מחכים לפסנג
- פותח הנושא ליאורלילי
- פורסם בתאריך
יענקלה מגבעתיים
New member
תהליך והפנמה
כל מה שכתבתי בתגובה הקודמת היה במטרה להסביר שזה תהליך שהמטפל חייב לעבור. אבל אני מאמין שאפשר לקצר את אורך התהליך אם מפנימים את המצב, דהיינו כל פעם שמתרגזים צריך לזכור במי מדובר. זה היה ברור לי שבראש את מבינה, לכן לא התיחסתי בכלל לחולה אלא רק למטפל (את), אני רוצה שתהיי אופטימית לגבי עצמך ותדעי ש"תתבשלי" ותגיעי לשלב שלא תתרגזי או תתרגזי לעתים נדירות.
כל מה שכתבתי בתגובה הקודמת היה במטרה להסביר שזה תהליך שהמטפל חייב לעבור. אבל אני מאמין שאפשר לקצר את אורך התהליך אם מפנימים את המצב, דהיינו כל פעם שמתרגזים צריך לזכור במי מדובר. זה היה ברור לי שבראש את מבינה, לכן לא התיחסתי בכלל לחולה אלא רק למטפל (את), אני רוצה שתהיי אופטימית לגבי עצמך ותדעי ש"תתבשלי" ותגיעי לשלב שלא תתרגזי או תתרגזי לעתים נדירות.
ariela המקורי
New member
../images/Emo140.gif../images/Emo49.gifלבת של לילי'לה היקרה
אמצי את השמחה במקום הכאב של השאר קשה לקיים וקל לדבר אך מה לעשות שכך הגורל מתהפך מאחלת לך מכל ה-
רק הצלחה ואהבה בכל דרכך
אמצי את השמחה במקום הכאב של השאר קשה לקיים וקל לדבר אך מה לעשות שכך הגורל מתהפך מאחלת לך מכל ה-
../images/Emo49.gif ליום ההולדת של הבת לילי
אני רוצה להתייחס לדבריו של יענקלה על ההפנמה ,המצב שתיארו כאן דומה באופן מפתיע למצב בו נתונה חמותי ,חמותי יתכן וקיבלה את עצם המחלה של חמי אך בהרבה מקרים עדיין לא הפנימה ,וככל שלא מפנימים הכל חוזר כבומרנג הפוגע הישר בפנים שלנו ,ולמה הכוונה? אם כועסים על החולה ,החולה נהיה תוקפן ,החולה נהיה תוקפן ומקשה עלינו בטיפול בו וזה הוא הבומרנג , חמותי כועסת עליו כשהוא לא מבין מה היא רוצה ממנו ומבקשת ממנו ,חמותי מתרגזת כשהיא לא מבינה מה הוא אומר ,אז נכון שאנחנו רק בני אדם ושלעיתים אנחנו מתרגזים באופן טבעי ,אבל...אם לא נפנים ולא נדע לשלוט על הכעסים שלנו ולהיות רגועים וגם אם הדבר נובע מתוך תיסכול ,אנחנו נגיע לתוצאות הפוכות ,גם החולה שלנו לא יהיה רגוע ומצבו רק יקצין ואילו אנחנו נגרום לעצמנו באופן ישיר , קשיים נפשיים אשר יקשו עלינו בטיפול בחולה. לא להתבייש , להגיד לעצמנו כל הזמן , יש לו מחלת אלצהיימר ,תלונות בבקשה להפנות לאלוהים....... אבל בשום פנים לא לחולים. בהרבה מקרים שאני נוכח ורואה כיצד חמותי מתפתלת בכעסה על חמי ,אני מתוסכל מכך שהיא לא לומדת ותמיד מקבלת ממנו את הריקושט בחזרה ,כי זה כל כך ברור וכל כך מובן והתסכול נובע משום שהיא יודעת ולא מפנימה. ועיצה למי שלא מפנים או מתוח כל העת , לכו לסדנת צחוק וצוחק מי שצוחק אחרון ומי שצוחק בסדנה יראה את החיים גם מזווית אחרת ,חיובית לשם שינוי. שיהיה לכם רק טוב גרשון
אני רוצה להתייחס לדבריו של יענקלה על ההפנמה ,המצב שתיארו כאן דומה באופן מפתיע למצב בו נתונה חמותי ,חמותי יתכן וקיבלה את עצם המחלה של חמי אך בהרבה מקרים עדיין לא הפנימה ,וככל שלא מפנימים הכל חוזר כבומרנג הפוגע הישר בפנים שלנו ,ולמה הכוונה? אם כועסים על החולה ,החולה נהיה תוקפן ,החולה נהיה תוקפן ומקשה עלינו בטיפול בו וזה הוא הבומרנג , חמותי כועסת עליו כשהוא לא מבין מה היא רוצה ממנו ומבקשת ממנו ,חמותי מתרגזת כשהיא לא מבינה מה הוא אומר ,אז נכון שאנחנו רק בני אדם ושלעיתים אנחנו מתרגזים באופן טבעי ,אבל...אם לא נפנים ולא נדע לשלוט על הכעסים שלנו ולהיות רגועים וגם אם הדבר נובע מתוך תיסכול ,אנחנו נגיע לתוצאות הפוכות ,גם החולה שלנו לא יהיה רגוע ומצבו רק יקצין ואילו אנחנו נגרום לעצמנו באופן ישיר , קשיים נפשיים אשר יקשו עלינו בטיפול בחולה. לא להתבייש , להגיד לעצמנו כל הזמן , יש לו מחלת אלצהיימר ,תלונות בבקשה להפנות לאלוהים....... אבל בשום פנים לא לחולים. בהרבה מקרים שאני נוכח ורואה כיצד חמותי מתפתלת בכעסה על חמי ,אני מתוסכל מכך שהיא לא לומדת ותמיד מקבלת ממנו את הריקושט בחזרה ,כי זה כל כך ברור וכל כך מובן והתסכול נובע משום שהיא יודעת ולא מפנימה. ועיצה למי שלא מפנים או מתוח כל העת , לכו לסדנת צחוק וצוחק מי שצוחק אחרון ומי שצוחק בסדנה יראה את החיים גם מזווית אחרת ,חיובית לשם שינוי. שיהיה לכם רק טוב גרשון
יענקלה מגבעתיים
New member
תוספת קטנה
בשלב מסויים החולים חדליםלהגיב גם ל"פרובוקציה" אבל דוקא אנחנו המטפלים יכולים להצטער דקה אחרי ש"התנפלנו" על החולה, כשרואים כמה חלסר אונים הוא/היא
בשלב מסויים החולים חדליםלהגיב גם ל"פרובוקציה" אבל דוקא אנחנו המטפלים יכולים להצטער דקה אחרי ש"התנפלנו" על החולה, כשרואים כמה חלסר אונים הוא/היא
גרשון, כמה שאתה צודק אבל....
כנראה שעם כל ההבנה שבן הזוג חולה, חמותך ואולי גם אני או כל אחת אחרת נמצאות במצב בו לא תמיד השכל גובר על הרגש. ומי כמוך יודע שיש קושי רב בלקבל את העובדה שבן הזוג חולה, נוטש אותך לעת בגרות/זיקנה ולא רק שאינו עוזר לך אלא אתה צריך לדאוג לו כאילו היה ילדך הקטן. לפי התגובות שלך ושל יענקלה(זה לא מחקר כמובן) אפשר להניח שאצל גברים השכל גובר על הרגש והם יצליחו להתגבר על רגש הכעס. כנראה אצל נשים זה פועל אחרת והכעס עדיין קיים, אמנם לא עליו אך על הכל ולפעמים "יוצא" עליו. כל מה שכתבת נכון, כי הכעס רק מסלים את המצב והחולה מתפרץ ויכול אפילו להיות אלים. בחמשת השבועות הללו שהייתי איתו בבית למדתי הרבה, למדתי לא לכעוס עליו, למדתי לוותר, לתמוך , לעזור ולזרום איתו, כי הכעס היה מוסיל למבוי סתום. למדתי כמה הוא רוצה לחיות , לצאת לבלות אך לא תמיד מסוגל. המסקנה שלי היא שהייתי יותר סבלנית אליו כי לא הייתי בלחץ, לא חזרתי אחרי יום עבודה ועוד מטלות לפניי. פשוט הייתי שם בשבילו. מה שנותר לי הוא להתפלל ולעבוד על עצמי שאצליח גם הלאה לא לכעוס, רק לאהוב גם כאחזור מהעבודה. אני בטוחה שאתה תומך בחמותך ולכן תשתדל לא להעיר לה יותר מדי על כך כי אז היא נכנסת לתסכול יתר, אולי כדאי רק לחזק אותה כשהיא כן מצליחה לא לכעוס ולהתגבר שתהיה שנה טובה, שנת בריאות לך ולכל המשפחה, טובה
כנראה שעם כל ההבנה שבן הזוג חולה, חמותך ואולי גם אני או כל אחת אחרת נמצאות במצב בו לא תמיד השכל גובר על הרגש. ומי כמוך יודע שיש קושי רב בלקבל את העובדה שבן הזוג חולה, נוטש אותך לעת בגרות/זיקנה ולא רק שאינו עוזר לך אלא אתה צריך לדאוג לו כאילו היה ילדך הקטן. לפי התגובות שלך ושל יענקלה(זה לא מחקר כמובן) אפשר להניח שאצל גברים השכל גובר על הרגש והם יצליחו להתגבר על רגש הכעס. כנראה אצל נשים זה פועל אחרת והכעס עדיין קיים, אמנם לא עליו אך על הכל ולפעמים "יוצא" עליו. כל מה שכתבת נכון, כי הכעס רק מסלים את המצב והחולה מתפרץ ויכול אפילו להיות אלים. בחמשת השבועות הללו שהייתי איתו בבית למדתי הרבה, למדתי לא לכעוס עליו, למדתי לוותר, לתמוך , לעזור ולזרום איתו, כי הכעס היה מוסיל למבוי סתום. למדתי כמה הוא רוצה לחיות , לצאת לבלות אך לא תמיד מסוגל. המסקנה שלי היא שהייתי יותר סבלנית אליו כי לא הייתי בלחץ, לא חזרתי אחרי יום עבודה ועוד מטלות לפניי. פשוט הייתי שם בשבילו. מה שנותר לי הוא להתפלל ולעבוד על עצמי שאצליח גם הלאה לא לכעוס, רק לאהוב גם כאחזור מהעבודה. אני בטוחה שאתה תומך בחמותך ולכן תשתדל לא להעיר לה יותר מדי על כך כי אז היא נכנסת לתסכול יתר, אולי כדאי רק לחזק אותה כשהיא כן מצליחה לא לכעוס ולהתגבר שתהיה שנה טובה, שנת בריאות לך ולכל המשפחה, טובה
יענקלה מגבעתיים
New member
לא נראה לי שגברים יותר סבלניים ומקבלים
את הדין. לפי דעתי זו מקריות שגרשון ואני גברים. אם יש הבדל הוא צריך להיות בכיוון ההפוך. אני השלמתי לחלוטין עם המצב רק לפני כחצי שנה. אמנם שנתיים לפני כן כבר התפרצתי לעתים רחוקות, כך שהתהליך אצלי ארך 7-9 שנים אבל אני מאמין שע"י עבודה עצמית נכונה אפשר לקצר.
את הדין. לפי דעתי זו מקריות שגרשון ואני גברים. אם יש הבדל הוא צריך להיות בכיוון ההפוך. אני השלמתי לחלוטין עם המצב רק לפני כחצי שנה. אמנם שנתיים לפני כן כבר התפרצתי לעתים רחוקות, כך שהתהליך אצלי ארך 7-9 שנים אבל אני מאמין שע"י עבודה עצמית נכונה אפשר לקצר.
גברים ממארס נשים ממאדים או להפך
נכון, כל אחד מאיתנו בני האדם מיוחדים ושונים. ונכון שצריך להזהר מלעשות הכללה. אבל אני מסכימה עם טובה שבמקרים רבים נשים רגשניות יותר מגברים.שהם זורמים יותר עם דברים, ושיש להם נטייה לחשוב יותר מהראש, בעוד נשים רגשניות יותר ונוטות לפעול מהקרביים. כמובן שזה לא הבדל מובהק כמו יום ולילה. אבל הוא קיים. אני גם חושבת שיש קצת הבדל בין התפיסה של הניה לזו של לילי למשל. הניה, לפי כל מה שגרשון כותב כאן וכתב בעבר, במצב של הכחשה מוחלטת. ובעבר אפילו חששנו לנוכח התנהגותה כלפי אמנון.
נכון, כל אחד מאיתנו בני האדם מיוחדים ושונים. ונכון שצריך להזהר מלעשות הכללה. אבל אני מסכימה עם טובה שבמקרים רבים נשים רגשניות יותר מגברים.שהם זורמים יותר עם דברים, ושיש להם נטייה לחשוב יותר מהראש, בעוד נשים רגשניות יותר ונוטות לפעול מהקרביים. כמובן שזה לא הבדל מובהק כמו יום ולילה. אבל הוא קיים. אני גם חושבת שיש קצת הבדל בין התפיסה של הניה לזו של לילי למשל. הניה, לפי כל מה שגרשון כותב כאן וכתב בעבר, במצב של הכחשה מוחלטת. ובעבר אפילו חששנו לנוכח התנהגותה כלפי אמנון.
יענקלה מגבעתיים
New member
ענתי, דוקא לך כתבתי אחרי הפעם האחרונה
שהתרגזתי והגבתי. הייתי מאד רגשני כתוצאה מההתנפלות שלי על אלפי המסכנה ודוקא בגלל רגשנות הפנמתי לחלוטין את המצב, ואין לי שמץ של ספק שהייתי נוהג כך אם "ברוך שלא עשני" היה עושני אשה.
שהתרגזתי והגבתי. הייתי מאד רגשני כתוצאה מההתנפלות שלי על אלפי המסכנה ודוקא בגלל רגשנות הפנמתי לחלוטין את המצב, ואין לי שמץ של ספק שהייתי נוהג כך אם "ברוך שלא עשני" היה עושני אשה.
מסכימה עם חלק מהדברים...
נכון שהתרגזות גוררת התרגזות , ולהתעצבן על החולה זאת ממש שטות, אבל לא פעם מהצד זה נראה ונשמע אחרת, והכוונה לגרשון, אתה לא מסוגל אפילו לתאר לעצמך מה עובר על חמתך, וכמה זמן היא שותקת עד שמתפרצת, ואני לוקחת את עצמי כדוגמא, הוא יכול לשאוג ולצעוק שעות, ואני כל כמה דקות אהפוך אותו מצד לצד, אתן לו לשתות , אחפש את המוצץ, ואשתדל לחפשמתחת לאדמה את הסיבה שבגללה שואג, אבל אחרי שעה שעה וחצי, המוח כבר לא יכול לסבול יותר, זה כמו קדיחות עם פטיש אוויר במוח, אז מגיעה ההתפרצות, בכלל לא בטוח שהוא מגיב על מה שאני אומרת, כי השאגות הן אותם שאגות, ונכון שבלילה אני מצטערת שהתפרצתי, אבל אני רק מנסה להיות כמה שיותר אנושית, לא תמיד זה עובד.. כנראה שאין מה לעשות... המודע והגגיון לא תמיד עובדים עם מערכת העצבים... לילה טוב ושקט (זה מה שאני מאחלת לעצמי).
נכון שהתרגזות גוררת התרגזות , ולהתעצבן על החולה זאת ממש שטות, אבל לא פעם מהצד זה נראה ונשמע אחרת, והכוונה לגרשון, אתה לא מסוגל אפילו לתאר לעצמך מה עובר על חמתך, וכמה זמן היא שותקת עד שמתפרצת, ואני לוקחת את עצמי כדוגמא, הוא יכול לשאוג ולצעוק שעות, ואני כל כמה דקות אהפוך אותו מצד לצד, אתן לו לשתות , אחפש את המוצץ, ואשתדל לחפשמתחת לאדמה את הסיבה שבגללה שואג, אבל אחרי שעה שעה וחצי, המוח כבר לא יכול לסבול יותר, זה כמו קדיחות עם פטיש אוויר במוח, אז מגיעה ההתפרצות, בכלל לא בטוח שהוא מגיב על מה שאני אומרת, כי השאגות הן אותם שאגות, ונכון שבלילה אני מצטערת שהתפרצתי, אבל אני רק מנסה להיות כמה שיותר אנושית, לא תמיד זה עובד.. כנראה שאין מה לעשות... המודע והגגיון לא תמיד עובדים עם מערכת העצבים... לילה טוב ושקט (זה מה שאני מאחלת לעצמי).
לטובה וניצה
במקרה של אלצהיימר הדבר הקשה ביותר לבן המשפחה הבריא המטפל הוא לפעול/לטפל נכונה. צעקות/התרגזויות/הערות לחולה ועליו מדגישות רק את הצורך בהפנמה והקבלה ומעל לכל עם כל הקושי זה לעבוד על ההגיון הישר. העצוב למשל אצל חמותי הוא שהמצב נעשה לה קשה מיום ליום ,למרות שכרגע ישנה הפסקה בהתדרדרות במצבו ,קשה לה מנטלית ודווקא קשה לה משום שהיא קשה ומקשה ודווקא שהיא פועלת כך ולא לומדת קשה לה שבעתיים ,וזו הבעיה כיצד שאני רואה אותה והיא חוסר ההפנמה ,צריך לעבוד קשה ,זה לא פשוט ולא קל ,אבל צריך לעבוד עם השכל הישר אחרת ההתדרדרות תבוא מהר והמטפל ימצא עצמו באפיסת כוחות ולא יזיקו למטפל גם שיחות מקצועיות עם מטפל מקצועי ,היום זו כבר אופנה , גם אמנים ,מורים , חיילים וסתם נשים מן השורה נעזרים בעזרה מקצועית. ברור לי שזה לא בא בכוונה אצלה ,אני רק מתוסכל מכך שחמותי מביאה את זה על עצמה ,אנחנו לא יכולים להיות בשליטה על המחלה ,אבל אנחנו בהחלט יכולים להשתלט על חיינו ,על הדרך שאנחנו נבחר ובוחרים. ניצה , אני יושב הרבה עם חמותי וחמי ורואה את התגובות שלה ,מתפלץ בתוכי ,לא מעיר לה ,מכווין אותה ולא יותר מזה ורואה איך שחמי מחזיר לה את הבומרנג בחזרה ,הסבלנות והשכל הישר הן מילות המפתח. לא אחת כתבתי כאן שאני רואה את הדבר היטב ביחס של חמי כלפי חמותי וכלפי המטפלת ,אצל חמותי הוא קפיץ מתוח ואצל המטפלת הוא יותר נינוח והמטפלת קיבלה ממני הסברים על המחלה וטיפים והלוואי היתה חמותי מתנהגת לחמי כמו המטפלת , אז זה נכון שהמטפלת יותר צעירה ויותר סבלנית וזה נכון שחמותי מבוגרת וקשה להאשים אותה. אבל למען השם ,למה אי ההשלמה כשיודעים את מה שצפוי כתגובה? תאמרי אנחנו בסה"כ בני אדם ואין מה לעשות ,אני אומר יש מה לעשות ומה שניתן לעשות הוא עבודה עצמית בלווי מקצועי. מסתבר שכפי שאיננו יכולים לחדור למוחו של החולה ,כך איננו יכולים לחדור למוחו של הבריא ולהישאר עם התיסכולים לבד. שיהיה לכולם לילה טוב ושקט ושמתם בוודאי לב שהנושא הזה אצלי רגיש במיוחד ,כי הדבר הנוסף שחשוב לי מעבר למשפחתי הוא חמי. גרשון
במקרה של אלצהיימר הדבר הקשה ביותר לבן המשפחה הבריא המטפל הוא לפעול/לטפל נכונה. צעקות/התרגזויות/הערות לחולה ועליו מדגישות רק את הצורך בהפנמה והקבלה ומעל לכל עם כל הקושי זה לעבוד על ההגיון הישר. העצוב למשל אצל חמותי הוא שהמצב נעשה לה קשה מיום ליום ,למרות שכרגע ישנה הפסקה בהתדרדרות במצבו ,קשה לה מנטלית ודווקא קשה לה משום שהיא קשה ומקשה ודווקא שהיא פועלת כך ולא לומדת קשה לה שבעתיים ,וזו הבעיה כיצד שאני רואה אותה והיא חוסר ההפנמה ,צריך לעבוד קשה ,זה לא פשוט ולא קל ,אבל צריך לעבוד עם השכל הישר אחרת ההתדרדרות תבוא מהר והמטפל ימצא עצמו באפיסת כוחות ולא יזיקו למטפל גם שיחות מקצועיות עם מטפל מקצועי ,היום זו כבר אופנה , גם אמנים ,מורים , חיילים וסתם נשים מן השורה נעזרים בעזרה מקצועית. ברור לי שזה לא בא בכוונה אצלה ,אני רק מתוסכל מכך שחמותי מביאה את זה על עצמה ,אנחנו לא יכולים להיות בשליטה על המחלה ,אבל אנחנו בהחלט יכולים להשתלט על חיינו ,על הדרך שאנחנו נבחר ובוחרים. ניצה , אני יושב הרבה עם חמותי וחמי ורואה את התגובות שלה ,מתפלץ בתוכי ,לא מעיר לה ,מכווין אותה ולא יותר מזה ורואה איך שחמי מחזיר לה את הבומרנג בחזרה ,הסבלנות והשכל הישר הן מילות המפתח. לא אחת כתבתי כאן שאני רואה את הדבר היטב ביחס של חמי כלפי חמותי וכלפי המטפלת ,אצל חמותי הוא קפיץ מתוח ואצל המטפלת הוא יותר נינוח והמטפלת קיבלה ממני הסברים על המחלה וטיפים והלוואי היתה חמותי מתנהגת לחמי כמו המטפלת , אז זה נכון שהמטפלת יותר צעירה ויותר סבלנית וזה נכון שחמותי מבוגרת וקשה להאשים אותה. אבל למען השם ,למה אי ההשלמה כשיודעים את מה שצפוי כתגובה? תאמרי אנחנו בסה"כ בני אדם ואין מה לעשות ,אני אומר יש מה לעשות ומה שניתן לעשות הוא עבודה עצמית בלווי מקצועי. מסתבר שכפי שאיננו יכולים לחדור למוחו של החולה ,כך איננו יכולים לחדור למוחו של הבריא ולהישאר עם התיסכולים לבד. שיהיה לכולם לילה טוב ושקט ושמתם בוודאי לב שהנושא הזה אצלי רגיש במיוחד ,כי הדבר הנוסף שחשוב לי מעבר למשפחתי הוא חמי. גרשון
יענקלה מגבעתיים
New member
גרשון יקירי כבר בעבר כתבנו והסכמת שחמתך עצמה
לא בדיוק סמל הבריאות הנפשית. ולך ניצה יקרה, הסיפור לא מוכר. אין מה להשוות בינך לבין הניה. זה אני מרשה להגיד כאחד "מהצד".
לא בדיוק סמל הבריאות הנפשית. ולך ניצה יקרה, הסיפור לא מוכר. אין מה להשוות בינך לבין הניה. זה אני מרשה להגיד כאחד "מהצד".
גרשון, ההגיון עובד שעות נוספות..
להתפרצויות ולהתרגזויות אין שום קשר להגיון, אצלי המחלה , ואני מרשה לעצמי לכתוב גם בשם טובה, כבר מופנמת , אבל הקשיים היום יומיים כשכול הנטל נופל פתאום על הכתפיים שלך, והראש תרוד במיליון דברים במשך היום, כשאין לך את מי לשתף בכל ההחלטות, כמו שהיית רגיל במשך 30 וכמה שנה, כשכל הדאגות מונחות על הכתפיים שלך בלבד, ופתאום מגיעות משום מקום שאגות, אזס ההגיון לא כ"כ מתפקד, ומאבדים את השליטה מדי פעם.... לצערי, הפנמתי את המחלה הארורה הזאת בזמן קצר, בלת ברירה. לילה טוב!
להתפרצויות ולהתרגזויות אין שום קשר להגיון, אצלי המחלה , ואני מרשה לעצמי לכתוב גם בשם טובה, כבר מופנמת , אבל הקשיים היום יומיים כשכול הנטל נופל פתאום על הכתפיים שלך, והראש תרוד במיליון דברים במשך היום, כשאין לך את מי לשתף בכל ההחלטות, כמו שהיית רגיל במשך 30 וכמה שנה, כשכל הדאגות מונחות על הכתפיים שלך בלבד, ופתאום מגיעות משום מקום שאגות, אזס ההגיון לא כ"כ מתפקד, ומאבדים את השליטה מדי פעם.... לצערי, הפנמתי את המחלה הארורה הזאת בזמן קצר, בלת ברירה. לילה טוב!
יענקלה מגבעתיים
New member
בסופו של דבר כן תפנימי, תשלימי ותקבלי את הדין
לא לחינם כתבתי שהתהליך לקח אצלי 7-9 שנים. יש לך עוד 8 שנים, עד 120
לא לחינם כתבתי שהתהליך לקח אצלי 7-9 שנים. יש לך עוד 8 שנים, עד 120
זה זאמרתי צריך וחייבים להתגבר על כל אלה
)על ההתפרצויות ועל ההתרגזויות ובמיוחד כשהכל נופל על הכתפים של המטפל ועזרה מקצועית של פסיכולוג עוזרת בהחלט , זה תלוי כמובן בהסכמת בן המשפחה המטפל ,אני מצטער מאוד על כך למשל שחמותי לא שמעה לי ולא הלכה לקבל עזרה שכזו ובמקום זאת מקבלת מכות כמו סירה שמטלטלת לה בין גלי הים הגבוהים. ואני אספר לך ניצה , שבשונה אליך אלף הבדלות ,כשאשתי נהיית משותקת ,גם לי היו התפרצויות וכעסים וז הלכתי לשיחות אצל הפסיכולוג של השיקום ,לא אלצהיימר אלא שיתוק ,אבל המשותף בכל זאת הוא בן הזוג המטפל , קיבלתי את זה שהיא נכה ולא השלמתי וכשראיתי שאני לא יכול לבדי פניתי לעזרה מקצועית וזו לא בושה ,היום ברוך השם אני בשליטה מלאה והכל בסדר. לפחות כך אני חושב שבאם ישנם קשיים זה גם פתרון מצויין ,חבל שהמטפל יקשה על חייו בין כך שהם כבר הפכו לקשים ,לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים לנווט עצמנו לבד וחגים במעגלים שמתישים אותנו. יאללה ,מספיק להלילה ,עוד מעט לילה
גרשון
)על ההתפרצויות ועל ההתרגזויות ובמיוחד כשהכל נופל על הכתפים של המטפל ועזרה מקצועית של פסיכולוג עוזרת בהחלט , זה תלוי כמובן בהסכמת בן המשפחה המטפל ,אני מצטער מאוד על כך למשל שחמותי לא שמעה לי ולא הלכה לקבל עזרה שכזו ובמקום זאת מקבלת מכות כמו סירה שמטלטלת לה בין גלי הים הגבוהים. ואני אספר לך ניצה , שבשונה אליך אלף הבדלות ,כשאשתי נהיית משותקת ,גם לי היו התפרצויות וכעסים וז הלכתי לשיחות אצל הפסיכולוג של השיקום ,לא אלצהיימר אלא שיתוק ,אבל המשותף בכל זאת הוא בן הזוג המטפל , קיבלתי את זה שהיא נכה ולא השלמתי וכשראיתי שאני לא יכול לבדי פניתי לעזרה מקצועית וזו לא בושה ,היום ברוך השם אני בשליטה מלאה והכל בסדר. לפחות כך אני חושב שבאם ישנם קשיים זה גם פתרון מצויין ,חבל שהמטפל יקשה על חייו בין כך שהם כבר הפכו לקשים ,לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים לנווט עצמנו לבד וחגים במעגלים שמתישים אותנו. יאללה ,מספיק להלילה ,עוד מעט לילה
אמא שלי וב' חלו בדיוק באותו חודש
הייתי צריכה להשלים עם אמא בבית אבות חולת אלצהיימר ובעל בבית חולים מאובחן כפרקינסון. זה היה לפני 3 שנים בערך. השוק היה כפול. אני בת יחידה ובנותי היו באותו זמן רחוק ממני, כלומר ההתמודדות היתה שלי לבד. אני יכולה להגיד בפה מלא שאני מתמודדת ביום יום ולאט לאט מפנימה את המצב, אך יש ימים ויש רגעים שהלחץ והעייפות והדאגות וכל השאר גוברים על השכל ועל ההגיון וההתפרצות פשוט קורית. אני יודעת שאני אשלם על זה אחר כך, אם בהלקאה עצמית או בהרגשה זיפתית של יקירי אך אני מרגישה שאני בסך הכל בן אדם ולא רובוט והנפילות שלי הם נורמליות לגמרי. ואני יודעת שזה מיותר וזה לא ישנה וכו'. ועכשיו נוספו לנו גם משפחת הבת כך שהעייפות והרעש עושים את שלהם. אני כל כך משתדלת להבין ולהפנים אך כמו שאמרתי יש ימים כאלה ועכשיו לקראת החג עם כל העבודה בבית לפעמים מאבדים שליטה. מאחלת לכולנו שתהיה שנה קלה יותר ורק בשורות טובות. היום ב' יוצא מבית החולים הביתה. מאד מקווה שירגיש קצת יותר טוב. שיהיה לכולנו בוקר קל ונעים לילי
הייתי צריכה להשלים עם אמא בבית אבות חולת אלצהיימר ובעל בבית חולים מאובחן כפרקינסון. זה היה לפני 3 שנים בערך. השוק היה כפול. אני בת יחידה ובנותי היו באותו זמן רחוק ממני, כלומר ההתמודדות היתה שלי לבד. אני יכולה להגיד בפה מלא שאני מתמודדת ביום יום ולאט לאט מפנימה את המצב, אך יש ימים ויש רגעים שהלחץ והעייפות והדאגות וכל השאר גוברים על השכל ועל ההגיון וההתפרצות פשוט קורית. אני יודעת שאני אשלם על זה אחר כך, אם בהלקאה עצמית או בהרגשה זיפתית של יקירי אך אני מרגישה שאני בסך הכל בן אדם ולא רובוט והנפילות שלי הם נורמליות לגמרי. ואני יודעת שזה מיותר וזה לא ישנה וכו'. ועכשיו נוספו לנו גם משפחת הבת כך שהעייפות והרעש עושים את שלהם. אני כל כך משתדלת להבין ולהפנים אך כמו שאמרתי יש ימים כאלה ועכשיו לקראת החג עם כל העבודה בבית לפעמים מאבדים שליטה. מאחלת לכולנו שתהיה שנה קלה יותר ורק בשורות טובות. היום ב' יוצא מבית החולים הביתה. מאד מקווה שירגיש קצת יותר טוב. שיהיה לכולנו בוקר קל ונעים לילי
יענקלה מגבעתיים
New member
לילי באמת ובתמים אני מצדיע לך
את מעל ומעבר! ולא רק את, כמובן. אני, בסופו של דבר, הצלחתי להפנים לגמרי את המצב שלנו ואני בטוח שתגיעי לכך הרבה יותר מהר ממני. קשה לתאר כמה הפורום הזה עוזר. את נוכחת שתופעות דומות קורות אצל אחרים. אני בפורום פחות משנתיים וחושב שאם הייתי משתתף בו מזמן, לא היו צריכות לעבור 7-9 שנים עד ל"התבשלות" הסופית. גם קבוצת תמיכה שהשתתפתי בה כשנה עזרה, אבל הפגישות היו אחת לחודש והפורום זמין תמיד.
את מעל ומעבר! ולא רק את, כמובן. אני, בסופו של דבר, הצלחתי להפנים לגמרי את המצב שלנו ואני בטוח שתגיעי לכך הרבה יותר מהר ממני. קשה לתאר כמה הפורום הזה עוזר. את נוכחת שתופעות דומות קורות אצל אחרים. אני בפורום פחות משנתיים וחושב שאם הייתי משתתף בו מזמן, לא היו צריכות לעבור 7-9 שנים עד ל"התבשלות" הסופית. גם קבוצת תמיכה שהשתתפתי בה כשנה עזרה, אבל הפגישות היו אחת לחודש והפורום זמין תמיד.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.