אוסיף על כך
אני חושב שהנקודה היא לווא דווקא בריבוי האלים, אלא באבסטרקטיות של האל היחיד. העניין הוא כזה, אם נסתכל על האמונות מרובות האלים תמיד לאלים ישנן תכונות ספיציפיות, האלים היוונים יושבים על האולימפוס, לאלים הודיים יש כמה ידיים והם מסתובבים בערים שונות, אלים אינדיאניים לעיתים קשורים קשר ישיר לאיתני הטבע. אך עם התפתחות האנושות היה ניתן לראות שכל עניין האלים לא סביר, אנשים טיפסו על כל ההרים ביוון, וראו שאין שם כלום, בדקו באופן מדעי את הרוח וגילו שאין בכך משום האלוהות. האל היחיד לעומת זאת נשאר מעורפל ואבסטרקטי ולא היה כה קל להפריך אותו. מדוע המונותאיזם התפשט כל כך טוב מלכתחילה? התשובה לכך לפי דעתי מצוייה דווקא בפן הפסיכולוגי של התפתחות האדם. הכמיהה לאב מגונן, האלוהים היחיד כאב מגשים את הכמיהה הזאת.
