למציאות). כלומר יכלת להקרא יוסף ויכלת להקרא שמשון, שניהם זה רק תויות.

בלי קשר, אני כתבתי בשביל לעזור הבהיר דברים, לא מעמדה שאחד יותר צודק מהשני.

 

[ינוקא1]

סבבה , אני מבין זאת.

ואני מכיר בצורת ההסתכלות הזו.

רק שיש צד שני להסתכל עד הדברים - אלמלא בתוך השם "יוסף" לא היתה הוויה , הוא לא היה קיים !

כי גם ל"צורה" יש הוויה משל עצמה בעולם שלנו.
אכן אינך יכול להגדיר את עצמך ללא "עצמי" \ "שלי" כי אלו בחירותיך המודעות (והלא מודעות) היוצרות את מי שאתה.
מכח הוויתך ובחירותיך , גם ה"סיפורים" מקבלים הוויה !

כך ש"הסיפור" איננו שקר. הוא פשוט בחירה שלך.
היא יכולה להיות בחירה מודעת , והיא יכולה להיות בחירה לא מודעת.

מדיטציה בסך הכל הופכת את בחירותיך מבחירות לא מודעות לבחירות מודעות.

(בלי קשר , טוב שהצטרפת ! יש לך קול מאזֵן

)

 

[אסף ב6]

ברור שזה קיים,

אבל אתה צריך להבהיר קצת את מה שאתה אומר, על פי מה תבחר סיפור? אולי כולם אמת באותה מידה? אולי לכן כולם "שקר" באותה מידה?

 

[ינוקא1]

כי קיים משהו בתוכי

מעבר למחשבות , רגשות , ותחושות.
הוא חסר צורה לגמרי , אך הוא קיים.

וזו ההויה בתוכי.

ובסופו של דבר הוא המודע והוא הבוחר.
רק שכל עוד הדברים לא הגיעו למודעות , היכולת לבחור איננה קיימת.

וגם לאחר שהדברים הגיעו למודעות , היא עדיין במקומות רבים איננה קיימת.

אך ככל שיש יותר ויותר מודעות , היא באה יותר ויותר.

 

[אסף ב6]

אני צריך לחשוב קצת על מה שאתה אומר

 

[ינוקא1]

טוב שיש כאן מישהו שחושב \ חווה

 

[ינוקא1]

מבחינתך העולם והגוף מיותרים ודמיוניים ורק

"מסתירים את האור".

לו יכולת היית מחריב את העולם , ומעלים את הגוף - רק כדי שלא "יסתיר את האור".

לכן לדעתך גם הכנסת החוויה למילים , שזה בעצם חיבור ההויה לעולם וקיום העולם מיותר גם כן !

אך מי שמבין שיש בעולם ובגוף צורך , יודע כי האור דווקא מתגלה בסופו של דבר בעוצמה רבה יותר בזכות "הסתרה" זו.

(דבר נוסף שהמילים נותנות -
כאשר האור מסתלק מהאדם , כלומר החוויה מסתלקת , נשאר מה שנקרא בקבלה ה"רשימו" (רושם) של החוויה.

ולפעמים קורה כי לאחר החוויה הנשמה יורדת מאוד ממעלתה , ולא יכולה לחזור.

אז כאשר רושם זה הפך למילים , אז נוצר בתודעה בסיס על פיו ניתן להיזכר בחוויה , והיא לא נאבדת.
כי האדם זוכר את הדרך , יש "מפה".

כמו כן כאשר האדם דאג תמיד להפוך את החוויה למילים , אז הגוף זכה להנות מההשגות של הנשמה , ולכן כאשר היא תיפול היא תוכל לעלות בקלות.
כי הגוף "נקי" מזוכך ומואר , ואין פער גדול בינהם , אז היא לא תיפול עמוק מידי).

 

[ינוקא1]

לכן

ביהדות מובא כי העולם נברא במילים ובאותיות - וזוהי הכנסת ההויה למילים שמקיימת את העולם.

האותיות הם אורות רוחניים המחזיקים את העולם. הם הכלים של האור.

לו היו האותיות נעלמות , היה העולם מתבטל.

(גם בטיפולים שאני עושה , אני בעיקר מחזק את האותיות שנמחקו \ היטשטשו אצל האדם).

הפרדה בין שכל לחוויה , בין אורות לכלים - זה מוות.

חיבור שכל וחוויה , חיבור אורות וכלים - זה חיים.

 

[שובטמה 12]

תמשיך ...לשכנע את עצמך ....

ולסלף את דברי האחרים .....העיקר שאתה חי מאושר עם זה ...איזה אושר ? ואיזה נעליים ...תמשיך לסבול .....אתה יודע ...אפשר לסבול בשקט ...אך רמה גבוהה יותר של סבל ...זה להטיל אותו על האחר ...אז אתה יכול לראות מה הרמה שלך ...אור ואהבה

 

[ינוקא1]

לסלף את דבריך ??? היכן ???

 

[lightflake]

בודהה הרים את הפרח באויר

וזה הספיק

אז מה זה אומר על כל הסיפורים שלך ?

 

[ינוקא1]

אין בעיה - תרים פרחים באוויר ותבדוק מה יקרה.

רק שבודהה לפני שהרים את הפרח באוויר , הוא ראה הרבה סבל , למד עם הרבה מורים , התנסה בכמה דרכים , התנסה באכזבות כשתלמידיו עזבו אותו , ואז הוא ישב מתחת לעץ הבודהי שבעה ימים , נלחם עם מלך השדים ועם שלוש בנותיו ותאוותיו , הגיע להארה , וחוץ מזה גם כתב תורה שלימה עם עקרונות מסודרים.

אחרי שתעשה את כל זה , גם אם אתה תרים פרח אולי תעורר מישהו

 

[שנטידווה]

 

[ינוקא1]

מתגעגעים

 

[lightflake]

אתה שם לב שאתה מצדיק זלזול באחד השיעורים

הגדולים והמיוחדים של המורה שאתה טוען שאתה הכי מעריך ?

השיעור הזה נחשב לשיעור הידוע הראשון אי פעם של מה שהתפתח מאוחר יותר למסורת הזן, מסורת של העברה ישירה
אני לא אומר שלכל אחד מספיק שרק ירימו לו פרח באויר, ברור שלא, בטח לא כשהראש מלא בכל כך הרבה מחשבות, אבל הבאתי את זה במיוחד כדי להראות משהו מאוד חשוב לגבי כל אינספור התיאוריות הפילוסופיות שממלאות את מוחו של ינוקא עד להתפקע...