לא מסכים לחלוטין.
קודם כל, אינני שותף לדעתו של ליקו - לדעתי לאדם בהחלט יש זכות לשלול את חייו אם הוא מעונין בכך. זכות מטופשת אבל עדיין זכות. לא אמרתי גם שאין לשקול את האופציה של ההתאבדות, להפך, אינני חושב שישנו אדם נבון שההרהור בכך לא עלה מעולם במחשבתו. הברירה קיימת ועצם העובדה שאני בז לה, לא מונעת את האפשרות לבחור בה, להפך. אין כאן כפיה, יש כאן מחשבה ובחירה מודעת לחלוטין בחיים. המשפט האחרון שלך הוא נכון בהחלט: "בחירה בחיים מתוך דיאלוג מתמיד עם המוות היא הבחירה האולטימטיבית בחיים" - לכך בדיוק כוונתי. כשאתה כותב: "כשאדם מתאבד, או גומר אומר בנפשו להתאבד, הוא מגיע לפסגה הגבוהה ביותר אליה מסוגל להגיע בן האנוש במאבקו בטבע" אני חושב שמדובר בקשקוש ואסביר מדוע. אתה מנסה כביכול להפוך את מעשה ההתאבדות לאצילי בזמן שאני חושב שאין דבר הנחות מכך. אתה כותב על מלחמתו של האדם בטבע אבל הטבע אינו חביב ואוהד. הטבע הורג. כל מלחמתו של האדם היא להישאר בחיים, להערים על הטבע, להפוך את סביבתו לעוינת פחות. חיות אשר חיות בטבע נמצאות במאבק שרידה מתמיד לעוד יום ועוד יום של חיים. שים את האדם לבדו בטבע ונראה כמה זמן ישרוד. האדם הצליח לשפר קצת את המצב הזה אבל עדיין בכל יום הוא צריך להתגבר על אינספור סיכונים אפשריים. המלחמה של האדם בטבע היא על המשך שרידתו, לא להפך. להתאבד? אין קל מזה. אם אדם באמת נחוש בדעתו להתאבד יש אינספור שיטות שהוא יכול לבצע זאת באמצעותן, חלקן אפילו נטולות כאב. אם זה המצב, לא אני ולא אתה נוכל לעצור אותו. רוב האנשים לא באמת רוצים להתאבד, הם מעונינים בתשומת הלב, מעין שיגור של קריאה לעזרה, תחינה לאחרים. הדבר היחיד שכן מוחלט בחיים האלו הוא המוות. הוא יגיע בכל מקרה ואני אינני רואה שום סיבה להאיץ בו. אז כן, כאשר אני מהרהר בכל יום מחדש בחיים האלו, אני בוחר בכל רגע ורגע להמשיך בהם, ובז לאופציה האחרת יותר ויותר. אין כאן סתירה.
קודם כל, אינני שותף לדעתו של ליקו - לדעתי לאדם בהחלט יש זכות לשלול את חייו אם הוא מעונין בכך. זכות מטופשת אבל עדיין זכות. לא אמרתי גם שאין לשקול את האופציה של ההתאבדות, להפך, אינני חושב שישנו אדם נבון שההרהור בכך לא עלה מעולם במחשבתו. הברירה קיימת ועצם העובדה שאני בז לה, לא מונעת את האפשרות לבחור בה, להפך. אין כאן כפיה, יש כאן מחשבה ובחירה מודעת לחלוטין בחיים. המשפט האחרון שלך הוא נכון בהחלט: "בחירה בחיים מתוך דיאלוג מתמיד עם המוות היא הבחירה האולטימטיבית בחיים" - לכך בדיוק כוונתי. כשאתה כותב: "כשאדם מתאבד, או גומר אומר בנפשו להתאבד, הוא מגיע לפסגה הגבוהה ביותר אליה מסוגל להגיע בן האנוש במאבקו בטבע" אני חושב שמדובר בקשקוש ואסביר מדוע. אתה מנסה כביכול להפוך את מעשה ההתאבדות לאצילי בזמן שאני חושב שאין דבר הנחות מכך. אתה כותב על מלחמתו של האדם בטבע אבל הטבע אינו חביב ואוהד. הטבע הורג. כל מלחמתו של האדם היא להישאר בחיים, להערים על הטבע, להפוך את סביבתו לעוינת פחות. חיות אשר חיות בטבע נמצאות במאבק שרידה מתמיד לעוד יום ועוד יום של חיים. שים את האדם לבדו בטבע ונראה כמה זמן ישרוד. האדם הצליח לשפר קצת את המצב הזה אבל עדיין בכל יום הוא צריך להתגבר על אינספור סיכונים אפשריים. המלחמה של האדם בטבע היא על המשך שרידתו, לא להפך. להתאבד? אין קל מזה. אם אדם באמת נחוש בדעתו להתאבד יש אינספור שיטות שהוא יכול לבצע זאת באמצעותן, חלקן אפילו נטולות כאב. אם זה המצב, לא אני ולא אתה נוכל לעצור אותו. רוב האנשים לא באמת רוצים להתאבד, הם מעונינים בתשומת הלב, מעין שיגור של קריאה לעזרה, תחינה לאחרים. הדבר היחיד שכן מוחלט בחיים האלו הוא המוות. הוא יגיע בכל מקרה ואני אינני רואה שום סיבה להאיץ בו. אז כן, כאשר אני מהרהר בכל יום מחדש בחיים האלו, אני בוחר בכל רגע ורגע להמשיך בהם, ובז לאופציה האחרת יותר ויותר. אין כאן סתירה.