מילים וחוסר מילים . . .

[ינוקא1]

לא. זו לא אקסיומה.

כל דבר צריך שתהיה לו הויה כדי להתקיים.

גם אם נניח ויש להוויה היפך - הוא צריך שתהיה לו הויה כדי להתקיים.

ממילא להויה אין היפך , וממילא ההויה מוכרחת לכל מציאות.

כך שאין כאן אקסיומה אלא לוגיקה.

לגבי דבריך על הנבואה , אלו דברים לא נכונים בעליל ובפירוש !!!

הנביא בהחלט צריך להגיד עתידות , ואם הם אינם מתקיימים הוא נביא שקר.

ראה כאן סעיפים ב ג ד - דברים מפורשים :

http://www.mechon-mamre.org/i/1110.htm

לגבי נביא המתנבא באלילים - הוא נחשב אוטומטית לנביא שקר !

ראה כאן סעיף ח' :

http://www.mechon-mamre.org/i/1109.htm

 

[רועי החושב]

קישור לעניין!

הנה, סוף סוף מישהו בפורום הזה שמביא ציטוט ענייני כשצריך להביא ציטוט ולא מחרטט מסביב. לתשומת ליבך- LIGHTFLAKE.
לגבי תוכן הציטוט- אגיב בימים הקרובים.

 

[ינוקא1]

יום טוב רועי . . .

נראה לי שהשרשור הזה מיצה את עצמו . . .

 

[lightflake]

רמנה טוען בציטוטים בדיוק מה שאני טענתי

שהאמת ישנה ורק היא ישנה - אם אתה רואה אותה או לא זה משהו אחר וזה תלוי בדפוסי מחשבות שלך שמסתירים ממך את האמת כך שהדרך לאמת אינה באמצעות ניתוחים שכליים אלא בשחרור מכל תפישה שכלית וכל אמונה בכל מחשבה שהיא...
אם כבר אתה כל כך רוצה להפוך את דברי למשוואה שמחברת את שני המושגים "הארה" ו"אמת" אז אתה יכול לכתוב משהו כמו
הארה=התעוררות לאמת
זה יהיה יותר קרוב אבל אני לא מתלהב מכל צורת הניתוח הזו, זה לא מתמתיקה ומשוואות כאלה לא באמת עוזרות לך להיות את זה... מבחינתי זה רק לצורך התקשורת

 

[ינוקא1]

ההויה = האמת = אלהים.

זו השפה המשותפת לכולם.

 

[רועי החושב]

אגב, הטיעון שלך הוא סתגלתנות

באותה מידה יאמר לי חרדי שמכיוון שתורת ישראל שמאמינים בה מליונים אומרת שהיתה התגלות אלוהים בהר סיני והעולם נברא בשישה ימים- זה מוכרח להיות אמת.
זה טיעון הסתגלתנות- לא יתכן שכל כך הרבה אנשים טועים.
הטיעון הזה מתאים לאנשים חסרי יכולת חשיבה, שאכן ייטב להם אם יקבלו את האמונות הפופולאריות ביותר.
טיעון העדר. מתאים לבהמות.

 

[lightflake]

דיברנו רק על השפה, אתה טוען שזו שפה פרטית שלי

אז אני מראה לך שיש מיליונים שמכירים אותה כך בדיוק ואתה פשוט בור לכך
הטיעון שלי לעולם לא היה שהרבה מאמינים זה אומר שזה נכון... אל תסלף ואל תבלף... אם כבר, הרוב הגדול הם עיוורים מוחלטים... דיברנו רק על השפה

 

[רועי החושב]

זהו, שטרם הראית לי דבר כזה

וגם אילו היית מראה סוג של אמונה שמתבטאת בנוסחא "האמת=הארה"- זו עדיין לא בגדר שפה. שפה נבחנת ע"פ השימוש בה. אם אתה מגדיר משהו ואז לא משתמש בהגדרה הזו בשפת דיבור- ההגדרה שלך שיקרית, היא מצויה בתוך מסגרת הרמטית של אמונה, אבל היא מנותקת מהחיים, ולכן היא חסרת ערך לחלוטין.

 

[רועי החושב]

יש להבהיר

שפה פרטית בתוך מסגרת של אמונה שמנותקת מהחיים אינה בגדר שפה כלל אלא סתם הגדרות מנותקות.

 

[lightflake]

יאאלה ביי

 

[lightflake]

במילים אחרות: אתה תמיד מואר

פשוט מואר שתקוע באיזו הזייה בהקיץ, דלוזיה, וכל בני האדם הם מוארים שלוקים בדלוזיה, חלום שבכל רגע ניתן להתעורר ממנו, ולמעשה בגלל שהזמן עצמו הוא חלק מהדלוזיה, אז כל זה (אפילו אלפי גלגולי חיים נגיד אם אנחנו מאמינים לסיפורים של גלגולים) לוקח רק רגע קט קל, הרף עין של דלוזיה, אפילו לא זה כי מי שמתעורר מבין שזה מעולם לא היה אמיתי, הנחש מעולם לא היה נחש הוא רק חבל...

 

[ינוקא1]

בודהה הגדיר

הארה כשחרור מתשוקות.

האם אתה תמיד משוחרר מתשוקות ?

 

[lightflake]

אם אין אני מי כבול לתשוקות ?

ואם אתה רוצה לדבר על מה שבודהה אמר אתה נדרש לפחות להביא את כל הדרשה ולא רק מסקנות שלך ממנה

 

[ינוקא1]

אני מודה ומתוודה כי אינני מבין בבודהיזם

אך בכל מה שקראתי על בודהיזם והארה ראיתי כתוב שהוא מגדיר הארה כשחרור מתשוקות. כנ"ל בויקי.

ולגבי השאלה : "אם אין אני מי כבול לתשוקות ?" :

אם לא היו לך או לשובטמה תשוקות , אז אולי הייתי מאמין שאין לכם אני.

אבל מכיוון שיש לכם תשוקות , אז . . .

 

[רועי החושב]

זה נכון

המאפיין הבולט של הארה הוא שיחרור מתשוקות.
ולכן אפשר לנסח את האבסורד בחיפוש אחר הארה כך- מה שמחפש את השיחרור מתשוקות הוא תשוקה בעצמו ולכן חיפושו הוא חסר שחר ועקר לחלוטין.

 

[ינוקא1]

ההבנה היא אחרת -

כל התשוקות נובעות מחסרון.

חסרון נוצר בגלל היותינו בעולם הדואלי - ממילא בהכרח יש חלקים רבים של העולם שאנו חסרים מהם. והרגשת חסרון יוצרת תשוקה.

אך כאשר מגיעים אל האחדות , ההויה המכילה הכל , ממילא אין יותר הרגשת חסרון - לכן אין יותר תשוקות.

לכן אין אבסורד בחיפוש הארה , זהו פשוט רצון להתמיר את התשוקה -
תשוקה לעולם החומרי ----- > תשוקה אל ההויה.

(מכיוון שההויה גם כן כוללת את העולם החומרי , בהכרח כל מה שנמצא כאן נמצא גם שם).

 

[lightflake]

זה נכון מאוד!

"מה שמחפש את השיחרור מתשוקות הוא תשוקה בעצמו"
ולכן תהליך נכון יביא לויתור על המחפש (האמונה "אני")
אבל זה לא אומר שהחיפוש "הוא חסר שחר ועקר לחלוטין" זה רק אומר שהדרך היא לא באמצעות חיפוש משהו בחוץ (כמו עם כל תשוקה אחרת) אלא שהכיוון הוא לשים את הפוקוס על אותו אחד שמחפש, על מנת שתתרחש ראיה ברורה שזוהי רק אשליה והוא איננו אמיתי - וזה שחרור

לכן אנחנו לא מחפשים אחר הארה באופן ישיר אלא מחפשים "מי אני" כדי להגיע לשחרור מהאשליה ...

 

[ינוקא1]

המחשבה היא גשר

וכאשר משתמשים בה בתבונה , ניתן להגיע באמצעותה אל מה שנמצא מעבר לה.

זאת כאשר מבינים נכון מהי הארה.

"הארה" לא מפסיקה את הפעולה של המחשבה , הארה פשוט הופכת אותך להיות מודע לאבני הבניין של המחשבה (או לאבן הבניין ליתר דיוק) - ההויה.

וגם זה בא ברמות שונות. את רוב מי שנחשבים היום כ"מוארים" , אינני מחשיב כמוארים כלל !

הארה אמיתית איננה רק "חוויה רוחנית" (את זה יש להרבה אנשים בלי קשר לכלום) הארה אמיתית זוהי התמרה של התשוקות כלפי ההויה - ואת זה יש למעט מאוד אנשים , ולא ניתן להגיע לזה בלי עבודה מתמדת הכרוכה בעיסוק מחשבתי (!) בנושא ה"הויה" , עד כדי השתוקוות אליה.
וכדברי הבעל שם טוב "במקום שאדם חושב , שם הוא נמצא".
כך שהאמת היא שאך ורק בעזרת המחשבה ניתן להגיע להארה אמיתית כלשהיא.

כמובן גם מתמטיקה ולוגיקה הם כלים נהדרים להארה , וזה עוד מימי היוונים הקדמונים - לפחות.
ראה למשל כאן :

http://he.wikipedia.org/wiki/האסכולה_הפיתגוראית

אני מתעסק לא מעט שנים בדרכים רוחניות , לשמחתי עדיין לא הגעתי לאף בית משוגעים , והעיסוק שלי גם הוכיח ומוכיח את עצמו - ככלי ריפוי מדרגה ראשונה. גם לריפוי האישי שלי , וגם לריפוי אחרים. אינני משתמש היום כמעט בשום דבר ממה שלמדתי במכללה , אני משתמש בתחושות ובאנרגיות שלי הנובעים במישרין מהתרגול הרוחני שלי.

כך שלשמחתי על הדרך הרוחנית בה אני הולך אני יכול להגיד בוודאות שיש לה ישומים מעשיים.
וריפוי זה רק קצה הקרחון.

 

[ינוקא1]

בניגוד לדעות מסוימות

כי כדי להיות מואר צריך לסגור את השכל (להיות מטומטם במילים אחרות) , כל המוארים הגדולים בכל הדתות ובכל המסורות עסקו בחשיבה.

(זה כולל נזירים בודהיסטים העוסקים בחלק גדול מזמנם בהבנה ובפרשנות של הכתבים שלהם).

החשיבה איננה סותרת מדיטציה , ומדיטציה איננה סותרת חשיבה - מנסיוני הן דווקא מפרות ומעשירות האחת את השניה.

החשיבה היא הדרך בה אנו מסדרים בראשינו את העולם , ומכיוון שאנו שקועים בעולם הדואלי , אז כדי להכיל את האחדות צריך פשוט להגיע לסידור חשיבתי אחר כדי להיות מואר.

וזה כרוך דווקא בחשיבה פתוחה ומשוחררת , חשיבה כזו שמסוגלת להכיל אפשרויות שכרגע אינן נמצאות , חשיבה כזו שאיננה מקבלת שום דבר כמובן מאיליו , חשיבה המסוגלת להכיל פרדוקס.

"חוויה" שאיננה מגובה בחשיבה , היא זמנית מטבעה ולא שווה הרבה.
כדי שהארה תהיה קבועה ויציבה , החוויה צריכה להיות מלווה גם בהתפתחות השכל.
התפתחות זו גם נותנת יציבות לחוויה , וגם פותחת את האפשרויות לחוויות גבוהות יותר ויותר.

אפשר לעשות "ניסים" וחוויות , אבל מנסיוני , ניסים וחוויות לבדם לעולם אינם עושים שינוי אמיתי !
שינוי אמיתי הוא תמיד הדרגתי , יציב וטבעי. הוא לעולם לא חוויה חד פעמית.

ולכן כדי להגיע להארה יציבה , נדרשת חשיבה מסודרת בד בבד עם החוויה.