לטובה וניצה
במקרה של אלצהיימר הדבר הקשה ביותר לבן המשפחה הבריא המטפל הוא לפעול/לטפל נכונה. צעקות/התרגזויות/הערות לחולה ועליו מדגישות רק את הצורך בהפנמה והקבלה ומעל לכל עם כל הקושי זה לעבוד על ההגיון הישר. העצוב למשל אצל חמותי הוא שהמצב נעשה לה קשה מיום ליום ,למרות שכרגע ישנה הפסקה בהתדרדרות במצבו ,קשה לה מנטלית ודווקא קשה לה משום שהיא קשה ומקשה ודווקא שהיא פועלת כך ולא לומדת קשה לה שבעתיים ,וזו הבעיה כיצד שאני רואה אותה והיא חוסר ההפנמה ,צריך לעבוד קשה ,זה לא פשוט ולא קל ,אבל צריך לעבוד עם השכל הישר אחרת ההתדרדרות תבוא מהר והמטפל ימצא עצמו באפיסת כוחות ולא יזיקו למטפל גם שיחות מקצועיות עם מטפל מקצועי ,היום זו כבר אופנה , גם אמנים ,מורים , חיילים וסתם נשים מן השורה נעזרים בעזרה מקצועית. ברור לי שזה לא בא בכוונה אצלה ,אני רק מתוסכל מכך שחמותי מביאה את זה על עצמה ,אנחנו לא יכולים להיות בשליטה על המחלה ,אבל אנחנו בהחלט יכולים להשתלט על חיינו ,על הדרך שאנחנו נבחר ובוחרים. ניצה , אני יושב הרבה עם חמותי וחמי ורואה את התגובות שלה ,מתפלץ בתוכי ,לא מעיר לה ,מכווין אותה ולא יותר מזה ורואה איך שחמי מחזיר לה את הבומרנג בחזרה ,הסבלנות והשכל הישר הן מילות המפתח. לא אחת כתבתי כאן שאני רואה את הדבר היטב ביחס של חמי כלפי חמותי וכלפי המטפלת ,אצל חמותי הוא קפיץ מתוח ואצל המטפלת הוא יותר נינוח והמטפלת קיבלה ממני הסברים על המחלה וטיפים והלוואי היתה חמותי מתנהגת לחמי כמו המטפלת , אז זה נכון שהמטפלת יותר צעירה ויותר סבלנית וזה נכון שחמותי מבוגרת וקשה להאשים אותה. אבל למען השם ,למה אי ההשלמה כשיודעים את מה שצפוי כתגובה? תאמרי אנחנו בסה"כ בני אדם ואין מה לעשות ,אני אומר יש מה לעשות ומה שניתן לעשות הוא עבודה עצמית בלווי מקצועי. מסתבר שכפי שאיננו יכולים לחדור למוחו של החולה ,כך איננו יכולים לחדור למוחו של הבריא ולהישאר עם התיסכולים לבד. שיהיה לכולם לילה טוב ושקט ושמתם בוודאי לב שהנושא הזה אצלי רגיש במיוחד ,כי הדבר הנוסף שחשוב לי מעבר למשפחתי הוא חמי. גרשון