איכשהו נוצר אצלי רושם (אולי מוטעה) שאתה טוען שמקור המוסר - התחושה הפנימית של אדם מהו טוב ומהו רע, מהו הראוי ומהו המגונה והדחף לעשות את הטוב והראוי - הוא מישהו חיצוני לאדם ולמציאות המוכרת לנו.
יש לי הרגשה שכשאני אומר מוסר מוחלט אתה מבין את המשמעות אחרת
ממה שאני מתכוון.
אני מתכוון מוחלט- שהוא מחייב, לא אמרתי שהוא בא לידי מימוש בכל התקופות, בוודאי שישנה התפתחות במוסר האנושי.
התורה אוסרת להעביד עבד בפרך אבל לא את עצם העבדות, היא נותנת לאדם זכות למכור את עצמו. אבל למכור מישהו אחר לעבדות- זה אסור ("גונב איש ומכרו- מות יומת").