מחכים לפסנג

ענתי44

New member
ניצה יקרה../images/Emo24.gif

אין תרופת פלאים שלוקחים ויותר לא כואב ועצוב. אבל דימיון מודרך, חשיבה חיובית, קבלה של מה שאין שליטה עליו או אפילו נשק ההומור והצחוק מקילים עלינו להתמודד עם פגעי החיים. אז אולי חוזרים כמו לשון למקום עקירת שן בפה, לעצב אבל בין לבין נרגעים קצת. פעם, כשאמא היתה אלפית ואני חופשיה נהגתי להקדיש דקת דומיה ורחמיים עצמיים על מה שהציק לי. דקה עצובים כי סוף העולם הגיע והפסדנו בדרבי ואז מפסיקים להתענות וחוזרים לחייך. היום קצת קשה לי לממש את זה, כי כמו שאת יודעת אני נופלת לחורים שחורים ולא אחת נתבוססת בביצה של רחמים עצמיים עד להקיא... אבל אני משתדלת ואפרופו דרכים להתמודדות עם מצוקות האלצהיימר, הדיבור על זה מקל, וכמו שקראתי את עושה חייל ומצליחה לרומם את טובה המקסימה, ועל כך תבורכי.
 
תיקון טעות...

עם טוב'לה הכל הדדי, גם לי יש הרבה נפילות והתרגזויות, ובכייף אני בורחת לטלפן אליה ולהרגע, אנחנו מעבירות אחת לשניה וואליום דרך הטל', הכל הדדי. ואת המצב הקיים כבר הפנצתי, אבל ב - 4 -5 בבוקר קשה להתווכח עם ההגיון, וההפנמה, ההתרגזות נפלטת החוצה בלי הכרה כמעט, ועוד יותר מרגיז שהוא בכלל לא מתרגש מזה שאני מתעצבנת, כך שאני יכולה לפרוק את כל העצבים ולהמשיך הלאה... החיים בצל הדימנציה ממש לא קלים..
 
החלוםהרטוב של כולנו

תארי לך שהוא אכו היה מתרגש. והיה אומר: "אינני יודע מה קרה לי. היה לי חלום אימים כאילו אינני זוכר כלום וכאילו אינני מבין. בקושי הצלחתי להתעורר, אבל התעוררתי והנה אני אלוף (גם מלשון א') נעורייך שממשיך לאהוב אותך כל השנים, רק שלא יכולתי להביע זאת. בבוקר, דבר ראשון אני הולך לבנק לטפל בכל הניירות ואקנה לך מתנה שתופתעי ממנה. אני גם חושב לתת מענק גדול, ברוחב לב למטפל/ת שיותר לא יהיה בו/בה צורך! אנחנו מתחילים חיים חדשים
"
 
עדיין מחכים....

זה די מעצבן שאני לא יודעת מתי היא תגיע והיא גם לא התקשרה. אני די מאוכזבת ממנה בקטע הזה כי עד עכשו היתה מאד איכפתית ואחראית. ניצה יקרה , התכוונתי שאני כל כך בדאון שכבר אין לי כח וחשק לדבר עם אף אחד אך איתך אני מצליחה להעביר את הקושי ולהכניס קצת הומור בחיים הלא פשוטים של שתינו. אני כבר מחכה בקוצר רוח לשחרור אך נראה לי שהוא מחכה לצאת איתי מהבית, אחכה עוד קצת ואז אצא איתו לסופר להביא את העוף שהזמנתי, מקווה שעד הערב היא תופיע
 
הגיעה ותנחשו איך הוא מאושר

הוא חיבק אותה באושר, לא מאמין עדיין שהיא חזרה, הוא חשב שהלכה ודי כמובן קיבל מתנה קטנה אך לא מבין עכשיו נמשיך הלאה הוא משבח אותי בפניה במעט המילים שלו , בגינה... בשורות טובות לכולם, טובה
 
לכל דבר יש סוף....

וב"ה היא הגיע, החופש נגמר, צריך נופש לנוח....והכי חשוב שהוא שמח איתה , והכל חזר למקומו בשלום... ובא הגואל מנפאל דרך עמאן....
 
טובל'ה החלטתי להגיב רק אחרי שפסנג תגיע

(או חלילה לא. טובל'ה זה כל כך אנושי לאבד את הסבלנות דוקא טיפה לפני הסוף, אבל אנחנו צריכים ללמד את עצמנו לחכות "בשקט" עוד יום... אני מבין את החששות שלך שמא פסנג לא תחזור. ג'ואן כשחזרה מהחופש בזמנו, שלחה לי SMS שהיא יוצאת, שנמצאת בתחנת ביניים, שהגיעה ללוד, כך שהייתי שקט. פסנג פשוט לא מבינה שנכון לתת אות חיים (כשאפשר. תסבירי לה ברוח טובה ואני בטוח שבחופשים הבאים עלינו לטובה היא תהיה בקשר יותר משמעי. העיקר כמובן שסוף טוב - הכל טוב
 
תודה יענקלה

לא היה לה נייד וגם היא כנראה לא הבינה שצריך לתת אות חיים. לא יודעת אם חששתי שלא תבוא, רק רציתי כבר לתכנן לי את הימים הבאים שהם מאד חשובים לי. בכל אופן היא בילתה ונהנתה כל הזמן ולא היה לה זמן לחשוב עלינו. עכשיו היא אומרת לי שיותר קל לטפל באהרון מאשר באחיינית הקטנה שלה שעוד לא בת שנתיים....
 

אגסיל

New member
טובלה שמחה בשבילך שפסנג הגיעה

ושאת חוזרת לשגרת היום יום הרגילה שלך. מאחלת לך רק בשורות טובות ושקט ושלווה. לילי
 

zs1957

New member
יענקלה, לנו קרה שהמטפלת נסעה לחו"ל ולא שבה

מחכים לבואה ואין תגובה מזל שהמחליפה היתה כה טובה שנשארה עם אמי עד יום מותה. זהבה
 

zs1957

New member
יופי שפסנג חזרה ואהרון שמח לבואה

איזה יופי שהוא זכר אותה. כעת תמשיכו בשגרה ושיהיו רק בשורות טובות לכל עם ישראל. זהבה
 
../images/Emo24.gifממש נהדר שכל המתח נגמר כעת באה

מנוחה ליגע עכשו את יכולה לנשום לרווחה כעת את הידידה שלו והיא אשתו חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח התחלפו היוצרות בשורות טובות
 

hregev1

New member
ברוך שובה של פסנג

טובה, עכשיו תוכלי שוב להיות עצמאית ולעשות לעצמך ללא נלוים , להתראות חני
 
לילי היקרה,

נתחיל בברכות, וכמובן לבת שתהיי שנה ברוכה , ליום ההולדת. ולך שיהיו כוחות להמשך...יותר מדי דברים מונחים על כתפייך, והשאלה הגדולה למי קודם? פסק זמן זה הדבר הטוב ביותר, שום דבר לא יברח, הכל יחכה לך , אבל לך יהיו כוחות מחודשים... מבינה לליבך, ומקווה שבאמת תצליחי לקחת פסק זמן... ולבעלך שהטיפול יעזור ויהייה קצת יותר רגוע, אולי אפשר להתייעץ עם הרופא לגבי תרופות להרגעה, לפעמים זה עוזר יופי, תחשבי על זה... בשורות טובות. ניצה.
 
|סביון../images/Emo141.gif../images/Emo213.gifמזל טוב ליום ההולדת של הבת

לילי יקרה , כל העולם על כתפייך ואת רוצה לרצות את כולם. אני כבר עברתי את השלבים האלה ואין לי כוחות לכולם, אבל כל כך מבינה אותך ואת התסכול הגדול הזה שעכשיו פתאם יש כל כך הרבה מטלות ואת לא מצליחה לעמוד בהן. מאחר וגם יש לי הורים זקנים, למדתי פשוט להפריד , לא לקחת גם את עולמם על הגב שלי , לא מצליחה ל"חנך" אותם בכל מיני דברים ולכן עוזבת אותם, כשיבקשו עזרה , יקבלו. אנחנו בגיל הביניים, יש הורים , ילדים, נכדים וגם במקרה שלנו בעל מוגבל, כך שבמצב רגיל , הבעל/בן הזוג עוזר, אז במצבנו הוא לא רק עוזר אלא אנו צריכות גם לטפל בו , לנטרל אותו מעימותים עם שאר המשפחה. זה גוזל משאבי נפש רבים במיוחד ולכן את מרגישה גם שאין לך כח לדבר עם אף אחד, כמוני , כמוך, גם לי יש מצבים כאלה רק ניצהלה מתקשרת ומצליחה להוציא ממני קצת שאפרוק, גם לא את כל מה שעוד נשאר אז, רק חיבוק ענק ממני אלייך והלואי שיכולתי להקל עלייך או לגרום לך להסיר מעלייך מטלות שאפשר להעביר לאחרים שהטיפול בבעלך יצליח ויחזור הביתה לחג במצב טוב ורגוע, שתהיה שנה טובה ומבורכת, טובה
 

אגסיל

New member
חברים יקרים, מעניין שתיאורתית אני יודעת את כל

מה שהצעתם לי. אני יודעת שאין מה להעלב ואין מה לכעוס כי זאת המחלה שמדברת מגרונו. המצב שלי היום שההגיון שלי לא עובד וכשאני עייפה ורוצה לרצות את כולם אני מפסיקה לחשוב בהגיון והעצבים שלי מתרופפים. זה בעצם מה שקרה אתמול, לא יכולתי להשתלט על עצמי, לקחת ילד על הברכיים ולפייס אותו, לדבר בנועם ל-ב' ולהסביר או סתם לחבק. פשוט התפרקתי ועשיתי את כל הטעויות האפשריות. היום בינתיים אני לבד בבית, נשארתי עם המחשבות, ב' בבית חולים הבת בעבודה הילדים בגן והחתן בסידורים. נראה לי שאני פשוט נכנסת למיטה עם ספר, והכל יחכה לי לאחר הצהריים. מקווה להרגע עד אז. אני מתארת לעצמי שכל אחד עובר ימים כאלה ויודע לעבור אותם בשלום, וגם אני אלמד, בדרך כלל אני בכלל לא אחת שכועסת עו נעלבת אבל כנראה שהעומס והעייפות משפיעים על ההתנהגות שלי.
 

zs1957

New member
לילי יקרה

את עוברת תקופה קשה ועלייך להיות חזקה. קשה מאד לטפל בבעלך וגם בנכדים זה בלתי אפשרי . אני לא יודעת איך את עושה את זה. לצערי העומס המוטל על כתפייך כבד מאד ועלייך לשמור על בריאותך אחרת לא יהי המי שיטפל בבעלך. שתהיה לך שנה טובה ומאושרת הרבגה בריאות ואושר. שולחת לך חיבוק גדול. זהבה
 
למעלה