הלייקרס יורים לעצמם ברגל.
יש להם את הסגל הכי טוב בליגה, את השחקן מספר 1 בקלאץ' (עדיין מוביל על לברון בזכות הנסיון), ואת המאמן הכי מעוטר בליגה. אז למה לעזאזל הם לא מצליחים לעבור קבוצה שאיבדה את שתי הכוכבים שלה? בגדול, צריך לתת קרדיט גדול ליוסטון. לדעתי לקבוצה הזו יש את הצוות המשלים הכי טוב בליגה. חבל רק שהכוכבים שאמורים להוביל אותה, אחד עשוי מסוכר, והשני עשוי מחמאה (תבחרו אתם מי זה מי, זה לא משנה). באטיה, ארטסט, סקולה, ברוקס, לנדרי, הייז, אלה חברה שהייתי שמח אם יהיו לצידי, בין אם זה משחק כדורסל או מלחמת עולם שלישית. חברה שלעולם לא יוותרו. וזה בדיוק איפה שהלייקרס נופלים מולם. הלייקרס משחקים כאילו זה אמור לקרות, אז בשביל מה להתאמץ? קובי נותן את הדם שלו כל משחק, אבל כשלידו החברה יכולים אבל לא רוצים (פאו, אודום) או רוצים אבל לא יכולים (פארמר, בראון, פישר), יש איזון כוחות. למעשה, כל משחק תלוי בעצם רק באיזה לייקרס יגיעו לשחק. אם זה קובי נגד העולם, הלייקרס אולי יעברו את יוסטון, אבל לא קבוצה כמו דנבר או קליבלנד. לגבי דנבר, זו ממש לא פיקציה. היא הקבוצה השניה במערב היום, ומגיע המון קרדיט לקרל ומלו. כמובן שאת רוב הקרדיט יתנו לבילאפס, כי הוא השינוי העיקרי משנה שעברה, אבל אי אפשר לדלג על השניים הראשונים. בסופו של דבר הסידרה הזו תלויה בשני גורמים: 1. הלייקרס - האם פיל יתעורר מהשינה העמוקה שהוא שרוי בה? 2. צ'ונסי - האם נראה את צ'ונסי של 2004 ו2005, או צ'ונסי של אחר כך, שנתן במתנה את הגמר ב2006 ו2007? הלב רוצה דנבר, אבל מכיוון שאני תמיד בעד האנדרדוג, זה אומר על דנבר רק דבר אחד. הם האנדרדוג.