מחוננים

[neko]

בעייתי חברתית:

מצד אחד הילד מפספס חברים, ומצד שני חבריו לכיתה רואים אותו ישירות בתור "החכם ההוא" וגם "הקטן ההוא". המסגרת החברתית לא תואמת, גם אם הילד מוכן נפשית ומבחינת ידע לכיתה הגבוהה. בנוסף, עולה לי בראש גם בעיה של פערים - ילד שקפץ כיתה עלול לפספס חומר שיחסר לו אח"כ. כמו כן, לא עולה לי בראש תועלת יתרה מקפיצת כיתה - מה הילד יעשה בגיל 17 כשיסיים תיכון? יחכה לצבא? יתחיל ללמוד בשאיפה שיתקבל לעתודה שנה אח"כ?

 

[F10J]

הנחתי משהו כזה

אבל מצד שני, הילד עצמו אולי מרגיש חכם יחסית אל האחרים, למרות שזה יכול להוביל להתנשאות. ומה עם מקרה שהילד נשאר שנה פחות בגן, כלומר "קפץ" על גן חובה. במקרה הזה רואים אותו, במידה שיודעים על זה, רק כ"הקטן ההוא", ולא שום דבר אחר. לדעתך המצב הזה גם לא חיובי במיוחד?

 

[נועה לביא]

כתבתי קודם אבל זה לא נשלח

קודם כל, החשש ש"לילד יחסר חומר" לדעתי לחלוטין לא רלוונטי, שכן אני מאמינה שאם יחשבו על להקפיץ את הילד כיתה זה יהיה רק כי יראו כי הוא מעל ומעבר לרמת החומר הנלמד. ובכלל, בכיתות הנמוכות (היכן שלרוב מקפיצים כיתות) החומר הנלמד הוא חשבון ועברית ברמה בסיסית, ככה שלא ממש צריך להיות מה להשלים... מה שכן, אני לא רואה במה הקפצת כיתה אחת כבר תעזור. אני לא חושבת שזה יפגע בילד או יועיל לו חברתית, אבל זה גם לא יהווה פתרון עבור האפיק הלימודי. לא חושבת שהלימודים בכיתה אחת מעל גילו יאתגרו אותו מחשבתית הרבה יותר מאלה שבכיתה בה היה צריך להיות. צעד שכזה לדעתי רק יערער את עולמו של הילד...

 

[יוסי99]

אכן, ויש להוסיף

א. אכן - במהרה הפער יושלם ובעצם לא עשינו כלום. הבעיה הרי לא בחומר הלימוד הספציפי, אלא ברמה הכללית. ב. באשר לפגיעה חברתית, יש לה כמה וכמה פנים: 1. כאמור התשלבות כ"קטן" בכתה 2. זה בפירוש אומר לקצר לילד את הילדות. בפועל ביה"ס בנוי כך שמרבית השנים הראשונות לא דורשות מאמץ רציני, בין היתר מתוך תפישה כי זהו אינו עיסוקם המרכזי של הילדים, אלא רק חלק מתהליך הלמידה החברתית והחיים שלהם. כלומר, אולי ביה"ס אינו מספק אתגרים מספיקים, אך מאידך לא בהכרח הוא אמור לספק כל הזמן אתגרים (בעיה אחרת, כאשר הרמה ירודה בדברים שכן נעשים, אך שאלת כמות הידע הנצבר היא יחסית מינורית) 3. יש דברים בלתי צפויים, שדווקא הם חמורים למדי - למד איתי בכתה בתיכון בחור שהוקפץ כתה (או שתיים?). מה שקרה הוא שהתהליכים ההורמונליים וההתפתחות הרגשית שלו היו בפיגור אדיר לעומת הסובבים אותו, ובמקום אווירה טבעית זה יצר ניכור מסוים, ומלבד זאת הוא "נדפק", והתרגל להתנהג בצורה חריגה (לשלילה) ביחס לסביבה. תהליך קבלת ההחלטות שלו לחיים (בחירת עיסוקים, מקצוע לימוד, עתיד..) נעשה לצד אנשים שהיה טבעי עבורם לעשות כן, בעוד שהוא עוד "ילד", ולפיכך הוא התמודד בכלים לא מתאימים עם המציאות שסבבה אותו.

 

[Liricooli]

מקרה פרטי.

במקרה עברתי פה. יכול מאוד להיות שאשאר. אני בן 15 עוד יומיים. כיתה י'. לומד בכיתת מחוננים. אובחנתי ככזה כבר בגן. למדתי מכיתה ג' עד ו' ביום העשרה של מחוננים. בכיתה ג' השתעממתי. המורה הייתה נותנת לי חוברות אחרות, והייתי מוציא ציונים גבוהים בקלות רבה, היו לי חברים רבים, והיה נחמד. אינני זוכר איך הגיעה ההחלטה, או הרעיון, אך בסופו של דבר, בסוף כיתה ג' הוחלט שאעבור איבחון, ואם כן, אקפוץ כיתה. עברתי כל מיני מבחנים ואבחונים, ושיחות. בחרתי לאיזו כיתה אני רוצה לעבור. הכרתי את רוב הילדים בכיתה החדשה. הם היו איתי בגן, והתחברתי איתם. לא הייתי הכי מקובל כמו פעם, אך זה לא חשוב. דווקא החוכמה והגיל הקטן יחסית זיכו אותי בנקודות זכות. לו פיספסתי שום חומר חשוב. היום, כשאני מסתכל על הילדים בשכבה מתחתיי, אני צוחק. אינני יודע מה הייתי עושה, או מה היה יוצא ממני אם לא הייתי קופץ כיתה. יכול להיות שזהו מקרה פרטי, אך לדעתי, יש הקפצות שיכולות להיות נכונות. וזה היה רק על רגל אחת. וגם זה בקושי. לירי.