מחפשת חברים כמוני

[meteorite]

נכון שיצר ההשרדות

הוא אינסטינקט שבד"כ מונע מעשי התאבדות. אבל מה זאת אומרת שהחיים הם לא רכושו של האדם? איזה מין אמירה זאת? אז של רכושם של מי הם? לאדם יש זכות מוחלטת על עצמו, על גופו ועל נפשו.

 

[L i k o]

לך, לאיש המסכה ולאינר גרין

בעיני אין לאדם זכות מוחלטת על עצמו. אין לאדם זכות מוחלטת להזיק למי מהחברה האנושית (ובכללה הוא עצמו). על החברה האנושית מוטלת החובה והאחריות לשמור על עצמה ועל ערכיה וביניהם למנוע התאבדות של חבריה. להשקפתי העולם הוא קניינו של הבורא/ההשגחה העליונה/התבונה הנעלה (יו ניים איט), שהופקד כפקדון לבני אדם למטרה מסויימת ולפי כללים מסוימים. זו אכן אמירה דתית-אוניברסלית במהותה. אכן, הבחירה בין טוב לרע, בין חיים למוות - היא הנצחון הנעלה של רוח האדם. אחד הביטויים החזקים של הבחירה הזו היא להתמודד עם הקשיים, להתגבר עליהם ולהמשיך בחיים אף-על-פי-כן ולמרות הכל.

 

[whitewidow]

אם המושגים טוב ורע היו

אוניברסלים החיים היו מאד פשוטים. אבל הם לא. ולהניח באופן מוחלט ש- חיים= טוב מוות= רע- זה מוזר לי מאד. מה אנחנו יודעים על המוות? או על גבולות הסבל האנושי? בכל אופן, אני מצדדת בגישתו של inner grin נ.ב. רוח האדם- מי זה האדם הזה לעזאזל? רוח הנאורות מרחפת עדיין מעל פני התהום? רוח הנאורות=רוח רפאים

 

[inner grin]

פוסטמודרנית שכמותך.

רוח האדם היא כינוי למכלול הרגשות, החוויות, הרצונות, הכוונות, האידיאות וכיו"ב באדם. ובעיני, רוח הנאורות עדיין אינה רוח רפאים. חבל רק שבשמה הפכו בני אדם רבים לרוחות רפאים בכך שרצחו אותם, אבל זה כבר נושא אחר.

 

[whitewidow]

אין חיה כזו רוח האדם

אולי רוחות. ואני גם לא יודעת מה זה ה- אדם. אתה צודק- זה כבר נושא אחר. יש לך כוח לפתוח שירשור, או שנשאיר את זה לזמן אחר בדרכים אחרות?

 

[L i k o]

יש וכבר הגדיר זאת יפה המשורר הלאומי

האמיתי: כי עוד נפשי דרור שואפת לא מכרתיה לעגל פז כי עוד אאמין גם באדם גם ברוחו רוח עז

 

[naty 1]

לא יודע

אם הלאומי האמיתי אבל בהחלט מרגש אהבתי במיוחד את המנגינה, שבה שרו בנערותי את השיר הדכאוני "שקעה נפשי". אני מאמין / שאול טשרניחובסקי שחקי, שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך. כי עוד נפשי דרור שואפת לא מכרתיה לעגל-פז, כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו רוח עז. רוחו ישליך כבלי הבל, ירוממנו במתי-על ; לא ברעב ימות עובד, דרור - לנפש, פת - לדל. שחקי כי גם ברעות אאמין, אאמין כי עוד אמצא לב, לב תקוותי גם תקוותיו, יחוש אושר, יבין כאב. אאמינה גם בעתיד, אף אם ירחק זה היום, א בוא יבוא - ישאו שלום אז וברכה לאום מלאום. ישוב יפרח אז גם עמי ובארץ יקום דור, ברזל כבליו יוסר מנו, עין בעין יראה אור. יחיה, יאהב, יפעל יעש, דור בארץ אמנם חי לא בעתיד - בשמים, חיי רוח לו אין די. אז שיר חדש ישיר משורר, ליופי ונשגב לבו ער ; לו, לצעיר, מעל קברי פרחים ילקטו לזר. וזה מול זה עשה האלוהים השיר הדכאוני שקעה נפשי של ר' אברהם אליהו קפלן מראקוב אותה שרים בישיבות במנגינה זהה: שקעה חמה / אברהם אליהו קפלן שקעה חמה... שקעה נפשי בתהום יגונה הרב כים. כי עומדת ליפול היא במלחמתה את הבשר ואת הדם. ימי עוברים, ימי כלים מבלי קחת מבלי תת... אם לזאת קראת "חיים" אמר-נא א-לי מה זה "מת"?! חוסה, א-לי, כי לא אדע איכה אוכל כה לחיות?... האם לשכוח כל ושמוח או לזכור הכל ובכות?... החייני, א-לי, נא למחר אולי אפתור את החלום... שקעה חמה... עבים באים... לילה עולה מן התהום... רגעי קסם שירים ישנים ואהובים

 

[L i k o]

שקעה חמה שיר יפהיפה -

אבל שיבשת ת'מילים לגמרי: הבית הראשון מהזכרון שלי: שקעה חמה שקעה נפשי בתהום רעיוניי רב כים כי נלאתי במלחמתי עם הבשר והדם והם בהמשך זה אחרת, אם אני זוכר נכון. תמיד התפלאתי איך המשגיחים המרובעים והמקובעים לא השמידו כל זכר מהשיר הזה.

 

[naty 1]

כאן

זה הנוסח המקורי במוסיקה החסידית הוא שופץ מעט קאן זה כאן

 

[נערה יפת עיניים]

אוה, ../images/Emo25.gif אהובי הראשון!

 

[naty 1]

מי? ליקו או טשרניחובסקי?

 

[נערה יפת עיניים]

? מתאים לך לשאול שאלה מפגרת כזאת!

 

[inner grin]

רציתי לכתוב תגובה

ולפתח את הנושא, שכן מעניין אותי לשמוע את דברייך, אבל ה"נאורות" הפכה כאן למכשיר המצדיק את מה שאני כה סולד ממנו, וזה הוציא לי את כל הרוח מהמפרשים. אולי באמת נדון בנושא בפעם אחרת.

 

[uri80]

רוח האדם קיימת רק כשאתה חי.

אח"כ אין כלום. אין תחושה של עפר מסביבך, של רגבי אדמה, של חיים אחרים. יש רק כלום אינסופי שאתה כבר לא תרגיש לעולם. הפסקה של הכל. אין אחד מוחלט. (כמובן שאלה שמאמינים בעולם הבא או אמונה דומה אחרת לא יסכימו איתי) רוח האדם היא דבר מיוחד בעיני, משהו בעל משמעות המסוגל ליצור דברים רבים. הפסקה שלה בטרם עת היא עוול בעיני. הדימוי הטוב ביותר שאני יכול לחשוב עליו הוא ניפוץ של יצירת אומנות מרהיבה. כמובן שאם אראה אדם מנפץ יצירה של ואן גוך אשר שייכת לו, ברור לי שזו תהיה זכותו המלאה. ברור לי שגם אחשוב שמדובר באדיוט פרימיטיבי. מה חשבתם למשל כשראיתם את הטליבאן מפוצץ את פסלי הבודהא בני אלפי השנים באפגניסטן? לא עלה בדעתכם שמדובר באנשים חשוכים ופרימיטיבים, בורים דתיים ופנאטים? נפש האדם היא דבר מורכב הרבה יותר מכל פסל מעשה ידי אנוש. האדם הוא יצור בעל פוטנציאל עצום, ולראות החרבה של דבר כזה בטרם עת זה דבר כואב ומיותר. מקווה שהצלחתי להבהיר את דעתי לגבי העניין.

 

[L i k o]

דבריי היו פראפרזה על הפסוק המפורסם

"ראה נתתי לפניך החיים והטוב והמות והרע ובחרת בחיים". הבחירה בטוב היא הבחירה בחיים. תמיד במובן הרחב, ובמרבית המקרים גם במובן הצר (הבחירה בחיים במובן הרחב ובמוות במובן הצר היא למשל מקרים כמו התאבדות כדי לא למסור סודות לאויב שיסכנו חייהם של אלפים, או עונש מוות על עבירות חמורות של פגיעה בחיים כהרתעה מפני הישנות המקרים ואובדן חייהם של רבים וכדו' - שגם כל אלה הם בחירה בטוב). על המוות אנחנו יודעים הרבה. על אחרי המוות כלום. על גבולות הסבל האנושי יודעים הרבה. רוח הנאורות מרחפת בזה הרגע ממש מעל ראשי החיילים שלנו בלבנון ועזה, והחיילים האמריקאים בעיראק, אפגניסטאן ובעצם בחצי העולם, כאשר הם נלחמים מול ציר הרשע, החושך, והמוות. המציאות לא תמיד מורכבת - לפעמים היא פשוטה מאוד - יש טוב ויש רע, יש אמת ויש שקר, יש נכון ויש לא נכון. ככה גם בשאלת ההתאבדות.

 

[meteorite]

ולמי שייכים חיי האדם כאשר אין בורא?

 

[L i k o]

בעיניי אם היה דבר כזה-נברא ללא בורא

זה בטח היה תלוי בהנחות יסוד אחרות לגבי העולם וגם בתורת המוסר.

 

[האיש והמסכה]

זה נשמע כמו אמירה דתית

"החיים הם לא רכושו של אדם - לא האדם מעניק לעצמו את החיים, ולכן אין זה זכותו לשלול אותם" ואני כמובן מתנגד לכל אמירה דתית מהסוג הזה.

 

[inner grin]

התאבדות היא החירות בהתגלמותה

אחד מהדברים המרכזיים ביותר המאפיינים את המין האנושי הוא מחלמתו בטבע, הניסיון לנצח אותו, בין אם זה מאבק בטבע האנושי או מאבק בטבע החיצוני לנו. במובן זה, כשאדם מתאבד, או גומר אומר בנפשו להתאבד, הוא מגיע לפסגה הגבוהה ביותר אליה מסוגל להגיע בן האנוש במאבקו בטבע. זהו רגע בו האדם מנצח את האינסטינקט הטבעי החזק ביותר שקיים בו. זהו הרגע בו רוחו האינדיבידואליסטית אומרת "לא" רבתי לכל מסגרת חיצונית הכפויה עליו. בכך הוא מבצע את הפעולה הממשת יותר מכל פעולה אחרת את חירותו - חירות המחשבה והרוח המנצחות את הגורל הטבעי של האדם. אך מעבר לכך, ההתאבדות, או יותר נכון האופציה של ההתאבדות, שקילתה, ההרהורים אודותיה, דווקא הם אלו שמעניקים משמעות לחיים, דווקא הם החירות בהתגלמותה ובשיא טהרתה. בחירה אמיתית היא אך ורק בחירה בין ברירות. כשיש בפניך שתי ברירות, כמו לחיות או להתאבד, ואתה מבטל, בז או לועג לאחת מן האופציות, לא שוקל אותה בכלל אף לא לרגע אחד, אינך בוחר באופציה השנייה, היא נכפית עליך. בחירה בחיים מתוך דיאלוג מתמיד עם המוות היא הבחירה האולטימטיבית בחיים. היא האשרור המתמשך להם שאינו נפסק לעולם. אין בחירה עוצמתית ומשמעותית ממנה. זו גם דרך להסתכל על ההתאבדות, לא?

 

[אנטיגוני]

דברים כדורבנות. מסכימה מאד.