מחפשת עם מי לדבר

[Anathema Device]

הערות

מונה זילברשטיין (כדוגמה) היתה בת 14 כשהתחילה להסתובב בכסית עם החבורה. זה כבר כמעט פדופיליה. היא גם התמכרה לסמים (מעניין מי סיפק לה אותם, ולמה, או לחילופין, מי ניצל את זה) בתחילת שנות העשרה.
מצד שני, לפי הידוע איינשטיין עצמו לא השתתף.
מצד שלישי - הוא כנראה ידע ושתק?
מצד רביעי - זה שהיתה חבורה בעייתית ופושעת בשנות השישים של המאה שעברה, לא מכשיר את השרץ עבור הבאים בתור.

 

[vegetalien]

בתור גרגרן בדימוס (אל תשאלו...), אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת.
חגיגת קלוריות, שומנים וסוכרים בכל קרן רחוב.
סופגניות בצבעי נאון צובעות את המדרכות מחוץ למאפיות, בשני ש"ח ליחידה.
אנחנו בעלי חיים. הכול מתחיל ונגמר אצלנו בדיוק באותו דבר כמו שאר יצירי הטבע - אוכל ומין. כל התרבויות נסובות על זה (גם על כסף, אבל זה כבר עניין תרבותי-אנושי ולא אבולוציוני).

 

[subatoi]

"ימי פומפיי האחרונים". נגעתי בנושא

של האוכל אבל בהחלט אפשר להרחיב את זה לתחומים אחרים של הציבליזציה האנושית.

אבל אנחנו לא רוצים להתבאס יותר מדי על הבוקר

 

[shez5]

ליידי באג

בעיניי כל אמירה אותנטית טובה, גם אם היא לא פוליטקלי קורקט

אבל אני, בתור אישה שנאבקת עם האוכל כל החיים, לא חושבת שאנשים סתם אוכלים אכילת יתר בלי לחשוב. אצלי אני יודעת שזה נובע מצורך לסתום רגשות. וככה זה גםך אצל רבים אחרים. וכמובן שגם אפשר להשתגע מהזמינות של מאכלים ותבלינים מפתים בעולם ה"מודרני", זה פשוט משכר, ממכר

אני לא מנסה לייפות ולהגיד שאין אנשים אדישים ואטומים. גם זה קיים. נורא עצוב. מעניין באמת למה. למה הרבה הרבה אנשים אטומים ואדישים ומסרבים להיות ראש גדול....

 

[vegetalien]

אכילה רגשית.

עניין של סיבה ומסובב. החברה מנוכרת, לא מזמינה, ולרבים ורבות מאיתנו קשה להסתדר איתה. בדידות, קשיים וצרות בחיים.
ובדיוק בשביל זה מגיעים המזונות "המנחמים". הם האופיום שהחברה מספקת כתחליף למתן יותר תשומת לב למרכיביה.

ברגעי הדכאון שלי, בא לי פשוט לרדת על אוכל, לא משנה מה. למדתי לעצור את עצמי, אבל יש לזה מחיר. זה רק מעצים את התחושה הקשה. מבין אותך, מאוד.

 

[l coyote l]

מעניין הדיון הזה. שאלה:

למה הניחומים מגיעים דווקא בצורת אוכל? רק אני לא רואה את הקשר?
למה לא להחליף את זה ב-למשל: טיול "מנחם" (רגלי קצר או נסיעה), ספר "מנחם", ריצה "מנחמת", הופעה "מנחמת"?
סתם דוגמאות שעולות לי כשרוצים להפטר מתחושות לא נעימות, ואפילו לא תלויות לביצוען בחברה - מנוכרת או לא.

 

[vegetalien]

זה נכון שכל אלו מנחמים.

אני מוצא את עצמי מתנחם אחרי אימוני כושר. מצד שני, אוכל עשוי להיות מפתה יותר ממספר סיבות, לדעתי (מובן, זוהי רק דעתי):

1. הזמינות שלו. זה בבית, לא צריך לצאת לחפש.
2. הקלות. קל מאוד לאכול. לטייל, להתעמל או אפילו לקרוא - דורש מאמץ מסוים (בין אם פיזי או מנטלי).
3. הבסיסיות של האכילה. ספורט, קריאה וכו' הן פעולות תרבותיות-חברתיות. אכילה היא פעולה ביולוגית בסיסית.

 

[l coyote l]

גם הליכה היא פעולה ביולוגית בסיסית.

אצלי באופן אישי יציאה לרכיבה היא אחד הדברים שעושים את העבודה. זה לא דורש מאמץ.
על כל פנים, הנקודה היא שעם מחשבה ורצון (נראה לי שלא הרבה), לכ"א יש את היכולת למצוא מה מנטרל עבורו/ה תחושות לא נעימות שאינו אוכל.

 

[l coyote l]

חידוד: משמע אולי לא צריך להתאמץ כ"כ להמנע

מאוכל, אלא להחליף אותו במשהו אחר שמביא לאותה תוצאה (או טובה יותר) של תחושה.
דברים שבאים במאמץ הם קשים ליישום.

 

[vegetalien]

זה פסיכולוגי.

אני יודע שכשהתחלתי לעשות הליכות, הייתי חוזר בתחושה טובה אחריהן, אבל נורא נורא השתעממתי במהלכן. זה גם פקטור.

בקיצור: תירוצים לא חסר, קיוטי.

 

[l coyote l]

לי זכור שכשהליכה שעממה אותי, עברתי לריצה

וכשהתחלתי להתעצל לצאת החוצה עברתי לשכיבות סמיכה בבית.
אמנם לא פעילות אירובית, אבל מספיק דופקת מוח ועל הדרך שומרת על גוף מעוצב וחזק.

שים אוזניות עם מוזיקה. ריצה היא אחד הדברים המופלאים שלא מצריכים ריכוז אלא נעשים אוטומטית, וזה מאפשר להתעמק במוזיקה תוך כדי שנכנסים לאיזו אינהרציה.

 

[l coyote l]

אבל עזוב אותך מתירוצים. אם פעולה לא כיפית לך

ודורשת מאמץ ו"אוף" כדי לבצע אותה, אז היא לא הפעולה התחליפית שמתאימה לך. זה לא אומר שאין אי שם פעולה תחליפית שכן תאהב.

 

[vegetalien]

פעולה תחליפית.

לטמטם מישהו שעה בטלפון/פייסבוק. הצרה היא שלא נעים לי לנדנד לאנשים בשביל שיחה בטלה.

 

[l coyote l]

מצחיק. הרשתות החברתיות, הצ'טים

הוואטסאפ, חבילות של שיחות ללא הגבלה וכיוצא באלה, כולם מתקיימים כי מרבית האנשים נהנים מאווווד משיחות בטלות על כלום.
אפשר לחשוב שכל התעבורה התקשורתית הזו נסובה סביב עניינים ברומו של עולם

קיצר, אל תתבייש לטמטם את הלהוטים להטמטם.

 

[vegetalien]

אה, כמובן.

השאלה היא מהו תוכן השיחה הבטלה שאנשים חפצים בו.
או במילים אחרות - טוב, לא רוצה להוסיף. מי שיודע יודע.
גם ככה המיני-שרשור הזה נהפך לאישי מדי.

 

[l coyote l]

בשביל זה נוצרו פורומים

כדי לקבץ במקום אחד אנשים בעלי אותו עניין.
שלא תדע באילו פורומים אני מצאתי את עצמי בתקופות שונות

 

[subatoi]

אתה תמיד יכול לטמטם קרניסטים בפייסבוק

בשיחה לא-בטלה בכלל. אקטיביזם זה בטוח מעביר זמן

 

[vegetalien]

תקשורת עם אנשים זרים?

מצאת את האדם המתאים.

חוץ מזה, סופסוף הגעתי ל- 110/70 אחרי שהורדתי ת'מלח. אתה רוצה להקפיץ לי את זה?

 

[subatoi]

הם קרניסטים! הם לא זרים!

הם אחינו! אנחנו מכירים אותם!
וחוצמזה, "שלום עושים עם אויבים" ו"הסברה עושים עם קרניסטים". מה, לא?

 

[vegetalien]

רטוריקה, רטוריקה...

אין לי הכישורים הרטוריים, האסרטיביות הנחרצות שנחוצים לטבען אנשים.
אני לא טוב בשיווק וקידום מכירות, ואני גם שונא למתוח את האמת (במיוחד בכל מה שקשור לטיעונים שאינם קשורים למוסר).
אז נכון, זה הופך אותי לסוג של טבעוני "בלאי", "פסיבי", "פרטי". הכול נכון. אני לא מכחיש את האקטיביזם הדליל שלי.
אולי בעתיד אצליח לעשות יותר.